<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Arinas&apos; storys</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747</link><description>Let the words guide you</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Once Upon a Time. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Arinas&apos; storys</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747</link><url></url></image><item><title>דודה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=14365377</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;להתחתן בגיל שלושים זה לגיטימי לגמרי. שניכם בוגרים, כבר מכירים אחד את השני, עברתם חוויות ביחד, נהניתם מהחיים. עכשיו אתם מבוגרים, עם השכלה, מקצוע, עבודה. אפשר לגדל ילדים ולחיות הלאה.&quot; אמרתי וצללתי פעם נוספת כדי להרטיב את השיער. המים בבריכה היו חמים ויצרו תחושה לא נעימה בשילוב עם מזג האוויר החם של הקיץ. &quot;אני לא מבינה למה צריך להתחתן כל כך מוקדם.&quot; הוספתי.&quot;אני לא מתכוונת להתחתן לפני גיל עשרים וחמש.&quot; אמרה גילי.&quot;בת כמה היית כשאחותך התחתנה?&quot; שאלתי מנסה לוודא שלא טעיתי כמה ימים לפני כן כשסיפרתי את זה להורים שלי.&quot;שמונה. ובגיל שלוש עשרה הפכתי לדודה.&quot; גילי התחילה לזוז במים לכיוון קצה הבריכה מנסה להתחמק מהילדים המשפריצים מכל עבר. שחיתי אחריה, &quot;היא עוד שאלה אותי אז, &apos;גילי, בת כמה את חושבת שתיהי כשאני אתחתן?&apos; לא הייתי מוכנה לזה אז הנחתי ששלוש עשרה, אה אבל לא, היא מתחתנת עכשיו ובגיל שלוש עשרה אני הופכת לדודה.&quot; גילי שילבה את ידיה על קצה הבריכה והשעינה עליהן את הראש. צחקתי.&quot;אבל זה מגוחך,&quot; הסתובבתי עם הגב לקיר והשענתי את המרפקים על קצה, &quot;להתחתן בגיל כל כך צעיר, ועוד רק איזה שלוש - ארבע חודשים אחרי שמכיר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Aug 2015 21:56:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=14365377</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=14365377</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13814141</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דיי זנחתי פה. שכחתי מהקיום של עמוד מסכן וזרוק זה באינטרנט. בסך הכל עוד קובץ של מספרים ואותיות המורכבים מפקסלים קטנים.אבל העיצוב, אני כל כך אוהבת אותו. &amp;hearts;


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Jun 2013 23:50:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13814141</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13814141</comments></item><item><title>יומולדת! DD:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13497996</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יואו, איזה כיף! יומולדת סוף סוף!
ולא רק זה אלא שגם שלשום הסתפרתי, אפשר לומר בפעם הראשונה בחיי!
היה לי שיער עד הטוסיק [אפילו יכולתי לשבת עליו!] ועכשיו הוא קצת ארוך יותר מהכתפיים, שנים חיכיתי לרגע הזה והינה הוא הגיע, שלשום! D:

אקיצר, אני מזה שמחה היום, כי היום הזה קורה רק פעם בשנה 3:

רציתי מאוד ליסוע להחלקה על הקרח, כי הייתי שם רק פעם אחת בחיי, ואני ממש ממש רוצה שוב, אבל בגלל החג [כי זה עבר חג שני-.-] אני כנרא לא אוכל ליסוע &amp;gt;:
חג מחורבן!

לא נורא, העיקר, אני אהנה ככל שאוכל , D:

שיער קצר !


עדיין לא קיבלתי מתנות וזה, אז אני אעדכן בערב [או מחר] (:




&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Oct 2012 11:55:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13497996</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13497996</comments></item><item><title>מכתב לאבא</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13454329</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתה בלתי נסבל, אתה מגעיל ומרשע. אני לא מבינה איך בכלל יכולתי לחשוב מתישהו שאני אוהבת אותך, כי אני לא.
אתה מראה שכל גרוטאה חשובה לך יותר מהמשפחה שלך, אתה מקלל אותנו בכל רגע אפשרי.
אתה יכול להרוס את היום גם לבנאדם הכי מאושר בעולם.
אתה כל הזמן גורם לנו להרגיש סמרטוטים, אתה מתנשא בכל רגע אפשרי, אתה רוצה להיות המלך, ההכי טוב, הכי חכם.
אז אני רוצה לספר לך משהו, אתה לא כזה ובחיים לא תיהיה כי אתה זבל, זבל שמתנהג כמו חמור ואני שונאת אותך!
עכשיו אני יכולה לעמוד ולהגיד בביטחון &quot;אני שונאת את אבא שלי.&quot; כי אתה מגעיל.
אי אפשר לחיות איתך, פשוט אי אפשר. ברגע שצריך להגיד &quot;הכל בסדר, לא קרה כלום.&quot; אתה בא ומתחיל לקלל את כולם, אתה מביא אותנו, את המשפחה שלך עד דמעות, דמעות שלא שווה להזיל.
אני באמת לא מבינה למה אמא עדיין לא התגרשה ממך, אתה הרי עשית כל כך הרבה בעיות, אתה השפלת אותנו כל כך הרבה פעמים שזה פשוט לא מובן למה, למה היא לא התגרשה ממך?
אתה אדם אכזר, ואכזר תיהיה. אתה כבר לא תשתנה גם אם ממש תנסה, אתה מגעיל ומגעיל תישאר.
אני שונאת אותך
ומקווה שאמא
סוף סוף
תתגרש ממך
וכשזה יקרה, אני אלך עם אמא,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Sep 2012 19:50:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13454329</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13454329</comments></item><item><title>my dreams are beautiful, but I hate them when I wake up</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13452549</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל זמן שאני חולמת, אני מאושרת. החלומות הם מאוד יפים, וכשאני חולמת אני בטוחה שזאת המציאות. איפשהו באמצע החלום אני מבינה שזאת לא המציאות, שזה שקר, שהתת מודע שלי מתעתע בי, שאני חייבת להפסיק לקחת את הסם הזה, אבל אז אני שוקעת שוב בתרדמה עמוקה.
ואז, כשאני מתעוררת, אני מבינה, שכל זה היה חלום, שאפילו טיפה מזה לא היה המציאות, וזה גורם לי להרגיש רע יותר ממה שהרגשתי לפני החלום.
אני בונה לעצמי חומה, חומה מגנה במשך היום, חומה שמגנה עלי מזה, מהדבר שאני פוחדת ממנו, אבל אז, אחרי כל חלום כזה, החומה קורסת ואני מבינה שעשיתי משהו לא טוב. ואני מתחילה לבנות את החומה הזאת שוב, כי אני עדיין פוחדת, ואני לא מוכנה לוותר.

עם כל חלום אני מרגישה שאני מכירה אותו יותר ויותר טוב, אבל אני לא מכירה אותו בכלל. אני לא יודעת איזה סוג אדם הוא, ואני לא יודעת מה דעותיו עליי בכלל. אני מכירה רק את הקווים הכלליים שלו, אלו שכל אחד יכול לראות.

החלומות האלו הם סם שאני לוקחת כדי לברוח מהמציאות המפחידה. אני יודעת שהכל זה התת מודע שלי, הוא מתעתע בי, הוא מראה לי את מה שאני רוצה לראות, אבל אני יודעת, שזה לא ככה במציאות, כדי שזה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 07 Sep 2012 16:27:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13452549</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13452549</comments></item><item><title>בדידות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13444596</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש מסביבי כל כך הרבה אנשים, כולם מעניינים, לכולם יש חיים כלשהם והם כולם חלק מהחיים שלי.
חלק מהם חברים שלי, חלק לא. הם נמצאים שם, והם נמצאים שם תמיד, אבל אני עדיין מרגישה בודדה.
אני מנסה כמה שיותר להנות מהרגעים האלה, שאני יוצאת עם חברה, שאני מדברת, שכיף לי, שהבדידות נשכחת, נדחקת לפינה. אבל אז זה נגמר, זה זמן מוגדר שנגמר בסוף, ואז היא בא שוב, הבדידות הזאת.
אני מרגישה שאף אחד לא מכיר אותי מספיק כדי להבין אותי. כולם אומרים &quot;אני מבינה&quot; &quot;אני מכירה את ההרגשה הזאת&quot; אבל הם לא מבינים, הם לא יודעים כלום.
הם מנסים לגרום לי להשאר מה שאני, הם מנסים לדרוך עליי כדי להרים את עצמם למעלה.
כן, זה חיים, ככה כולם מתנהלים, דורכים על אחרים, מושכים למטה, מפילים, והכל כדי שהם יצליחו להגיע לפסגה.
למה זה צריך להיות ככה? אנשים פשוט לא יכולים לחיות במישור אחד, הם לא יכולים לחיות שווים, תמיד יש את אלה שרוצים להיות מעל כום, וככה נוצרת הפירמידה.
אני נמצאת שן איפשהו, באמצע הפירמידה, מנסה בכל הכוח לפרוץ החוצה, כל האנשים האלה מסביב, הם רק מנסים לדרוך עליי כדי לעלות למעלה, הם לא באמת שם.
יש בודדים בלבד, אלו שיחזיק&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Sep 2012 20:38:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13444596</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13444596</comments></item><item><title>היום הגדול בו המוח שלי נדפק סופית.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13442701</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אכן, אכן, קראתם נכון בכותרת, לאלו מכם שקראתם.

היום הוא נדפק סופית. המוח שלי הכוונה.

אני הולכת לכתוב פה עכשיו את מה שאני לא אומר בחיים לאף אחד ובכלל בקול, דברים שעוברים לי במוח ואני פשוט לא רוצה שיהיו שם.
אז אם אינכם פוחדים לקבל אירוע מוחי כלשהו או לסבול מסיוטים או להדבק בטמטום קשה אתם בהחלט מוזמנים להמשיך לקרוא, אבל ליתר ביטחון תשקלו שוב ללחוץ על האיקס למעלה.

חובה להדגיש שמה שהולך להכתב פה זה משהו שאני בחיים לא אומר עם קול או בלי קול לאף אחד.!
אז אם חשבתם במקרה שאתם מכירים אותי, תדעו שאתם לא, כי אני ההפך הגמור ממה שתסיקו מהפוסט הזה.

~זה התחיל~

למה המוח הדפוק שלי נדפק עוד יותר? דווקא עכשיו כשעליתי לתיכון. למה?
למה הוא לא יכול להגיב אותו הדבר לכולם?
למה הוא לא יכול לעבור עליו ו-אה זה הוא טוב. למה אי אפשר להסתפק בזה?
למה הוא חייב להגיב ככה? למה זה תמיד- זה הוא, הוא יושב שם, הוא יושב לידי, זה היה הקול שלו, זה הוא אמר את זה, הוא התיישב שם.
למה אני תמיד מחפשת אותו בעניים? למה המוחהדפוק שלי נותן את הפקודה הזאת לעניים שלי לחפש אותו ואז במהירות האור להסיט את המבט כשהן מצאו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 31 Aug 2012 16:22:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13442701</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13442701</comments></item><item><title>האם אני זקוקה למסכה?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13335408</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;התיכון מטריד אותי, אבל לא רק הוא, הוא רק קצה המקל.
אני מוטרדת מזה ש... מהמראה שלי, כאילו, לכל אחת בגיל הזה חשוב מאיך שהיא נראת, אבל אצלי זה שונה, אכפת לי מזה רק כשאני עומדת מול המראה ומסתכלת על הפנים שלי, על השיער, אני מנסה כמה שיותר לטפל בזה, אני מנסה להראות יפה בעייני, אבל כל פעם שאני ניגשת במראה, אני רואה את זה, את הזרה המוכרת, את מי שאני רואה כל פעם כשאני מסתכל במראה, אבל זאת לא באמת אני, אני לא היא, אני מרגישה שונה, אחרת.
לפעמים אני בכלל מרגישה ללא מראה חיצוני, כאילו אני הכל ואני כלום, אני מרגישה יפה, מושלמת, עד שאני מסתכל במראה. אני חולמת, חולמת על מראה יותר מוצלח מזה שלי.
כן, אני בסך הכל חייה ככה שנים, והגוף שלי גדל רק עד הגיל המסויים הזה, אבל אני מרגישה יותר גדולה מזה, ולמשהו אני רוצה גם להראות יותר מזה. בסך הכל כמה חודשים. אבל אני עדיין ילדה, נערה בגוף של ילדה. זה מבלבל.
אני שונאת את איך שאני נראתה כשאני מסתכלת במראה, אבל לא אכפת לי איך אני נראתה כשאין מראה בסביבה.
מה אני אמורה לעשות, אם אין לי מספיק כסף כדי לקנות משהו שיעזור לי להראות יפה, אין לי כסף אפילו לקרם הכי זול ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 26 Jun 2012 19:38:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13335408</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13335408</comments></item><item><title>יום שלישי בבוקר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13310534</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



שיר יפה.

ראיתי אתמול סרט שאהבתי, המקור שלו בפולנית.
זה סרט על ריקודים.

אני אוהבת לרקוד ואני חושבת שאני רוצה ללכת לחוג של ריקודים סלונייםף אני ממש אוהבת את זה.

אוף, זה לא אני.
זאת מישהי אחרת, לא אני.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 12 Jun 2012 08:23:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13310534</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13310534</comments></item><item><title>משחק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13287876</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בואו נשחק משחק [הנחמדים מבניכם שמשאירים תגובות].
המטלה: תארו את החיים שלכם במילה אחת, כל מילה בעולם, אבל רק אחת.
הכללים: לא לכתוב יותר ממילה אחת.

שנתחיל?

החיים שלי - חלום.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 30 May 2012 00:08:00 +0200</pubDate><author>tuli19975@walla.com (Once Upon a Time)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763747&amp;blogcode=13287876</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763747&amp;blog=13287876</comments></item></channel></rss>