http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890עצמאות,חירות...heCopyright 2026 כבר לא סקרנית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14954959<div align="right" dir="rtl">מהי איכות? האם היא תכונה שיש לאדם? האם ניתן ללמוד להפוך להיות אנשים איכותיים? לסגל לעצמנו תכונות איכותיות?או שאיכות טבועה בנו? למה איכות היא דו משמעית? האם אדם ששומע מוזיקה קלאסית, רוק ישראלי, טבעוני, חילוני, שמאלני, חוצה בירוק, לבוש בגדים טרנדיים, מתנדב בעמותה, למד בבויאר, היה ב-8200, הוא אדם איכותי? מה קורה כאשר איכותיות מתנגשות? מה אם קבוצה מסוימת תופסת אחרת איכות? האם אני איכותית אם אני מקשיבה ללא עוררין להורים, אין לי חבר כי אני שומרת על עצמי לחתונה, לא יוצאת לברים, משדרת רצינות, לומדת במוסד טוב? אני לא יכולה להיות שניהם. בחרתי כבר לפני שנים להיות בראשון, אחרי שגם שנים הייתי בשני. איכשהו אני לא נופלת באמת לאף קטגוריה. אני לא ישראלית מידי ולא גיאורגית מספיק. מי אני? בזהות של מי אני מחזיקה? הזהויות התרבותיות שלי מתנגשות... והן דורסות את קיומה של האחרת. ישראל היא מדינה אוהבת עלייה אך שונאת עולים. אנחנו שונים מכם, אין ספק, אבל זה לא אומר שאני לא מספיק טובה בגלל זה. לא משנה כמה פעמים אקבל דחייה, ויגידו לי שאני לא מספיק טובה זה רק מצית בי להבה גדולה יותר להוכיח לכם שזה</div>Wed, 06 Jun 2018 23:23:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14954959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14954959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14931675<div align="right" dir="rtl">שבוע שעבר היה לי יומולדת. אני בת 25.ביקשתי מקרובים ורחוקים שלא יעשו לי כלום, ועכשיו אני תוהה למה.אמרתי להם שאני לא אוהבת שעושים ביג דיל מהיום הזה, שזה מביך ואני גם ככה מובכת בקלות.אולי אמרתי להם את זה כדי לשלול את האפשרות לאכזבה?אם אני לא אצפה לכלום אז אף אחד לא יפגע בי.אם אגיד לכולם שזה לא חשוב לי לא אצטרך לגלות שלאף אחד גם ככה לא אכפת.הנה האמת.אין לי כל כך ימי הולדת שזכורים לי לטובה, הרבה מריבות קשות היו לי דווקא ביום הזה עם ההורים.נתנו לי הרגשה שגם ביום הזה אני לא שווה כלום.וזה רק יומולדת נכון? זה שטויות...והנה עוד אמת.כן אכפת לי, כנראה שאני לא יותר טובה או חכמה מאף אחד אם אגיד שלא אכפת לי.לפעמים אני תוהה אם יום אחד אצטער על זה שלא עשיתי שטויות הייתי צעירה כמו עכשיו, ובסה"כ עכשיו אני הכי צעירה משאי פעם אהיה.אני לא אוהבת לצאת הרבה, כי לפעמים אין לי זין לאנשים.I'm not a people's personאני כן, אבל לפעמים פשוט אין לי זין.אני לא מעשנת,בכלל.אני ממש בסדר עם זה, אבל איכשהו החברה סביבי אומרת שאני מוזרה.. לא באמת אכפת לי אבל זה פשוט גורם לי לתהות למה בעצם.בתפיסה שלי את עצמי אני הילדה הטובה שה</div>Fri, 24 Nov 2017 01:21:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14931675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14931675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14926819<div align="right" dir="rtl">למה אני שונה? למה בכל מסגרת אני משתלבת וגם לא משתלבת? למה אני לא כמו כולם פשוט? למה אני תמיד זאת שמקבלת מבטים מוזרים אחרי מה שאמרתי? זה כאילו שמגיל קטן נועדתי לזה, להיות האאוטסיידרית נכון? בגן הייתי הילדה שהייתה עולה חדשה, אחת שאבא ואמא לא קנו לה תיק לגן ושלחו אותי עם שקית במקום, הגננת הייתה שואלת למה אין לי תיק, תשאלי את את ההורים שלי למה!! כבר אז התהוו הסממנים לזה שאני אגדל להיות שונה שלא במובן החיובי. ביסודי הייתי הילדה שכל יום באה באותו לבוש, אותו מכנס ואותה חולצה כי זה מה שהיה לי, עכשיו תשאלו למה ההורים שלי לא חשבו לקנות לי שיהיה עוד. הייתי הילדה הזאת שברגע שגילו את שם המשפחה שלי התחילו לצחוק עליה. מכירים את זה שבסופר לפעמים מקבלים איזה מתנה קטנה בקנייה מעל סכום מסוים, אזז ההורים שלי קיבלו ילקוט כזה ש שטראוס, מכוער כזה. הייתי הולכת עם זה לבית ספר בחטיבה, היו צוחקים עלי שאני מסתובבת עם תיק כזה ולא אופנתי כמו של כולם. ברמה שפעם נכנסתי לכיתה אחרי הפסקה ושיחקו מסירות עם התיק שלי ואז כשנכנסתי זרקו לי אותו לפח. הייתי הילדה הזאת שפעם ברחה הדביקה לה מסטיק בשיער סתם ככה לכיף, כ</div>Wed, 25 Oct 2017 17:11:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14926819http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14926819http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14910599<div align="right" dir="rtl">הנה האמת שלי, תחזיקו חזק. מתי פעם אחרונה שאלתם את עצמם אם אתם פריוולגים? אלו מכם שלא שאלו, אני מנחשת שאתם כנראה סטרייטים, לבנים ואשכנזים, אני צודקת? אלו מכם ששאלו, כנראה שאתם לא. אתם מבינים למה נכון? כשאתה בעל פרווילגיה אתה לא טורח לשאול אם אתה כן או לא, כמו שלא תשאל את עצמך למה להורים שלך עשירים ושל חברה שלך לא. זה פשוט נורא נוח להכיר בזה כעובדה. לאלו מיכם שתוהים למה בכלל יש דיון על אשכנזים או מזרחים כי הרי כולם שווים, יש לי משהו להגיד לכם- זה לא מה שלימדו אותי בבית ספר הלגמרי סטנדרטי שלי. אנחנו לא שווים, כי מישהו החליט שגם אם יש לנו את אותה הפיזיולוגיה והמוצא שלנו חשוב יותר. האנשים האלה לא רוצים שתתפתח ותתקדם למקומות טובים יותר, הם משדכים אותך חזק עם הסטיגמות וסטריאוטיפים( אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אני לומדת סוציולוגיה בין היתר אוקיי??) אל תוך המשבצת שנולדת בה ואומרים לך שבגלל זה לא תצליח. כל כך קל להגיד את הדברים האלה כשאתה נמצא בצד השני של המשוואה נכון? יותר קל להגיד שבגלל שאתה מזרחי כנראה שהסיכויים שתלמד באוניברסיטה נמוכים יותר, ושבגלל שההורים שלך לא מתרווחים על כור</div>Sat, 29 Jul 2017 01:08:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14910599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14910599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14894941<div align="right" dir="rtl">לא רבים יודעים אבל אני לומדת כרגע באוניברסיטה (שנה ראשונה) ואתם יודעים מה גיליתי? שגם אנשים בני 25 פלוס הם בסה"כ ילדים קטנים. איכשהו כשהייתי קטנה יותר תמיד הסתכלתי על הדורות שעולים על גילי כבוגרים יותר ורציתי להיות כמוהם. אבל..ככל שאתה גדל אתה מגלה שלא כך הם הדברים. סתם לשם ההמחשה, כשהייתי ביסודי חשבתי שבחטיבה אנחנו באמת נהיה בוגרים, ובחטיבה חשבתי כך על התיכון, ותיכון על הצבא וכן הלאה, עד עכשיו אני ממשיכה לקוות להיות בסביבה בוגרת באמת ובלי יותר מידי בולשיט מסביב. כשאני אומרת בולשיט אני מתכוונת לעניין שמה שאחרים חושבים עלינו יעסיק אותנו ללא הרף. בעצם עליתי על זה, אנחנו תמיד חושבים, בכל גיל, רובנו לפחות, על מה אחרים חושבים עלינו אבל ההבדל היחיד הוא שכשאתה בוגר אתה פשוט מנסה להסתיר את זה יותר. באופן כללי, אני פחות מהאנשים שחושבים מה אחרים יגידו עליהם אבל אני מודה שגם אני חוטאת בזה לפעמים. באוניברסיטה. לידה. למה?בגלל שתמיד במסגרות חדשות בהם יש אפשרות להכיר אנשים חדשים אני תמיד מנסה להציג את עצמי כמו שבאמת הייתי רוצה להיות, או לפחות לא להציג את עצמי כפי שחייתי כל חיי. עד גיל 18 הייתי הנ</div>Wed, 17 May 2017 22:11:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14894941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14894941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14879016<div align="right" dir="rtl">יש לאבא שלך סרטן הודיעו לך לפני יומיים ואבא שלך,הוא לא אופטימי אמרתי לך שאתה צריך להיות אופטימי בשבילו אבל אתה כואב וכועס אמרת שזה לא פייר מי אמר לך שהחיים פיירים? אף אחד לא הבטיח את זה,אתה מבין? אתם מבלים עכשיו הרבה ביחד כל המשפחה כל האחים פשוט מרגישים מאוחדים אבל גם בתוך הכאב מצאתם משהו יפה ומה אם לי זה היה קורה? מה אם לאבא שלי היה סרטן? גם אז היינו נשארים מרוחקים בכלל,כבר מזמן שאני יודעת שאין לי משפחה אבל רק כשאתה באמת גדל אתה מבין שעוד לא הספקת להתאבל כי לא באמת ידעת שאין לך משפחה למרות שהיא נמצאת במרחק שעה נסיעה לפני 6 שנים אבא שלי איים עלי שאם אעזוב את הבית הוא יתאבד הוא לא עשה את זה בסוף כי הוא פחדן אם הוא לא היה פחדן אז הוא גם לא היה מאיים עלי ככה אבל הוא גם לא עשה את זה כי נשארתי בבית אתם מבינים?הייתי בת 18 ולא ידעתי וכולם הפחידו אותי שזה מה שיקרה וזה יהיה בגללי אז נשאתי עלי את האשמה שגם האיום הוא בגללי לא רציתי שהוא יתאבד והוא לא,אבל מהסיבות הלא נכונות </div>Wed, 08 Mar 2017 20:34:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14879016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14879016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14620808<div align="right" dir="rtl">כמה חתיכות עץ שמשמשות לריהוט,ארבע קירות,וגוף שמאפשר לי לנוע ממקום למקום.אולי אני ברת מזל שיש לי את כל זה,אולי לא.</div>Wed, 10 Feb 2016 22:03:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14620808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14620808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14504294<div align="right" dir="rtl">מה עושים בשביל לשמור על הילד שלכם כדי שלא יעיז לעשות שטויות?שטויות של ילדים/בוגרים.שטויות לגטימיות לגיל,נורמלי ברוב המדינות המפותחות בעולם.מה עושים בשביל לדעת כל דבר קטן שהוא עושה?מה עושים בשביל לשלוט בו,בכל אספקט אפשרי בחיים? החל מלבחור בשבילך את הבגדים בלי שום בקשה,עם איזה מין לדבר וליצור אינטרקציה,ועד לבחירת בן זוג בשבילך ובחירה בלימודים.זה על קצה המזלג.אז התשובה לכל השאלות האלה היא פחד.יוצאים למסע של 18 שנים בהם מחדירים אין סוף פחדים וחרדות שבהם אומרים לך כמה אתה לא מספיק טוב,ושאתה פשוט לא יכול לשנות את זה גם אם ממש תנסה כי אתה לא נכלל באנשים ברי המזל בעולם הזה.אומרים לך שאסור לך לסמוך על אף אחד כי כולם יזיקו לך,לכולם יש אינטרסים לנצל את התמימות שלך,גם לחברים הטובים ביותר אסור להאמין.המשפחה שלך היא המעגל החברתי היחיד שאתה צריך,כל השאר רק יהרוס.אומרים לך שיהיה לך קשה לבד,כי את אישה,כי נולדת עם כוס בין הרגליים ולא עם זין.אומרים לך שאסור לסמוך על גברים ספציפית,כי אף אחד לא באמת ירצה אותך חוץ מלמין זמין.אומרים לך שאת לא מספיק חכמה כי להצליח בכוחות עצמך,שאת טיפשה גמורה!שאת צריכה להתחתן</div>Fri, 08 Jan 2016 00:46:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14504294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14504294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14365395<div align="right" dir="rtl"> לוקח לי שנייה לחשוב מה לכתוב כאן.. מה אני בעצם מרגישה? הרבה עצב,גודש של רגשות עזים. בעקבות שיחותיי עם המטפל שלי הגענו למסקנה חדה וברורה- ההורים שלי הם הורים מאכזבים,הם לא מצליחים לראות את הצרכים שלי,לא פעם ולא היום. לשמוע את זה ממנו היה כמו לקבל סטירה מצלצלת. זה סופי,אני לא מדמיינת. מישהו אובייקטיבי אומר לי שאני לא טועה,שאני לא מגזימה,שהציפיות שלי הן הגיוניות לחלוטין ואלה הם שלא בסדר. מצד אחד שמחתי לגלות קצת תמיכה בדעות שלי, ומצד שני זה הופך את זה לכ"כ קשה. האמת הזאת קשה לעיכול.תמיד קיוותי שלא במודע שאולי אני טועה או שזה לא כזה מוחלט ועתיד להשתנות. אבל זה לא ישתנה בחיים. לאט לאט כל הציפיות שלי נעלמות ומתאדות בחיים עם כל סיכוי לקשר בסיסי עם ההורים שלי. ציפיות הן אלה שמחזיקות במידת מה קשרים בחיים,אחרת אין שום תועלת בהם,למה לטרוח בכלל? מעולם לא חוויתי אובדן של מישהו קרוב,אבל אם אני שנייה מנסה לחשוב איך זה מרגיש,ככה אני מדמיינת את זה. כאילו שקמתי בבוקר והודיעו לי שאין לי הורים יותר. את לבד עכשיו,אף אחד לא יתמוך בך. וחברים לא מחליפים הורים,גם בן זוג לא,אז נותרתי בודדה</div>Sat, 08 Aug 2015 22:57:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14365395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14365395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14351911<div align="right" dir="rtl"> let me get what i want this time</div>Thu, 09 Jul 2015 22:52:00 +0200livinedge1@walla.com (כבר לא סקרנית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759890&blogcode=14351911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759890&blog=14351911