http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036"עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש- תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש. אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן." אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.heCopyright 2026 newtie. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13866131<div align="right" dir="rtl">וידוי: יש לי חולשה לסרטי נעורים. הם נוטים להיות מדכאים בדיוק כמו שהם מלאי תקווה והשראה, ומתעסקים באנשים שמנסים למצוא את המקום שלהם בעולם, שזה כולם. הרשימה כוללת סרטי אינדי והוליווד, אלימות מזעזעת וקיטש מתקתק, והיא לא מסודרת לפי סדר כלשהו: טרוצקי סרט אינדי מהבמאי של "רעם טרופי", על לאון בן ה-17, שבטוח שהוא הגלגול הבא של טרוצקי, המהפכן הקומוניסט. יש לו יעדים לחיים כמו 'להתחתן עם בחורה מבוגרת ממני, עדיף בשם אלכסנדרה' ו'לשרוד התנקשות'- אחרי שהוא מקים שביתת עובדים במפעל של אביו, הוא נאלץ ללמוד בבית ספר ציבורי מעפן, ובו הוא ממריד את התלמידים נגד הצוות ועומד בראש מאבק להקמת ארגון השומר על זכויותיהם. הוא ממש מעורר השראה ומצולם מדהים (ויש אחלה מוזיקה). סרט על בעיטה במוסכמות, ואיך עושים מהפכה. אם הייתי מורה, זה מה שהייתי מראה לתלמידים שלי. ילדות רעות קיידי, שגרה עם משפחתה המון שנים באפריקה לומדת לראשונה בבית ספר תיכון אמריקאי סטריאוטיפי. היא מתחברת עם שני ילדים לא מקובלים, ונשלחת מטעמם לרגל אחרי מלכות הכיתה- העניין מאוד מאוד מסתבך, ואז נפתר בסצנה מתקתקה. סרט</div>Thu, 01 Aug 2013 00:57:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13866131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13866131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13806158<div align="right" dir="rtl">"לפעמים אתה קורא ספר שמעורר בך תחושה אבנגלסטית, ואתה משוכנע שהעולם השבור הזה לעולם לא יתרפא אלא אם וכאשר כל בני האדם החיים יקראו את הספר הזה. ואז יש ספרים כמו קוץ מלכותי, ספרים כל כך מיוחדים ונדירים ושלך, שלפרסם את החיבה שלך מרגיש כמו בגידה." ג'ון גרין, אשמת הכוכבים אז לכבוד שבוע הספר, הנה אוסף מיוחד של ספרים שיש לי הרגשה שאם כל נתיני העולם יקראו, הוא יהיה מקום טוב יותר: עושים היסטוריה\ סטיבן פריי חוץ מזה שסטיבן פריי הוא בערך האדם האהוב עליי אי פעם, הוא גם סופר מדהים. העלילה: מייקל יאנג מגיש את הדוקטורט שלו בהיסטוריה על ילדותו של היטלר, והבוחן צוחק לו בפרצוף. בדרך חזרה כל הדפים מתפזרים ברוח ונעלמים, ואז החברה שלו זורקת אותו. אחרי שרשרת הצרות הזו הוא מתיידד עם ליאו צוקרמן, פיזיקאי קשיש ואובססיבי לנושא השואה, וביחד, הם משתמשים במכונת הזמן שליאו המציא, כדילמנוע את לידתו של היטלר- ומשנים לחלוטין את מהלך ההיסטוריה המערבית (אם כי ממש לא לכיוון שהם רצו). הרעיון נועז וגאוני והספר עצמו מרתק, מצחיק וחכם ונהדר, ואני לא רוצה לעשות ספויילרים, אבל יש בו סיפור אהבה מהכי מתוקים וקסומי</div>Thu, 06 Jun 2013 22:27:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13806158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13806158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13805056<div align="right" dir="rtl">כל פעם אני מתפלאת מחדש מכמה לא-פרודוקטיבית אני יכולה להיות-הנה רשימה של דרכים יצרתיות שלי להימנעות אקטיבית מלקרוא את החומר באזרחות. (או צרפתית או פיזיקה או תולדות האמנות):~לחפש שמלה לנשף באינטרנט~למדוד את ההיקף של הראש שלי (53.5 ס"מ)~לסדר את החדר~להחליט שאני כישלון בחיים~לבדוק מה מידת הטבעת שלי (7)~ללמוד בעל פה את הסונטה של שייקספיר- My Mistresse's Eyes Are Nothing Like The Sun, במבטא של קת'רין טייט. [המערכון הכי מצחיק שראיתי, שהייתי מוסיפה אם הייתי יודעת איך]~לחזור לראות טורצ'ווד (אפשר לדבר רגע על זה שכולם גייז בטורצ'ווד? זה אפילו לא מעוגן בעלילה או משהו. כולם שוכבים עם כולם. חוץ מאוון.)~לראות סרטים דוקומנטריים על ליידיבויז~לראות סאות'פארק~טאמבלר~לראות סרטונים מוזרים ביוטיוב (לגלוש בסרטונים המוצעים עד שמגיעים לחלק הפרברטי, ולהמשיך עוד קצת)~להכין רשימת רכישה לשבוע הספר:עזאזל\בוריס אקוניןטוב ויפה ג'יבס\ פ.ג'. וודהאוסהגיבור בעל אלף הפנים\ ג'וזף קמפבל~לבדוק אוניברסיטאות בארצות הברית~להחליט שאני צריכה לחסוך כסף~לקנות את הטבעת האחת באיביי~להכין כובע~לשמוע את הסאונדטרק של "הבוגר" כמה פעמים~ל</div>Wed, 05 Jun 2013 21:03:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13805056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13805056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13800803<div align="right" dir="rtl">I AM SUPREME COMMANDER OF THIS VESSEL!"No. I'm sorry. I carried the sheep for you. I climbed the tree. I rode the back of the truck. But now, I have to put my foot down. I will X-ray those geese!"צוייר בפרו-מרקרים! (טושים שעושים גוון אחיד והם הדבר הכי טוב שקרה לעולם מאז מייבשי ידיים אוטומטיים שבאמת עובדים). *חוץ מהצהוב ברקע. זה פוטושופ*המצוייר הוא קפטן מרטין קריף (בנדיקט קאמברבאץ') ב-Cabin Pressure, הפודקאסט הבריטי הכי מדהים שתשמעו אי פעם (מומלץ לכל בעל אוזניים וחיבה להומור אנגלי).שבוע נהדר!מיקה</div>Sat, 01 Jun 2013 23:40:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13800803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13800803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13789202<div align="right" dir="rtl">מה היה קורה אם הייתי פורצת לבית של אנשים זרים, ומשאירה שם משהו- טבעת בקופסת התכשיטים, או תמונה באלבום המשפחתי. ואנשים לא היו זוכרים את הדבר הזה, או מתי הם קיבלו אותו, אבל אז הם היו מאמצים אותו אליהם, ומתחילים לטוות סביבו את רשת החיים שלהם- את הטבעת הם קנו בטיילת באילת; האישה בתמונה היא האחות של סבתא מבית הספר לרפואה שהם מעולם לא ידעו בדיוק איך קוראים לה, אבל זה התחיל בל', או בר'.והבת שלהם תירש את אותה הטבעת, ואת אותה האחות של סבתא, וזה יהיה מה שהיא תיאחז בו; מה שיעלה לה זכרונות של בית ושל עוגת שמרים טרייה ושל חורף גרמני שהיא מעולם לא באמת הריחה.והיא תעביר אותם לבן שלה, שכבר לא ידע מהו הריח של עוגת שמרים ולא הולך עם טבעות, אבל יסתכל באחות של הסבתא הנידחת ויחשוב לעצמו שהוא דם מדמה, זו שלמדה רפואה תשע שנים ולא עבדה כרופאה יום אחד.וזה יהיה כאילו שהעשרתי את העולם שלהם, קשרתי אליו ענף של עץ אחר, והם המשיכו לגדול יחד, כעץ אחד.</div>Wed, 22 May 2013 20:13:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13789202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13789202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13786178<div align="right" dir="rtl">נראה לי מאוד מוזר, ש"מחפשת תשומת לב" נהיה ביטוי לסלידה או דחייה. אפילו אבסורדי- הרי, בשביל מה אנחנו עושים את כל הדברים שמסמנים אותנו בתוך חברה? דברים כמו לצבוע שיער, לנאום נאום, לגדל זקן, לקרוא את "התפסן בשדה השיפון", לזרוק את החבר, לצאת למצעד הגאווה, לשרוף משאית או לקנות צמידי ידידות. כי הדברים שאנחנו עושים משנים את הדרך שבה אנשים חושבים עלינו, וזה משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים על עצמנו. וזה לא אומר שזה צבוע, או שהתפסן בשדה השיפון הוא לא ספר טוב, זה פשוט אומר שאנחנו עושים דברים כי וכאשר אנחנו יודעים שיסתכלו עלינו. ואין דבר טבעי מזה בעולם. ואם אנשים עושים דברים מגוחכים, נואשים, כדי לזכות לתשומת לב? זה אומר, שצריך לתת להם תשומת לב. הכי פשוט. מעשה הבקשה לתשומת לב הפך לטאבו, כאילו שהכרה והתייחסות הן משהו שפשוט יש לך בלי לנסות, ואם אתה גרוע עד כדי כך שאתה חייב להתחנן, סימן שאתה אפילו עוד פחות שווה את זה ממה שחשבנו. אם הפופולריות והחן לא באה לה באופן טבעי, והיא צריכה לחתוך ורידים\לצבוע את השיער בורוד\להקריא את הסיפורים שלה בכיתה\להתלונן על הטרדה מינית שלא התרחשה, היא מבקשת את הד</div>Sun, 19 May 2013 23:10:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13786178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13786178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13777805<div align="right" dir="rtl">אז, התחלתי לראות את חניבעל (שזאת סדרה חדשה על חניבעל, לקטר, משתיקת הכבשים, שבה הוא הפסיכיאטר של פרופיילר חתיך ושברירי בנפשו של ה-FBI (וויל) שמסוגל להבין רוצחים סדרתיים)וחוץ זה שפאק שיט מריה הבתולה מגוואדלופה כמה דם ואיברים פנימיים, הסדרה הזאת פשוט מדהימה ביופיה מכל הבחינות- הצילום מדהים, הדיאלוגים, ההזיות של וויל (שזה לא בדיוק נורמטיבי כמה שאני מזדהה איתו, אני חושבת), ואפילו, המחשבה המושקעת בכל פרט קטן ממה שהם לובשים. (בהיותי אחת ששמה ממש הרבה לב למה שאנשים בסרטים לובשים.)תראו אותו! את השיער שלו. הוא מסורק (כמו בחניבעל-מקור הרוע), ועדיין קווצות בודדות נופלות במראה ממש-כמעט-פרוע. הצורה המיוחדת של צווארון החולצה שלו- הוא יוצר קו ישר. כמו צווארון של כומר. הצבעים המושלמים של הז'קט והחולצה.אפילו הממחטה שלו מושלמת!(ואפשר לנחש מה הוא אוכל שם [למי שלא יודע מי הוא: אנשים. הוא אוכל אנשים.])כלל לחיים:חמישה כפתורים על שרוול הז'קט- סימן בדוק לפסיכופת. ואז, ראיתי את "ברייטון רוק"- גרסה מצולמת של ה-BBC לספר של גרהם גרין, שהגיבור בה הוא פינקי בראון- המנהיג הצעיר של ארגון פשע בעיירת הנופש ברייטון באנגל</div>Mon, 13 May 2013 10:39:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13777805http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13777805http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13771742<div align="right" dir="rtl">טוב, בתקופת הבגרויות הזאת, כשנורא קל לשכוח שבעצם אני בת-אדם עם מטרות וחלומות שמשתרעים אל המישורים הרחבים שמעבר למיקוד קיץ 2013- קצת אינדוקס צבעוני!אה, ושלום בלוג, אחרי חודשי הזנחה ארוכים!ציטוט חביב, של אסיסטנט ממורמר: "בעיני, קופסאות סיגריות מקופלות מתחת לרגלי שולחן הן מונומנטליות יותר מיצירה של הנרי מור, מחמש סיבות: קודם כל; המימדים. שנית, התמרון באצבעות; שלישית, הצניעות הן במחווה והן בחומר; רביעית, האבסורד; חמישית, העובדה שזה עובד."דברים שאני חושבת עליהם עכשיו:~להיות צמחונית. זה תמיד נשמע לי כמו דבר מאוד הגיוני לעשות, אבל מעולם לא ניסיתי, כי, בשר זה טעים. טוב, הגיע הזמן.~על העובדה שמעולם לא קראתי שירה של אמילי דיקנסון, ושאני רוצה (אפשר לקנות ספר שירה בתשעה שקלים! זה השימוש הכי טוב לתשעה שקלים שיש.)~ אני עובדת כלקטורית בהוצאת ספרים (אלה שקוראים ספרים בתשלום, תודה רבה), והם גם נתנו לי קינדל בשביל לקרוא ספרים! אבל בשם ישו הצלוב וכל מה שטוב- קינדל זה מעצבן. ~קולנוע קווירי. זה קיים, זה נהדר. ראיתי סרט ממש מעניין על הנושא, ויצאתי עם רשימת צפייה ארוכה. למישהו יש המלצות?~קומיקס: זה פשוט יקר</div>Tue, 07 May 2013 22:54:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13771742http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13771742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13650537<div align="right" dir="rtl">אוקיי, זה מה שכתבתי עד עכשיו:יש דברים במציאות שלי שקשה לי לבטא, והדרך שלי להתקרב אליהם, אל הפחדים והחרדות הכי עמוקים שלי, היא באמצעות כמה שיותר מסכות. אלטר-אגו (עירא), מערכות של סמלים וצפנים, שהם רק שלי. מטרתי היא ללכוד את זרם התודעה, שבגלל שהוא חולף בהרף עין אין עליו צנזורה או ביקורת, ועל ידי כך שאני מקפיאה אותו ונותנת לאנשים להסתכל עליו, אני מתגרה בעצמי.עד עכשיו, ככה התערוכה אמורה להיראות. בערך.</div>Sun, 27 Jan 2013 22:27:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13650537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13650537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13471889<div align="right" dir="rtl">לא יודעת, יצא קצת מוזר, אבל אני איכשהו אוהבת. תחליטו אתם: תנו לי לספר לכם על החיים שלי. יופי. תנו לי לספר לכם על החיים שלי. פדיחות. זה עוד יגרום לכם לחשוב שאני איזה יתום אנגלי או קפטן של ספינה, או משהו אחר שהוא יותר מעניין מהאמת- לא שהייתי מתנגד. היה יכול להיות נחמד לרדוף אחרי לוויתן או לעבוד במכרה. יותר נחמד משיעורי מתמטיקה, בכל מקרה. אז- הסיבה לכל הגיבוב הזה, שבטח גם נשמע כאילו אני איזה ילדה בת עשר, הוא לספר לכם איך הגעתי למצבי הנוכחי. (כמובן, כמו תמיד בספרות, עם יותר מילים ממה שבאמת צריך, בשביל שתבינו כל מיני דברים שלא יעזרו לכם גם ככה.) מצבי: בחדר האמבטיה, מתוסכל עד דמעות. איך? אז ככה. הסיפור ילך אחורה. זאת הדרך הכי טובה לספר סיפורים, לא? טוב, את הסוף יש. נתקדם עד ההתחלה. שם עמדתי, בחדר האמבטיה בבית, עירום לחלוטין, מברשת שיניים ביד אחת, העין שלי צורבת נורא. היא פשוט גירדה כל הזמן ולא הצלחתי להפסיק לגרד אותה, אז היא התחילה לכאוב. אז עמדתי שם, עין קרובה למוות, המשחה לא יצאה מהשפופרת הכמעט גמורה, ניסיתי לנפנף אותה בשביל שייצא משהו (זה תמיד מה שעושים, לא? מנפנפים או בועטים בדברי</div>Thu, 20 Sep 2012 23:42:00 +0200mika.lanir@gmail.com (newtie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=757036&blogcode=13471889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=757036&blog=13471889