http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015heCopyright 2026 מֵכונַה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=13192970<div align="right" dir="rtl">האף שלה תמיד מורם למעלה בגישה של התנשאות. אולי זה מה שמרתיע את כולם, ההתחכמות, המבט היודע-כל, הטון המתחנף שנוזל ממרירות. העצב שלה תמיד נשקף לחברה באנוכיות, כאילו זו אשמת כל העולם. היא עסוקה בעצמה כל כך שהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליה בעולם נהיים שניים לאנשים שלא רוצים כלל בחברתה.היא רוצה למעלה היא רוצה הכי טוב, אבל אין ואי אפשר ואולי גם נגמר ולא מגיע לה בעצם הכי טוב, אז היא בוכה וצועקת כמו ילדה קטנה, אפילו שהיא ילדה גדולה, רק בשביל שיהיה לה. היא נהיית זרה, ואולי בעצם תמיד הייתה זרה. היא לא חושפת שיניים, היא מתאפקת, כמו בן אדם מתורבת, אולי מתורבת מידי. אפילו אולי לא בן אדם, מכונה קרת לב, חסרת רגישות, שמנתחת כל נתון ולא נותנת לשום דבר לנוח בשקט.אז כשהיא נשארת לבד בחושך, הולכת לה לבד, מהעבודה הביתה, למה היא מופתעת כל כך שאף אחד לא נמצא בצד השני של הטלפון? </div>Thu, 05 Apr 2012 12:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=13192970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=13192970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12932890<div align="right" dir="rtl"> הוא הניף את ראשו אחורה בתנועה רכה ונשען על הכיסא, וכשפתח את פיו עשן לבן וסמיך מילא את האוויר בריחות של חרטה. הוא עצם עיניו באנחה. הוא משוכנע בכך שאנשים מדברים מסביבו, אולי אפילו אליו, אבל המילים מבולבלות מידי ועצובות מידי מכדי שהאוזניים שלו יקלטו אותם. הוא לא ישן, גם לא עייף, אפילו לא קצת מנומנם. אבל עיניו עצומות. תמונות משתקפות ממוחו והרבה מהם. נשיקה ראשונה. סקס ראשון. הרגע בו הוא ירד מהמטוס, והיא הייתה שם. העיניים שלה. חומות וגדולות, בעיקר כשהיא בוכה והם מורידות דמעות חרסינה על הלחי האדומה שלה, מעוטרת הנמשים. הוא בונה תמונה שלה בראשו מתמונות קטנות, שם הברכיים שלה, פה מגפיים שחורות, קצת אף סולד, טיפונת של כתפיים לבנות. כך לאיטו הוא בונה אותה במחשבותיו, פרט אחרי פרט. עוד שכטה מצינור קודר, עוד טבק בפה, עוד פעם לשחרר ענני עשן צחור. מחשבות על עזיבה זוחלות למודע, אבל הוא דוחף אותם הצידה. "עוד קצת" ממלמל לעצמו, וכל השאר כל כך מרוכזים בעצמם שעוד נפש עזובה זה הדבר האחרון שיעניין אותם. כשהעיניים שלו נפתחות הוא לבד. בחושך. בלי צינור מנחם עם טבק של עצב, בלי אנשים מספיק טיפשים או בודדים בשב</div>Mon, 12 Dec 2011 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12932890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12932890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12892887<div align="right" dir="rtl">הוא הניף את ראשו אחורה בתנועה רכה ונשען על הכיסא, וכשפתח את פיו עשן לבן וסמיך מילא את האוויר בריחות של חרטה. הוא עצם עיניו באנחה. הוא משוכנע בכך שאנשים מדברים מסביבו, אולי אפילו אליו, אבל המילים מבולבלות מידי ועצובות מידי מכדי שהאוזניים שלו יקלטו אותם. הוא לא ישן, גם לא עייף, אפילו לא קצת מנומנם. אבל עיניו עצומות. תמונות משתקפות ממוחו והרבה מהם. נשיקה ראשונה. סקס ראשון. הרגע בו הוא ירד מהמטוס, והיא הייתה שם. העיניים שלה. חומות וגדולות, בעיקר כשהיא בוכה והם מורידות דמעות חרסינה על הלחי האדומה שלה, מעוטרת הנמשים. הוא בונה תמונה שלה בראשו מתמונות קטנות, שם הברכיים שלה, פה מגפיים שחורות, קצת אף סולד, טיפונת של כתפיים לבנות. כך לאיטו הוא בונה אותה במחשבותיו, פרט אחרי פרט. עוד שכטה מצינור קודר, עוד טבק בפה, עוד פעם לשחרר ענני עשן צחור. מחשבות על עזיבה זוחלות למודע, אבל הוא דוחף אותם הצידה. "עוד קצת" ממלמל לעצמו, וכל השאר כל כך מרוכזים בעצמם שעוד נפש עזובה זה הדבר האחרון שיעניין אותם. כשהעיניים שלו נפתחות הוא לבד. בחושך. בלי צינור מנחם עם טבק של עצב, בלי אנשים מספיק טיפשים</div>Fri, 25 Nov 2011 14:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12892887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12892887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12836298<div align="right" dir="rtl">האיש נח במיטתו. הוא ער אבל הוא לא פותח את עיניו. עוד קצת למשוך את הבוקר הזה, לפחות עד הצהריים.. משהו היה חסר, משהו לא בסדר, משהו מקולקל. אבל האיש לא ידע לשים את אצבעו על מה בדיוק. ובו בבת אחת פתח את עיניו. "אלו לא עיניי, הרי אני רואה את כל הצבעים ממש כהשתקפות של העולם על פני מי הנהר". ובמהרה גם הוסיף, "אלו לא אוזני, הרי כל מילה חותכת את אוזניי כמו סכין החותך את הדממה הקרירה" תוך רחרוח מהיר יכל האיש לקבוע "את ריח הבוקר החדש אפי יכול לזהות, ולכן הבעיה גם לא שם.". קם במהרה האיש ממיטתו ורץ אל המטבח, הוציא עוגייה מהצנצנת והכניס את קצה לפיו בנגיסה זהירה. מיד נד בראשו, "את מתיקות העוגייה הרי פי יכול להרגיש מיד! וגם ידי חשה את העוגייה בקצות אצבעותיי, ממש כמו שהתשובה על קצה לשוני, אך אלו לא מקור הבעיה". ישב האיש וחשב. חשב על מה חסר. מה חסר... חסר... ואז זה הכה בו, במין תחושת הקלה עצומה אך חשש מהתשובה הממשית לבעיה. לבש האיש מחלוצותיו, ולרחוב יצא. הלך האיש למשרד הדואר, והלך לפקידת הקבלה. "אני רוצה לשלוח את הלב שלי לתיקון" קבע האיש מרוצה מחוכמתו. "סליחה?" שאלה הפקידה המשועממת שהצ</div>Fri, 28 Oct 2011 20:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12836298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12836298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12810574<div align="right" dir="rtl">זרוקה ברחוב. לא יודעת למה, לא יודעת איך אבל מה זה משנה? הלב מתחיל לכאוב. דפיקות חזקות, צביטות עוצרות נשימה, היא תעשה עכשיו כל מה שירצה.. היא צועקת בשקט. דמעות בעיניים, הדופק עולה. כמה עוד אפשר? לדם קר היא נושקת, היא עכשיו לבדה, מחפשת קצת תמיכה, היא עצמות ללא בשר. מיללת שכואב לה. איש לא שומע, איש לא רואה, אבל היא קטנה כל כך. מתחננת שיסלח לה הסיגריה על גופה כבר נכוותה, אבל אולי תשוב גם אחר-כך. דמעות על פני חרסינה. הם עוברים, כך מתעלמים, ולא אכפת כמה עוד תסבול? היא אומרת שמספיק לה היא לא תאכל לא תשבר ולא תבכה, היא תנסה שלא ליפול. מושפע מהשיר הזה</div>Sun, 16 Oct 2011 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12810574http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12810574http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12782303<div align="right" dir="rtl">.......היא עצמה עיניים כבדות בניסיון להרחיק את כל העייפות והחרטה, להיעלם ולו רק לרגע, לא להיות פה. לעוף במקום רחוק, מקום יפה, מקום שאולי לשם שינוי, יהיה טוב בשבילה.וכשהיא עצמה עיניים לרגע, ממש לרגע, היא הייתה במקום אחר. אבל כשפתחה את עיניה ראתה רק אור שמש מסנוור ואת דלת הכניסה לביתה השומם. בידיים רועדות היא ניסתה להכניס את המפתח לחור המנעול, אבל תקעה אותו בצדדים במקום. היא לקחה נשימה עמוקה ואספה את עצמה בפני המשימה שעמדה מולה, והיא לפתוח את הדלת. כשהדלת נפתחה היא כבר עמדה שם שבורה, וזה היה מאוחר מידי. התיק נשמט מידה, רגליה כשלו בדרך אל הספה ושם היא נפלה, בבכי חרישי שאיש לא שומע, ואיש לא ישמע. הדמעות זלגו על לחיים תפוחות ואדומות וגופה התקפל למן צורה כדורית, ושם היא שכבה, מייבבת בשקט, מתפללת למחילה סופית, לסיכוי אחרון לצאת מהגיהינום. היא יודעת שאין יותר מה להגיד שלא נאמר, וכשנגמרים המילים מתחילות הדמעות, וכשנגמרות הדמעות כבר לא נשאר הרבה, גופה מקומטת, משומשת. אז היא שוכבת ובוכה, מחכה שהדמעות יפסיקו מעצמן, והיא תעבור הלאה בסדר היום שלה, נקייה, בתור בובת חסרת רגש. לרגע הי</div>Tue, 04 Oct 2011 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12782303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12782303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12760282<div align="right" dir="rtl">בכל יום אחר הרחוב היה יכול להיקרא נטוש. הרי לא היה בו כלום מלבד זבל ובתים אפורים שאיש אינו מוצא סיבה להחיות. הרי אנשים מעדיפים לצעוד ולהעביר זמנם ברחובות עם צבע, רעש, ועוד אנשים בודדים המחפשים מקום.אבל לא היום. היום השקט הופר על ידי פסיעה איטית של נעליים בלויות על מדרכה מלוכלכת.האיש הפוסע ברחוב בחן את המקום בעיניו, בעוד לא מרצונו אפו מתעקם לניחוח של הזנחה. ואז הוא עוצר. הדממה חובטת באוזנו בכוח ולו היה שפוי במקצת היה בטוח שהיא מזמן מדממת מילים שמעולם לא נקלטו.עיניו נחות על גופה העירום של בחורה השוכבת בין שקיות זבל, עיניה עצומות ופיה פתוח במקצת, כמעט כאילו רצתה לומר משהו אבל לפני שהספיקה נפלה עליה קללת המוות. שיערה האדמוני נראה דהוי יותר מתמיד.הוא בלע רוקו ותהה בצעד הבא שלו.כך הוא עמד. דקה עברה, שעה עברה, והאיש אפור השיער עמד שם בנעליים בלויות, מול גופה העירום, ודווקא בהה בבית שממולו. בית עצוב שכזה, ללא שמחת חיים שבית צריך לשדר. אפילו בית לא היה שם ראוי לו, אלא מבנה.לבסוף התיישב האיש ליד הגוף הנוקשה ולחש לאוויר החורף הקר, "המעט שאני יכול לעשות זה לארח לך חברה ברגעייך האחרונים, כי לעזור</div>Thu, 22 Sep 2011 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12760282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12760282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12752683<div align="right" dir="rtl">היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים. יושבת בשקט, שומרת בפנים אף פעם לא הולכת לשחק עם כולם, בחורים לא טורחים לנסות מזלם היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים. ילדה מקולקלת, לא כמו האחרים מה שלבן אצלה הוא שחור, ומה ששחור, אצלה הוא צחור היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים, מנסה לדבר, אבל הם לא מקשיבים מנסה לתקשר בעוד הם מתעלמים, משמיעה את הקול, אבל ללא המילים היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים, לא מצליחים לעכל משתנים, ילדה ללא שכל, ילדה ללא לב, אם יש לה מוח, הוא לא מתפקד היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים. מנסים למצוא בה צדדים טובים ילדה ללא רגש, ילדה בודדה. אם לא יגידו לה, היא לא תדע. היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים. מבטים עצובים נשלחים להורים ילדה לא-ילדה, ילדה של אתמול, את הילדות לה לקחו, ואת רחמיהם היא תגזול. היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים, היא שמעה את זה כבר כמה פעמים אין לה תקווה, אין איך לחזור. ילדה כה קטנה רואה רק שחור היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים, שכל חייה יהיו לה קשים חייב להתמודד, מה לעשות. הלוואי ותוכל להפסיק את הדמעות היא ילדה מקולקלת, כך הם אומרים, מנסים להבין אבל לא מצליחי</div>Sun, 18 Sep 2011 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12752683http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12752683http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12750875<div align="right" dir="rtl">"ילדה יפה אל תבכי יום יבוא ועוד תראי שכל החיים יש לך לבכות למה עכשיו לבזבז את הדמעות? ילדה יפה אל תלכי קר בחוץ, תישארי איתי אל תשברי לבבות לחינם אנשים שבורים מבזבזים זמנם. ילדה יפה של שמש נצחית, ילדה יפה, היא לא הכרחית. על פני החרסינה מרוח איפור פוסעת בשמלה ובחיוך שבור ילדה יפה, את כה אנוכית! בראשך הקטן מבשלת תוכנית, מרתיעה אנשים בעזרת לב שלא פועם, עיניים חלולות עם מבט כה זועם ילדה יפה, עכשיו את לבד מחפשת אחר ההיגיון שאבד למה נהפכת, נפש קרועה ילדה יפה, אבל כל כך רעה.." </div>Sat, 17 Sep 2011 15:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מֵכונַה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=762015&blogcode=12750875http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=762015&blog=12750875