<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>חשיבה חופשית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819</link><description>מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!</description><language>he</language><copyright>Copyright 2019 קנקן התה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>חשיבה חופשית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/19/18/77/771819/misc/24068650.png</url></image><item><title>פרידה סופית ומוחלטת מישרא-בלוג</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14409959</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחר ארבע שנים פוריות כאן, נמאס לי לשחק בגן ילדים עם ילדים מגודלים, בעלי אגו, או חורשי רעות. נמאס לי מאווירה עכורה, מהתנכלויות, מגורמים אלו או אחרים. נמאס לי מצנזורה. ישרא-בלוג היה כבית לי. נלחמתי בשבילו. הכרתי כאן ידידים נפלאים, לצד כאלה שממש לא.

מהו הקש השוטה ששבר את גב הגמל - תוכלו לקרוא כאן. אינני מוצא טעם לפרט יותר כאן בהסברים, כאשר הם במילא מיד נמחקים. מיותר לציין שלא על ידי. אוויל מי שמאמין לעלילות של חורשי רעות שכמו נמושות מתכחשים למעשיהם. צר לי שלא הספקתי להשיב למגיבים, לפני שהפוסט שבתמונה נמחק ביד זדונית.



הכרתי כאן כותבים ומגיבים נפלאים שליוו את הבלוג במשך ארבע שנים, חלקם פחות זמן. לצערי נתקלתי גם בתופעות מכוערות. את הפוסט האנתרופולוגי שהבטחתי כבר אפרסם בעתיד בבלוג חשיבה חופשית פלוס בבלוגר. אל דאגה, לא אסגיר שמות, רק אדבר על תופעות. ותופעות אנושיות בישראבלוג, לא חסר.

אני מצטרף לקהילה ישראלית ההולכת ומתרחבת של כמעט מאה בלוגרים. רבים מהם היו כותבים וותיקים כאן. חלקם כותבים עדיין כאן ו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 25 Nov 2015 17:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14409959</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14409959</comments></item><item><title>תודות, התרגשויות ופרידה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14408198</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה לפתוח בתודה לכל המברכים
ביומולדת הכפול.  מעריך מאוד את תגובותיכם
כאן. שמחתילקבלאתהברכות ולראות כי  גם ידידים
לי כאן. התמיכה שלכם עוזרת להתעלם מהמתעלמים. אינני מתכוון לזו של הקוראים השקטים, אלא לאלו ששתיקתם לאחרונה רועמת. אבל זה לפחות עדיף
על כל המקללים והמנאצים בתגובות כאן, או בפוסט מיוחד שהם טורחים לכתוב בבלוגם ושעוסק בי (באופן גלוי או נסתר). אבל לא נורא, אם זה מוסיף להם בריאות (ואני לא חושב שכך), שיהנו. ובכלל נראה
שיש כאלה בישרא שעוסקים יותר מדי בכבודם. כאלה שידם קלה בפגיעה באחרים נפגעים כאשר מישהו בכלל מעז לערער. במיוחד מצחיקים אותי אלה המגיבים כמי שהכובע בוער על ראשם. שבאופן תגובתם הם נופלים בעצם למלכודת של עצמם. ויש את אלה שלאשוכחים ולא סולחים. מלבד היותם מתחשבנים, הם אינם מבינים שהסליחה אינה בכלל רלוונטית, כאשר מי שאינם סולחים לו אינו חושב בכלל שהוא צריך לבקש סליחה. מוטב שיפשפשו הם במעשיהם. יבדקו כיצד הם נהגו. כיצד הם הגיבו. כיצד אולי הם פגעו. כיצד ניפנפו בגסות מהבלוג שלהם.

האמת היא שלא בא לי טוב להמשיך בכתיבה על כך. אבל כבר הגיתי רעיון לכתוב פוסט מיוחד על האנתרפ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Nov 2015 07:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14408198</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14408198</comments></item><item><title>יש לי יומולדת והשמחה כאן קצת מוגבלת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14406453</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ושוב בחצות יופיע הבלון האדום. נולדתי בחצות הליל עם הברק. ואכן הבלון לא איכזב





ואצלי הבלון האדום מלמד על יומולדת
ובלוגולדת גם יחד. בפעם הרביעית. לפני
ארבע שנים הענקתי לעצמי את הבלוג הזה כמתנת
יומולדת. מקורא במעמד של מגיב
שמקשט בתגובות בלוגים נבחרים של אחרים, השתדרגתי לבלוג משלי. יום הולדתי
נראה מועד מתאים ליסודו של הבלוג &amp;lsquo;חשיבה
חופשית.


כבר ציינתי בעבר שסטטיסטית לא רבים כאן יחסית הם הבלוגרים שמתמידים בכתיבה וחוצים את השנה הרביעית. לא אכחד, וקוראי
כאן יודעים זאת - חדוות הכתיבה כאן נמהלה
בהרבה עגמת נפש בשנה האחרונה. שנה שבה נתקלתי
החל מטינה אישית, דברי נאצה, האשמ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 16 Nov 2015 18:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14406453</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14406453</comments></item><item><title>מריחואנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14404772</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בכנסת מתקיימת באחרונה פעילות אינטנסיבית לחקיקת מה שאני מכנה &apos;חוקי הסטלנים&apos; - על ידי חברי כנסת סטלנים, או בעלי שיקולים אלקטורלים פתטיים. חוק השימוש הרפואי במריחואנה באיצטלת שימוש בו כתרופת פלא. וחוק שני של הסרת הפן הפלילי בשימוש במריחואנה ושאר מיני קנבואידים. כבר פרסמתי בעבר פוסט &apos;שלא יספרו לכם שמריחואנה אינה מסוכנת&apos;, פוסט שזכה למאות תגובות (שמהן נמחקו תגובות הנאצה וניבולי הפה).

אז מדוע שוב עכשיו? כי חשוב לי להציג את הולכת השולל של כמה חכ&amp;rdquo;ים סטלנים, פלצנים ויהירים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במחקרים רפואיים, ומדברים בתקשורת בעד לגליזציה של קנבואידים כאילו היו פרופסורים לענייני מריחואנה. אז מדוע לא?

אתחיל ראשית בטיעון שצריך להרחיב שימוש במריחואנה רפואית. ראשית, בניגוד לתרופות אמיתיות שהן ניתנות במינון מדוייק ואשר נבחנו לפי קריטריונים פרמקולוגיים ומדעיים נוקשים, המריחואנה היא עשב ועשבים אינם יכולים להחשב לתרופות, עם כל המשתמע מכך. כפי שכבר פרסמתי בעבר עלסודות צמחי המרפאובספיחכאן, חוזק העשב תלוי בהרבה פרמטרים. בסוג אדמת הגידול, מידת ההשקייה, עונת הגידול וכדומה. תרופה אמיתית מכויי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 12 Nov 2015 11:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14404772</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14404772</comments></item><item><title>מדוע אסור שסטלנות תהפוך לחוקית?!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14404564</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בכנסת מתקיימת באחרונה פעילות אינטנסיבית
לחקיקת מה שאני מכנה &apos;חוקי הסטלנים&apos; - על ידי חברי כנסת סטלנים,
או בעלי שיקולים אלקטורלים פתטיים. חוק
השימוש הרפואי במריחואנה באיצטלת שימוש
בו כתרופת פלא. וחוק שני של הסרת הפן הפלילי
בשימוש במריחואנה ושאר מיני קנבואידים.
כבר פרסמתי בעבר פוסט &apos;שלא יספרו לכם שמריחואנה אינה מסוכנת&apos;, פוסט שזכה למאות תגובות
(שמהן נמחקו תגובות הנאצה  וניבולי הפה).

אז מדוע שוב עכשיו? כי חשוב לי להציג
את הולכת השולל של כמה חכ&amp;rdquo;ים סטלנים, פלצנים
ויהירים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במחקרים
רפואיים, ומדברים בתקשורת בעד לגליזציה
של קנבואידים כאילו היו פרופסורים לענייני
מריחואנה. אז מדוע לא?

אתחיל ראשית בטיעון שצריך להרחיב
שימוש במריחואנה רפואית.  ראשית, בניגוד
לתרופות אמיתיות שהן ניתנות במינון מדוייק
ואשר נבחנו לפי קריטריונים פרמקולוגיים
ומדעיים נוקשים, המריחואנה היא עשב ועשבים
אינם יכולים להחשב לתרופות, עם כל המשתמע מכך. כפי שכבר פרסמתי
בעבר על סודות צמחי המרפא ובספיחכאן, חוזק העשב תלוי בהרבה פרמטרים.
בסוג אדמת הגידול, מידת ההש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Nov 2015 19:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14404564</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14404564</comments></item><item><title>עניין של סטטיסטיקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14394732</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בלוח הסטטיסטיקה כאן
 אני מגלה
שורות מקבצי כניסות 
מאוד מעניינות
ומקבצי חיפושים 
עוד יותר מעניינים
שמובילים 
למוחות מעוותים 
עם שם
בלוח הסטטיסטיקה כאן 
אני מגלה דברים
על אנשים עצבנים
ואנשים קטנים 
עם פנקסים
ואני צוחק
על עולם קטן
ושלא תגידו שבישרא הכל רע
כי יש בו לוח סטטיסטיקה 
עם עקבות
איזה מזל שבישרא
אפשר לכתוב רוע וכזב
בעילום שם
ואולי לא
כי יש לוח סטטיסטיקה
אם יש ואין שמובילים לשם
שם עם עם לב 
ואני ממש מתנצל 
על באמת
בפני כל הקוראים
שאין להם דבר 
גם לא חצי דבר 
עם הדיבור הזה.
אך יש אנשים 
שיש להם כובע בוער.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 18 Oct 2015 06:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14394732</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14394732</comments></item><item><title>בגללך עשיתי עליה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14394229</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אלפי סטודנטים לימדתי. בכל מקום ופינה
אומרים לי שלום.  אני משיב, אך לא זוכר את השמות,
בקושי את הפנים. אבל יש סטודנטים שאני אף
פעם לא אשכח.

שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים 98/99פנה אלי פרופסור י&apos; שהיה יו&amp;rdquo;ר בית הספר
לתלמידי חו&amp;rdquo;ל בבקשה. ד&amp;rdquo;ר ג&apos; עשתה לו ברז ועברה
ללמד באריאל (אז מכללת אריאל). ד&amp;rdquo;ר ג&apos; הייתה
אמורה ללמד &amp;lsquo;גנטיקה של האדם&apos; רפואנים שמגיעים
לארץ ללימוד במסגרת תוכנית חד שנתית (שנה
אחת מהתואר שלהם) - בבית הספר לתלמידי חו&amp;rdquo;ל
של האוניברסיטה, במסגרת תוכנית חילופי
סטודנטים.

הקורס המדובר הוא קורס סמיסטריאלי
גדול של  6 שעות שבועיות, ועוד שעה תרגיל. בתחילה
הייתי בשוק, להכין מכלום קורס ענק שכולל
מבוא לגנטיקה כללית וגנטיקה של האדם - אינו
דבר של מה בכך. מה עוד שמזה שנים קודם לא לימדתי
גנטיקה גם בשפה העברית, ועכשיו להעביר קורס
ענק כזה שיתנהל בשפה האנגלית, ועוד לרפואנים
מאוניברסיטאות אמריקאיות משובחות... אבל
פרופ&apos; י&apos; ידידי , והתחינות שהפעיל כבדות,
ותהיה הכנסה נוספת של אלף דולר לחודש, בדיוק
כשאני צריך -באותה עת עמדנו לעבור לבית חדש,
והיי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Oct 2015 07:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14394229</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14394229</comments></item><item><title>חיפוש עצמי במדעי הקוגניציה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14393450</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אך טבעי שחיילים משוחררים מחפשים את
עצמם.  חלקם (מבתים עשירים) - מחפשים את עצמם
בגואה, או בטרקים בדרום אמריקה, אוסטרליה,
ניוזילנד.. , חלקם (מבתים פחות עשירים) - מתחילים קודם לעבוד כדי לחסוך כסף לטיול הגדול או ללימודים. כך
גם הבן, שבוע לאחר השחרור מצא עבודה כקב&amp;rdquo;ט
במלון בוטיק  ירושלמי יוקרתי. גם מצא מהר
וגם התקבל מהר לעבודה האמיתית הראשונה בחייו. קב&quot;ט נחשב
למקצוע מועדף לקבלת מענק מהמדינה. השכר לא
רע בכלל בשביל חייל משוחרר, ויש גם תנאים כמו למשל ארוחות
חינם במלון ( בניגוד לקב&quot;טים, לשאר עובדי המלון זמן האוכל על חשבונם. לקבט&quot;ים כניסה חופשית למטבח בלילות, כדי להצטייד, הרי הם נושאי המפתח). ויש גם שעות נוספות, טיפים
וכדומה. איזה טיפים? מאורחים שנתקעו למשל נעולים בחדר, או לא מצליחים להסתדר עם כרטיס המפתח, מטרד משכנים, טיפול זה או אחר בענייני ביטחון מיוחדים, דאגה לסידורי ביטחון
מיוחדים של קבוצות וכדומה.

חודשיים עבד כקב&amp;rdquo;ט, יום ולילה, שבת
וחג. אמנם יש שעות נוספות, שעות לילה וחג, אבל
זה לא קל לעבוד ביממה שתי משמרות של 8 שעות כל
אחת - משמרת בוקר ומשמרת לילה או משמרת ערב ו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 15 Oct 2015 13:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14393450</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14393450</comments></item><item><title>ובכל זאת נוע אנוע - הבהרה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14392676</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;די, הבוקר כלו כל הקיצין. אז עשיתי מעשה.
לא די שהמצב הבטחוני על הפנים, נמאס
לי למחוק כלכך הרבה דואר זבל שמגיע מפייסבוק
ולאחרונה גם מישראבלוג. דואר מאנשים ובלוגרים
שאף פעם לא נרשמתי לקבלת עדכונים מהם. יסלחו
לי אותם אנשים, פשוט אין לי כל עניין במה שהם
כותבים. וזאת שלא באשמתם, אלא באשמת הפלטפורמות
שבהם הם מפרסמים, שגורמים לי לבזבז זמן ולנקות
עשרות רבות של עדכוני דואר זבל מהם.





מסתבר שבשלושה החודשים האחרונים
התחלתי משום מה לקבל עדכונים אינסופיים לפוסטים
שנכתבים בכל הבלוגים האפשריים בישרא, אפילו
מהבלוגים הפרטיים. בתחילה זה היה ממש נורא
ובעצבים נכנסתי בשיטתיות אחד לאחד לכל
הבלוגים האלו וביטלתי הרשמה ללא הבחנה,
בין אם טוב הבלוג או רע. פשוט מה שנשלח אלי
ללא רצוני גורם לי לקפיצת פיוזים. 





אז לאחר שביטלתי הרשמה בעשרות בלוגים
בימים הראשונים, הקצב הלך ופחת למזלי. למזלי
ולמזל הסבלנות המוגבלת שלי. למרות  שזה מעיד
על סימן רע לישרא מבחינת המשמעות הסטטיסטית,
וגם כי מרבית העדכונים שממשיכים להגיע
הם מבלוגרים שלא כתבו מזה זמן רב ומפרסמים
פוסט פרידה מישרא. במצב כזה,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 13 Oct 2015 14:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14392676</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14392676</comments></item><item><title>אנא פלסטיני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14391687</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא רוצה וגם אין לי מצב רוח להרחיב. מספיק כל הבלה בלה של הפוליטיקאים ואמצעי התקשורת. אז אסתפק במספר עובדות המתרחשות כעת מסביב וקרוב לביתי, מרחק אווירי 800 מטר מהכפר הפלסטיני - האלים ביותר מאז ומתמיד. 





אז ככה, לאחר קקופוניית קריאת המואזינים בטרם עלות השחר, שבאחרונה שילשה את הדציבלים, עד כי נדמה שהמואזין נכנס לחדר השינה שלנו עם מיקרופון (למען ישמע אללה החירש לסבלותיהם של מוסלמיו התמימים והחסודים) - אז דווקא בוקר אתמול והיום התחיל בשקט מחריד. שקט לא טבעי מעורר צמרמורת, לפחות אצלי. שקט שבו אפילו הכלבים לא נובחים. במהרה הוברר העניין - היהודים יושבים בשקט בבתים, לא יוצאים מהבית אם לא חייבים. ובבירת העם הקדושה, כולם לוקחים נתיבים עוקפים, אפשר לומר מעקפים הזויים שמכפילים לפחות את זמן הנסיעה. משכונה א&apos; לשכונה ב&apos; בבירה - מרחק 10 דקות נסיעה דרך הכביש המקביל לעיר העתיקה - כבר לא נוסע מי שחפץ חיים. נדמה כי ירושלים כבר אינה מזמן העיר שחוברה לה יחדיו. ברדיוס של שני קילומטר מהבית שלי כבר היו מספר מקרי דקירה, שלא לדבר על פצצות ההדף שמחרידות את חיינו. פצצות שמופעלות על זורקי האבנים ובקבוקי התב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Oct 2015 07:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (קנקן התה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=771819&amp;blogcode=14391687</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=771819&amp;blog=14391687</comments></item></channel></rss>