http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088a snapshot in the life of someone who's constantly missing everything, with no beautiful views behind.heCopyright 2026 שמש נצחית בראש חלול. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10307830<div align="right" dir="rtl">לפרסם את המכתב המזדיין כבר!!! ואז להתחיל בדף חדש, חלק, לבן ושיפוני ממש בחיים שלי. </div>Fri, 19 Dec 2008 02:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10307830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=10307830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10262002<div align="right" dir="rtl">עד לפני כמה חודשים היה פה בלוג של אזרחית. מאז השתנו הרבה דברים בגזרתנו (אבל לא בגזרה הספציפית שלי, כל הזין בבקעה, עז לא עוברת שם!), ובכן, העיצוב של הבלוג מוזר מדי, אישי מדי ועם זאת לא אינדבידואלי מספיק. דברים צריכים להשתנות. בכלל שקלתי לא לכתוב. כלומר, מה זאת אומרת שקלתי? (עד לפני כמה חודשים שקלתי 2-3 קילופחות, כל הזין בצבא, בעצם כל הזין בבית אמא עם הסטייקים וההמבורגרים והגבינות האלה שהם הביאו מגרמניה כוסאמק בשביל מה זה טוב?!) באמת לא כתבתי. אבל משהו הרגיש לי חסר. עזבו שהרבה דברים מרגישים לי חסרים לאחרונה. אבל נו, כאן זה לא המקום לפרט (בעצם שום מקום הוא לא המקום לפרט...) ובכלל, יש לי הרבה דברים על הראש, פעם היו לי הרבה דברים בתוכו והיום עליו. אחח. איך משתנים להם סדרי עולם... אולי מתישהו אני אחזור לעדכן על אמת. אני כבר מתה לצאת (אני בבית, לא בריתוק או משהו. סיפור ארוך... שגם אותו, נכון, לא נספר), לדפוק את הראש במוסד, לשבת בחברת כמה מטאליסטים ולדבר עלקווין סמית',מאריה קארי וצבא. כמו שצריך. אני מקווה שאני מנעימה את זמנכם עם חומר הקריעה הזה (לא אני דווקא מרוצה מהשירות, א</div>Sun, 07 Dec 2008 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10262002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=10262002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10202286<div align="right" dir="rtl">אני מעשן רק כשאני צריך.אף פעם לא יותר ממה שאני צריך.אם היה לי כח הייתי קם וצועק.בורח מתפרק אף פעם לא חוזר יותר.מליון כדורים,נותנים לי הרופאים.שלא אצעק שלא אצחק,שלא אתעורר יותר. זה משחק.משחק מתוכנן היטב,שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע. לנוע ומהר.מאש הצלפים מאש המחשבות מאש החלומות.אני בתוך הצינור.עכשיו ארבע בבוקר,מזיע מתחת שמיכת כותנה שחורה,מסתכל על התיקרה העקומה.הייתי רוצה לאהוב אותך.בלי לחכות.בלי הפסקות.כאן ועכשיו בין ההריסות.לקחת אותך איתי לתוך הצינור.עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה.מוזיקה של גהנום זה לא אושר.זה סתם חיוורון.אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי.יגיע הסתיו יסלק ממני את כל הליכלוך.והלילה,אתה הולך לחלום את כל החלומות הכי יפים שיש.החלומות שלנו זה הסיפור האמיתי.עכשיו אני מושלם.עכשיו אני לא זוכר שום דבר קטן,אפילו לא פרט קטן.ויש ויש וישויש את כל הזמן שאפשר, שנשאר, חודש, חודשיים.אולי שנה אולי יותר.הכדור בתוך הדם,אין כבר מחשבות,אין כבר קולות,יש רק אהבה בין ההריסות.אני בתוך הצינורות.כבר כמה ימים.כבר כמה שבועות.כמה שנים טובות.אולי איבדתי כל תחושה,חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה.א</div>Sat, 22 Nov 2008 03:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10202286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=10202286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10115083<div align="right" dir="rtl">זה כמו לנסוע על אופניים, כמו לפסוע עם זוג רגליים לעבר האופק וכמו לשתות ולאכול ולאהוב, כמו כל הדברים שבניגוד למה שלימדו אתכם תמיד ניתן לשכוח. אז שכחתי איך כותבים. וחלק ממני קמל בפנים כאילו כל החיים הייתי שלמה וחלולה, אני מדברת אפילו יותר שטויות מהרגיל ולא יכולה להפסיק, כנראה שזה מה שצבא עושה לאנשים... אה, כן, אני בצבא. אני בצבא, אוגוסט 08' כבוד, תצפיתנית וכאלה, חפשו אותי בגוגל ותגיעו לכאן ושום פיסה מהמידע שחיפשתם לא תיגלה לפניכם. את הסיכה שלי קיבלתי אתמול, ולא, שום מפקדת לא העניקה לי אותה, שום מ"מ לא הידקה לי אותה לחזה, שום סמלת לא הביאה לי את הכומתה שלה ואפילו מלים יפות על הייחודיות והמצויינות שלי לא שמעתי מאף אחד. והלוואי ויכולתי להאמין בעצמי וביכולות שלי בלב שלם אבל תמיד הייתי אגנוסטיקנית כשזה נוגע אליי, מאמינה שיש שם משהו ולא יודעת להגדיר אותו, קצת בודדה, קצת עזובה, קצת בעלת תסביך גדלות אבל בעיקר אני. ~כאן ריק לי~ מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן. ~וכאן אני סתם מדברת על דברים שלא מעניינים אף אחד, גם לא אותי~ יותר מדי, למען האמת, וכל הפעמים האלה שייחלתי להיות סתםבחורהעם חיים</div>Fri, 31 Oct 2008 18:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=10115083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=10115083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9750321<div align="right" dir="rtl"> I am awaiting the sunriseGazing modestly through the coldest morningOnce it came you liedEmbracing us over autumn's proud treetops I stand motionlessIn a parade of falling rainYour voice I cannot hearAs I am falling again Devotion eludesAnd in sadness I lumberIn my own ashes I am standing without a soulShe wept and whispered: "I know..." We walked into the nightAm I to bid you farewell?Why can't you see that I tryWhen every tear I shedIs for you? . </div>Fri, 15 Aug 2008 11:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9750321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9750321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9679773<div align="right" dir="rtl">שכחו ממה שכתבתי מקודם. אני בסדר. לאט לאט הלב הופך למקום סגור יותר ויותר. יכל להיות שזו מין מטמורפוזה מוזרה (ומבורכת?) שאני עוברת (סוף כל פאקינג סוף) ושבסופה אהפוך לאדם נעלה יותר שאינו חולק רגש כמעט עם אף אחד (אבל כן עם אלה שצריך). יכול להיות שסתם שכחתי איך פותחים את הלב שלך בפני אנשים רבים כל כך.כמעט כולם הפסיקו ולי לא נשאר ממש מה לעשות. אני לא מסוגלת לישוןמעבר ל9 וחצי בבוקר (והולכת לישון כמו בכל חופש)והמחסור בשעות שינה הגיע למצב שהתעוררתי היום עם סחרחורת. סוג של שכרות אבל לא שתיתי. אבל חוץ מזה זה לא משהו שאתם צריכים לדעת (מה גם שאין אתם, מה שהופך את העניין לאף פשוט יותר). יום טוב. שבוע טוב. חודש טוב. שנה טובה. הרבה שיהיה, והכל בסדר.</div>Sat, 02 Aug 2008 08:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9679773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9679773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9674557<div align="right" dir="rtl">מזמן לא הרגשתי כל כך רע. הייתי בטיול לצפון, היה כל כך כייף, כל כך זורם וקל, חזרתי אדם מאושר, חדש ממש, עם הרבה פחות מחשבות בראש. חשבתי שאושר זה מה שאתה קובע לעצמך. ואם תעשה הכל בשביל זה, אם תכריח את עצמך להיות מאושר, אם תעבוד בשביל זה, בסופו של דבר יגיע היום בו תהיה מאושר. עכשיו כל כך הרבה דברים לא מסתדרים לי. נקודת שפל, אתם יודעים. מזמן לא היה לי את זה, לקום בבוקר במחשבה של "הלוואי ולא הייתי קמה", לעמוד בפני משהו מלהיב כל כך כמו נסיעה לחו"ל ולחשוב רק על היאוש, מבלי היכולת להתנתק ולעבור למחשבה אחרת. אף אחד לא מכיר אותי, על אחת כמה וכמהשלא מבין אותי, ואני?אני בכללילדה קטנה ומעוררת רחמים. אי שם באמצע השנה עברתי משברון קטן, זה היה לא נעים ואפילו כואב (ובעיקר מאכזב, איך אני נוטה להתאכזב מעצמי בקלות) ואז היה הטיול השנתי ובאתי לשם בראש הכי פתוח שיש... ראיתיכל כך הרבהאנשים מהשכבה שלא דיברתי איתם מעולם, והחלטתי שעכשיו הזמן להפתח לאנשים חדשים ולעולמות חדשים. אני לא מצטערת לרגע על ההחלטה הזו, מעגל החברים שלי הורחב בהמון בעקבות אותה החלטה, כל כך הרבה כייף שעשיתי בשנה האחרונה, כל כך הר</div>Fri, 01 Aug 2008 09:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9674557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9674557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9502424<div align="right" dir="rtl">*nothing's turning out the way I plannedhey pig there's a lot of things I hoped you could help me understandwhat am I supposed to do I lost my shit because of younothing can stop me nowI don't care anymorenothing can stop me nowI just don't carenothing can stop me nowyou don't need me anymore * *What have I become?My sweetest friendEveryone I knowGoes away in the endYou could have it allMy empire of dirtI will let you downI will make you hurtI wear this crown of shitUpon my liar's chairFull of broken thoughtsI cannot repairBeneath the stains of timeThe feelings disappearYou are someone elseI am still right hereWhat have I become?My sweetest friendEveryone I knowGoes away in the endYou could have it allMy empire of dirtI will let you downI will make you hurtIf I could start againA million miles awayI would keep myselfI would find a way * *You can have my isolation, you can have the hate that it bringsYou can have my absence of faith, you can have my everythingHelp me tear down m</div>Thu, 03 Jul 2008 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9502424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9502424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9468142<div align="right" dir="rtl">קצת קשה לי כשאני רואה תמונות שלי כשהייתי קטנה. חד-ספרתית. משהו כל כך טהור ותמים ויפה משתקף מתוכן. לפיהן, הייתי אמורה להיות יפה יותר, גבוהה יותר, מאושרת יותר. וכל שארהדברים שאני לעולם לא אהיה. אני טיפשה, אני עושה טעויות שאני לא אוכל לכפר עליהן. אני מוכרת את כל מה שטוב בחיים שלי בעבור נוחות רגעית. אני מפגרת. מנטלית לפחות... all kids grow up, except one. גם אני. כנראה שזה הזמן להפרד לשלוםמפנטזיית פיטר-פן. מחר טקס סיום תיכון וכל החרא הזה. האמת שאני לא מתרגשת בכלל. האמת שבכלל לא אכפת לי.די מכלום למעןהאמת. אולי בעצםאנשים מחפשים אהבה כדי להשכיח מעצמם את זה שהם כבר התבגרו. בגלל זה ילדים לא צריכים אהבה כזו, הם פשוט צריכים אמא ואבא שיאהבו אותם כמו שאמא ואבא אוהבים, וכמה חברים שיוכלו לשחק איתם בפאוור-ריינג'רס. ואני? אני צריכה יותר משהייתי יכולה לבקש, אז אני פשוט לא מבקשת. אני קצת ילדה, קצת מבוגרת, קצת הולדן וקצת דוני דארקו. מכולם לקחתי את הצדדים הגרועים ביותר. הייתי רוצה להיות קצת יותר ילדה, קצת פחות הולדן. כן, כנראה שאני לא אותה הילדה. לפחות לא מבחוץ. ומה</div>Sun, 29 Jun 2008 01:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9468142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9468142http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9373576<div align="right" dir="rtl">הנחמה היחידה שאני מצליחה למצוא, בתוך כל הקיום הכאוטי והכל כך לא ברורהזה שלנו, היא האמונה בזהשיש משהו מעבר לכל זה. שיש משהו מעבר, ושהכל נראה כל כך מבלבל ולאברור וחסר משמעות רק בגלל שהמוח שלנו מוגבל בהבנה של דברים הנעלים מאיתנו. שיבוא יום וכל זה יגמר -הנשמות שלנו יצאו לחופשי מהכלא הקרוי גוף, כל מגבלות המחשבה, העשייה והגשמי בכלל יהיו זכרון נשכח, ואנחנו נהיה נשמות חופשיות בעולם יפהומוכר-לא-מוכר. פשוטים ומושלמים, כמוקריסטלים שקופים וטהורים, מונעים על-ידי כלהטוב שזרענו בעולם ומה שאנחנו ובעיקר הרבה הרבה אהבה נסתובב בעולם, ונהיה בהכל ובכל,אלֹהים. לא. זו אינה הנחמה היחידה באמת. ישנה גם האמונה בחיים האלה - במה שנמצא מולנו כאן ועכשיו, בחיים הכל כך מוזרים וחסרי משמעות בהם כולנו ילדים יתומים מאל שאולי מעולם לא היה כאן ואולי קם בוקר יום ראשון אחד, אסף את חפציו לתוך מזוודה קטנה ונטש אותנו. ישנה התקווה שיבוא יום, ולמרות כל הבלבול והכאב ושבריריות החיים, אני אוכל למצוא מישהו לומר לו את כל זה, אולי אפילו ללא מלים,ולאחר מכן פשוט להניח את הראש שליעל הכתף שלו בחוסר אונים שיכול להיות רק לילד שאבא שלו קם</div>Sat, 14 Jun 2008 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שמש נצחית בראש חלול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77088&blogcode=9373576http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77088&blog=9373576