http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706תפסיק לדאוג,תתחיל לצעוד אל המחר ותאמין-רק תאמין.heCopyright 2026 בתוך הבר של ה'. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10945860<div align="right" dir="rtl">עיניים דומות עיבדו נתונים.. עיניים דומות/רונה קינן המדהימה. יש לי בראש כ"כ הרבה שירים כדי לתאר את ההרגשה שלי אבל אני לא יכולה להתמקד על אחד. אולי זאת הבעיה שלי ההתפזרות הזאת,ואולי לא אולי זה אפילו טוב ונפלא שיש לאדם כ"כ הרבה עיסוקים וכשיש לו יום אחד חופשי מהם כדהלן היום הוא מתבטל ומשתעמם עד מוות,או עד כדי כתיבת פוסט XD אז ההרגשה שלידיי חצויה דבר שהוא נורמלי לפעמים ואצלי זה ממש נורמלי אז זה ניראה לי בסדר,לבנתיים לפחות. הנה שוב השנה מתקרבת לקיצה,שנה שדמיינתי כסיוט בתחילתה הפכה לקסומה לא פחות מהקודמת לה אין לי צורך להשוות ממש לא ובכלל כל עניין ההשוואה הזה ניראה לי כפסול וסתם גורם סתמי שגורם לנו לחשוב. ולחשוב זה לא תמיד טוב,כמו שצוצקה נוהגת לומר"אין שכל אין דאגות" יש לי ספקות בקשר לעניין הזה אבל נו מילא,נחזור לנושא.. אז כן זאת היתה שנה נורא נורא נורא קשה וכבדה אין לי ספק ואני גם לא מתכוונת להכחיש ממש לא. היא היתה מהולה בכ"כ הרבה רגשות אמביוולנטיים[סיימתי ספרות Fuck u] העירבוב של הרע וטוב רדף אחרי הרבה ובכלל ההגיון והשכל הישר התבלבלו וטבעו ביותר מידי דברים הזויים. </div>Wed, 10 Jun 2009 12:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10945860http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10945860http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10807873<div align="right" dir="rtl">אפשר כבר להריח את זה, ומשום מה הפעם הריח דווקא סביר עכשיו יש שני צדדים לסיפור ואפשר לראות קצת אפור. יש את הצד של הלימודים וכל השיט שמסתכם באנחה של; "רק בואו כבר נגמור את השנה המסריחה הזאת" י"א-לא משנה כמה תשקיע ותתאמץ זה בחיים לא יגיע לידי ביטוי,לפחות לא כמו שציפית. ויש את הצד היותר נחמד או פחות,הפרידה מ"ההישגים" נקרא לזה כך, דברים שעשית שאתה יכול לסמן עליהם V +חיוך קטנטן. "אדם צובר זכרונות כמו נמלים" - ללא ספק! אז כנראה שגם השנה יתבצע מנהג הדמעות והפרידה,דבר שמקובל בשנים האחרונות (אין מה לעשות זה בלתי נמנע,כנראה שטבע האדם הוא רכרוכי &gt;&lt;) ואיתם גם קבלה והתחלה חדשה של בגרות מעמיקה ואפילו קצת מאיימת. אבל כמו שאמרו לפני "יהיה בסדר" ואכן כך יהיה,, עד לכאן עינבראל שנמחק לה הפוסט והיתה צריכה לשכתב אותו מחדש_ אסטה לה ויסטה (:</div>Sat, 02 May 2009 13:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10807873http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10807873http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10596847<div align="right" dir="rtl">זה הקטע או לא לכתוב פוסט שנה או לכתוב פוסט אחרי פוסט הא?מסתבר. טוב אז הגעתי לכמה מסקנות ביממה האחרונה: א.יש לי מצבי רוחמוקצנים שמתחלפים מהר מידי ב.אני כבר לא כ"כ חזקה,לפחות לא כמו פעם ג.התמכרתי לשינה ד.אני קרובה יותר ללאבד דברים מאשר להשיג ה.יש לי מקרה קל של היפוכונדריה,ניראה לי &gt;&lt; המסקנה הכללית: אני הורסת לעצמי את הבריאות ואת הנפש[?] אני מעדיפה לצלול וכמה שיותר ויותר למטה ומתקשה אח"כ לעלות ומתרצת ב'אין לי כוח' אני מדכא לעצמי את החשק לכל דבר חוץ מאוכל כמובן ואפילו יכול להיות זה מרחיק ממני אנשים[החפירות]-אבל את זה הם כבר יגידו.. למה אני עושה את זה? שאלה מעוללה! בקיצור אני מקולקלת וצריכה תיקון דחוף,, נקווה שזה לא יבוא מאוחר מידי. ד"אתזכורת לעצמי- מה שכתבתילא מבטל את הפוסט הקודם,ממש לא אני עדיין יעשה כל מה שאני יכולה לנצל את הזמן. או לפחות ינסה..</div>Wed, 04 Mar 2009 17:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10596847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10596847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10590321<div align="right" dir="rtl"> "ואיכשהוהכליהיהבסדר מעטיותר,פחותמדי,כמותמיד" אז למרות השפעת/מה שזה לא יהיה,האף הסתום,החוסר יכולת לנשום נורמלי,יותר מידי זמן בבית, הקול המעצבן,חוסר החשק או התלהבות מהחיים... יש גם דברים טובים ואפילו אופטימיים? כן,כן יש ויש אמנם בכמויות קטנות לעומת הרשימה המנצחת למעלה אבל זה שם וזה מה שחשוב. אין לי יותר מידי מטרה בפוסטהזה חוץ מלחפור כנראה, לא כתבתי פה זמן ארוך יחסית,זמן שעובר יותר ויותר מהר מיום ליום לא הספקתי למצמץ וכבר עברה לה אמצע שנה,תעודות בלאגנים עוד רגע וכבר בומבומלה+רוקע"צ וכל הנאות החיים. מצד אחד אני שמחה שדילגנו דיי מהר על החלק המזעזע שנקרא ה'תקופה' של הזמן האחרון אבל מצד שני יש הרגשה שזה עבר מהר מידי בגלל גורמים כמו המלחמה/הלחץ שאחריה ונספחים.. בכל אופן אני מודה שזה אפילו קצת מלחיץ אותי כל הקטע של הזמן,מזה קצת הרבה כמו העובדה שעוד 25 יום אני כבר בת 17 פאקינג 17 מתי זה קרה?!?</FONT</div>Mon, 02 Mar 2009 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10590321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10590321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10487077<div align="right" dir="rtl"> תחושות ומחשבות שמובילות לנדודי שינה; הרגשה שאתה בכביש אטום ללא מוצא, בדיוק שחזרת ממסע זמני זה קרה. נפלת והרגשת שמשהו חסר פה, הנה התנפצה לה בפניך-בועת המציאות.... .Halfway Home-Jason Mraz</div>Mon, 02 Feb 2009 01:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10487077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10487077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10308485<div align="right" dir="rtl"> מסע זמני- "..זה קצת צובט שנודדים את האור רק מחפשים כמו עיוורים אחרי הדרך." וואו כמה זמן לא כתבתי פה, עברו עלי הרבה דברים מאז הפוסט האחרון ליתר דיוק המון תקופות שבינהם בראשית,צו ראשון,גדנ"ע חלקן היו טובות וחלקן טובות פחות אבל אני עדיין עומדת על הרגליים וזה מה שבערך הכי חשוב. טוב אני יתחיל מגדנ"ע שבעצם החוויה הכי קרובה עלי מבחינת הזמן(רק אתמול בצהריים חזרתי). חוויה מדהימה כואבת ומיוחדת במינה! מי שלא עבר אז גדנ"ע זה בעצם שבוע טירונות,ממש ככה משמעת-שכיבות שמיכה-תורנויות מסריחות-מסדר-הצנעת אזרחי הכל מהכל. היו רגעים שהיה לי ממש קשה מבחינה פיזית אבל הצלחתי להתגבר ותכלס מבחינתי עברתי את זה בגאווה ובהצלחה וזאת ההרגשה הכי טובה שאפשר לקבל, שאתה יודע שאתה יכול לעמוד בקושי ולהביס אותו למרות הכל. מה שגם הכרתי כמה אנשים שלא ממש התחברתי אליהם לפניכן וזה היהכייף! כמו תמיד אני יסכם בכמה אסוציאציות משם: תעלות,צ'יליאנים,עירבוב שפות,שכיבות שמיכה,הסוואה,זחילה אינדיאנית,מטווחים,מ"מ,הקשב המפקדת הקור המטריד של המדבר ב5 בבוקר,כאבים בכל הגוף,אוכל מסריח,תורנות שירותים/מטבח צ</div>Fri, 19 Dec 2008 12:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10308485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10308485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10076966<div align="right" dir="rtl">אז זהו הא?נגמר.. בתמצות- אני חושבת שזה חופש סוכות הכי טוב וממצה שהיה לי. כל יום יציאה, עד שכבר יצא המיץ הכל התחיל ממסיבה טובה עד מעבר דירה לים(תכלס חפרנו עם היםD;) טיול שטח עם האוטו החדש של אבא-הגיע הזמן לפיצוי, 24 שעות של איכות עם צוצקה גודה וסאפקה שכלל המון אוכל,איש משפחה,מיליונר בצרות והמון צחיקות. לשבת בנאות עד הבוקר ולקטול כל דבר שזז,שיחות ים עם צוצקה,פנקייקים עם מורימור ,להסתלבט בבית,לשיר בלה גופרה&gt;&lt; להכיר עוד ועוד ו ע ו ד אנשים חדשים וטובים! והמון אבל המווווווןןןןןןןןןןן אוכל-גאד עליתי איזה 20 ק"ג ניראה לי/: והסתיים אתמול[שוב בים!!1]עם כל השמנמנות. כמובן שזה הוביל לדבר לא בדיוק משמח,לא נחמד לחזור הביתה ב6 בבוקר בלי להודיע ולראות את ההורים מחכים לך בסלון *סתם בשביל הדימוי זה משהו כמו פיינטבול בטווח קצר עם רוביי צווחות..* ^^שיהיה,הכנתי ספגטי עם אחותי הקטנה נקווה שזה יפצה חחח כן בטח החזרתי את העיצוב הישן_חורף או משהו.... מחר בצפר,שגרה,מבחנים,הפסקות,חברים ומשום מה אני אומרת את זה דווקא בחיוך..(: </div>Wed, 22 Oct 2008 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10076966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10076966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10012987<div align="right" dir="rtl">"בשקט צורם היא זעקה,שקט מקפיא,שלא ימצאו אותה שם . גם ככה אין לה כבר כוח לאנשים,לאור,לסביבה היא רצתה רק לברוח,חיפשה סיבה מספיק טובה לעוף מכאן לארץ חדשה בלי דאגות.בלי חלומות.מסעעם מטרה של חופש ושלווה" ^^סתם בשביל ההבנה אמנם כתבתי את הקטע אבל לא מדובר בו עליי.. זה נהפך כבר לשגרה עם השנים, כל לילה אותו נוהל שחוזר על עצמו אבל רק אתמול לקחתי לעצמי זמן לקלוט עד כמה נדירה ההרגשה הזאת. אוטוטו זה עומד להיגמר,מה נשאר לי איתם? י"א,י"ב וזהו. תמידהיה את המשפט הקבוע'את תראי אני לא אגדל לעולם' כמובן שעם השנים הבנתי שפיטר פן אני לא אהיה ועכשיו הפתרון היחיד הוא להקדיש יותר זמן, לה,להםכי באמת הזנחתי.. בנימה אופטימית נסיים עם ציטוט של אהוב ליבי It takes some fears to make you trust it takes those tears to make it rust JASON MRAZ(: </div>Fri, 10 Oct 2008 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=10012987http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=10012987http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=9914471<div align="right" dir="rtl">הרבה דברים קורים גם אם זה מרגיש שלא הזמן אולי עובר לאט אבל כשמסתכלים אחורה נראה שממש טסנו העצבות הזאת,דרך משפילה להתחיל שנה זה פשוט לא משחרר_ זה כמו גלים של רגש שמתנפצים בשקט כמה שנדבר,כמה שנחפור זה עדיין לא יספיק לי. אני כרגיל נאחזת בכל הכוח באנשים,בדברים הטובים המעטים שנשארו ה"דברים" האלה שעוד רגע פג תוקפם. ויש התחלות שאפילואפשר לראותבהם אור בקצה אבל הפחד להתאכזב,שהאור יכבה או בכלל דבר שהתפתח אצלי עם השנים-חרדת הפרידה מאז ומתמיד שנאתי פרידות אבל בזמן האחרון זה היה חזק מידי פרידה מאנשים קרובים,מהמוזיקה,מהשטויות שלי . - לא כתבתי בשביל שתגידו לי יהיה טוב/אנחנו פה בשבילך וכל השיט זה ידוע שזאת אני ומחר זה יכול לעבור ומחורתיים שוב לחזור פשוט הייתי צריכה להוציא את זה.. </div>Thu, 18 Sep 2008 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=9914471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=9914471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=9830681<div align="right" dir="rtl"> אז מה מסתתר לי מאחורי החיוך הענקי שלא יורד לי כבר ימים אולי עצם העובדה שעבר עלי חופש פשוט מ ו ש ל ם. אני באופוריה מטורפת מכל מה שהספקתי לעבור בחופש הזה הרבה דברים,קצת זמן ניצלתי כל יום כאילו זה היום האחרון של החופש הגדול ואני שמחה על כך,עזבו שמחה אני מאושרת מכך! אז תמצית קטנה מהחופש?יאללה.. מחנה קיץ,ים המלח,עבודה במקורות,פרידה מהשמיניסטים:(,שיבוצים, פעולה סה'ר אחרונה,סופרלנד,החלקה על הקרח,ווליום כנרת, והיום ישיבת צוות ראשונה. אם כבר נגעתי בזה,זה לא נקלט לי עדיין שאני רשגד"ית ד' מטר-טל[הבטחתי ואני יקיים!] לא יאומן שעד לפני פחות מחודש הייתי בטוחה שאני הולכת להעביר עוד שנת חניכים מדהימה לפחות כמו הקודמת לה ופתאום הכל התהפך לו והכי מוזר שבאמת הלכתי על זה נכון יש לי חששות כמו בכל תפקיד חדש אבל משהו אומר לי שיהיה בסדר ואפילו טוב בכל זאת יש לי אחלה צוות ואם לא אני יהיה אופטימית אז מי יהיה?!.. שנת לימודים חדשה הא? פאקינג י'א,שיהיה בהצלחה נצטרך את זה(; </div>Sat, 30 Aug 2008 08:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (בתוך הבר של ה')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=767706&blogcode=9830681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=767706&blog=9830681