<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Just The Way You Are</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 דִיאָנַה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Just The Way You Are</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266</link><url></url></image><item><title>Gemini</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13189838</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
אוף כמה שמזל תאומים זה מזל מסובך, נכון?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Apr 2012 14:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13189838</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=13189838</comments></item><item><title>&amp;quot;המפתח של שרה &amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13181393</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לקראת יום השואה הקרב ובאה לפתע נכנס בי הצורך לעלות אותו מספר חודשים לפני בעקבות סרט שגיליתי לאחרונה על השואה .
הסרט שמבוסס על הספר שנכתב על ידי טטיאנה דה רוניי,שהיא דרמה עוצמתית מאוד על השואה .שואת יהודי צרפת נחשפת במלא הזוועה ,דרך סיפורים אנושיים משתלבים של שתי משפחות ,בעבר ובעתיד .אז לא מזמן קראתי את הספר ובהמשך הופתעתי לגלות גם על סרט שיצא כמה שנים יותר מאוחר מהספר ,יום אחד ישבתי לקרוא אותו ופשוט לא יכולתי להספיק אני בטוחה שזה קורה לכל אלה ש&quot;קוראים בסתר&quot; או מוכרים לקריאה שכשבוחרים סרט והוא קורץ לנו שנקרא אותו ככה היה לי עם הספר &quot;המפתח של שרה&quot; ככל שהתקדמתי ונכנסתי לתוך הספר ככה החוויה שלי התעצמה עוד ועוד ולא היה אפשר לנתק אותי ממנו .אני לא רוצה לעשות לכם ספויילר ואשמח עם תתקראו או תראו לבד ,אבל בעיקרון הסיפור מספר על פריז במלחמת העולם השנייה ( השואה ) השנה בסיפור היא 1942 בעיצומה של השואה , שרה הגיבורה בסיפור רק בת עשר ועוברת כל כך הרבה בחייה הקצרים ,הבעיה הסיפור היא שכאשר המשטרה הצרפתית באה לקחת אותם מהבית ,ושרה הגיבורה נועלת את אחיה בארון כדי שלא ימצאו אותו ויקחו אותו איתם ,והיא נ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Mar 2012 20:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13181393</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=13181393</comments></item><item><title>ים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13141447</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הים הוא המקום הכי שפוי שאני מכירה .
המקום שבלי בעיה יהיה ניתן לברוח אליו, המקום שיחזיר אותך לתלם וכאשר תרגיש אבוד רק מלהביט עליו עולות כל כך הרבה מחשבות והרגשה אדירה ועוצמתית. 
למרות שלים אין אישיות והוא בסך הכול גלים ומים, הוא מעלה בך צמרמורות ומעמיק בך את תובנות החיים .
החויות שלי מהים הם הכי טובות שיש כשאני שם זה ממש כאילו אני ממציאה לעצמי עולם מקביל בו אין שום בעיות ,הכול כמו שהלוואי בחיים האמיתיים היה, ושם חיים באשליה מוזרה שהכול טוב בעולם הזה אז מה צריך יותר עד שמגיעים לים .
שם אני מתנתקת לרגע מכל המחשבות ופשוט רק מלהקשיב לרחש הגלים או אפילו לדממה שהיא מייצרת .לפעמים מה שמספק אותנו בחיים זה להירגע רק למצוא מקום שקט ולהתחבר לרגש וזה בדיוק מה שבא לי באופן כללי כשאני נמצאת שם.השאלה שנשאלת למה זה קורה לנו דווקא בים הפתיחות והחופשיות שאנחנו מרגישים רק מלהביט בה ,ויש תשובה אחת והיא שהים הוא מקום שרחוק מכל הבעיות והצרות שסובבות אותנו וזאת כבר אפשרות להתנתק מהעולם &quot;האכזרי &quot; שאנחנו חיים בו ולמצוא רגע שקט בכל הבלאגן.
באופן כללי בתור ילדה אני שונאת לשחות בחיים ויותר מעדיפה בריכות אבל א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 Mar 2012 20:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13141447</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=13141447</comments></item><item><title>החייים עוברים עליי שוב ושוב ...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13023297</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז כנראה שאין תקווה אין זמן לנשום לימודים לימודים לימודים ...נמאס כבר תנו לצאת מהשגרה ,מי לא היה רוצה קצת לצאת מהשגרה המעייפת של בית ספר ולימודים.שנה חדשה התחילה עליינו ואני אפילו לא הספקתי להנות ממנה מה יהיה ,טוב לפחות אני יודעת שיצא ממני משהו טוב אחרי הלימודים אה (כן ממש ) !צריכה חופפששש כמה שיותר מהר ,לפחות עכשיו כל התקופה הרעה שלי החליטה לבוא ולעבור עליי שוב כאילו לא מספיק לי הלימודים שלי ,אני מתה להיפטר ליום אחד מכל השטויות שמתרוצצות לי בראש ולהיות פעם עם ראש נקי ופתוח פשוט לנוח וזה כל מה שאני צריכה .אבל בתקופה האחרונה התחלתי לאבד השפעה על החברות שלי שמתרחקות ממני אט אט ,אפשר להבין אותך אבל מצד שני אני מנסה לשים מסכה ולא לראות את הצד שלי אלא רק את שלהם כאילו לי לא חסר פאקים אבל בכל זאת אני צריכה חברות שיתמכו בי אני צריכה להיפטר מהתנהגות הגועלית שלי למרות שהיא מוצדקת ברוב המקרים כי לא לרק אני אשמה במי שאני אלא דווקא שמחה בחלקי ,אבל לפחות אני יודעת שיש לי משפחה מדהימה ובת דודה מדהימה שתתמוך בי לאורך החיים שלי ולפני כמה זמן עברה בי מחשבה מחרידה מה אני יעשה שהיא תעזוב את הבית ספר(הרי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Jan 2012 19:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=13023297</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=13023297</comments></item><item><title>לובשות בגדים זהים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12956953</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הנושא שאני ידבר איתכם היום הוא נורא שכיח בקרב בני האדם אבל הוא קיים בחיים של רובנו . אני למזלי לא יכולה להזהות איתו אבל משום מה אין לי צורך להזדהות ולהבין מה עובר על אנשים כאלה. בחרתי לכתוב על זה פוסט בעקבות כתבה שנורא עוררה בי צורך לעלות את העניין הזה על סדר היום.אז עצרתי לרגע לחשוב מה אני באמת יודעת על הנושא הזה ,אנורקסיה הרי היא מילה לא קלה אנשים שנתקלים בדבר הזה בחיי היום היום שלהם חווים הרבה דברים קשים לדעתי מנסה לרגע לחשוב האם זה מתוך בחירה או שהיא פשוט משתלטת עליהם ,קשה לי עם זה נורא ואני בעצמי נורא מפחדת זה נורא מוזר שיש אנשים שכשומעים את המילה הזאת הם משתתקים ,גופם נעצר והראש מתרוקן ממחשבה ,הרי ממה בעצמם הם מפחדים אולי מהפחד שהם שונים מאיתנו אבל האם זה באמת ככה ?כשקראתי את הכתבה נדהמתי הרי זה הגיוני ?!בתמונה שלפניכם ניתן לראות את האמא וביתה כשההבדלים בינהן מובהקים וברורים לכולן .

ולאחר שקראתי יותר לעומק ראיתי את זה :&quot;רבקה ג&apos;ונס בת ה- 26 מבריטניה ,לא האמינה בכלל שתוכל להיכנס להיריון מלחת האנרוקסיה ,ממנה היא סובלת כבר מחצית מחייה &quot;
ולאחר מכן שהמשכתי לקרוא את הכתבה הופתעתי לג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 25 Dec 2011 19:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12956953</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12956953</comments></item><item><title>עוווומס :O</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12909605</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בזמן האחרון נורא הזנחתי את הבלוג שלי :Oאין זמן לנשום שזה די מבאס אותי ..למה חייבים למלא אותנו בשיעורי בית קשים וכאילו שזה לא מספיק אז גם מבחנים ?!אם תשאלו אותי משרד החינוך אוהב את מה שהוא עושה ,די לסבל הזה תנו מנוחה ..אז הדבר היחיד שמנחם אותי כרגע הוא שבקרוב מאוד חופשה אחת לפניי למרות שהיא נורא קצרה אבל עד אז ...אז החלטתי בשעה היחידה הפנויה שלי לעשות מיני פוסט (חחחח או איך לקרוא לזה ) הזנחת זה ידוע אבל לא עוד ...החודשים העמוסים נגמרים וחוזרים לשגרה

אז החלטתי בנתיים להעביר את השישי שבת בצפייה בסרט &quot;מולאן רוז&apos;&quot; שלכאורה היה לי טיפשי אבל כשמגלים ונכנסים לעומק הסרט דווקא נורא נהנתי אז הינה לכם שיר שסחף אותי בשבוע האחרון והעביר לי אותו &quot;בנעים&quot; תהנוווווו ושבוע טוב &amp;hearts;





&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 03 Dec 2011 20:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12909605</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12909605</comments></item><item><title>שני פרצופים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12865855</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;




מכירים אנשים דו פרצופיים? אני בטוחה שכן.גם אני מכירה כמה ...הייתם יכולים לדמיין את העולם שלנו בלי אנשים צבועים הרי זהו בסיסה של האנושות.אנשים צבועים הרי השם שלהם אומר הכול,הם כמו הצבעים שממלאים את עולמנו בגוונים של אכזבה.אני בטוחה שהרבה אנשים התאכזבו מהם ובינהם אני.
יש אנשים שנופלים למלכודת הזו ומאמינים לכל ההצגות האלה של אותם הדו פרצופיים ובכך מוצאים בינהם את החברים הכי טובים שלהם.אני כבר רגילה לאנשים כאלה .זה נורא לדעתי שקיימת תכונה כזו אצל בני האדם.מעניין אותי איך אנשים כאלה מסתדרים בתור עצמם, נגיד אם זה הם חושבים מה אחרים חושבים או אומרים אליהם.בהרגשה שלי כשמעלים את הנושא אנשים דו פרצופיים ישר עולה לי חנק בגרון ומחשבות רעות רצות אצלי אוטומטית בראש מפני שביום יום אני רגילה לראות את ההצגות האלה על בסיס קבוע.
אז עכשיו אני יסכם בכמה מילים את מה באמת חושבת על הצביעות אני חושבת שהתכונה הזאת צביעות הרי לא נולדים איתה והיא באה בעקבות מה שרואים ולומדים ,הרי כולם רוצים שיאהבו אותם ולהיות מקובלים אבל מעניין אותי לדעת איך וממה התחילה כל הצביעות .

&lt;div style=&quot;text-align&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Nov 2011 18:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12865855</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12865855</comments></item><item><title>מצב רוח חורפי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12859707</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;




שוקו חם ,פוך וכל התוכניות ראליטי ביחד מסכמים במילה אחת את החורף בשבילי
קולות הגשם על המטריה בדרך הביתה ,מה יכול להיות יותר טוב מזהאז אחרי סופ&apos;&apos;ש חורפי במיוחד חזרנו לשיגרת השמש אבל לא להרבה זמן ,אז שיהיה חורף נעים וחמים לכולם.









&lt;img style=&quot;width: 400px; height: 158px;&quot; src=&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 08 Nov 2011 19:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12859707</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12859707</comments></item><item><title>מאחורי הקלעים של &amp;quot;הנסיכה דיאנה&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12848460</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפני כשבוע נפגשתי עם בת דודתי A L I N Aבביתה אחרי שתיכננו לעשות סט צילומים.מסתבר שהיא לא רק כותבת מעולה אלא גם מצלמת בצורה מקצועית ,יחסית לחוסר הניסיון שלה.ישבנו וחיפשנו נושא עד שנזכרנו שקוראים לי דיאנה וקישרנו את השם ישר לנסיכה דיאנה .אז ביום שבת שעבר ארזתי בתוך תיק קטן את השמלה,נעלי העקב והכתר של הבת מצווה והלכתי לפגוש אותה,כשהגענו אליה הביתה החלפתי את הבגדים לשמלה שמתי את העקבים ואני כולי מתפדחת לצאת מהחדר בגלל שהמשפחה שלה באותה רגע ישבה בסלון. אחרי שיכנועים רבים ופנס אחד בעין(סתם בצחוק) השתכנעתי לצאת ובשיא הקור הייתי צריכה לשבת במרפסת שלה כי היא רצתה לאפר אותי והפרינססה הזאת צריכה אור יום בשביל זה ולא התאימה לה המנורה שיש לה בחדר ,יש לי בת דודה פרפקציוניסטית(ושתבינו זאת הייתה שמלת מיני ).
כשלבסוף היא סיימה להעמיס לי איפור על הפרצוף היא החליטה שהיא רוצה לצלם אותי על רקע ההרים שיש לה ליד הבית כך שבכל מקרה נשארתי בקור במרפסת ואז נכנסנו לסלון שלה ושם יש לה וילונות יפים ותמונה גדולה על הקיר ובת דודתי החליטה שזה יהיה מקום מעולה לצילום.כעבור בערך 30 תמונות החלטנו שזה מספיק ,החלפתי את הבג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 03 Nov 2011 15:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12848460</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12848460</comments></item><item><title>מנגינות ילדות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12835849</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא יודעת מה איתכם אבל אני גדלתי על ערוץ הופ ואני מקווה שיש עוד רבים כמוני .אז היום אני רוצה להחזיר אתכם קצת אחרונה לתקופה הגן והילדות שלכם ולהיזכר ביחד בנוסטלגיות האהובות עליי ובתקווה גם עליכם

אז התחשק לי לעשות פוסט על מנגינות ילדות ,לזכר אותם תקופות

שיר האלף בית





קונצונים





דרדסים





מרגלית הבלשית&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 28 Oct 2011 17:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (דִיאָנַה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759266&amp;blogcode=12835849</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759266&amp;blog=12835849</comments></item></channel></rss>