http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין. -אלברט אינשטייןheCopyright 2026 C.V. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388&blogcode=13261285<div align="right" dir="rtl"><p>רוב הזמן אני באמת די בסדר אני בנאדם ממש נחמד</p> <p>צוחקת המון ואני די חברותית, קל להסתדר איתי</p> <p>בסה"כ כולנו כאלה לא? מושלמים מבחוץ, ומבפנים מרוסקים, ורוב מה שאנחנו עושים במשך היום זה לכסות את מה שקורה בפנים..</p> <p>מכסים באיפור, מכסים בחיוך ובאלפי צחקוקים והערות שנונות שמשדרות ש"אין עליי בעולם הזה, אני מדהימה".</p> <p>זה מנגון ההרחקה שלי לפחות.&nbsp;</p> <p>אני לא מסוגלת באמת לתת לבני אדם אחרים להכנס לי ללב, אבל פעם זה לא היה ככה....</p> <p>כל אחד היה מורשה להכנס ולצאת איך שבא לו, ללא שום בדיקה נרחבת שמאשרת לו להכנס עמוק לתוך הלב שלי,</p> <p>ממש כמו רחוב ציבורי, כניסה חופשית.</p> <p>לאט לאט אנשים התחילו לצאת מהרחוב, כאילו מודיעים על צאנמי שגולש ברחובות וכולם חייבים להתפנות</p> <p>עברתי תקופה שדרשה ממני בכוח להתחיל לבדוק בקפדנות כל אחד שנכנס, כי פחדתי שכולם יברחו שוב</p> <p>כשהייתי לבד, הבנתי שלא כל אחד צריך להכנס, וזה גם בסדר לא להרשות לכולם.</p> <p>היו כמה שדחפתי בכוח החוצה מחיי כי הבנתי שהם נורא אוהבים כניסה חופשית ולא מעניין אותם בכלל לשבת, לדבר, קפה משהו..</p> <p>הם היו באים לבקר רק כשהיו צריכים אותי, או שהתחשק להם באותו הרגע אחת מההערות המשעשעות שלי</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחרי תקופה של שנה, שנה וחצי שהבדיקה הקפדנית שלי הותירה אותי לפעמים קצת בודדה אבל מוגנת היטב,</p> <p>חשבתי שהאוכלוסיית אנשים שלי - וואלה, איכותית!</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אוי ואת פגעת בנקודה מאוד רגישה אני חייבת להגיד את האמת</p> <p>את טסת לחו"ל, וזה בסדר </p> <p>יש לך חבר חדש, וזה בסדר</p> <p>את נורא עמוסה, וזה בסדר</p> <p>אבל להעלם מחיי למשך חודש וחצי? זה לא בסדר</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא רק שנכנסת לחיי, את נכנסת על תקן V.I.P, לא יכולתי כבר לדמיין אפשרות של להוציא אותך מהנפש שלי</p> <p>היית אחותי... ונלחמתי המון המון המון בשביל שתשארי כזאת.</p> <p>גם כשסיננת בטלפון</p> <p>גם כשאמרת שאת עסוקה וגיליתי שהיית עם הצעצוע החדש שלך</p> <p>גם כשדחית וביטלת ושיקרת - ניסיתי שוב.</p> <p>יום אחרי יום, הייתי מוצאת דרכים חדשות לגרור אותך אליי, וכל פעם מחדשת היית רצה רחוק</p> <p>כשהתייאשתי שלחתי לך הודעה "אני אוהבת אותך, אבל זאת הפעם האחרונה שאני מתאמצת... אני לא יכולה לרדוף אחרייך יותר"</p> <p>וענית שאת אוהבת גם ואת מנסה.</p> <p>ממה שאני מבינה מהחיים שלי, לאהוב זה רק להשתמש במילה - אלא גם לבצע</p> <p>ולנסות זה לא רק להגיד שאת מנסה, אלא לעשות כל דבר כדי להשיג את המטרה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחרי שבועיים שקבלתי ממך כאפות של שתיקה, החלטתי לצעוק</p> <p>הוצאתי הכל מולך, בכיתי ונשברתי ואמרתי לך כמה ששברת לי את הלב, כמה שניסיתי להשאיר אותך איתי, את לא רצית</p> <p>את העדפת את העולם החדש שלך, והעדפת אותי בחוץ....&nbsp;</p> <p>היית אחותי, ומשפחה לא מחליפים. נפגשנו, חשבתי שתמצאי תירוץ מספיק טוב בשביל היחס&nbsp;</p> <p>ומה אמרת לי? שזה לא עשה לך כלום.</p> <p>לא האסמסים, לא הבכי.. ואפילו לא הרגשת בחסרוני</p> <p>וזה היה שובר לב, לשמוע את אחותי, אומרת לי שחודש וחצי בלעדיי זה לא בעיה -כשאני כל לילה הייתי הולכת לישון רועדת מדמעות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל יום שאנחנו לא מדברות ואת לא מראה סימן של אכפתיות, השער נסגר קצת יותר</p> <p>אני מקווה שיום תמצאי סדק בקיר שהקמתי, ותרצי לעבור בו - בלי שאני אכריח אותך.</p></div>Mon, 14 May 2012 14:33:00 +0200sivana9511@walla.com (C.V)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388&blogcode=13261285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768388&blog=13261285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388&blogcode=13014651<div align="right" dir="rtl"><p>תמיד יש לי את ההרגשה הזאת, כשאני קמה מחלום, שהחלום נהפך למציאות שלי. לוקח לי כמה דקות להעיר את עצמי ולחזור לחדר שלי, להבין שכל המפלצות והפחדים שיצאו לבקר לי בעולם במשך החלום - הם בגדר החלום.</p><BR><p>מאז שאני זוכרת את עצמי בערך חוזר על עצמו אותו חלום, שנראה כל כך מציאותי.&nbsp;</p><BR><p>החלום מתחיל ואני שומעת קולות, מסתכלת מתוך המבט של ילדה קטנה על עולם מגעיל, מלא באנשים שמורעלים מהכוח והאגו שלהם..</p><BR><p>אני זוכרת את ההתחלה, זוכרת את הסוף, אבל באמצע חסר לי את הקטע הכי חשוב, הקטע שאני צריכה לספר למישהו כל כך הרבה זמן כי זה מעיק עליי,&nbsp;אבל אני פשוט לא יודעת מה לספר, כי זה נחתך.&nbsp;</p><BR><p>יש לי חור שחור בזכרון שמעיק עליי, אני יודעת שמה שמסתתר בקטע הזה - קרה באמת.</p><BR><p>הפלאשבקים האלה חוזרים לי בראש מידי פעם, את הרגע שהוא מזנק מעליי, אני שומעת את הקולות שבתור ילדה אני מחשיבה "כמשחק" ,לא יודעת גבול בין משחק לבין מין.&nbsp;</p><BR><p>יש בי צלקת שלא תעבור לעולם ואני גם לעולם לא אדע כנראה מה קרה. המוח שלי הדחיק מעצמו חוויה שהגוף לא רוצה להרגיש שוב, הפחד הזה מגבר.</p><BR><p>כל פעם שאני שומעת בחדשות על מישהי שעברה הטרדה, אונס, פגיעה מינית לכל סוג, וההורים שלי אומרים "אויש, ילדה מסכנה... כל החיים היו לפניה..",&nbsp;משהו בי מת קצת. אני מרגישה את הכל חוזר אליי, הבחילה משתלטת והסחרחורת נעשית חזקה, ואני חוזרת לאותה מיטה בחדר הישן שלוף למצעים של הכדורגל ולתירוצים להורים של "מה עשינו בחדר הסגור". </p><p>כל פעם שהידיעה הזאת מופיעה בחדשות אני נזכרת שאני שייכת לקטגוריה של נשים שתמיד תהיה בהן הילדה הקטנה שלא מסוגל להבין מה ההבדל בין משחק למין, לבין אהבה וסקס..&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לפני כמה שבועות שתיתי קצת יותר מידי וסיפרתי לידיד שלי חלק מהחוויה שצרובה לי בראש.</p><p>&nbsp;כשקמתי בבוקר למחרת לא זכרתי שסיפרתי לו על "התקרית" המעניינת הזאת, בטעות נפלט לו "את חייבת להגיד לי מי זה היה שעשה לך הכל",&nbsp;והבנתי שאני כבר לא לבד בסוד הזה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>כעסתי על עצמי שסיפרתי לו, אני נשבעתי לעצמי לא לספר לאף אחד: אני לא רוצה שיסתכלו עליי כפגומה, מעוררת רחמים, או כמישהי שלא תהיה טהורה יותר לעולם.&nbsp;</p><BR><p>אני בכלל בעצמי לא יודעת עד כמה אני פגומה ולא טהורה, ואני לא רוצה שישפטו אותי ויסתכלו עליי כאומללה.&nbsp;</p><BR><p>הוא אמר לי שאני חייבת לספר להורים, בעיקר בגלל שאני לא מסכימה לספר לו.</p><BR><p>אבל איך מספרים לאמא ולאבא שהילד שלהם אנס את הבת שלהם?</p><BR><p>איך אומרים לאמא שאני לא רוצה לישון עם אחי באותו החדר?</p><BR><p>לצאת איתו לקאמפינג באותו האוהל?</p><BR><p>אני אוהבת אותו הכי שיש. אני מדברת איתו על הכל. הוא היה ילד קטן כשהסיוט הזה הפך למציאות.</p><BR><p>הוא בטח בכלל לא זוכר.. זה היה משחק. משחק שהשתלט לי על כל מחשבה ועל כך מהלך שאני עושה בחיים.</p><BR><p>אני רוצה לדעת מה קרה בסיוט הכי גדול של החיים שלי, רוצה לדעת בלי לספר לאמא, לאבא, לאיזה פסיכולוג בשקל או לחברה טובה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אמרו לי שהמפתח לאושר אמיתי הוא להפסיק להאשים אחרים ולהסתכל על עצמך ולשפר את מה שלא טוב בך.</p><BR><p>כל יום כשהוא צוחק עליי שהשמנתי, שהוא מסתכל עלי מעוות, שחוקר מה עשיתי עם חבר שלי במיטה, אני מרגישה שאני צריכה לשפר את עצמי.</p><BR><p>לשפר את עצמי כי הוא כפה את עצמו עליי, לשפר את עצמי כי אני 'גרמתי' לו לאנוס אותי.</p><BR><p>"מתוקה, למה אתה כלכך קשוחה איתו כל הזמן?" -אמא שואלת בכל ריב שנגרר איתי ועם אחי.</p><BR><p>היא אומרת לי: "כשאומרים לך דברים רעים את צריכה לעשות חושבים עם עצמך ולחשוב למה אומרים לך את זה, ולמה את לוקחת הכל כעלבון".</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אמא. אני בן אדם שעובד על עצמו מכיתה ב'.</p><BR><p>אמא יקרה שלי, אני בן אדם שקם כל בוקר ושם על עצמו חיוך ומצחצח שיניים, אוכל ארוחת בוקר - עם היצור שהכאיב לו כמו שאף אחד אחר לא הכאיב.</p><BR><p>אמא..... את אף פעם לא תביני כנראה, למה הבן היקר והמצטיין שלך, לעולם לא יראה בעיניי אותו דבר.</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Mon, 23 Jan 2012 21:56:00 +0200sivana9511@walla.com (C.V)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768388&blogcode=13014651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768388&blog=13014651