<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>sharon.blog</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231</link><description>שמי שרון, בת 20, חיילת, עוסקת במחשבים.
אני טבעונית ומאושרת מזה:)
יש לי כלב, וחתולה, והם פשוט מקסימים!

מטרת הבלוג היא פשוט לפרוק מה שיש לי על הלב....</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 sharon.blog. All Rights Reserved.</copyright><image><title>sharon.blog</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231</link><url></url></image><item><title>אהבה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231&amp;blogcode=12774163</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה זה אהבה? איך אתה יודע שזה מה שאתה מרגיש?

יצא לי לקוא בזמן האחרון ספרים בנושא שמירת נגיעה וכל מיני נושאים של דת וטיעון עיקרי שם היה שכדאי לשמור נגיעה כי כשנכנסים לקשר פיזי מתבלבלים ולא שמים לב לתכונות שבאמת משנות..
מה הבעיה?
אצלי זה ההפך.

נניחשאני בקשר עם מישהו, ואנחנו מסתדרים מעולה, זה נמשך כך עד שאנו מתקדמים למגע..
מה זה מגע מבחינתי? החל מנשיקה ועד לסקס מלא..

עשיתי משהו רע. משהו שחבל שעשיתי, וברור לי שהצד השני עוד יתחרט על זה (אם הוא עדיין לא מתחרט...)
הוא בחור דתי, שומר שבת, מניח תפילין, וכו וכו וכו..
בהחלה היינו ידידים... ידידים טובים מאוד... באמת חברים מהלב..
יום אחד זה התפתח... כנראה אני גרמתי לזה.. אבל האמת שזה היה דיי תמים... חמוד כזה...
לאט לאט התקדמנו בפן המיני.. אך תמיד היה לי את הגבול, הגבול הוא - לא שוכבים.
אז הוא ירד ליף ואני לו.. היו גם אצבעות מעורבות, והתחכחות של אברי מין... אך לא חדירה..
ולפני חודש בערך, בזמן שאנחנו משתעשעים לנו, הוא עצר אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי.
מעולם לא השתמשנו במילה זו בהקשר זה לפני..
האמת היא - שהוא הסביר לי שכל פעם שהוא אמ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 30 Sep 2011 17:57:00 +0200</pubDate><author>sharon.blog@walla.co.il (sharon.blog)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231&amp;blogcode=12774163</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763231&amp;blog=12774163</comments></item><item><title>שנה חדשה, בלוג חדש, מציאות ישנה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231&amp;blogcode=12771729</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מדהים אותי כמה שהחגים, שאמורים לעשות את התקופה יותר משפחתית ומאושרת, גורמים אצלנו ליותר רע.
לא מבינה את ההורים שלי. באמת. ואני יכוה להגיד בכנות- אם כשאתחתן נישואיי יהיו כשלהם אתגרש. זה נראה כאילו הם אפילו לא מתאמצים. מאמינה בכל ליבי שאין אהבה בליבם כי אם שנאה.

אתמול, ארוחת חג, ראש השנה, אחותי בבסיס, ורק אני אבא ואמא בבית. תכננו ללכת לדודים שלי לארוחת חג, ומשהו קרה, משהו שגרם לזה שאבא שלי, במקום שיבוא לבית של דודים שלי אחרי בית הכנסת יחזור הביתה ויהיה לבד.
..
מה שהייתי עושה עד עכשיו זה מתערבת ומנסה לתקן את המצב, אבל זה פשוט לא אפקטיבי. נמאס לי. לא איכפת לי יותר. שהם יחיו את החיים שלהם ואני אחייה את שלי. אין לי ספק שבבית כזה אני לא אבקר לעתים תכופות כשאעבור. כמה אפשר להיות מתוסכלים מדבר אחד?

מישהו הזמין אותי לעשות את החג אצלהם... קוראים לו אסף, הוא איתי בבסיס. היינו ידידים ממש טובים במשך הרבה זמן ואז זה התפתח בנינו.. לפעמים אני ישנה אצלו ולפעמים הוא אצלי.
אסף בא ממשפחה דתייה, ואני ממסורתית(אני אישית ממש לא, אין לי שום קרבה לאמונות מהסוג הזה), כשאני ישנה אצלו אנו ישנים בחדרים נפ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Sep 2011 12:38:00 +0200</pubDate><author>sharon.blog@walla.co.il (sharon.blog)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763231&amp;blogcode=12771729</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763231&amp;blog=12771729</comments></item></channel></rss>