http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211היי אני רייצ'ל ובבלוג אני אכתוב סיפורים, הסיפור הנוכחי הוא עבר,הווה או עתיד? ואני מקווה שתהנו :)heCopyright 2026 רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12900966<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">סוף סוף מצאתי זמן לכתוב פרק :) אני ממש מתנצלת שלא יצא לי לכתוב...היה לי שבוע עמוס ביותר...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אתמול הייתי בברית של בן דודה שלי :) קוראים לו איתי &hearts;&hearts;&hearts;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טוב אז לפרק...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24180480.png" border="0" alt="" /><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בבוקר סיפרתי לרוברטו על השיחה שלי עם אינה, הוא היה מבולבל ובצדק. אמרתי:"אני חושבת שכדאי שתחפש אותה. אולי היא זקוקה לך." רוברטו לא ענה והלך לחדרו. ניגשתי לדלת ושמעתי אותו מדבר עם מישהו, הוא אמר:"אני צריך שתחפש את מריה אצ'וורי ותחטוף אותה." הייתה שתיקה כמה דקות ואז רוברטו הוסיף:"לא אכפת לי מה יהיו ההשלכות, אני רוצה את הילדה אצלי תוך שלושה ימים." לא רציתי לשמוע עוד, הספיק לי מה ששמעתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24180482.png" border="0" alt="" /><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כעבור שלושה ימים שמעתי דפיקה בדלת באמצע הארוחה שלי, הייתי לבד עם המשרתות. ניגשתי לפתוח את הדלת, כשפתחתי את הדלת ראיתי בחור גבוה מחזיק בין זרועותיו ילדה קטנה. "מי אתה?" שאלתי.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הבחור לא ענה לשאלתי אך אמר:"תמסרי את הילדה לאדון אצ'וורי." הבחור הסתובב והלך. הילדה הקטנה בהתה בי ודמעות זלגו מתוך עיניי. ככל הנראה היא הייתה בת שנתיים, וככל הנראה הייתה ביתו של רוברטו. מיד חיבקתי אותה, אך היא התחילה לבכות עוד יותר. אמרתי:"אל תדאגי חמודה, לא אפגע בך..." אך היא המשיכה לבכות עוד יותר. בכי צורם כ"כ שלא יכולתי להמשיך לעמוד לידה. כנראה הילדה לא מבינה עברית, אלא רוסית, אם רוברטו סיפר לי שאשתו הייתה נוצריה ואני שמעתי מבטא רוסי כשדיברתי בטלפון. למרבה המזל למדתי רוסית בתיכון ושאלתי את הילדה:"מי את?" היא אמרה את שמה, ושאלתי בת כמה היא, והיא הראתה לי שתי אצבעות. היא בטוח הבת של רוברטו, אמרתי את שמה וחיכיתי לתגובה. עינייה נפתחו לרווחה והבכי פסק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נכנסתי לבית ומרים נכנסה אחריי. "מי זו?" שאלה קרולינה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מרים, הבת של רוברטו."עניתי. לקחתי את מרים לחדר התינוקות, רוברטו צדק, זה החדר שתמיד חיכה לבואה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כעבור כמה שעות היא נרדמה. וברגע שנרדמה צלצל פעמון בדלת, קרולינה פתחה ורוברטו נכנס.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"רוברטו יש לי משהו חשוב לומר לך." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא עכשיו, אני ממהר מחכים לי!" אמר בקשיחות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבל זה דחוף." התעקשתי. רוברטו לא ענה והתעלם ממני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"טוב בסדר. אבל אל תגיד לי אחר כך למה לא סיפרתי לך על הבת שלך." אמרתי בניסיון לתפוס את תשומת ליבו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מרים? מה איתה?" שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"היא פה בבית." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה?! אני לא מאמין." צרח רוברטו בשמחה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"ששש...היא ישנה." אמרתי בעודי מצחקקת בלחש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"איפה היא?" שאל. הובלתי אותו לחדר. נכנסנו בשקט וראינו את מרים ישנה על הספה הורודה מכוסה בשמיכה לבנה, שעליה מצוייר דובון. מרים הייתה מחובקת עם דובון. עלה חיוך על פניו של רוברטו, חיוך עלה על פניי גם כן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אמרתי:"בוא, לא נפריע לה, היא הייתה מאוד עצובה והיא בכתה הרבה אבל בסוף נרדמה..." יצאנו והוספתי:"אנחנו צריכים לדבר על אינה." פניו של רוברטו נעשו כעוסים וקשוחים. "היא לקחה את ביתי לשנתיים, כך אקח אותה גם אני." אמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"זאת נקמה?" שאלתי בתדהמה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, בואי נקרא לזה, שעכשיו תורי להיות עם מרים, וזהו לא נושא לוויכוח או לדיון." אמר. לא אהבתי את הרוברטו הזה. הוא היה גס רוח, קשוח ועצבני. "בזמן האחרון אני לא מזהה אותך." אמרתי בכעס. רוברטו לא ענה לי והתעלם ממני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אתה רואה, לזה אני מתכוונת, ההתעלמות שלך, ואתה עוד רצית להתחתן." אמרתי. רוברטו לא הגיב, דבר שהתחיל לעצבן אותי. התעלמתי ממנו בחזרה והלכתי לחדרי, החלפתי בגדים ויצאתי לשאוף אוויר צח. מחשבות הציפו אותי, הייתי חייבת לדבר עם אינה, אני עומדת להיות אמא ואני כבר יכולה להרגיש את ההרגשה שאמא מרגישה לילדיה. כשחזרתי הבייתה ראיתי את רוברטו עומד להכנס לחדר של מרים. "מה אתה עושה?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הולך למרים." אמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"היא ישנה."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"נו בסדר, אני אעיר אותה." אמר. עכשיו הוא עבר כל גבול פשוט התפרצתי עליו:"מה נראה לך?! אתה כ"כ לא הולך להעיר אותה. מה אתה חושב לעצמך שאתה לוקח אותה מאמא שלה. למען השם היא אמא שלה!!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הוספתי:"אני עוזבת את הבית הזה ואתה לא תראה אותי ולא את התינוק, וחסר לך שאתה תיקח לי אותו גם כן! שמעת?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את מוכנה להרגע? אני לא נותן לך ללכת, במיוחד לא כשאת נסערת." אמר רוברטו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אל תעיר אותה בבקשה, היה לי ממש קשה להרדים אותה, היא זקוקה לאמא שלה, ואותך היא לא מכירה." אמרתי בייאוש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לפתע צלצל הטלפון, עניתי:"הלו?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שלום, מדברת אינה, אפשר רוברטו?" שאלה אינה. לקחתי את השפורפרת ונתתי אותה לרוברטו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אינה." לחשתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"כן אינה?" שאל ברוסית. רוברטו הקשיב במשך כמה דקות ואחר כך התחיל לצעוק:"אני לא אחזיר לך אותה!" ואז הוסיף:"עכשיו היא תהיה איתי!" והוא ניתק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"למה רוברטו? תפסיק לשחק אותי. אתה יודע שמרים זקוקה לאמא שלה, היא תינוקת!" אמרתי. ואז שמענו את מרים בוכה.נכנסנו במהירות לחדר. אמרתי:"שלום לך נסיכה, איך ישנת?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מי זה?" שאלה והצביעה על רוברטו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"זה אבא שלך."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבא?" שאלה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שלום לך נסיכה, אני אבא שלך." אמר רוברטו. מרים פסעה אחורנית ואחר כך ניגשה אליי וביקשה שארים אותה. הרמתי אותה והיא שמה את ראשה על כתפי. "אל תפחדי." אמר רוברטו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אתה רע...צועק." אמרה מרים. רוברטו נדהם מהתגובה של ביתו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"ואמא?" שאלה מרים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24180484.png" border="0" alt="" /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">איך הפרק?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שנהנתן &hearts;&hearts;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">היה לי ממש כיף לכתוב אותו, אני מקווה להעלות את הפרק הבא עוד השבוע :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /><img style="width: 284px; height: 104px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24180490.gif" border="0" alt="" /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><a title="קרדיט לשאנל על החתימה :)" href="../blogread.asp?blog=766754" target="_blank">קרדיט לשאנל על החתימה :)</a></span></span></p></div>Tue, 29 Nov 2011 16:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12900966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12900966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12887397<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני ממש מצטערת שלא כתבתי אתמול פרק, אני יודעת שהבטחתי אבל פשוט אני ממש בלחץ...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נולד לי אתמול בן דודה :) אז הייתי בבית החולים, והיום אני נוסעת שוב וגם יש לי להתכונן למבחן בכימיה, אוף כמה לחץ :(</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טוב אז אני מקווה שמבינים אותי. ועכשיו לפרק:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24135112.png" border="0" alt="" /><br />כנראה שהגיע הבוקר כי רוברטו התחיל להתעורר. עיניו היו סגורות והוא הושיט את ידיו לצדדים והתמתח, תוך כדי התמתחות הוא פיהק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בוקר טוב קארין, לא ישנת?" שאל ודאגה ניכרת נשמעה בקולו. לא עניתי. לא יצאו לי מילים מהפה. שמעתי צעדים שמתקרבים לחדר, כנראה שגם רוברטו שמע כי הוא הסתכל על הדלת בציפייה לראותה נפתחת. העוזרת נכנסה ואמרה:"הגיע מכתב עבור קארין." היא הניחה את המכתב והלכה. רוברטו לקח את המכתב והראה לי אותו. הסתכלתי על המכתב, רוברטו פתח אותו וקרא. בסוף הקריאה חיוך ענקי הופיע באמצע פניו.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">עיניי נפתחו לרווחה כששמעתי את הידיעה שבישר לי, הוא אמר:"את בהריון קארין, יהיה לנו ילד. זאת התשובה מהבדיקה שעשית לפני כמה ימים." רוברטו היה כ"כ מאושר, הוא חיבק אותי חזק כ"כ שנזכרתי בחיבוק הכואב של טיילור. "דיי!" צרחתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני מצטער, סליחה." אמר רוברטו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אל תתרגשי אהובתי, אני יודע שעכשיו לא קל לך, אבל את תתגברי, אנחנו נתגבר, יהיה בסדר, תהיה לנו משפחה." אמר בשמחה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">'להתחתן?! עכשיו?! אני בת 21 אני ילדה בעצמי, אין לי ראש לזה ובמיוחד אחרי מה שעברתי.' אבל הבשורה בכל זאת שמחה אותי, אבל אני בספק שהעובר חי, עברתי... אני לא רוצה לומר מה, אבל עברתי... אז אם הוא לא חי, אני אהרוג את טיילור אני נשבעת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אחרי כמה שעות חזרתי לעצמי. הלכתי להתקלח ואחרי שסיימתי הסתכלתי על עצמי במראה, הסתכלתי על הבטן שלי, ציפיתי שאראה משהו חדש, דבר שעוד לא ראיתי, אבל הכל היה רגיל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ירדתי לקומה הראשונה, חיפשתי את רוברטו. (אני שונאת לחפש אותו.) כשמצאתי אותו הוא אמר:"הזמנתי לך טור לפסיכולוג."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה?! למה?! אני לא פסיכית!" אמרתי בכעס.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא כל פסיכי הולך לפסיכולוג, הוא בסה"כ יעזור לך, בכל זאת עברת טראומה לא קלה, ואת עוד בהריון." אמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא רוצה ללכת, אתה לא תקבע כלום, מי אמר בכלל שאני זקוקה לפסיכולוג?!" הלכתי לחדר שלי וננעלתי שם. אני שונאת שאומרים לי מה לעשות. אם הוא חושב שאחרי הלידה אני אתחתן איתו אז הוא טועה, הוא לא הגבר של חיי. מערכת היחסים הזאת נוחה לי כרגע ומאוד כיף לי בא. אבל להתחתן ממש לא עכשיו ובטח שלא איתו. רוברטו ניגש לחדר ודפק. "לך." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"תפתחי, ביטלתי את הטור אם זה מה שאת רוצה." הלכתי ופתחתי את הדלת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מצטער, לא חשבתי שתכעסי, בכל מקרה את תראי שהכל יהיה בסדר, את תלדי ותהיה לנו משפחה..."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קטעתי אותו ואמרתי:"זאת כאילו הצעת נישואים?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"סוג של." אמר וצחק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז התשובה היא לא." אמרתי, ורוברטו הפסיק לצחוק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה זאת אומרת לא?" שאל המום.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה לא ברור? לא זה לא, שלילי, לא חיובי..." אמרתי וגלגתי עיניים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבל..." אמר וקטעתי אותו שוב.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שום אבל, אבל לא מתכוונת להתחתן ובטח שלא עכשיו, עוד כמה שנים טובות." רוברטו היה המום מדבריי, את האמת אני חושבת שקצת הייתי לא בסדר, בכל זאת הפלתי עליו פצצה. "תשאירי אותי לבד." ביקש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">יצאתי מחדרי באיטיות חושבת על כל הדברים שקרו לי. היה לי מין פלשבאק מוזר וקצת איבדתי שיווי משקל, וטוב שהיה לידי ארון שהיה אפשר להתייצב בעזרתו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אחרי כמה דקות יצא מהחדר והגיע לסלון. "אני רוצה שתדעי שלא משנה מה, אני יהיה איתך עד הלידה ואחריה. אני לא מוותר על התינוק הזה, מספיק איבדתי תינוקת אחת. אני לא אוותר יותר!" אמר, הרגשתי את הכאב בקולו, ריחמתי עליו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז מה זה אומר עלינו?" שאלתי. </span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את עוד שואלת?! קבעת כבר לא?" אמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אמרתי בסה"כ שאני לא רוצה להתחתן, לא שזה נגמר בינינו."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מבחינתי זה מספיק." אמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"טוב אז זהו! אני אלך לאסוף את חפציי." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, את יכולה להשאר כאן עד שתלדי ועד שהתינוק יהיה בן 5 שנים." אמר רוברטו. התלהבתי מהרעיון אבל לא אהבתי שרוברטו מרגיש כזו אחריות לגבי התינוק. "תודה והכל." אמרתי, למרות שלא הייתי בטוחה אם אני עושה את הדבר הנכון במצב שאני נמצאת בו כרגע.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24135110.png" border="0" alt="" /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני לא מאמינה הפאלפון מצלצל כרגע וזה טיילור. אין בושה לבן אדם הזה, איך הוא מעז? לא עניתי ואחרי כמה דקות קיבלתי הודעה. פתחתי והיה כתוב כך:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"מצטער על הכל! מחר יש עבודה, תקבעי לי פגישה עם ארמנדו מחברת "אש" ממיאמי."</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">שלחתי בחזרה:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"אני מתפטרת אם זה לא היה מובן, תחפש לך עוזרת חדשה!!!"</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כעבור שתי שניות נשלחה ממנו עוד הודעה:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"ממש לא, אל תשכחי ש... ועל עוגמת הנפש אני מוריד לך אלף דולר שאת אומרת שעכשיו נשאר לך: 165,000 דולר."</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">החזרתי הודעה ואני מקווה שהיא תהיה האחרונה:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"לא אכפת לי ממה שהורדת! אני עדיין מתפטרת וכבר לא עובדת אצלך! אני אחזיר לך את הכסף."</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ואחרי ההודעה הזו לא הגיעו יותר הודעות, וטוב שכך.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בלילה לא הצלחתי להרדם, חשבתי על 9 החודשים שאני אמורה לשאת את התינוק בתוכי. אוף למה עכשיו תינוק? אני רק בת 21 &nbsp;עוד חצי שנה אני אהיה בת 22, לא מתאים לי כל העיניין הזה של &nbsp;להיות אמא! אחרי כמה דקות של מחשבות רצופות צלצל הטלפון.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">עניתי בשקט כדי לא להעיר אף אחד:"הלו?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שלום, מדברת אינה, אפשר מדברת עם רוברטו?" שאלה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מי מבקשת אותו?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אינה. אני הייתי אישתו שלו פעם." אמרה. הבנתי שזו גרושתו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"רוברטו ישן כרגע, תוכלי להתקשר מאוחר יותר? או שזה ממש דחוף?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"זה חשוב מאוד, ייתכן שלא אוכל מתקשרת זמן אחר." אמרה. אבל לפני שהספקתי לענות הגברת ניתקה. היה לה קול מוזר עם מבטא רוסי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני לא מאמינה שהיא חזרה, רוברטו יהיה מאושר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24135106.png" border="0" alt="" /><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נו אז איך?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">סוף סוף הצלחתי להעריך! יאיי :)</span></span></p> <br /> <p><br /><img style="width: 300px; height: 150px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24135108.png" border="0" alt="" /></p> <br /> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 22 Nov 2011 16:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12887397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12887397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12878248<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שום דבר טיילור אין לי שום דבר, פשוט אתה שתוי אז..." אמרתי במהירות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז?" שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז אני חושבת שכדאי שתלך הבייתה." עניתי בפחד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא רוצה, אני מרגיש מצויין." אמר טיילור והסתכל ישר בעיניי. התפללתי שיקרה נס ולא יקרה שום דבר חמור בדקות הקרובות. אבל המזל לא היה לצידי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קארין, אל תתנהגי כמו ילדה קטנה..." אמר. הוא שלח יד ונגע בפניי. ידו הייתה מאוד לחה, וזה גרם לצמרמורת בגופי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"תוריד את היד!" ציוויתי. אבל זה לא באמת הזיז לו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אם לא תוריד את היד ותתרחק אני אצרח, אני נשבעת!" אמרתי בנסיון שכנוע שיוריד את היד, אבל גם זה לא עזר. הוא התכופף מעט כדי להגיע לגובה שלי. וידו השנייה הניחה את הבקבוק על השולחן, ועברה על שערי. הוא לחש:"את כ"כ יפה." זה היה דוחה כ"כ, ברגע זה דמעות מילאו אותי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אל תבכי." לחש באוזני. הוא התקרב אליי יותר ועכשיו הפרידו בינינו 2 ס"מ מסכנים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בבקשה תן לי ללכת." התחננתי, קיוויתי שהוא יעזוב אותי, אבל לא. הוא התקרב אליי ונישק אותי נשיקה קטנטונת. לא נעימה בכלל. הזזתי את ראשי לצד, הייתי חייבת לנשום אחרי הנשיקה הזו, נשיקת האלכוהול. הוא החזיר את ראשי כך שעיניי יביטו בעינייו. הפעם הוא נישק אותי נשיקה ארוכה יותר, ניסיתי להתנתק ממנה, דחפתי אותו, רציתי שימות, שיעלם מחיי, הצטערתי על הרגע שהגעתי ללמוד במיאמי, והכרתי אותו. דחפתי אותו חזק יותר והוא איבד איזון ונפל אחורה על השולחן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"רוצה לשחק מלוכלך? תקבלי מלוכלך." אמר וחיוך מרושע הופיע על פניו. ניסיתי לפתוח את הדלת, אבל לא הצלחתי.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טיילור אמר:"מחפשת את זה?" והראה את המפתח לדלת. 'מתי הוא הספיק לנעול?!' חשבתי לעצמי. עכשיו באמת בכיתי. רציתי לעוף משם! הוא התקרב אליי ואני רצתי לקצה השני של החדר. צרחתי:"הצילו! שמישהו יוציא אותי מפה, הוא מנסה לאנוס אותי!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"תסתמי! אף אחד לא נמצא כאן, נתתי הוראה לעזוב את המקום." צעק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, בבקשה תפסיק." אמרתי בייאוש. טיילור רדף אחריי עד שתפס אותי וכבר לא הצלחתי לחמוק מידיו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="border-style: initial; border-color: initial; width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24099152.png" border="0" alt="" /><br />התעוררתי במשרד של טיילור, לא זכרתי מה קרה בסופו של דבר, אבל הבנתי מה קרה כשהסתכלתי על גופי, התחלתי לבכות בכי מר. גופי היה מכוסה חבורות, בגדיי היו קרועים, הם היו מבולגאנים על הרצפה. הייתי בחזייה ותחתונים. עברתי <strong>אונס!</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טיילור לא היה כאן. לא הפסקתי לבכות. היה לי כאב ראש נוראי מהבכי הקודם ומהבכי העכשווי. לא האמנתי שזה קרה לי... למה דווקא לי, בגלל טעות אחת בין כיתה י' לכיתה י'ב. החיים לא הוגנים. אני לא רציתי את זה באמת שלא!!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">חיבקתי את רגליי וראיתי שריטות על רגליי וידיי. הרגשתי נורא. הרגשתי מושפלת, מנוצלת. מעולם לא הייתי עם טיילור לפני כן, אף פעם! לא זזתי במשך המון זמן, עד שדלת המשרד נפתחה בסערה ונכנס רוברטו. הוא ראה אותי שרועה על הרצפה במצב נוראי, ללא הבגדים שלי, הוא הבין מה קרה לי ובלי שאלות ניגש אליי וחיבק אותי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">דמעות כבר לא היו, פניי היו מרוכים באיפור, הבעתי הייתה קפואה, הייתי מבולבלת, לא יכולתי להגיב. רוברטו אסף את בגדיי והלך, כעבור כמה דקות חזר עם שמיכה ועטף אותי בה. הוא הרים אותי ונשא אותי למכוניתו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הדרך הבייתה הייתה קצרה אבל לי היא נראתה כמו נצח. מבטי לא השתנה הרבה כשהגענו, רוברטו נשא אותי לחדרי וטיפל בי, הוא הדליק את החימום שלא אתקרר באמצע דצמבר. הוא ביקש מהעוזרת להכין לי מרק ובינתיים שאל אותי:"קאריני איך את מרגישה?" השאלה הייתה איומה אבל עניתי בכל זאת:"שלא תקרא לי אף פעם קאריני." זה הדבר היחיד שהצלחתי להגיב עליו. רוברטו הבין שטיילור ניסה והצליח לפגוע בי, ולא רק פיזית גם נפשית, שזה הדבר שהכי כואב לי כרגע, הנפש!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לא היה לי אכפת מהחבורות, היה לי אכפת מהפגיעה בכבודי, ובאדם שאני.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">רוברטו נשאר לידי כל הערב וכל הלילה. אבל הוא נרדם בסופו של דבר. אבל הוא נרדם לידי, הרגשתי שהוא שומר עליי. אני לא נרדמתי, הייתי קפואה, לא האמנתי שזה מה שקרה. רציתי לחלום!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><img style="border-style: initial; border-color: initial; width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24099138.png" border="0" alt="" /><br />אז איך הפרק הפעם?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">היה לי ממש קשה לכתוב אותו, ולהכנס לראשה של קארין, ולהרגשות שלה...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הפרק הבא ככל הנראה יעלה ביום ראשון או שני, ותאחלו לי בהצלחה יש לי מחר מבחן בפיזיקה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אוהבת המון:)&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /><img style="width: 300px; height: 150px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24099144.png" border="0" alt="" /></span><br /></span></p></div>Thu, 17 Nov 2011 16:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12878248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12878248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12874197<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">וואו לא כתבתי הרבה זמן, ועכשיו סוף סוף יצא לי לכתוב :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני מקווה שהפרק הבא יעלה מחר כי אני לא אוכל לכתוב בימים הקרובים...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לידע כללי אוהבי דמדומים - נא להזמין כרטיסים מוכרים אותם כבר :) חיכתי לזה מלא זמן :):)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">סורי על החפירות... ועכשיו לפרק</span></span></p> <img style="border-style: initial; border-color: initial; width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24088270.png" border="0" alt="" /><br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני לא חושבת שמישהי אחרת במקומי הייתה מדוכאת כמוני למרות שחבר שלה הציע לה לעבור לגור איתו. אבל למה דווקא לי יש בעיות עם העבר שלא נותנות לי מנוח, וגם לא נתנו. אני חושבת שכאשר הבסעיה עם טיילור תיפתר אני אהיה יותר מאושרת. אבל עד אז יקח המון זמן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני יושבת שבחדר השינה החדש שלי, להפתעתי זה לא החדר של רוברטו, זה חדר אחר, קרוב יותר לחדר התינוקות. אני לא יודעת מה להגיד מחר לטיילור על המכתב. ובאמצע מחשבותיי מגיעה העוזרת ואומרת:"אדון אצ'וורי מבקש לראותך בחדר האוכל."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אמרתי בנימוס:"אני לא רעבה, תוכלי למסור לו?" העוזרת הנהנה ויצאה מהחדר. אני דיי מופתעת שרוברטו חושב על אוכל בשעה 01:00 בלילה, ואני צריכה ללכת לישון אם אני מתכוונת לקום מחר.</span></span></p> <img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24088268.png" border="0" alt="" /><br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בבוקר לא פגשתי את רוברטו, חיפשתי את העוזרת בכל הבית ועד שמצאתי אותה לקח לי המון זמן. שאלתי:"איפה רוברטו?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">העוזרת אמרה בנימוס:"האדון יצא לעבודה, ומה שמך עלמתי? שמי קרולינה."&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">עניתי:"שמי קארין קניבס."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"העלמה קניבס, האדון ביקש למסור לך בוקר טוב." אמרה קרולינה. אוקיי זה היה מוגזם, עלמה ועוד העלמה קניבס, לא ולא אין שום סיכוי!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אמרתי ברוגז:"שום עלמה ושום קניבס! תקראי לי קארין!" ורוברטו עוד ישמע ממני, הקטע עם קרולינה מוגזם ביותר ממתי הוא אדון?! ועוד אדון אצ'וורי?! לדעתי צריך לבטל את כל הגינונים, עם כל הכבוד לכולם, אבל אף אחד לא ראוי שיקראו לו אדון, או לאישה גברת. מבחינתי כולם שווים, מהמלכה הכי דגולה והמוכרת עד האזרח הקטן!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני לא מבינה למה רוברטו מעדיף יחס של כבוד בביתו, הרי הוא לא מלך או משהו כזה. גם לדבר עם מלכים לא צריך בגינונים, אבל מלך אז נגיד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">סיימתי את ארוחת הבוקר השעה הייתה 8:00, בשעה 10:00 אצטרך להיות בעבודה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני כ"כ לא בנויה לראות את טיילור. זה כ"כ לא מתאים לי, אבל כאילו שמישהו באמת שואל אותי מה מתאים לי ומה לא. הלכתי להתארגן לעבודה. לקחתי את הניירת ושמתי אותה בתיק. עכשיו הגיע הזמן להתלבש ולהתכונן לקראת יום עמוס, ולא סתם עמוס, עמוס מאוד...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">יצאתי מהבית והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס, כנראה שהיא לא קיימת באיזור המגורים של רוברטו מפני שחיפשתי את התחנה יותר מרבע שעה ולא מצאתי. אז תפסתי מונית. כשהגעתי למשרד השעה הייתה 9:30, כמו תמיד אני מרדימה ומגיעה לפני כולם. ישבתי חצי שעה לבדי ומסדרת את סביבת העבודה שלי עד שיגיע טיילור. הוא נכנס כסערה למשרדו ולפני שטרק את הדלת אמר:"אל תעבירי לי שיחות." הופתעתי ממצב רוחו הקודר. בדר"כ הוא מגיע בחיוך למשרד, ואף לעיתים במצב רוח נפלא במיוחד מזמין אותי לשיחה על חיי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אבל כנראה שלא היום, מעולם לא ראיתי אותו במצב נוראי כמו היום. אני מאוד מקווה שזה לא קשור אליי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">סידרתי את המכתבים שהגיעו עבורו, לקחתי אותם ודפקתי על דלת משרדו. לא היה מענה, כאילו לא היה שם אף אחד. דפקתי שוב, אבל עדיין לא היה שום מענה. החלטתי להכנס בעצמי, פתחתי את הדלת בעדינות וראיתי את טיילור יושב על כסאו שתוי, ובידו בקבוק וודקה גמור. טיילור נראה חצי ישן, אבל הוא לא, כי כאשר נכנסתי ישר הרים את ידו ואמר:"קאריני אהובתי, בואי לפה."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני חושבת שכדאי שתלך הבייתה ותישן מעט." הצעתי לטיילור. אבל כנראה שזה הדבר האחרון שעליו חשב ברגע זה. הוא קם מכסאו והתקדם לעברי כשהוא מתנדנד מצד לצד. פסעתי אחורנית וטיילור אמר:"אל תפחדי, אני לא אפגע בך טיפשונת."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הבאתי לך מכתבים, אני אשאיר אותם כאן ואלך." אמרתי וקולי רעד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא חכי רק רגע." אמר והתקדם עוד כמה צעדים כאשר עכשיו מחזיק בשולחן כדי להתייצב. תקפה אותי תחושה נוראית של פחד. עכשיו טיילור עמד מולי, ריח חריף של אלכוהול נדיף מפיו. השפלתי את מבטי וטיילור הרים את פניי עם ידו. הורדתי את &nbsp;ידו והוא אמר בחיוך: קאריני מה יש לך?</span></span></p> <img style="border-style: initial; border-color: initial; width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24088266.png" border="0" alt="" /><br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נו איך????</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שסיקרנתי :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">המנויים מקבלים הצצה לפרק הבא, ואני בטוחה שאתן רוצות לדעת מה הולך להיות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אז יש לכן אפשרות :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אוהבת &hearts;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span><img style="width: 300px; height: 150px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24088262.png" border="0" alt="" /></span></p></div>Tue, 15 Nov 2011 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12874197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12874197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12866430<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אוי נו קים באמת, טיילור לא יעשה לנו כלום. זה לא השטח שלו." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בבקשה קאריני טיילור מסוכן. הוא צורך סמים, גם עכשיו אני בטוחה." אמרה קים ודמעות מילאו את עינייה. ניגשתי אלייה וחיבקתי אותה. בסוף פתחתי את הדלת בלב לא כ"כ רגוע. "שלום לך גברת רוטנר, מה קרה שלא הגעת לעבודה היום?" שאל.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הייתי צריכה לנסוע למשפחה." עניתי, ונזכרתי בשקר של קים.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"טוב, אז אני אראה אותך מחר נכון?" שאל. הנהנתי. לפני שהספקתי לסגור את הדלת, הוסיף טיילור:"ראית במקרה מכתב אישי שמיועד לי באופן אישי?"</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, למה הייתי צריכה למצוא מכתב מסוים?" שאלתי בתמימות.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, פשוט אמרו לי ששלחו לי מכתב מיוחד, אז שאלתי." אמר והלך לדרכו.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הסתובבתי וראיתי את קים עומדת על פרצופי. "איזה מכתב הוא היה צריך לקבל, ולא קיבל כי שרפת אותו?" שאלה.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שום מכתב, אני לא יודעת על מה את מדברת!" אמרתי, וקיוויתי שלא תשאל כלום.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בבקשה קארין ספרי לי, למה בזמן האחרון את כ"כ סודית, ועוד מסתירה ממני סודות, שאני החברה הכי טובה שלך." אמרה קים בצער. הרגשתי את הצער שלה והמסכנות בקולה, אבל עד כמה שרציתי לשתף אותה לא רציתי לסבך אותה בעיניינים שלא נוגעים לה.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קימי תביני אותי, אני לא יכולה לספר לך הפעם. הסיפור מסובך יותר מאי פעם, וכבר את יודעת מספיק. ואת עוד מעורבת דיי ויותר." אמרתי.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קים הסתובבה והלכה לחדרה... הרגשתי עצב, אני יודעת שהיא מאוד פגועה, אבל יום אחד היא תבין אותי, זאת אומרת לפחות שתנסה להבין. הלכתי לחדר שלי והדלקתי את הפאלפון חיכתה לי הודעה מרוברטו, לא שמעתי ממנו 3 וחצי שעות ודיי שכחתי שאנחנו חברים.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">פתחתי את ההודעה והיה כתוב כך:</span></span></span></p> <p><strong><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קאריני, שיהיה לך לילה טוב, אוהב אותך!"</span></span></span></strong></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ההודעה שלו חיממה את ליבי, כתבתי לו בחזרה:<strong>"לילה טוב, אוהבת בחזרה!"</strong></span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון החדר של קים. דפקתי על הדלת, קים אמרה:"לכי מכאן, תאספי את החפצים שלך ותעזבי."</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הייתי המומה ואמרתי:"אבל למה?! הרי לא עשיתי לך כלום."</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את עוד שואלת למה?! הכנסתי אותך לבית שלי למקום הפרטי שלי ואת מסתירה ממני סודות שיכולים לפגוע בך ובי כי את גרה כאן! אז יותר את לא תגורי כאן ולא יהיו לי בעיות." אמרה בכעס. רצתי לאסוף את חפציי. אני לא מאמינה שהיא מגרשת אותי, חשבתי שהיא תבין שאני לא יכולה...קים תשלם על זה אני נשבעת.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">יצאתי מביתה ודמעות זלגו מעיניי, אני עדיין לא מצליחה להאמין שהיא עשתה את זה. הלכתי לכיוון הבית של רוברטו, באמצע הלילה בחושך אני מתהלכת ברחובות לבדי ומנסה למצוא לי מקום לישון הלילה, אני מרגישה כמו הומלסית!</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הגעתי לביתו של רוברטו, האורות היו דלוקים בכל הבית. התקדמתי לעבר דלת הכניסה ודפקתי על הדלת. בחורה נאה, לא גבוהה במיוחד, בשנות ה - 40 לחייה פתחה את הדלת ואמרה:"שלום ומי את?"</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני קארין, חברה של רוברטו." עניתי. הגברת סגרה את הדלת, כאשר אני בחוץ ואחרי כמה שניות פתחה אותה ונתנה לי להכנס. ראיתי את רוברטו יורד במדרגות ומגיע לעברי. "קארין איזו הפתעה, מה את עושה פה?" שאל.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני יכולה להשאר כאן הלילה, אין לי איפה להשאר, חברה שלי גירשה אותי." אמרתי.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"ראיתי שעל פניו מופיע מבט של רחמנות. "אני לא רוצה שתרחם עליי רוברטו, אם זה לא בסדר מבחינתך, אז אוקיי יש בתי מלון בסביבה."&nbsp;</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא ממש לא, זה בסדר, סתם הופתעתי לדעת שהיא גירשה אותך, אבל גם רציתי להציע לך לעבור לגור איתי, אז זה הסתדר." אמר רוברטו. לא האמנתי למשמע אוזניי, זה בסדר וגם הוא תיכנן לבקש ממני. אני אמורה להיות מאושרת לא?! אבל אני לא, למה?!</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /><img style="width: 300px; height: 50px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24063648.png" border="0" alt="" /></span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">דבר ראשון, איזה תאריך מיוחד יש היום לא? 11.11.11 :)</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">דבר שני, איך העיצוב של הבלוג? אני ממש אהבתי...&hearts;</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ודבר אחרון והכי חשוב, איך היה הפרק? חחח מקווה לתגובות טובות &hearts;&hearts;&hearts;</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ניפגש בפרק הבא...</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /><img style="width: 300px; height: 150px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/92/75/759211/posts/24063670.png" border="0" alt="" /><br /></span><br /></span></p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 11 Nov 2011 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12866430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12866430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12859524<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">השאלה שלי הדהימה אותו, והוא הסתכל עליי במבט פגוע.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את באמת לא זוכרת?"שאל. הנהנתי."אז לשאלתך, כן קרה." אמר והגיש את הצלחות שהכין, שהיו מלאות בכל טוב. אכלתי כאילו שלא אכלתי 100 שנה. וסיימתי תוך 10 דקות. "תודה זה היה ממש טעים." הודתי לו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בכיף, אני אוהב לבשל." אמר וחיוך עלה על פניו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"למה אשתך לשעבר עזבה אותך?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"היא נוצריה, והמשפחה שלה לא הסכימה לנישואים שלנו כי אני יהודי, אבל בכל זאת התחתנו. היא הזהירה אותי שכשיוולד לנו תינוק, היא תעזוב, אבל לא האמנתי שזה מה שיקרה." התקרבתי אליו וניסיתי לחבק אותו אבל הוא יתרחק ממני. "מה קרה?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את לא רוצה שיקרה מה שקרה אתמול בלילה, אחרי שחיבקת אותי." אמר וציחקק. הוא הוסיף:"את ילדה, את לא מנוסה בחיים האלה." לא והוא רווק בן 40 שיודע יותר דברים ממני חשבתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"למה בן כמה אתה?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"27." ענה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז מה קורה בינינו? מה אנחנו?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את רוצה בכלל משהו עם מישהו מסובך כמוני?" שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הנהנתי ואמרתי:"אתה לא כזה מסובך, החיים שלי הרבה יותר מסובכים תאמין לי." רוברטו צחק, ואני סיפרתי לו מה שקורה בחיי. כשסיימתי הוא לא צחק יותר,רק חיבק אותי. אחרי חיבוק ארוך שאלתי:"אין לך מקצוע לעבוד בו? למה אתה ממלצר?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"המקצוע שלי הוא פעלולן בסרטים, אבל אין אליו כ"כ ביקוש בארץ אז אני ממלצר. ומפעם לפעם מנקה מכוניות." זה כ"כ עלוב לנקות מכוניות ולמלצר כשיש לך מקצוע חשבתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 14:00. אמרתי:"טוב, אני חייבת ללכת, חברה שלי מחכה לי, נעדרתי יותר מ - 12 שעות."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"רוצה שאסיע אותך הבייתה?" שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אוקיי. רחוב הבבי 15." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"איזו שכונה יוקרתית יש לחברה שלך!" אמר כשנכנסנו לשכונה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"ולך יש שכונת עוני." אמרתי בלחש שהוא לא שמע.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">רוברטו עצר בדיוק מול ביתה של קים. נתתי לו נשיקה ויצאתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נכנסתי לביתה של קים וקיוויתי לא לראות אותה, אבל זה יקרה כי היא בכל זאת הופיעה. "נו אז מה קארין? שהיה לך כ"כ קשה לחזור אליי ולהגיד לי שאת בסדר!" צעקה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אין לי כוח עכשיו אוקיי? אני הולכת להתקלח." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא גברת, את לא זזה מפה עד שאת לא אומרת לי איפה היית."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הייתי עם המלצר, רוברטו, ועכשיו אנחנו חברים וישנתי אצלו." אמרתי. קים הסתובבה ואני פניתי למקלחת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אחרי המקלחת חזרתי לסלון, לפתע נשמעה דפיקה בדלת שהרסה את כל השקט. הלכתי לפתוח אבל קים עצרה אותי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בואי מהר!" לחשה. הלכתי אחרייה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"זה טיילור שם, אמרתי לו שהיינו צריכות לנסוע בדחיפות למשפחה שלך, הוא דיבר איתי בטלפון בבוקר." אמרה קים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"למה שיקרת לו?" שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קים גילגלה עיניים ואמרה:"כי אולי לא הגעת לעבודה." זה היה נכון.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"נו, ומה עכשיו?"שאלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא יודעת, אבל אין מצב שהוא נכנס לבית שלי." אמרה במהירות. עכשיו הבנתי שטיילור חזק בקטע של להיות איתי מבלי לשחרר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא אכפת לי אני אלך לפתוח לו." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא, ממש לא, תשכחי מזה! הבחור הזה לא נכנס לכאן." לחשה. לפעמים אני ממש שונאת את קים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבל הוא ישאר כאן ולא ילך! אני מכירה אותו." אמרתי בניסיון שכנוע.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא קארין, תשכחי מזה." אמרה שוב.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"די כבר להיות תינוקת. הוא לא יהרוס לך את הבית." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קים הלכה ונעמדה עם גבה לדלת. זה יהיה יותר קשה ממה שחשבתי. "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, תפתחי או שאני צורחת." אמרתי בעצבנות. אבל קים הנידה בראשה. "משוגעת תפתחי מיד." אמרתי במהירות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא יקרה גם אם תצרחי." אמרה והוסיפה:"הבן אדם הזה מסוכן, לא רק בשבילי, במיוחד בשבילך!"</span></span></p> <br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נו אז מה אתן אומרות?</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שאהבתן &hearts;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">רציתי להגיד שהמנויים, יקבלו הצצה לפרק הבא יום לפני שהוא עולה. וזה יתחיל ממחר...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אז כדאי להיות מנויים :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ודבר אחרון תודה על התגובות המקסימות :) תמשיכו להפציץ</span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נתראה בפרק הבא :)</span></span><br />&nbsp;</p></div>Tue, 08 Nov 2011 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12859524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12859524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12854723<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הייתי המומה כשסיימתי לקרוא את המכתב. לא ידעתי מה לעשות. החזרתי את המכתב למעטפה והנחתי אותה בצד. הפסקתי לסדר את הניירת, וחשבתי אם לתת אותו לטיילור או לא לתת אותו, חשבתי על האנשים הרגילים שהם לא צרכנים ולא סוחרים, האנשים הרגילים שלא רוצים להכנס לעולם הסמים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">התקשרתי לטיילור ואמרתי:"היי טיילור, זאת קארין."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קאריני מה שלומך? שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הכל בסדר, אני צריכה לראות אותך."אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הופה, מה קרה קאריני? פתאום את מעוניינת בי?"שאל בערמומיות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אמרתי:"לא מאמי, עינייני עבודה."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קאריני בדקתי ביומן שלי ואני לא יכול להפגש איתך בזמן הקרוב." אמר טיילור.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבל אני המזכירה שלך, ויש לך חלון מחר בשעה 14:15."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קארין, אמרתי לא!" צעק טיילור.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ניתקתי את הטלפון והחלטתי לשרוף את המכתב. לקחתי קערה, שמתי שם את המכתב, ושרפתי אותו. קים נכנסה בדיוק ברגע שהאש כבתה. קים אמרה בבהלה:"את משוגעת?! מה את עושה?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"שורפת את המכתב."עניתי. קים לא שאלה דבר ופשוט יצאה מהחדר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני יוצאת לשאוף אוויר." אמרתי אחרי כמה דקות, בדרך יציאה מהבית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">התהלכתי ברחובות הריקים בשל השעה המאוחרת, ולפתע נתקלתי בבחור גבוה. הבטתי בבחור וכבר הכרתי את הפנים האילו, זה היה רוברטו. "סלחי לי.." אמר. ואחרי שניות ספורות הוסיף:"זאת לא את? מהמסעדה?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"כן זאת אני, שלום."אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה את עושה פה בלילה?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה שאתה עושה, לא?" שאלתי וחיוך עלה על פניי. רוברטו חייך גם כן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"רוצה ללכת אליי לדירה? נשתה משהו, נכיר אחד את השנייה." שאל. הנהנתי ורוברטו הוביל אותי לביתו. לא הייתי בעננים למרות שבמצבי שום דבר לא יגרום לי להיות בעננים גם לא רוברטו. הבית שלו לא היה רחוק כ"כ כפי שחשבתי, תוך 5 דקות הגענו. רוברטו גר בוילה גדולה לבדו. כשהגענו הוא הציע לי קפה, והלך להכינו. בזמן שהכין את הקפה סיירתי לי בביתו. הבית היה גדול יותר מבפנים, וגם יפה יותר. נכנסתי לחדר קצת מוזר כולו היה ורוד, עם מיטת תינוק וצעצועים רבים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">חזרת לסלון והקפה כבר חיכה לי. שאלתי:"למה יש לך מיטת תינוק, ובכלל חדר תינוקות? אם אתה גר לבד?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">רוברטו התקשה לענות, אבל בסוף ענה:"יש לי ילדה קטנה בשם מרים. שבלידתה אישתי לשעבר לקחה אותה, ולא זכיתי לראותה, אני מקווה שיום אחד היא תחזור ואמצע את ביתי. כיום היא בת שנה וחצי." התעצבתי לשמוע מילים אלו, הם נגעו לליבי שפשוט הייתי חייבת לחבק אותו, וזה מה שעשיתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;* &nbsp; &nbsp; * &nbsp; &nbsp; *</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בבוקר התעוררתי במיטה זרה והייתי נורא מבולבלת, לא הבנתי איך הגעתי לכאן. ראיתי לצידי את רוברטו ישן, ועכשיו הכל היה עוד יותר מוזר ולא ברור. הדלקתי את הפאלפון וראיתי 6 שיחות שלא נענו מאת קים. והודעה אחת. פתחתי וקראתי:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"משוגעת אחת איפה את? השעה 01:00 בלילה! תחזרי אליי מהר!"</strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כיביתי את הפאלפון ושוב חזרתי לישון. כשהתעוררתי השעה הייתה 12:30 בצהריים. רוברטו כבר לא היה לצידי, קמתי, התלבשתי, והלכתי לחפש אותו. מצאתי אותו מבשל, ושתי כוסות קפה היו מונחות על השולחן. ניגשתי לשולחן והתיישבתי בכיסא. "בוקר טוב." אמרתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בוקר, איך עבר עלייך הלילה?" שאל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מצויין, את האמת אני לא זוכרת כלום ממה שקרה אתמול."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אין פלא, שתית בקבוק ויסקי לבד." אמר. הייתי בשוק, מעולם לא שתיתי כ"כ הרבה ועוד לבד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קרה משהו אתמול בלילה?" שאלתי, ופחדתי לגלות את התשובה.</span></span></p> <br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <br /> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שאהבתם &hearts;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">נורא מאכזב אותי לא לקבל ממכן תגובות, 6 תגובות לפרק, כולל התגובות שלי, ממש מצער :(</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני באמת מקווה שזה ישתפר :)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ואני רוצה לדעת מה אתן חושבות...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ואני יודעת שזה קצר, אני ממש משתדלת להאריך...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מי שרוצה להיות בקבועים שלי, מוזמנת לומר בתגובות:)</span></span></p> <br /> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 06 Nov 2011 17:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12854723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12854723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12851520<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"איפה היית? כל הבוקר חיפשתי אותך!" צרח טיילור כ"כ חזק שכל האנשים הביטו בנו.&nbsp;</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אמרתי:"תנמיך את הקול שלך ומיד, אני לא חייבת לך שום דבר." טיילור משך בידי והוציא אותי מהמסעדה.</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קים צעקה:"מה נראה לך?! פסיכי אחד, עזוב אותה מיד!" טיילור שיחרר את ידי ופנה לקים:"את, אל תתערבי. קארין שייכת לי! וכך גם תיהיה תמיד!" יחסית למילים שאמר היה טיילור רגוע.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"תפנים, אני לא שלך נקודה!" צעקתי. "את כן!" צעק בחזרה.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לקחתי את המזוודות שלי ועזבתי את המקום כשמאחוריי הולכת קים. כשהגענו לבית של קים התיישבנו על הספה והתחבקנו, דמעות זלגו מתוך עיניי הירוקות. אמרתי:"הוא אובססיבי כלפיי!"</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את חייבת להגיש נגדו תלונה במשטרה, הוא יפגע בך יום אחד." אמרה קים.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא אני לא יכולה, אסור לי!" אמרתי במהירות.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"למה את מתכוונת? את יכולה לעשות את זה." קים ענתה מבולבלת.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני לא יכולה, את לא יודעת הכל." אמרתי. קים השתחחרה מהחיבוק ושאלה:"מה אני צריכה לדעת? ולא יודעת."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני לא יכולה להגיד." אמרתי.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"את יכולה הכל קארין, ספרי לי בבקשה." התחננה קים.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"טוב אז ככה... בכיתה י' היו לי הרבה בעיות בבית והייתי חייבת לשכוח הכל, בכל דרך אפשרית..." קים קטעה אותי ואמרה:"בבקשה אל תגידי לי ש..."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"תני לי לסיים... אז הייתי חייבת לשכוח, וטיילור היה תמיד סביבי, אז הוא ואני הלכנו למסיבה והוא נתן לי לעשן... סמים. לקחתי קצת ואז עוד פעם קצת וזה דיי הדרדר, הייתי חייבת לו מלא מלא כסף. חצי החזרתי לו, אבל עוד חצי נשאר, ועכשיו בעבודה הזאת אני מחזירה לו, הוא משלם לי חצי ממה שהוא חייב לי כמשכורת, והחצי שהוא לוקח מכסה את החוב שאני חייבת לו על הסמים."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אבל נגמלת מזה?" שאלה.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"כן, מזמן, עוד בתחילת כיתה י'ב." עניתי.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"וכמה כסף נשאר לך לשלם לו?" שאלה שוב.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"נשאר לי בערך יותר מ 166,000 דולר (בערך חצי מיליון בשקלים)." קים נדהמה והסתכלה עליי במבט מרחם.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"סמים קאריו? באמת? למה הדרדרת לזה, הייתי איתך כל הזמן הזה, ולא שיתפת אותי?!" אמרה קים.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קימי היה לי קשה לשתף ולספר, וגם כל הזמן הייתי עייפה ומסוממת. לא היה לי כוח לכלום." אמרתי.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז עכשיו את חייבת לו את הכסף, ומה הלאה?" שאלה.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הוא דיי נחמד אליי, אבל אני חייבת להיות בקרבתו, הוא חייב לראות אותי כל הזמן."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני יכולה להלוות לך את הכסף הזה, אבא שלי הוא איש עסקים. הוא ילווה לי."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"לא לא, מה פתאום, אני אשיג את הכסף הדפוק הזה ואני אחזיר לו ואשכח את כל התקופה שנשכה כ"כ הרבה זמן."</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני אהיה איתך כל הזמן הזה, אני מבטיחה לך שאני לא אעזוב אותך, אף פעם." אמרה קים. ניגשתי אלייה וחיבקתי אותה.</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הלכתי לחדר שקים פינתה לי ופרקתי את המזוודות. התיישבתי על המיטה והתחלתי לסדר את הניירת לעבודה מחר. ואז בין הניירת מצאתי מכתב שהיה כתוב בו: לאדון כהן טיילור...בדחיפות! התעניינתי ופתחתי את אותו היה כתוב בו כך:</span></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><strong>"טיילור כהן היקר,</strong></span></span></span></p><BR><p><strong><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בתאריך 1.1.2012 תיהיה השקה של הנרות הרחניים, החדשים שייצרו במיוחד בשביל החברה שלך. הסוד בנרות הללו שיש להם ריח מדהים אבל מי שמריח אותם יהיה מסומם במשך יומיים שלמים, בתוך הנר יש סם מיוחד שצורכי סמים וסוחרי סמים זקוקים לו, לסם החדש שייצרנו קוראים "T.C.N" לפי בקשתך. אתה הראשון שפיתחנו למענו סם זה. הנרות יעלו 50 ש"ח לחבילה ובה שני נרות. בעטיפה יהיה כתוב שהנרות מאופיינים בריחם הנהדר והשובר לבבות. לא רק הסוחרים והצרכנים יקנו את הנרות, אלא שגם האנשים שלא צרכנים ולא סוחרים יכולים לקנות אותם, ואז הם יזדקקו לעוד.</span></span></span></strong></p><BR><p><strong><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;ארמדנו מנהל העסקים</span></span></span></span></strong></p><BR><p><strong><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;בחברת "אש"</span></span></span></span></strong></p><BR><p><strong><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; מיאמי"</span></span></span></span></strong></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מה דעתכן?</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני מקווה ליותר תגובות מהפעם הקודמת :)</span></span></p></div>Fri, 04 Nov 2011 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12851520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12851520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12848725<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"יפייפה שלי, בוקר טוב." אמר לי טיילור.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בוקר טוב." אמרתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אז איך עבר עלייך הלילה?" שאל.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"נחמד מאוד, אני שמחה שהצעת שאשאר כאן." עניתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בוודאי, איך לא?! אני אוהב אותך!" אמר טיילור.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אממ...טיילור דיברנו על זה, אני לא מרגישה כלפייך מה שאתה כלפיי."</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טיילור היה הבוס שלי בעבודה החדשה שקיבלתי, במשרד של חברת "בושם ונר". שמי קארין ואני בת 21, הכרתי את טיילור עוד בכיתה י' והוא ישר התאהב בי. הוא לא הסכים לשחרר אותי מאהבתו, למרות שתמיד אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו, אבל אתמול עזבתי את הבית והייתי צריכה מקום לישון בו, אז טיילור הציע &nbsp;שאבוא אליו והסכמתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"טוב אני אלך להכין קפה, רוצה גם?" שאל. הנדתי בראשי. כשטיילור הלך, התלבשתי במהירות ויצאתי דרך הדלת האחורית של ביתו.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">טיילור היה בחור גבוה וכריזמתי, נאה במיוחד, צבע שערו היה שחור ועיניו היו בצבע תכלת. הוא היה אחד הבחורים היותר יפים שהכרתי, אבל שום דבר בו לא פגע בליבי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">בדרכי חזרה לבית של אמא, חשבתי אם עשיתי את הצעד הנכון לחזור אל טיילור, להיות חלק גדול וחשוב מחייו, מפני שעבודתי הייתה להיות המזכירה האישית שלו. ומצד שני הייתי זקוקה לעבודה הזאת.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כשהגעתי לבית של אימי, נעמדתי מול דלת ביתה והרהרתי אם להכנס, או לא, ולהשאיר את אימי מחוץ לעיניינים. החלטתי ללכת לחברה שלי ולגור אצלה במשך כמה ימים עד שאסתדר. התקשרתי לחברה שלי קים.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"> "הלו?" היא ענתה.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"היי קימי, מה העיניינים?" שאלתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מצויין בובה, מה איתך?" שאלה.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"הכל טוב, אני צריכה לבקש ממך טובה ענקית." אמרתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"מה קרה? את נשמעת נורא." אמרה ובקולה נשמעה נימת דאגה.&nbsp;</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"זה לא לטלפון, אנחנו יכולות להפגש?" שאלתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"כן בטח." אמרה קים. קבענו להפגש במסעדה שקרובה לביתה אחר הצהריים. כשהגעתי למקום לא ראיתי אותה, הזמנתי לנו שולחן ובינתיים הזמנתי לי משהו לשתות, ואולי גם משהו לנשנש. ניגש אליי מלצר נאה, בלונדיני עם עיניים בצבע דבש ועם חיוך מדהים ושאל:"מה תרצי להזמין?" ליבי פעם בחוזקה, הרגשתי איך ליבי יוצא מבעד לחזי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">המלצר נאלץ לשאול אותי שוב מה ארצה להזמין, ובפעם השנייה עניתי. הזמנתי סלט ירקות, וכוס לימונדה.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כשהמלצר חזר להגיש לי את הזמנתי, ראיתי שעל תגית השם שלו כתוב: רוברטו אצ'וורי. כנראה היה ספרדי או משהו כזה. אבל לא היה לו שום מבטא.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לגמתי מהלימונדה שלי וחשבתי על רוברטו. אחרי כמה שניות קים הופיעה, היא התיישבה מולי ושאלה:"מה קרה?"</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">לקח לי כמה זמן לספר לה על שעזבתי את הבית ושהייתי עם טיילור בלילה, למרות ששום דבר לא קרה בינינו, ובין עצירה לעצירה הצצתי ברוברטו. כנראה שקים קלטה על מי אני מסתכלת ואמרה:"רק אל תגידי לי שהתאהבת במלצר הזה." לחיי הסמיקו והשפלתי את מבטי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"קארין הוא לא בשבילך!" היא אמרה. אבל באותו הרגע הוא ניגש ושאל אם אנחנו רוצות משהו, </span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני שכבר סיימתי את הלימונדה והסלט אמרתי:"אני אשמח לקפה הפוך, שתים סוכר."</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"אני אקח קולה, המבורגר, וקציצות ברוטב עם פירה." אמרה קים.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">עיניי נפתחו לרווחה ואמרתי:"איזה תיאבון, שתיהיה בריאה." קים חייכה. רוברטו הגיש לקים ולי את ההזמנות במהרה והלך.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"נו, אז אוכל להשאר אצלך? רק עד שאסתדר." שאלתי.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">"בטח." ענתה קים.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כשסיימנו את הארוחה וקיבלנו את החשבון, קים נדהמה מהסכום.</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אמרתי:"קים נו באמת, בסה"כ 166 דולר." כל אחת שילמה על מה שאכלה (כמובן שהיא שילמה יותר...) ובדרך יציאה מהמסעדה פגשנו את טיילור. הוא עצר ונעמד מולי, ופרצופו היה ממש כועס.</span></span></span></span></p><br><p>&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שאהבתן &#9829;</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני אשמח לתגובות :)</span></span></span></span></p><br><p><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אני רוצה לדעת מה דעתכן :)</span></span></span></span></p></div>Thu, 03 Nov 2011 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12848725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12848725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12846711<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">הסיפור מספר את סיפורה של קארין...</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">קארין בת 21 והיא זקוקה לעבודה רצינית, אך היא צריכה לעבוד במקום עבודה מסוים עם בוס מסוים.</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">היא נתקלת בעבר שלה ומבינה שאם לא תפתור את העבר היא לא תוכל למצוא לה את המקום בהווה, והעתיד הוא סימן שאלה.</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">במהלך הסיפור קארין תכיר את הטעויות שלה, ותלמד להשלים איתן...היא תצא מהמסגרת שהיא חיה בה, לעולם חדש,</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ותבין שאם לא תיפתר מהעבר היא לא תוכל להמשיך לחיות בעתיד, אבל גם את העבר היא לא יכולה לשכוח...</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אז השאלה היא מה עושים כשהעבר והווה רודפים אחרי העתיד?</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br></span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">מקווה שסיקרנתי, תגיבו אני רוצה לדעת מה דעתכם...</span></span></p><BR><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">דעות, תחושות, ביקורת, הכל... :)</span></span></p><BR><p>&nbsp;</p></div>Wed, 02 Nov 2011 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=759211&blogcode=12846711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=759211&blog=12846711