<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>I&apos;m porcelain, baby</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=764395</link><description>Don&apos;t let others put you into a box</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Porcelain babe. All Rights Reserved.</copyright><image><title>I&apos;m porcelain, baby</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=764395</link><url></url></image><item><title>ההפרעה הפרטית שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=764395&amp;blogcode=13190363</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
למרות ששבוע המודעות להפרעות אכילה (כן, כן יש דבר כזה) עבר לפני כחודש, אני חושבת שזה הפוסט שאני צריכה לפתוח איתו את הבלוג שלי.


הפרעות אכילה לרוב מתחילות בגילאים 12-20. לצערי, הסטטיסטיקה מראה שגם ילדים בגילאים צעירים יותר מפתחים אותן.

ההפרעה הפרטית שלי התחילה בגיל 20. לא הייתי בעלת משקל עודף, אבל הערה קטנה גרמה לי להסתכל על עצמי אחרת. מאותו יום כל יום הפך למאבק. זה היה מאבק מתיש עם עצמי, עם הגוף ועם הנפש שלי. לא היו לי בולמוסים, לא הקאתי אף פעם, לא הגעתי למצב שאני אוכלת תפוח אחד ביום, לא היו לי ימי צום, לא נטלתי כדורים משום סוג שהוא...ובכל זאת פיתחתי הפרעת אכילה למופת ולא ידעתי.
לא, אני אהיה כנה עם עצמי עכשיו - ידעתי! ידעתי ועוד איך, אבל בגלל שלא עשיתי את כל הדברים ה&quot;מקובלים&quot; הרגשתי שאני בסדר, אני לא &quot;אחת מ...&quot;, אני פשוט מקפידה ומה רע?

הפחתתי באופן קיצוני בכמות האוכל שאני מכניסה לגוף, לא אכלתי אחרי 6 בערב, התמכרתי לאירובי (ללא חופשים, גם בימי המחזור הקשיםביותר, לא וויתרתי לעצמי) וסבלתי בכל פעם שהכנסתי אוכל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Apr 2012 21:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Porcelain babe)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=764395&amp;blogcode=13190363</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=764395&amp;blog=13190363</comments></item></channel></rss>