http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659so it goesheCopyright 2019 רוֹנצ'. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=6348694<div align="right" dir="rtl"> עברנו http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=413002</div>Tue, 24 Apr 2007 18:09:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=6348694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=6348694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5913758<div align="right" dir="rtl"> מדי פעם אני מרגישה צורך להאכיל את הבלוג הזה. הוא נראה כל כך עירום ועזוב בלי הפרו שלו. אבל אני לא חושבת שיש טעם להשקיע בו עכשיו כשנראה לי שהגיע הזמן לסגור אותו ולפתוח חדש. נראה לי שהוא מיצה את תפקידו, או יותר נכון עדיף שאני אפסיק לעשות בו את השימוש שאני עושה בו. מדי פעם לפרוק בו תיסכולים ומתחים, קצת כמו להקיא ואחר כך לקבל מין תחושה מרגיעה כזאת ומשוחררת. זה נחמד שיש בלוג בשביל זה, אבל הייתי רוצה בלוג עם הגדרות אחרות. ונשאיר את ההקאות לפורומים המיועדים להן. גם ככה זה לא כל כך עוזר להוציא את זה פה ועדיף להתרכז בדברים אחרים עכשיו, קצת רה-אירגון בחיים, וכמה פרוייקטים שלקחתי על עצמי, בעיקר לשקם את הציונים שלי ואת חשבון הבנק, כדי לנסות להתחיל משהו חדש. נראה שהחיים שלי קצת נתקעו בהילוך ראשון, וצריך לנסות להאיץ, הרגשה שאני הולכת והולכת וממשיכה לדרוך במקום וכל מה שאני רוצה נמצא כל כך קרוב וכל כך רחוק. אני לא יודעת אם אני מצפה מעצמי ליותר מדי, או אולי זה בגלל שאני תמיד מוצאת את עצמי מוקפת בכל מיני ילדי פלא מעצבנים ומשווה את עצמי רק אליהם, אבל יש לי הרגשה שאני צריכה להגיש בקשה דחופה לתוספת זמן</div>Sat, 24 Feb 2007 22:07:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5913758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5913758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5785448<div align="right" dir="rtl"> נו מה? לא נמאס לכם כבר מהפרוייקטים האלה? כמה אפשר? מה זה עכשיו, שבעה חטאים? נו באמת, למי יש עוד כוח לזה? אני אתעלם מזה באלגנטיות ובמקום זה אכתוב סיכום קצר של אירועי השבוע. אז ככה, עונת המבחנים נפתחה בקול תרועה צורמת, שניים כבר הספקתי לדחות למועד ב', ככה יהיה לי קצת זמן לנוח מהסמסטר הזה (וגם לנסות להשלים קצת חומר ולהבין מה בעצם הייתי אמורה לדעת כבר עד עכשיו). לא נורא, תמיד אפשר גם להתחנן למועד ג'. חבל רק שהציונים מתעקשים להיראות בהתאם למידת ההשקעה. אוף, איזה כיף לאנשים האלה שמצליחים לשבת על התחת וללמוד ולהוציא 100 במועד א'. כוס אמא שלהם, שימותו!! אני תיכף אנסה לעשות עוד ניסיון לשבת ללמוד כמה שעות, אני רק אכין לי עוד משהו קטן לאכול קודם, חבל שחיסלתי כבר את הקופסת קרמבואים שקניתי בבוקר. הלוואי שהיה לי מספיק כסף בשביל להזמין לי אוכל כל יום, או יותר טוב- שף פרטי, אני צריכה הרבה מתוק כדי להתרכז, אחרת הראש שלי מתחיל לגלוש לכל מיני כיוונים לא נכונים בזמן שאני מנסה ללמוד, אתם מבינים, יש לי אינפלציה של מושאי פנטזיות והלילה כבר לא מספיק בשביל לחלום על כולם. פפפף, טוב, אז</div>Sun, 04 Feb 2007 14:27:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5785448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5785448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5639171<div align="right" dir="rtl"> טוב, אולי הגיע הזמן באמת לכתוב פוסט נורמלי. לכבוד יומולדת. אז הנה, היום ימלאו לי 12 בפעם ה-15. קצת מוזר לראות את המספרים מתחלפים אבל לא ממש להרגיש שום תזוזה בתהליך ההתבגרות. אבל מילא. אני אחכה. בינתיים, ניקח את הזמן לחשבון נפש ולהתחדשות. או לפחות ניסיונות. אז מה היה לנו השנה? הלימודים עלו לי קצת על העצבים, אני עליתי לעצמי הרבה על העצבים. רציתי הרבה דברים, לפעמים ניסיתי, לפעמים ויתרתי מראש, ולפעמים סתם התעצלתי. והכי הרבה, בערה בי התחושה שהחיים חולפים לידי ויגמרו לפני שאני אספיק להבין בכלל מה עושים איתם ואיך חיים אותם. והיום אני שוב אלך לישון ואחבק את הכרית ואדמיין שהיא מחבקת אותי בחזרה. וואו, איזה פוסט יומולדת מדכא יוצא לי פה. חרא. טוב, נגיד משהו אופטימי. אז את השנה הזו אני מתחילה עם התחושה שיש סיכוי שעוד תצמח לי אישיות, עם הבלוג הזה שאני אוהבת ונותן לי הרבה תמיכה ונחמה בזמנים קשים, עם עבודה חדשה שאני אוהבת ו... אה... הכרית, שבעזרת השם (או כל יצור דמיוני אחר שאתם סומכים עליו), תהפוך השנה לגבר אמיתי! <SP</div>Fri, 12 Jan 2007 01:44:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5639171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5639171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5617845<div align="right" dir="rtl">יופי. עוד יומולדת מיותר מתקרב וכלום לא משתנה. אותו חרא שנה אחרי שנה. באיזה שלב בחיים בן אדם אמור להפסיק לנסות, ופשוט להשלים עם החרא? מתי בדיוק בן אדם אמור להגיע לנקודה שבה הוא מוותר על כל מה שהוא אי פעם רצה ומשלים עם מיקומו המחורבן בעולם? איפה אורי גלר? אני אתן כל מה שיש לי בשביל קוסם שיוכל להעלים אותי, או לחילופין לעשות לי השתלת אישיות. חרא.</div>Mon, 08 Jan 2007 16:49:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5617845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5617845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5559587<div align="right" dir="rtl"> כמה זמן זה עוד אמור להמשך החרא הזה? איך את מסכמת את השנה שעברה?חרא. מה התוכניות שלך לשנה הקרובה? לא יודעת. שיהיה קצת פחות חרא. א</div>Sun, 31 Dec 2006 00:39:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5559587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5559587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5423274<div align="right" dir="rtl"> אז זהו, תפסו אותו, אפשר להירגע. חבל, דווקא חשבתי בהתחלה שגאידמק יארגן לרווקות תל אביב איזה סופשבוע נופש בשדרות. האמת שכל העניין הזה די ישב לי על הצוואר בשבועיים האחרונים, לא מהפחד אלא קצת מתחושת אשמה. כן, אני, רונה, אשמה בהיעלמותו של בני סלע. לא רק אני, כולנו. הרי ברור שאם כולנו היינו יודעים למה הסיפור הזה הולך להתפתח כולנו היינו יוצאים ביום שישי ומתפרסים ברחובות תל אביב עד שהיינו מוצאים אותו. אבל אני למשל, הנחתי שכל הסיפור הולך להגמר בתוך עניין של דקות או מקסימום שעות. הרי זו מומחיותם של שוטרים, למצוא אנשים, ומה הבעיה למצוא בן אדם שנצפה על ידי אזרחים כשהוא מוריד את המכנסיים בגינה ציבורית, בהחלט מעשה שלא מסתדר עם תכנון מדוקדק של מסלול בריחה. אבל טעיתי, וכולנו טעינו כשהערכנו קצת יותר מדי את היכולת המשטרתית. פעם הבאה נהיה יותר חכמים. אבל ככה זה, נורא קל להסתכל אחורה ולהגיד מה היה צריך לעשות, זו מין תכונה מוזרה כזאת של הזמן, להראות לנו את ההתחלה לפני הסוף. נשאר לנו רק להקים ועדות חקירה. להעיד, לנתח, להסיק מסקנות, לדוש בעבר, רק בשביל לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. כי אין מה לעשות, שיקול</div>Sun, 10 Dec 2006 14:48:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5423274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5423274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5162142<div align="right" dir="rtl"> אוי. פשוט אוי. מה אני אגיד לכם? ניסיתי. אני תמיד מנסה. עומדת על המשמר כדי לא להיות מופתעת, משאירה את המפתח בדיוק ליד הדלת כדי שחס וחלילה לא יתפסו אותי לא מוכנה. אבל לא משנה כמה ניסיון צברתי וכמה שאני מיומנת, הם מוצאים דרכים להשתחל, לפני שאני מספיקה להציץ בחור המנעול ולהושיט יד אל המפתח הם כבר נכנסו וכבר יושבים במטבח ומעיינים לי במקרר. לפני שאני מספיקה להגיד: "מדענים מצאו כי תחושת האופוריה המלווה למשיכה פיזית דומה למצב של מוח הלוקה בתסמונת או.סי.די" הם כבר נכנסו ושרפו את כל המאמרים והספרים ותלו את כל המדענים. לפני שאני מספיקה לנער את הראש לצדדים ולצרוח להם שייצאו, הם כבר מחכים לי בצד הלא נכון של השינה. מה זה? אי אפשר לילה אחד של שקט? הם לא משאירים לי אפשרויות, רק לדפוק את הראש בקיר עד שהכל יוצא. כי כל מי שנכנס חייב לצאת. אתה יכול להמשיך לחייך אלי בחלום עד מחרתיים אבל בסוף גם אתה תמצא את הדרך החוצה, דרך האוזניים. <</div>Sat, 28 Oct 2006 19:53:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5162142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5162142http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5120855<div align="right" dir="rtl">האם את חושבת שחדירת הפרסום הסמוי (בצורה מאורגנת) לבלוגוספירה היא דבר טוב או רע? למה?חדירת הפרסום היא דבר רע. רע מאוד. אבל אם כבר חדירה, אז רק עם דורקס, מחוספס להגברת ההנאה ובמגוון טעמים!אם ייפנו אלייך באופן אישי בשביל שתפרסמי ערכת מוצרים חדשה, התסכימי?מה פתאום? אני? לפרסם?? אני לעולם לא אעשה משהו שיפגע ביושר האמנותי שלי, אני נותנת לקהל רק מה שהוא רוצה, בדיוק כמו הוט!בהקשר לשאלה הקודמת: האם יהיו לך לבטים? רגשות אשם?שום התלבטות. לעולם לא אמכור את עצמי ככה תמורת בצע כסף, לעולם לא אפרסם תמורת העברת צ'ק לחשבון שלי בבנק לאומי.האם את חושבת שנדרשת כאן החלטה קיבוצית של כל הקהילה, משהו מבפנים?בוודאי. הקהילה צריכה כולה להתאחד סביב המלחמה הזו במפרסמים הציניים שחושבים שנמכור את עצמנו. ההחלטה צריכה לבוא מבפנים כלפי חוץ, לחלחל לתוכנו ולעשות שינוי, השינוי צריך לבעבע מבפנים ולצאת החוצה בקלות ולהשאיר אותנו קלים ורעננים, ממש כאילו לקחנו כדור עוכלי של חברת כצט.בהקשר לשאלה הקודמת: את חושבת שאת תקיימי את ההחלטה בין אם היא מוצאת-חן בעינייך או לא?אני אקיים את ההחלטה. אני נאמנה כמו כלבלב. רק תנו לי דוגלי (עם ת</div>Sun, 22 Oct 2006 09:24:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5120855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5120855http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5015883<div align="right" dir="rtl"> אז מה? אנחנו שייכים לנענע עכשיו? זה אומר שאני יכולה לדרוש מהם העלאה במשכורת? אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שצריך לעשות עכשיו כשיש בעלות מאורגנת הוא להוציא צווי הריסה לכל הערים הוירטואליות שנבנו ללא היתרים. זה מסכן את הציבור. הרגשתי פוסט "החיים של רונה לאן" מבעבע בקרבי וניסיתי לשמור אותו אצלי אבל אני בכל זאת אנסה לשפוך אותו פה הכי קצר ולעניין. אז הסיבה שאני לא כותבת כבר בשבועות האחרונים היא בגלל התחושה הזאת שנוחתת עליי מדי פעם של העתיד נושף בעורף. ואני? מה אני? בסך הכל ילדה קטנה עם חלומות גדולים שמתחילה לחשוש שמא החלומות שלה גדולים עליה ומכאן מתחיל לקנן הפחד. הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם הוא לחיות חיים סתמיים ולא להצליח במה שמעניין אותי. והיום כדי להצליח צריך להיות הכי חכם, הכי מוצלח, הכי שנון, הכי בולט, הכי הכי הכי. עד איזשהו שלב בחיים אתה מאמין שיום אחד יבוא העתיד, אבל מגיע הרגע שבו אתה מגלה שהעתיד הוא משהו</div>Sun, 08 Oct 2006 09:30:00 +0200seethrough@walla.co.il (רוֹנצ')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7659&blogcode=5015883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7659&blog=5015883