http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598על הבטן.heCopyright 2026 ess.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12782901<div align="right" dir="rtl">i can't give up, right? 2 # october 04, 8pm i miss the old days. but there's no point to even fight to get them back, is there? i've tried. we tried. there's nothing more to it. all i can do now is to just try and move on. get new stuff, get used to these new stuff. forget about the old 'stuff'. i need to keep reminding myself that the past will stay in the past. i miss it, every single day, i miss it. but what else can i do? to get my mind off of it i need more green, less pils, and most definatly more alcohol... i need november, to finally get my freedom. one more month. four more weeks to go. (ps. no hebrew keys for a while. using my friend's laptop.) </div>Wed, 05 Oct 2011 04:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12782901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12782901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12782786<div align="right" dir="rtl">4/10/2011: כבר לא מוזר לי לאבד אותך שוב. אני לא בטוחה איך הכל שוב התסבך.אותו בן אדם. אותה אהבה... אהבה? לא, אני מניחה שזה נגמר. בלי תירוצים ובלי שקרים מיותרים, זה נגמר ואני לא מסוגרת להסתכל ל-תקראו-לזה-אהבה בעיניים יותר. אני חושבת שאחרי תשע חודשים? תשע חודשים... ז"א- אנשים משתנים, אנשים עוזבים ואנשים חדשים באים. אני מניחה, שאחרי חודשים רבים שהתאספו להם, הכל שוב הסתבך. 10/1/2011 כ'כ דרמטית. ואו, מרגיש כיאילו כתבתי את זה אתמול. דרך קלה? איזה דרך קלה? לא משנה מה אני עושה, מישהו תמיד נפגע. אין לי דרך קלה.אני מניחה שזה מה שנקרא "גודלת" אצלך במילון. כריות ספוגות בדמעות, להסתכל ערומה במראה ולשנוא את הכל, לחכות להודעה שלעולם לא תגיד ממנו. לבקש דברים בלתי אפשריים, דברים שלעולם לא יתגשמו, כמו יריכיים קטנות או שער יפה יותר. זה מעגל גדול ואכזרי של לפחד יותר מידי מכדי לעזור למישהו אחר, ולהרגיש ננטשת בידי אחרים כשהם מרגישים את אותו הדבר. להתבגר, זה להרגיש כ'כ חסרת ביטחון כלפי עצמך עד לפריצת בכי בשירותים של הבית ספר, והפאניקה האיומה שבאה מיד אחרי ההבנה הזאת ששכחת את העיפרון השחור בבית כי</div>Wed, 05 Oct 2011 00:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12782786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12782786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12781054<div align="right" dir="rtl">ואני חושבת שאני רוצה למות, אבל במציאות, אני רק רוצה שמישהו יציל אותי.</div>Tue, 04 Oct 2011 03:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12781054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12781054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12779289<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא יודעת מי אני יותר. או איך הגעתי לפה. אני מתגעגעת למי שהייתי פעם. אני רוצה ששוב יהיה לי בית, אתה יודע? וחברים אמיתיים. אתה יודע, החברות הזאת מהסוג ההוא שהיינו מאמינים פעם. אני מתגעגעת לזה, ואני מתגעגעת אליך. אני מניחה שאני פשוט מתגעגעת לכל זה. האם לפחות חלק מזה נשמע לך הגיוני? קצת מוזר לי לחשות על איך שכ"כ הרבה חודשים עברו מאז והמילים האלה, המילים הקרות הזאת... בא לי לבכות, מאיך שהשתנתי. התבגרתי. אני לא יודעת מה אוכל עוד להוסיף לזה. הטיוטות האלה בבלוג שלי יהיו איתי לנצח (אני מקווה) ולקרא את השורות האלה והטקסט הזה... זה כיא</div>Mon, 03 Oct 2011 06:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12779289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12779289http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12779283<div align="right" dir="rtl">אולי הגיע הזמן למחוק את הכל? אני לא רוצה למחוק רק בגלל שאני דיי מתנחמת בעובדה שהעבר שלי הוא העבר שלי. לקרא את כל מה שכתבתי זה מרגיש כיאילו אני קוראת את החיים של מישהו אחר. בכל מקרה, מחר אני חוזרת ללימודים אחרי הפסקה ארוכה. אני לא מוכנה בכלל. פספסתי הרבה חומר ואני חושבת שמחר המרצה ירצח אותי. אני מקווה שמחר יעבור מהר אלוהים, בבקשה, תעשה שמחר יעבור מהר... ess</div>Mon, 03 Oct 2011 05:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12779283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12779283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12777543<div align="right" dir="rtl">הלוואי שיכולתי לחזור אחורה בזמן, להחזיר את כל מה שהיה לי ואת כל מה שאיבדתי, לשכוח מכל הכאב הכבד הזה שאני נושאת על הלב. אני לא יודעת מאיפה להתחיל, או מתי אני יכולה לגמור עם כל זה ביקשתי להיות לבד. ביקשתי שיעזבו אותי בשקט. עכשיו כשהכל לאט לאט מתגשם; עכשיו כשאני סוף סוף לבד... אני מבינה את ההרגשה הזאת. אני לבד. אני לא מאמינה שחזרתי לפה. הכל כל כך שונה. 28/1/2009: "בא לי לברוח למקום חשוך כל כך שאף אחד לא יראה אותי יותר לעולם בולמוס זה בשפע היום ועכשיו אני עושה צום עד... לנצח." עם דמעות בעיניים וכאב חד בלב, איכשהו אני עברתי את הימים הארוכים האלה שנראו פעם כמו נצח. אני בקושי זוכרת אותם ברגע זה, כי כמו שאמרתי, הכל (כל כך) שונה עכשיו. הגישה שלי לחיים, הרצון שלי לחיות באמת. הפחד והדיכאון הזה תמיד יהיו חלק ממני- אולי פעם זה היה 98% ממני, עכשיו זה נראה פחות מ10%. כן, ימים ותקופות של דיכאון תמיד באים והולכים, אבל התבגרתי. אני לא חלק מזה יותר. אני לא אתן לזה לתת לי תווית ולהגדיר את עצמי אולי זה רק הגשם והמזג האוויר הזה שמורידים לי את המצב רוח כרגע, גורמים לי לחשוב "לעומק". אולי הכל</div>Sun, 02 Oct 2011 08:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=12777543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=12777543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11739036<div align="right" dir="rtl">אני פשוט יכולה לשכוח בקלות עד כמה שהקסם קיים בעולם הזה, לפעמים. לפעמים נדמה שאני חייה, באמת באמת חייה, ולפעמים קצת קשה למצוא את הסיבה שאני צריכה להפסיק לחיות. ונכון שזה חוזר אלי לפעמים, אבל לא אכפת לי ממש לחיות מהרגעים הקטנים, העיקר שיהיה לי ממה לחיות. אני כל כך רוצה לרצות לחיות, אני לא רוצה לשכנע את עצמי שמותר למות כשלא ממש הגיע הזמן למות. אבל אני מוצאת את זה בקלות, הסיבות האלה, התרוצים האלה שאני צריכה לגמור את חיי. עכשיו. "אם באמת רצית למות, כבר היית עושה את זה." אולי באמת.</div>Fri, 23 Apr 2010 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11739036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=11739036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11735010<div align="right" dir="rtl">היי. איזה יום היום? רביעי? עכשיו השעה היא כמעט שמונה. עברו ארבעה ימים מאז שאכלתי. 96 שעות. למה זה חייב להיות כ"כ קשה? אני עדין כ"כ שמנה, חשבתי שזה יעזור לי. אולי כדאי שפשוט אחכה עוד כמה ימים? אולי צריך עוד ארבע ימים. עוד96 שעות. 5,760 דקות... כולם אומרים לי שאני נראת כ"כ חלשה ועייפה. היום המורה הפרטית שאלה אותי "למה את כ"כ עייפה?" אמרתי "לא יודעת", ונגעתי בבטן שלי עם קצוות האצבעות שלי. עוד מעט זה סופ"ש, חברה שלי הזמינה אותי לארוחה גדולה עם הרבה חברים, וכנראה אפטר-פארטי אחרי זה עם אכוהול. פעם שעברה שלא אכלתי ימים ושתיתי אלכוהול אחרי זה, הייתי חולה במשך שלושה ימים ולא יכולתי להפסיק להקיא במשך יומיים. אני מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות יותר. אני עייפה ואני רוצה לישון. ונגמרו לי התרוצים. אס</div>Thu, 22 Apr 2010 05:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11735010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=11735010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11728332<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא יודעת מי אני יותר. או איך הגעתי לפה. אני מתגעגעת למי שהייתי פעם. אני רוצה ששוב יהיה לי בית, אתה יודע? וחברים אמיתיים. אתה יודע, החברות הזאת מהסוג ההואשהיינו מאמינים בה פעם. אני מתגעגעת לזה, ואני מתגעגעת אליך. אני מניחה שאני פשוט מתגעגעת לכל זה. האם לפחות חלק מזה נשמע לך הגיוני? </div>Mon, 19 Apr 2010 09:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11728332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=11728332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11719349<div align="right" dir="rtl">אני כ"כ מיואשת, מהכל. נראה כי מאז שעברתי החיים שלי נהיו מין בדיחה כזאת לאלוהים או למישהו שיושב שם הרחק הרחק וצופה בי, בכל תנועה. ואני מתביישת כ"כ. איך הכל ניהיה כ"כ גרוע? נמאס לי לבכות כל הזמן ולחשוב על מוות ולהתייסר.אני מתסכלת כל הזמן במראה והכל רק נראה גרוע יותר. הימים עוברים מהר-לאט בציפייה נוראית למחר טוב יותר. וזה לא בא. ואני מאבדת את הזמן שלי והכל נראה קשה יותר בגלל שנגמר לי כבר הכוח. הפסיכולוגית החדשה זה בזבוז זמן ובזבוז כסף. הבטחתי לא להרוג את עצמי, אז אמא פתחה את האזיקים. היא באה אלי לחדר כל יום בתשע בערב אחרי העבודה ומנסה לדבר איתי ללא הצלחה. ואז היא הולכת. אני כ"כ לבד. אני מתעגעת לאח שלי. &n</div>Thu, 15 Apr 2010 09:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (ess.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763598&blogcode=11719349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763598&blog=11719349