<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Victims of fate</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Miss_Moneypenny. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Victims of fate</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855</link><url></url></image><item><title>You thought it was the start of something beautiful? Well think again</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13493820</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איכשהו אני מוצאת את עצמי מבינה כל פעם מחדש שהחיים שלי בנויים מאיזו פרבולה מעוותת.בכל פעם אני מגיעה לנקודות שיא ושפל חדשות.ככל שאני מטפסת מהר וגבוה יותר ונשארת שם בשיא זמן ממושך יותר אני מתרסקת חזק יותר וקצת כואב יותר וחדש.טוב לי עכשיו ואני לא בטוחה אם זה כי אני בדרך לשיא חדש או באיטיות מדרדרת,יש לזה הרגשה של הדרדרות, אני מרגישה שהיה קצת טוב מידי לאחרונה וזה עתיד להגמר.בכל זאת ניפחתי סביבי איזושהי בועה של אשליות ולמען האמת בכלל לא הייתי לבד אפילו דקה בשבועות האחרונים.מחר אני הולכת להיות קצת לבד בפעם הראשונה לאחר זמן ממושך ואני לא יכולה להגיד שאני לא מתה מפחד,קשה לי להיות לבד ובשבוע האחרון יש לי סיוטים כמעט בכל לילה,בדרך כלל התחושות שלי לא מטעות אותי ויש לי אינטואציה שעל פיה נגמרה התקופה הטובה.לא ציפיתי שהיא תשאר עוד הרבה, בכל זאת אני קצת מכירה את עצמי ואת היכולת המופלאה שלי לשמר את מצב רוחי הטוב,אבל... אולי קצת קיוותי.אולי אני עוד מקווה שאני אצליח להישאר רק עוד טיפה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Oct 2012 19:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13493820</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13493820</comments></item><item><title>לפעמים פתאום יש רגע מאושר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13459544</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הזדמנויות,
אפשרויות,
אופציות,
כיוונים,
דרכים.

אני אוהבת את המילים האלה.
ואת המשמעויות שלהן.
ואת כל המשתמע מכך.
וכשיש הרבה מהן.
ואת הצליל שלהן.
ואני אוהבת גם לומר אותן הרבה הרבה פעמים.
אני אוהבת שכולן מובילות אותי למסקנה יחידה שניתן לבטא על ידי מילה אחת,
ציפייה.

ואני אוהבת את ההתרגשות שבלצפות ואת הפרפרים בבטן ואת הההרגשה המתוקה הזו כשיודעים מה מחכה לנו ממש מעבר לפינה אבל עדיין לא.
ואני אוהבת למתוח את עצמי ולדעת שאני יכולה בכל רגע אבל עוד לא.
אני אוהבת לחכות עוד קצת בידיעה שיש לי את האפשרות.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Sep 2012 19:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13459544</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13459544</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13410558</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כולם מחפשים איזשהו איזון.אני מחפשת איזון.אני צריכה איזון, אני חייבת איזון.אבל מה זה בעצם? יש מישהו מאוזן בכלל?להיות מאוזנת רגשית זאת אומרת שכל ההורמונים במוח ישתחררו בריכוזים מושלמים, אותם אני לא בטוחה שמישהו מסוגל לקבוע בוודאות.ומה זה יגרום לי?להיות מאושרת? שלווה? שלמה?משהו לא בסדר, אני יודעת, אני בטוחה.אבל זה אפילו פחות בסדר אם כולנו היינו &quot;מאוזנים&quot; באותה מידה.כולם יכולים לקחת כדורים ולהיות מאושרים יותר או מרוכזים יותר או לחוצים פחות.אבל אפשר גם להתגבר ולהיות מי שאנחנו.להיות מיוחדים ואמיתיים ולהצליח מתי שאנחנו יכולים ולהכשל כשאנחנו לא ולהיות לפעמים מדוכאים ואולי קצת יותר מלפעמים.אז רע לי הרבה וטוב גם לפעמים והכל נראה מסובך ומעורפל ולא כל כך ברור עכשיו ואני לא יכולה להחליט מה מתאים לי ואם טוב לי עם מה שאני עושה והיכן שאני נמצאת ואם זה נכון בכלל או שאני לגמרי דופקת את עצמי.וקצת קשה לי להתחייב לדברים וכשאני עושה את זה אני לא שם באמת, אני מחפשת את הדרך החוצה או את הדרך להתחפר בזה בכל הכוח ולהיות שם יותר מידי וגם אז לא להראות את זה.אני תוהה אם אני משחקת משחקי שליטה בלתי פוסקים עם עצמי או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 Aug 2012 03:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13410558</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13410558</comments></item><item><title>How could I get back into this mess?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13378745</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
מצד אחד אני מנסה למצוא איזשהו סדר ואיזושהי סיבה או מטרה או יעוד, אני אפילו לא בטוחה איך לקרוא לזה.
ואני מנסה להבין לאן אני הולכת כי אני לאט נאבדת.
איבדתי כל רצון ושאיפה ואני כבר לא רואה את היעדים שהצבתי לעצמי כנגד עיני אולי כי אני בכלל לא בטוחה אם אליהם אני רוצה ללכת.
ואני לא רואה אפילו יומיים קדימה כי אני כל כך תקועה באיך שחשבתי שדברים אמורים להיראות.
וכולם סביבי השתנו והם יודעים בדיוק את הדרך ובשבילי הכל כל כך מעורפל ובסך הכל אני לא יכולה להגיד שהכל רע אבל אני חיה מרגע לרגע ומדקה לדקה ואני לא יכולה להגיד מה יהיה מחר כי אין לי למה לצפות ואפילו שאני צריכה לצפות למשהו אין לי דבר שאני רוצה באמת.
אני רוצה להיות מאושרת.
אבל יש כל כך הרבה דרכים להגיע לשם ואני בכלל לא יודעת מה יגרום לי להיות מאושרת.
הייתי בטוחה שאני יודעת ועכשיו אני מבינה שאני אפילו לא יכולה לקבוע אם מחר אני אהיה שמחה או אם יפול עלי דיכאון ואני בכלל לא ארצה לצאת מהמיטה.

אפשר משהו חדש בבקשה?
אפשר משהו קבוע?
אפשר משהו שיסדר לי קצת את המחשבות?
אני רוצה רק דבר אחד שיהיה לי ברור.

האמונה היחידה שלי היא בכאוס עצמו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 22 Jul 2012 21:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13378745</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13378745</comments></item><item><title>Climbing up the walls</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13309218</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד כשהכי מוכנים למשהו והכי רוצים אותו ובטוחים שהוא הכי מתאים ומגיע בדיוק בזמן הנכון איכשהו יהיה מה שידפוק הכל והדבר האחרון שחשבתי שיקרה לי, בכל אופן לפחות לא עכשיו ולא שוב, מצא את הדרך להתגנב ולתפוס אותי מהר מידי.הרבה דיבורים באוויר.קארמה מישהו?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 11 Jun 2012 14:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13309218</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13309218</comments></item><item><title>A little voice there in my head</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13288003</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה לחיות במציאות.פשוט לא במציאות הזו.איזה ערב הזוי.ושיחה מדהימה.אחריה הליכה מפחידה והמון חושך והמון שקט והמון חרדות.ויותר מידי פרנויות.אלוהים יודע למה השיר הזה מסריט אותי כל כך.מפחיד.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 30 May 2012 02:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13288003</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13288003</comments></item><item><title>מאבדת מציאות לרגע</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13283509</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
והירח היה מלא כל הלילה
וזה משאיר אותי למעלה
תכתוב על ארבע קירות ברגע
ולא די לה
גל של הזיות בטבע
מאבד מציאות לרגע
איך בסוף היא תמיד חוזרת לעצמה
ולא די לה
פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם
עוד עולה זיכרון ישן
פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם
עוד אור עולה ומראה לאן
סיגפו זה חם וזה פוגע
לא את הכל אתה יודע
זה אותו האור שתמיד ליווה אותך
ולא די לה
היא חזרה משם כדי להשלים לה את המעגל שלה
אל המעיין בא גדי בא גדי קטן
היגיון של אגדה היא מרגישה כמו ילדה קטנה
בשדה גדול של הבנה, טהורה
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 27 May 2012 18:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13283509</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13283509</comments></item><item><title>Smile like you mean it</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13270821</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כבר לא יודעת מה באמת חשוב לי ומה אני רוצה ומה יעשה לי טוב באמת.נמאס לי לחשוב ונמאס לי לחפש ונמאס לי לאכזב.אני מרגישה שהכל כל כך שונה אבל שום דבר לא השתנה.אני עדיין אף פעם לא אסתפק במה שיש, אני אקריב את מירב הזמן כדי להתעסק במה שאין וכנראה שגם זה לא יהיה מספיק.אני חיה בשביל הרגע שאני לא אצטרך לקום בבוקר כדי ללכת לבית ספר, אני אקום כדי לעשות משהו שמשמעותי לי, משהו שאני אוהבת, משהו שיעלה לי חיוך על הפנים ויגרום לי ללכת לישון עם חיוך גדול יותר.אני חיה בשביל ההבטחה.אני חיה בשביל שבסוף אני אהיה חופשייה לעשות את כל הדברים שאני כל כך רוצה לעשות.בשביל שנה בהודו.בשביל כמה חודשים בתל אביב לפני הצבא עם האנשים שאני הכי אוהבת.בשביל לנסוע ולגלות ולהכיר ולנסות מבלי להיות חייבת דין וחשבון לאף אחד ולא להיות קשורה לשום מקום ולשום דבר.שזמן לא יהיה מגבלה ואני לא אצטרך למהר לשום מקום ולא יהיה שום דבר שאהיה חייבת להספיק לעשות במועד.אני רק מחכה לרגע שבו אצא כבר לעולם הגדול והיפה והכל כך מרתק הזה רק בשביל עצמי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 20 May 2012 03:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13270821</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13270821</comments></item><item><title>Castles made of sand fall into the sea eventually...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13260824</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם לא היה לי אותם, ואם לא הייתה לי את המסגרת הזו עם כמה שקשה לי איתה ועם כמה שלפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להרשות לעצמי למצוא את המפלט שלי מהמציאות הקטנה שנשארה לי כנראה שהייתי מאבדת את זה לחלוטין.במילא הגבולות של מציאות נורא מעורערים וסף הגירוי מתקצר והזמן מתבלגן והמחשבות מטרידות ומצבי הרוח לא הגיוניים וכבר לא ממש ברור מהי התפיסה הנכונה ואיזו השקפת עולם נכונה, קשה להבחין בין מה שטוב למה שרע ורק עושה טוב ואולי אנשים אומרים שפתאום הכל ברור יותר ונחשפים לאיזושהי מציאות נכונה יותר ואמיתית יותר מזו שכולם מסוגלים לראות אבל בסופו של דבר זה אפילו מדכא ומוביל ללופים אינסופיים של שאלות שנותרות ללא מענה ומובילות לתסכול שלא נגמר והצורך לדעת ולהבין את הכל טוב יותר כשבשורה התחתונה מבלי להתיפייף אנחנו בסך הכל חיות שנשלטות על ידי היצרים שלהן ולא בנויות למונגמיות ולא בנויות לאהבה ארוכת שנים ובאיזשהו מקום רק מחפשים את הדבר הטוב הבא עד שלא נהיה מסופקים ממנו יותר.שלושה ימים של הזיות מובילים לשריטות עמוקות וסיוטים לא נגמרים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 14 May 2012 01:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13260824</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13260824</comments></item><item><title>Movements that shake the earth, Somehow it feels so perfect</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13249104</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו.ריטלין לא מוערך מספיק.Surrounded by this madness, It keeps floating around my headלמי שבאמת ממש לא צריך אותו.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 06 May 2012 23:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Miss_Moneypenny)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=761855&amp;blogcode=13249104</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=761855&amp;blog=13249104</comments></item></channel></rss>