http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462אני יער. אלה החיים שלי. אני כותבת הכל כדי לפרוק. כדי להתנער מהכל. כדי להפסיק לבכות בלילה מתחת לכרית. כדי לקום כל בוקר ליום חדש, יפה יותר, שבו אני אוכל לפעול ולעזור, כדי שגם אחרים יוכלו לקום בבוקר מהמיטה. אני יער, ואלה הם חיי.heCopyright 2026 יער7717. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13670237<div align="right" dir="rtl">יש לי מחר מבחן ענננננננקקקיייי בהיסטוריה. פווול חומר. בעיה. גם גיליתי שיש לי בגרות בזה השנה :O זוכרים את הידיד ההוא ממזמן מזמן, שחיבבתי אותו המוןהמוןהמון שנים? כמו טלנובלה.... בקיצור הגעתי למסקנה שעוד לא התגברתי עליו. לא יודעת. קשה לי. ו... הוא ממש טוב במתמטיקה, וני לא מצליחה משו, אז דיברתי איתו והוא אמר שהוא יעזור לי... וקבענו ליום חמישי הזה.. ולמי שלא שם לב, במקרה זה יוצא 14 בפבואר. כן כן. חחח זה הולך להיות מוזר... אני אעדכן אותכם אח"כ.... יש לי ביום הזה גם מסיבה של הליצנות (המחויבות אישית), אני כ"כ מחכה לזה... זה פשוט ממלא אותי ועושה אותי מאושרת... המוותרים - אף פעם לא מצליחים , המצליחים - אף פעם לא מוותרים (: אז תמיד תצליחו= אל תוותרו.. זה משפט כ"כ נכון, תיישמו אותו.. אין בן אדם לא שווה או כזה בלי פוטנציאל להצליח. כל אחד יכול להצליח בתחומים שלו, וכמה שהם מוזרים- אם הם קיימים, צריכים אותם..... יאללה אנשים אופטימיות!! החיים יפים!!!!!</div>Tue, 12 Feb 2013 17:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13670237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13670237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13669211<div align="right" dir="rtl">נכון שהזכרתי באחד הפוסטים הקודמים שיש לי ידיד ממש טוב שעזר לי ואני חייבת לו הרבה? אז אני מדברת איתו המון, כמעט כל יום וכל היום, למרות שהוא גר בעיר אחרת... הוא ממש חמוד, והוא זורק כל מיני משפטים כאלה.. נגיד צילמתי לו 2 פרחים ושאלתי אותו איזה לדעתו הכי יפה והוא ענה "את"... יש לנו גם בדיחה שנתחתן... והאמת אין לי אליו משו מיוחד, הוא ממש חמוד ואני מחבבת אותו וזה.. אבל לא בקטע הכי רומנטי.. ואז חברה שלי שהיא גם ידידה ממש טובה שלו באה אליי היום והיא אמרה לי שהם דיברו עליי... ואז הוצאתי ממנה בקושי... שהוא מחבב אותי. והאמת שממש ל בא לי להיות בסרט הזה שוב, של חברות עם מישו רחוק, ואני גם לא יודעת אם הוא הטיפוס שלי... אוף אני מפחדת שזה יהרוס לנו את כל הידידות.. ואני עוד יותר מפחדת שאני אתחיל להרגיש אליו משו ואז יקרה בינינו משו ואני שוב אפגע. כי זה שונה, חברות עם מישהו שגר רחוק. אני גם לא בטוחה שהוא ממש חושב עליי ככה, באיזשהו שלב היא לא הייתה מוכנה לדבר עליו יותר..:( מה אני אעשה?!</div>Mon, 11 Feb 2013 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13669211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13669211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13667908<div align="right" dir="rtl">http://www.youtube.com/watch?v=J7gPWGSTaxk וכבר כמה חודשים אתה קשה אליי כמו אבן ההתחלה של הסוף קורעת לי את הבטן בעוד חודש מהיום נהיה כמו חדשים אני כאן, אתה שם- סתם שני אנשים. </div>Sun, 10 Feb 2013 18:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13667908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13667908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13667155<div align="right" dir="rtl">טוב.. אז בחודשים שעברו כבר היה לי חבר, ונפרדנו אחרי כמעט 3 חודשים... אני לא בדכאון, אני שמחה שזה נגמר..כמו שאומרים, טוב שהיה וטוב שנגמר.הוא היה ממש חמוד אבל מסתבר שהלימודים שלו יותר חשובים לו ממני, ואני ממש לא הולכת לחכות שהוא יסיים איתם.אז עבר מאז בערך שבוע, ואני מרגישה סוף סוף משוחררת מהנטל של חבר שלא נותן לך כלום..זה גם היה קשה כי אנחנו לא גרים באותה עיר, ולא היה לו פלאפון...טוב לא משנה, מה שהיה היה ונגמר.מאז רכשתי ידיד שהוא פשוט נשמה טהורה.... הוא ממש תמך בי בכל הקטע הזה של הפרידה ובכלל.. ואני חייבת לו כ"כ הרבה.. הוא היה שם בשבילי כשאף אחד אחר לא היה.גם גיליתי מחדש כמה אני אוהבת את רוני דלומי ואת השירים שהיא שרה.. הדמות שלה היא פשוט מודל לחיקוי בעיניי.יש לי בקשה קטנה.... אני יודעת שזה קשה וזה ממש ממש נחמד, אבל אני מבקשת מהחברות שלי שקוראות את הבלוג שיפסיקו.. כי באמת שהייתי רוצה לכתוב כאן את כל מה שאני רוצה ואני לא יכולה כשאני יודעת שהן קוראות ובאות אלי אח"כ בבצפר על כל פיפס. זה נחמד, אני לא אומרת כלום, אבל אני רוצה קצת פרטיות.. אני אבוא אליכן כשאני אצטרך עזרה נפשית, אני מבטיחה.התחל</div>Sat, 09 Feb 2013 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13667155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13667155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13519599<div align="right" dir="rtl">וואי, איך העולם נראה מושלם כשאת מאוהבת ויודעת שמי שאת אוהבת אותו אוהב אותך בחזרה:)</div>Sun, 21 Oct 2012 18:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13519599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13519599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13362357<div align="right" dir="rtl">ומאז עבר עלי די הרבה, אבל אני אצטרך מחברת כדי לתאר את זה, אז רק בקצרה: החברה הכי טובה שלי והכמעט חבר שלה נפרדו, בנתיים יש לה מישו אחר, שלדעתי הוא הרבה הרבה הרבה יותר טוב בשבילה... אבל אני מפחדת שיקרה לה אותו סיפור... אז אני מנסה פשוט להשגיח על העניינים מהצד ומנסה לשים &lt;3 לדברים חשודים :) *** אני מרגישה שאני פשוט לא מספיק. לא מספיק יפה, לא מספיק מוכשרת, לא מספיק מעניינת. אם הייתי כזאת, היו שמים לב אליי, לא? למה לעזאזל כל הבנים מתעניינים רק בה? כל החיים הם מדברים איתה, ומדברים עליה, ומסתכלים עליה, וכל זה. מה חסר בי? מה לא נכון אצלי? אולי הבעיה שלי היא שהכשרונות שלי הם כאלה שאף אחד לא רואה. נגיד- יש לי מוח במקום שבו הוא אמור להיות, נראה לי. ו... טוב, זה בערך הכל.. אומרים עליי שאני מעניינת, ושאני נחמדה, ומוכשרת וזה- אבל בתכל'ס- איך אני אדע שאני לא כמו האנשים האלה מכוכב נולד, אלה שךפני האודישן מספרים שכולם אומרים להם שהם שרים מקסים, ואז מגיע האודישן ואנחנו מגלים שהם, פשוט, איך להגיד- לא יודעים לשיר? איך אני אדע שהחברות שלי והמשפחה שלי לא פשוט משוחדים? כי הם מכירים אותי? </div>Thu, 12 Jul 2012 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13362357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13362357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13248188<div align="right" dir="rtl">הולכים. עוד. מדרכה צרה, כביש סואן, אני ושני האחים שלי. אחד בן כמעט שבע,השני בן שנתיים. לגדול יש כדור ביד. הכדורסל הראשון שלו. כמה שהוא קשור לכדור הזה!! הואקיבל אותו במתנה, ליום ההולדת. הקטן הולך לידי, נותן לי יד. הגדול לא רוצה. "אני כבר ילד גדול!" הוא אומר, ומחייך חיוך מרוצה כשאני מסכימה. ממשיכים ללכת. לא יודעת מאיפה באנו, לא זוכרת לאן אנחנו הולכים. רק הולכת, חושבת שאם נמשיך, הכל יהיה בסדר. אני רוצה בשבילם את הטוב ביותר. כאן אני חייבת לציין, שבד"כ אני לא האחות המושלמת. יש לי התקפי קריזות. אני רוצה את השקט שלי. לרוב, כשהם באו להעיר אותי בבוקר, בואו נגיד שלא התייחסתי אליהם כ"כ יפה. בעיקר לא לגדול. כי, אתם יודעים, נו, הוא ממוקד יותר. מבחינתו- יש לו משימה: להעיר אותי. וכל האמצעים כשרים. :) הם כבר למדו. לא באים יותר בבוקר. לי? לי יותר טוב ככה. עוד חצי שעה של שינה. ו...חזרה להווה. הולכים. ועוד. "יער, לאן הולכים?" הגדול שואל אותי. "לסבא וסבתא," אני משקרת לו בלי להניד עפעף. אני בסה"כ מנסה להגן עליהם. אני לא רוצה שהם ידעו, שאני לא יודעת. מכונית צופרת בפתאומיות, והגדול מפיל את הכדור</div>Sun, 06 May 2012 15:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13248188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13248188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13218234<div align="right" dir="rtl">עומדת. מסתכלת. רואה איך כולם נעמדים, ביחד, ודממה. צפירה צורמת, רועדת, ובכל הארץ- אנשים עומדים. בנתיבי איילון, בכביש 6, בבתי ספר, במשרדים, בבתי חולים, בבתי דפוס, בסיפריות, במוסכים, בקניון. כולם עומדים, בגב זקוף, וזוכרים. ועם הגאווה, עם השמחה שלא חווינו את הזוועות, הראש מורכן. כי לא כולם יצאו מזה. מיליון וחצי ילדים ותינוקות. תחשבו על עצמיכם, על אחיכם הקטן, על אחותכם התינוקת. ארבעה וחצי מיליון אנשים, נשים וזקנים. אנשים עם משפחה. אנשים עם חיים ועולם משלהם. נדרתי הנדר לזכור את הכל, לזכור, ודבר לא לשכוח. לפעמים אני שואלת את עצמי, אם הייתי שם, באיזה גיל הייתי רוצה להיות? יש יתרונות וחסרונות לכל גיל. זקנים, חלשים, שהיה להם קשה יותר מכולם. אבל כבר הספיקו לחיות. גברים, שעוד היו צריכים לעבוד בפרך כדי להכין לגרמנים תחמושות ומדים, כדי שיוכלו להשקיע את כל כוחותיהם בשני דברים בלבד: מלחמה, וטבח. נשים, שהגרמנים חיללו את גופן ואתנפשן, שנאלצו להיפרד ולשחרר בכוח את הידיים הקטנות הלופתות את הצוואר בחיבוק חרד. כל אם, כל נערה, יכולה לדמיין את תחושת השכול. הדמיון לא משתווה למציאות. רק הנשי</div>Thu, 19 Apr 2012 15:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13218234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13218234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13128293<div align="right" dir="rtl">אבל לא באופן רשמי... ויש לי מחר טיול!! :((</div>Tue, 20 Mar 2012 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13128293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13128293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13124083<div align="right" dir="rtl">אני ממש שמחה בגלל זה...</div>Mon, 19 Mar 2012 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (יער7717)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=758462&blogcode=13124083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=758462&blog=13124083