http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117"You have only one chance. Don't mess up."heCopyright 2026 אנון שכותבת סיפורים בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13835053<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="color: #ffffff;"><strong><span style="text-decoration: underline;">אנון</span></strong>: לא חשבתי שאני אעלה היום פרק. נו טוב.</span></em></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="color: #ffffff;">94 במתמטיקה זה אח XD</span></em></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;">&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;">&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: FrankRuehl, sans-serif;"><strong><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #ffffff;">פרק חמישי</span></span></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></em></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">יש לי דה ז'ה וו,</span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> חשבה לונה בפחד כשראתה את את ידה של אמה מתחילה לנוע קדימה, אל כיוון חזהּ, וכדור האור השחור המוכר שהופיע בכף ידה לא הפתיע אותה. <em>זה לא כל כך נורא, לונה,</em> היא ניסתה לשכנע את עצמה, <em>את כבר עברת את זה. זה לא כזה נורא. זה לא כואב או משהו. הכל יהיה בסדר.</em> הכדור החל לזהור בהילה שחורה.<em> ועכשיו הוא</em> <em>יתחיל לשאוב את כל מה שעומד בדרכו,</em> נזכרה לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כמו נבואה, הכדור אכן החל לשאוב את את כל מה שעמד בדרכו. לונה הרגישה כיצד היא מתחילה להתרומם מהאדמה. הכאב החד שפילח אותה הפתיע אותה. זה לא היה ממש כאב. זה יותר שרף מאשר כאב, או שזה כאב ושרף ביחד. היא הרגישה כאילו הכדור המקולל נכנס ותופס את ליבה ומאיים להוציא אותו החוצה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה אתה עושה?! תפסיק! מה אתה עושה לי?!" היא צרחה בכאב לעברו של לוציפר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את נהנית, מתוקה?" לוציפר צחק צחוק מגעיל.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני נראית לך כאילו אני נהנית?!" כעסה לונה והחלה לצרוח שוב.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לוציפר נראה כאילו הוא נהנה מכל רגע. הוא החל לצחוק צחוק פרוע שרק עצבן את לונה עוד יותר. "מה נראה לך שאני עושה עכשיו?" הוא שואל, בקולו רוע טהור.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אין לי מושג, מה שאני יודעת זה שאני סובלת פה ואתה נהנה מהסבל שלי!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"טוב, מה שנכון נכון," הוא צחק שוב, "כל הסבל שנגרם לך הוא מתהליך הוצאת הנשמה. זה תהליך ממש, אבל <strong>ממש</strong> לא נעים. את בטח מבינה למה אני מתכוון."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה ופניה התעוו מכאב. דמעות חמות ומלוחות החלו למלא את עיניה ולזרום על לחייה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אל תדאגי, מתוקה, זה לא יימשך הרבה זמן. אמה נוהגת לעשות את העבודה שלה בדייקנות ובמהירות יתרה." הוא גיחך. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כמה זמן?!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"עשר דקות. רבע שעה מקסימום."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה?!" לונה נאנחה ביאוש, ממשיכה לסבול עם הוצאת נשמתה, שנראתה לה עכשיו כסבל נצחי.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה עובר ממש מהר. לספר לך סיפור בינתיים?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה כבר יש לך לספר לי?" שאלה לונה ברוגז.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את מה שמעניין אותך לדעת."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא מעניין אותי לשמוע ממך שום דבר. אני רוצה פשוט לגמור עם הדבר הזה כמה שיותר מהר."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אפילו לא על איך אני מכיר את אמא שלך? אני יודע שאת רוצה לדעת." הוא אמר בערמומיות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא." שיקרה. זה אכן עניין אותה, אבל היא העדיפה לשמוע את הסיפור הזה אחר כך, ולא כשהיא סובלת כל כך כמו עכשיו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"טוב. זו החלטה שלך. אמה, מהר יותר." פקד לוציפר. הכאב שלה, שלפני זה חשבה שהוא בלתי נסבל לחלוטין, התעצם אפילו עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי. היא עצמה את עיניה חזק ונשמה נשימות עמוקות, אך זה רק העצים את הכאב שלה עוד יותר. היא צרחה וצרחה והתחננה בפני לוציפר שיגאל אותה מייסוריה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אל תטרחי, מתוקה, זה עוד מעט נגמר."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה אתה מנסה לעשות?! להרוג אותי?!" לונה התנשמה, גופה כואב ודואב.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אפשר לומר." הוא גיחך, "מבחינה מסויימת את עכשיו נחשבת גוססת. אל תדאגי, את לא תמותי. זה חלק בלתי נפרד מלהפוך לשדה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"א-אני הופכת... ל-לשדה?!" לונה נדהמה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"לא ידעת את זה קודם?</span><span>&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span>&nbsp;</span> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">אנשים בלי נשמה נחשבים כשדים. החיים החדשים שלך יהיו חיים של שדה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ואיך אמה עושה את זה? איך היא מוציאה נשמות?" לונה שאלה, מותשת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה התפקיד שלה. היא שואבת נשמות. בתרבות שלכם היא נקראת 'מלאך המוות', או פשוט מוות." הוא אמר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אז היא כן תהרוג אותי."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"היא לא, היא פשוט מוציאה את הנשמה שלך. אמה, אני חושב שזה מספיק." אמר לוציפר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה הייתה מותשת לחלוטין. היא הרגישה שנשמתה כבר נפחה בה. אמה סוף סוף הרפתה את האחיזה בלונה והיא התמוטטה על האדמה. היא החלה להשתעל ללא הפסקה וראתה כי כדור האור השחור החל לשנות את צבעו ללבן בוהק, מסנוור, זוהר בהילה תכולה. לוציפר יצר כדור בדולח שקוף והכניס לתוכו את כדור האור, שלונה הסיקה שזו הנשמה שלה. </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span>&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span>&nbsp;</span>"מה אתה... מתכוון לעשות איתה...?" לונה השתנקה, קצרת נשימה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא עניינך." אמר לוציפר והחלק לצחוק כאילו היה זה הדבר הכי מצחיק בעולם.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"לא ענייני? אבל זו הנשמה שלי."</span><span>&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span>&nbsp;</span> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">היא אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כבר לא." הוא גיחך.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה נאנחה. היא חשה כל כך כבדה. עיניה איימו להיעצם לתמיד. היא הרימה את ראשה בכבדות, עיניה עדיין דומעות, והיא ראתה שדמותו של לוציפר הולכת ונעלמת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לאן אתה הולך?" היא לחשה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אל תדאגי. את תפגשי אותי שוב." הוא גיחך ואז נעלם.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה, שהאמינה ללוציפר על כך שלא תמות, תהתה למה לאחר שנעלם הכל נהיה שחור.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא החלה להתעורר לאט לאט. בתחילה, כאשר פקחה את עיניה, היא לא הבינה היכן היא נמצאת. החדר היה חשוך, שום טיפת אור לא הייתה בו. היא נדהמה מגודל המהירות שבו עיניה התרגלו לחושך. בחדר היא ראתה מיטה, ארון בגדים, ומראה. על יד המיטה הייתה מנורת לבה. לונה הדליקה אותה, והמנורה החלה לזהור בכתום אדמדם. <em>איכס,</em> חשבה. כתום היה הצבע השנוא עלייה. <em>חבל שהוא לא כחול...</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">באורח פלא, המנורה שינתה את צבעה לכחול זוהר. <em>מ-מה? איך?</em> היא נדהמה. <em>מגניב! מעניין מה עוד זה יכול לעשות!</em> היא החלה לחשוב על משהו פשוט, על כוס מים. כוס מים, כוס מים. במהרה ובפשטות הופיעה בידה כוס זכוכית המכילה מים. היא גמעה ממנה במהירות. כאשר סיימה וקמה ממיטתה, התחושה הייתה מוזרה. היא הרגישה כאילו חלקי גופה היו שרויים בתרדמת והיא נאבקה להחזיר אותם לחיים. היא קפצה מספר פעמים על רגליה, ניערה אותם ואת ידיה, ולאחר מכן בצעה תרגילי מתיחות וגילתה שהיא גמישה יותר ממה שהייתה קודם. כאשר הרגישה שהיא מתוחה מספיק, היא החליטה להתסדר מול המראה. היא החלה להתקדם באיטיות אל כיוון המראה. אך כשהביטה על דמותה הנשקפת אליה מן המראה היא נתקפה שוק. היא לא הכירה את עצמה, זו לא הייתה היא. בוודאות. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">שיערה, שהיה פעם בלונדיני, היה כעת כחול. כחול כהה מאוד, בערך תואם את צבע עיניה. עורה, שהיה בהיר עוד קודם, שינה את צבעו לגון לבן חולני &ndash; מן לבן אפרפר בהיר מאוד. היא עדיין הייתה לבושה בתלבושת בית הספר שלה, שהייתה קרועה לחלוטין, וגופה ברובו נראה כמעט אותו דבר, כמקודם. חוץ מכמה דברים חדשים שעיטרו את גופה &ndash; זוג כנפי עטלף ענקיות, גדולות פי שניים מגופה, מלאות חתיכות בד גדולות שכנראה הם מהחולצה שלה. היא תהתה אם באמת יכלו לשאת אותה באוויר. אחרונות חביבות היו זוג קרניים שעטרו את ראשה. הן היו חומות ומעוקלות כְּשֶׁל שור. אצבעה, בהיסח הדעת, נגעה בקצהּ של אחת הקרניים. "איי!" היא קפצה. האצבע שלה החלה לדמם בשטף. "תפסיק. תפסיק. תפסיק." היא סיננה, והחתך שאצבעה הפסיק מיד לדמם. זה הפתיע את לונה שוב. היא המשיכה לבהות בדמותה, המומה לחלוטין, לא מסוגלת לעכל את המראה או להתיק את עיניה מבבועתה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לאחר שהתעשתה, היא התרחקה מספר צעדים אחורנית אל כיוון המיטה, והחלה לצרוח. צרחה ארוכה, מבועתת, מלאת פחד, לחץ, זעם, שנאה. במקביל היא שאלה את עצמה כיצד יוצאים ממנה כל כך הרבה רגשות בבת אחת, כל כך רעים, כל כך מגעילים. היא ידעה שהיא לא טיפוס עצבני בדרך כלל, והניחה שזה אולי נגרם מכל האירועים שעברה בזמן האחרון.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה?" היא שמעה קול נשי מוּכר מעבר לדלת, אך לונה לא ידעה לשייך את הקול למישהו מסויים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מי... מי זה?" שאלה לונה בחשש.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הדלת נפתחה ברעש. בפתח הופיעה דמות מכונפת. לונה לא יכלה כל כך לראות את פניה כי היא הייתה מוסתרת בחושך.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"גאון. יש כאן מתג אור. את יכולה להדליק את האור." הדמות לחצה על המתג והאור נדלק וגילה אותה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ק-קים? זו... את?" עיניה של לונה התרחבו בבת אחת, והיא הצליחה לשחרר צווחה חלושה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים הרימה גבה. "נו, ברור שזו אני, לונה. אנחנו חברות עוד מהגן. את מכירה אותי כמעט כל החיים שלך. מה קורה איתך?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה סקרה את גופה של קים. שיערה, שפעם רק קצוותיו המתולתלים היו בצבע ורוד בהיר, היה עכשיו ורוד כולו. עיניה היו ורודות גם כן. מאחר שהייתה ממוצא אסיאתי עורה היה יחסית שזוף, ועכשיו עורה היה לבן אפילו יותר משלה, אם זה בכלל אפשרי. היא היתה לבושה בחולצה קצרה ומכנסי ג'ינס קצרצרים, שלונה הופתעה איך יכלה ללבוש משהו כל כך קצר ולא להרגיש מובכת בכלל. היו לה כנפיים כמו של לונה, וקרניה היו חומות גם כן, אך ישרות ולא מעוקלות כמו של לונה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את... את... נראית..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה? הכל טוב?" שאלה קים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את נראית מוזר." ציינה לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא... ואת נראית נורמלית לחלוטין." היא אמרה בסרקסטיות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את נראית כאילו נגזרת מאיזשהי סדרת אנימה יפנית!" לונה אמרה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ואת ממש לא נערת אנימה מהלכת. את והשיער הכחול שלך."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"יש לך שיער ורוד! ועיניים ורודות! איך תסבירי את זה?" לונה קראה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים שתקה. "...אני אוהבת ורוד." היא אמרה לבסוף.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">בלי שום התראה מוקדמת, לונה רצה אל קים וקפצה עליו בחיבוק לוחץ. בעינייה היו דמעות. "חשבתי... שאני לא אראה אותך יותר... שהוא שיטה בי, החלאה הזאת... שאני אמות..." לונה בכתה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה, די לבכות מכל דבר. זה קורה לך הרבה יותר מדי פעמים לאחרונה." קים ציינה תוך כדי שהיא נמחצה בחיבוק החזק של לונה. כשקים ראתה שלונה המשיכה לבכות היא הניחה את ידה על גבה הרועד. "אל תדאגי לונה. הכל בסדר. אני פה. הכל יהיה טוב. פשוט... החיים שלנו יהיו שונים מעכשיו. קצת יותר שונים... מהחיים שלנו כבני אדם." היא אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה ושחררה את קים מהחיבוק. קים בפעם הראשונה הבחינה בבגדיה של לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה... מה לעזאזל את לובשת?" קים שאלה בזעזוע.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה התבוננה בבגדיה, שהיו קרועים. "את התלבושת האחידה של בית הספר?" היא שאלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה. לא. טוב." הדגישה קים. בצעדים גדולים היא ניגשה אל ארון הבגדים והחלה לחטט בתכולתו. היא הוציאה משם חצאית ומשהו שנראה כמו גופיה וזרקה אותם לכיוונה של לונה. "תלבשי את אלו."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה סקרה את הבגדים. "אבל הם ממש ממש קצרים! מה רע בבגדים האלו?" היא שאלה בתמימות כביכול, כאילו מתעלמת מהעובדה שהם קרועים לחלוטין והיא לא יכולה לצאת ככה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הם קרועים לגמרי! וחוץ מזה, בסוג כזה של בגדים יהיה לך ממש ממש חם. תאמיני לי. ובלי ויכוחים, לכי להתלבש. הינה, אני משאירה אותך פה לבד שתהיה לך פרטיות." קים אמרה ואז יצאה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה בהתה בבגדים, חסרת אונים. לאחר כמה זמן, היא החליטה שאין טעם לדחות את זה והחלה לפשוט את חולצתה באיטיות, כפתור אחר כפתור, ממול המראה. כשהחלה לפתוח אותה, היא שמה לב למשהו מוזר, לא שייך &ndash; זה היה קעקוע של כנף של עטלף וקרניים הצד שמאל של גופה מעל חזהּ. עיניה של לונה התרחבו. "מ-מה?" היא נבהלה, וניסתה להזכר מתי עשתה את הקעקוע הזה. היא לא הצליחה להיזכר. "טוב... מה כבר יכול לקרות? תמיד רציתי קעקוע... זה לא הקעקוע שרציתי, ולא במקום שרציתי, אבל לא נורא... פשוט הקדמתי את המאוחר, לא קרה כלום, הכל בסדר..." מלמלה לונה לעצמה בניסיון לשכנע את עצמה שהכל כרגיל והחלה לנשום נשימות עמוקות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא שמעה בעמעום צלצול בדלת, והניחה שקים הלכה לפתוח. היא המשיכה להתלבש בבגדים שקים נתנה לה, לבשה את היצאית הקצרצרה שהרגישה שלא מכסה שום דבר, וקצת הסתבכה עם לבישת הגופיה עם הכנפיים, ולקח זמן עד שהבינה שזו היתה גופיית מחוך שנסגרת מתחת לכנפיים. היא התבוננה על עצמה במראה, והיא לא הכירה את עצמה. היא הרגישה מאוד לא בנוח עם הבגדים החדשים שלה אך הזכירה לעצמה שיא צריכה להתרגל לכל אלו, בין תרצה או לא תרצה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כשהיא לבושה בבגדים שקים המליצה עליהם, יצאה לונה מחדרה, ושמעה את קולה של קים, כשהוא קצת מרוחק, "עכשיו, לך, לפני שלונה תבוא."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הסקרנות גברה עליה. בצעדים שקטים ומהירים היא רצה במקום החדש והלא מוכר כשמחפשת את מקור קולה של קים. היא לבסוף איתרה אותה בפתח הבית. היא התחבאה מאחורי קיר כדי לא להיראות. היא שמה את ידה על פיה כדי שקולה יישמע מרוחק וקראה, "קים! אני צריכה עזרה!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני צריכה ללכת, נראה לי לונה הסתבכה עם הכנפיים שלה." היא שמעה את קולה המתנצל של קים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא, אל תלכי... היא תסתדר." היא שמעה קול של גבר, מוכר להחריד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">דמיאן?</span></span></em></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים!" היא קראה שוב, כשהיא עדיין מאחורי הקיר, ובקושי עמדה בפיתוי להציץ ולראות מה קורה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"טוב, עכשיו אני באמת חייבת ללכת," קים אמרה, "מצטערת. ביי, דמיאן."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">ידעתי! אבל... רגע, מה?</span></span></em></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא הציצה בפעם הראשונה. עיניה התרחבו בתדהמה בפעם המי יודע כמה היום.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כשקים הניחה את שפתיה על אלו של דמיאן.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;">&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;">&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-variant: normal; line-height: 150%; font-weight: normal; font-style: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></p> <div style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></div> <div style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><em><span style="color: #ffffff;">איך בא לי תגובות בונות XD</span></em></span></div></div>Tue, 02 Jul 2013 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13835053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13835053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13828981<div align="right" dir="rtl"><div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">אנון: ...ונגמרה בגרות נוספת! נשארה עוד אחת וזהו - החופש מתחיל באמת.</span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">הפרקים יתחילו להתעדפן פחות בתדירות כי... אממ... יש לי כתוב רק עד פרק חמש XD</span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">אני צריכה להמשיך לכתוב!</span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">בכל מקרה, אני מקווה שתיהנו מהפרק 3&gt;</span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><strong><span style="color: #ffffff;">אזהרה: פנטזיה בתדירות גבוהה בפרק זה.</span></strong></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></div> <div style="font-weight: normal; text-align: center;"> </div> <div style="text-align: center;"> <p class="MsoNormal" style="text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: FrankRuehl, sans-serif;"><strong><span style="color: #ffffff;">פרק רביעי - החלום והצל.</span></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: FrankRuehl, sans-serif;"><strong><span style="text-decoration: underline;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">זה כל כל מטופש. מי שכתב את זה היה שתוי, אני מתערבת. </span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה החלה לגחך.<em> </em>היא החלה לדפדף במהירות תוך כדי שהיא קוראת ברפרוף את הכתוב. בכל עמוד שקראה היא נתמלאה כעס גדול וסגרה את הספר בחבטה. <em>מה זה השטויות האלה? זה גיבוב של אמונות תפלות! אני בכלל לא מאמינה בזה! איך חשבתי לחפש פה תשובות!? זה כזה מטומטם! אני כזו מטומטמת!</em> היא חשבה בכעס.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא קמה ממקומה וחזרה לשכב על הספה, מכווצת במקומה. היא שכבה שם לא מעט זמן ובסופו של דבר נרדמה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">בחלומה היה עשן. עשן אדום, סגול, שחור. והיה חם. העשן התפזר לאיטו, ונתגלה בפניה חדר שחור גדול ובו הופיעה מראה. לונה חשה עצמה מתקדמת לכיוון המראה. היא הביטה ממושכות אל תוך המראה אבל במקום ההשתקפות שלה שהייתה רגילה לראות לא היה שום דבר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שלום? יש פה מישהו?" קראה לונה. ידה נגעה על פני המראה. פתאום הופיעה מולה דמות. זאת לא בבואתה. לדמות היה שיער שחור ארוך וחלק שעבר את קרסוליה, פוני שכיסה את עיניה לחלוטין והיה הייתה לבושה בגלימה ארוכה שעטפה את כל גופה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מי-מי את?" שאלה לונה בחשש. הדמות לא ענתה. לונה הסיקה שהדמות לא יכולה לדבר. היא שלחה את ידה קדימה, שיצאה מהמראה, ומידה הופיע כדור אור שחור, שכוון אל פניה של לונה. הכדור החל לשאוב אותה לתוכו. לונה הרגישה שהיא נגררת בכוח אל תוך המראה. היא ניסתה להיאבק בכוח, אך ככל שניסתה כוחה אזל מהר יותר. גופה החל להכנס בהדרגתיות לתוך המראה &ndash; ידיה ורגליה ולבסוף ראשה. לאחר שגופה של לונה עבר בשלמותו דרך המראה, היא פקחה את עיניה בהדרגתיות והסתכלה סביב. היא הופתעה לגלות שהיא נמצאת במקום מוכר &ndash; היא היתה בכניסה של 'המקום הרגיל'. בעוד היא תוהה אם היא התעוררה, היא ראתה דמות נוספת, אישה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לאישה היה שיער חום מתולתל בעל קצוות ורודים, עיניים חומות ומלוכסנות מעט ששיוו לה מראה אסיאתי, עור שזוף, וכן מבנה גוף גבוה ורזה. היא הייתה מוכרת ללונה, ואפילו ממרחק רב לונה יכלה להגיד מי זו הייתה. זו הייתה קים. <em>זה לא הגיוני שקים תהיה פה. קים נעדרת, </em>לונה חשבה בזמן שראתה את קים מתקדמת לעברה, <em>אני בטח עדיין חולמת.</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים?" לונה קראה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אין זמן, לונה, את חייבת לבוא איתי." קים אמרה בחוסר סבלנות. היא אחזה בידה של לונה והחלה לגרור אותה לכיוון ההפוך מאיפה שהיה 'המקום הרגיל'.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים, לאן את לוקחת אותי?" שאלה לונה בחשדנות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא יכולה להסביר לך עכשיו. אסביר לך אחר כך. כרגע, אני פשוט צריכה שתעשי מה שאני אומרת." קים אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הן הלכו כך במשך כמה זמן עד שהגיעו ליער. לונה לא הכירה את היער הזה &ndash; היא מעולם לא הייתה שם לפני כן. היא צעדה מאחורי קים בסבלנות. קים תוך כדי הליכה קראה בספרה 'סיאנס וריטואלים &ndash; מהדורה מוגבלת!' בפרק 'זימון שד'.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים, מה לעזאזל אנחנו הולכות לעשות? עוד אחד מהפולחנים שלך?" לונה שאלה ברוגז.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תשתקי, לונה. הטקס הזה הוא מאוד חשוב, הוא יקבע את הגורל של העתיד שלך."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אל תגידי לי שאת אוכלת את השטויות שהספר הזה מכיל."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה לא שטויות. זה אמיתי."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ברור! איך לא חשבתי? קים, אני סובלת את התיאוריות שלך מגיל שש! ברור שאת חושבת שהכל אמיתי! אבל את שקועה בפנטזיות, קים, בעולם האמיתי אין דבר כזה כמו קסמים, או פיות או אלפים או רוחות רפאים או שדים! כל זה בולשיט אחד גדול!" כעסה לונה, "ובכלל, את לא אמורה להיות פה! את אמורה להיות נעדרת, ראיתי שלטי 'נעדרת' שלך! ואיך זה אמיתי? כל זה חלום אחד גדול ומציאותי להחריד!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים לא ענתה. המילים הכעוסות של לונה אכן הרגיזו אותה אבל היא השתדלה להתעלם מהן. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תחזיקי את השק הזה." קים דחפה לידיה של לונה שק גדול והחלה להכניס אליו דברים שונים ומשונים שלונה לא טרחה לשים לב אליהן. תוך כמה דקות תוכן השק החל להסריח, ולונה עקמה את אפה בגועל. קים סיימה לאסוף את כל הדברים כעבור שעה, והן חזרו אל 'המקום הרגיל'. הן לא נכנסו פנימה, אלא עמדו בצומת הדרכים ממול הבקתה. זו היתה דרך אש לא סלולה ולכן היא הייתה חולית. קים צוותה על לונה להתחיל לחפור בור, ולמרות התנגדותה היא בסוף עשתה את זה. הבור היה פעור בעומק של מטר וחצי, וקים שפכה בתוכו את תוכן השק. זה היה דוחה וזה הסריח, ולונה כיסתה את הבור בשיא המהירות. קים החלה למלמל כמה לחשים ולונה לא הבינה למה הם משמשים ומה משמעותם, אך החליטה לא לשאול את קים מהם.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תקשיבי לי טוב לונה, אני הולכת להגיד את את זה רק פעם אחת בלבד כי אני מוגבלת בזמן. מוכנה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה במהירות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני לא קים האמיתית. אני רק צל שלה. קים נמצאת עכשיו במקום אחר והמטרה שלך היא להצטרף אליה. את תבצעי את הטקס הזה ויזומן שד. את תבקשי ממנו להצטרף לקים ולאחיך. את מבינה עד פה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא הנהנה. "אבל מה אם הטקס לא יעבוד?" היא שאלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אין לך מה לדאוג. כבר דאגתי לזה והטקס יצליח כמתוכנן." קים אמרה בביטחון, "עכשיו תקשיבי. כדי להתחיל בטקס, עלייך לומר את שמך המלא ולתרום מדמך כך שיטפטף על הקבר. הקבר מכושף כך שהזימון יתבצע כמעט מידית. את שאר הפרטים אני לא יכולה לנבא, אבל כל עסקה שהשד יציע לך, תסכימי לה. הבנת?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הבנתי." לונה אישרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ועוד משהו נוסף." קים חיטטה בכיסה והוציאה משם חרב קטנה. "את תצטרכי את זה. גם בהמשך. תשמרי אותה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה. "תודה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בהצלחה." היא אמרה ואז נעלמה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">טוב, הגיע הזמן להתחיל בטקס.</span></span></em></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אנוכי, לוּנָה וִיקְטוֹרִיה אֶלוֶון-סְטוֹן, מזמנת אותך, שֵׁד." לונה אמרה בקול רועד, תוך כדי שהיא דוקרת את ידה השמאלית בכוח באמצעות החרב. בעורה נוצר חתך עמוק שממנו החל לנטוף דם אדום וכהה על הקבר שיצרה. רגליה שיקשקו מפחד, והיא רצתה בכל ליבה לשאת את רגליה ולברוח. היא ריסנה את עצמה לבסוף &ndash; היא שכנעה את עצמה שאם תעזוב עכשיו, כל מה שעשתה יהיה לשווא.<em>&nbsp;</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">פתאום, נשמע רעם והחל לרדת גשם חזק. לונה נרטבה עד שד עצמותיה, וזרזיפי הגשם החזקים דקרו את ידה המדממת. זה שרף &ndash; זה גרם לה לחשוב שישנה אפשרות והגשם חומצי, אך אז הניחה שזה בגלל הפצע הפתוח. הדם נשטף מידה כמעט מיד ושוב ידה התמלאה בדם חדש שזרם ללא מעצורים. היא ראתה ברק באופק, וכמעט מיד לאחר מכן שמעה רעם. טוב, שום סימן של שד לא נראה באופק. <em>הטקס לא עובד? </em>לונה שאלה את עצמה, <em>אבל קים הבטיחה לי!</em> היא תכננה ללכת, אך בדיוק שפנתה היא ראתה הבזק ברק שפגע מטרים ספורים לפני הקבר. לונה צרחה בבהלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">מתוך המקום שבו פגע הברק הופיעה דמות מכונפת שהחלה לצעוד לעברה. היא גילתה שזהו גבר. הגבר היה בעל שיער בגון אדום שנתנן תחושה כאילו הוא עולה בלהבות. הוא היה גבוה ובעל מבנה גוף מוצק, וכנפיו דמו לכנפי עטלף ענקיות. עיניו היו אדומות כמו דם ועורו היה בגון לבן חולני, והוא חייך חיוך רחב ומגעיל. בידו הוא החזיק מטה שבקצהו היה מעין כדור בדולח סגול-כהה. הליכתו המתנדנדת העידה על כך שהוא שיכור. לונה חשבה שהוא דוחה לחלוטין. ומפחיד. טוב, היא לא ציפתה אחרת משד. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הממ... את מי אני רואה פה... ילדה קטנה ומתוקה. שכנראה התעסקה עם דברים שקצת גדולים עליה." השד סקר את גופה של לונה ואת הקבר שיצרה. הוא תפס בפניה הוא בחן אותם. לונה עוותה את פניה בגועל &ndash; הבל הפה שלו היה נוראי. "את נראית לי מאוד מוכרת... אני מכיר אותך מאיפה שהוא."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא, אתה לא." לונה הצטמררה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">השד כיווץ את גבותיו ונראה כמהרהר. "ושמך?" שאל לבסוף בבוטות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה אלוון-סטון."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"איזה שם מקסים יש לך. מתאים בדיוק לילדונת מקסימה כמוך." הוא חייך חיוך דוחה ולונה עיוותה את פניה. "תני לי לנחש... אלוון-סטון... את הבת של אליזבת' או של מאריה. נכון?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה בפחד הולך וגובר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"של מי מהן?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"של מאריה." לונה הייתה המומה. <em>השד המזוויע הזה מכיר את אימא שלי? או את דודה ליז?</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"איך לא שמתי לב מקודם! אתן כל כך דומות... הוי מאריה היפה... הנשמה שלה היא תוספת חיונית למאגר שלי... כבר אין לי הרבה כמו שלה, לצערי..." הוא מהמהם במהירות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה?" עיניה של לונה הצטמצמו באי הבנה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אחר כך אני אענה לך על כך השאלות, יקירה. לא הצגתי את עצמי, נכון? שמי לוציפר. ואני מלך השדים &ndash; השטן." הוא אמר. עיניה של לונה התרחבו בבת אחת. <em>אלוהים אדירים.</em> "אז למה זימנת אותי לכאן?" הוא שאל.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"א-אני... רוצה למצוא את אחי הגדול והחברה הכי טובה שלי. אני רוצה להצטרף אליהם."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ואם הם מתים?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אז אני רוצה למות. אבל הבעיה היא שאני לא יודעת אם הם באמת מתים."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שמות, בבקשה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים מריאן ארידה. ודמיאן אלוון-סטון." אמרה לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אוה... הם... אוקיי. אני יכול להבטיח לך שהם לא מתים." אמר לוציפר וחייך. החיוך על פניו נראה מאולץ ומזויף.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה שמה לב להבעת פניו המוזרה. "אתה משקר."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני לא משקר. ואם תעשי איתי את העסקה, את תראי שאני צודק."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"איזו עסקה? על מה אתה מדבר?" לונה לא הבינה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני יכול לצרף אותך אל החברים שלך, אבל התהליך הזה הוא ארוך ומייגע, וכמובן, אני צריך משהו בתמורה." הוא הסביר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תגיד לי את המחיר שלך. לא משנה מהו, אני אשלם אותו."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"גם אם זה הנשמה שלך?" לוציפר חייך בערמומיות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כן! רגע... מ-מה?!" לונה אמרה במהירות, מבולבלת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תראי, במקרה שלך את תצטרכי כוח. הם הגיעו למקום אחר, שאנשים בעלי נשמה לא יכולים להגיע לשם. הנשמה האנושית לא שורדת שם. לשם כך, מי שרוצה להגיע לשם, צריך למכור לי את הנשמה שלו." הוא אמר וחייך חיוך דוחה. מבטו היה רודף בצע.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ולמה שאני אאמין לך?" היא אמרה, על אף שטיעונו נשמע די משכנע, "אתה הרי השטן, אחרי הכל..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אוהו... את בחורה די חשדנית. במקרה הזה את תאלצי פשוט לסמוך עליי." לוציפר אמר בחלקלקות. לונה עיוותה את פניה אך הינהנה באיטיות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אז את מסכימה? כוח בתמורה לנשמה שלך?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני מסכימה. זה דיל." לונה אמרה בביטחון.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בסדר גמור. הבה נתחיל." לוציפר אמר. הוא העמיד את מטהו על הרצפה ומלמל לחש כלשהו. לונה שמה לב שהגשם נפסק. כדור הבדולח הסגול החל לזהור בהילה שחורה. לאחר כמה שניות עננה שחורה החלה לצאת מהכדור &ndash; העננה הלכה והצטברה על האדמה לגובה, ואז התפזרה. במקום העננה הופיעה אישה. היא ריחפה באוויר מספר סנטימטרים מעל האדמה. השיער שלה היה שחור, חלק וארוך מאוד, הוא עבר את קרסולייה וקצוותיו כבר נגעו באדמה. עורה היה לבן כמו של לוציפר והיה לה פוני ארוך שכיסה את עיניה. היא היתה לבושה בגלימה שחורה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">זו היא מהחלום! זו האישה מהחלום! או שאני עדיין חולמת? לא, זה מוחשי מדי, זה אמיתי מידי, אין מצב שאני חולמת...</span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> לונה חשבה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה, הכירי את חיית המחמד שלי, אֶמָה." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הרימה גבה. "אמה? מי קורא לחיית מחמד אמה?" היא גיחכה גיחוך קצר ומתוח.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה רע באמה?" לוציפר הוסיף לקולו טון נעלב אך פני נעצו מבט קוטל בלונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שום דבר?" לונה צייצה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"יופי, מתוקה. אמה, עשי מה שאת צריכה." לוציפר חייך חיוך מרושע.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">אימאלה. אימאלה. אימאלה. זה בטוח לא יכול להיות טוב.</span></span></em></p> <p class="MsoNormal" style="font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></em></p> </div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></div> <div style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">אני מקווה שאהבתם (מפה זה נהייה מוזר יותר ויותר)</span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">ותגובות בונות אם אפשר 3&gt;</span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">-אנון<br /></span></em></div> <div style="text-align: center;"><em><strong><span style="color: #ffffff;">עריכה: הרגע המאושר שאני מגלה שקיבלתי 94 בבגרות במתמטיקה ו-95 בבגרות באנגלית.</span></strong></em></div> <div style="text-align: center;"><em><strong><span style="color: #ffffff;">הרגע המעצבן שאני נזכרת בעובדה שנרשמתי למועד ב' במתמטיקה.</span></strong></em></div> <div style="text-align: center;"><em><strong><span style="color: #ffffff;"><br /></span></strong></em></div> <div style="text-align: center;"><em><strong><span style="color: #ffffff;">שיט.</span></strong></em></div></div>Thu, 27 Jun 2013 11:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13828981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13828981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13823891<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 25px;"><em><span style="color: #ffffff;">אנון: והנה הסתיימה לה עוד שנת לימודים. מי היה מאמין שכבר עברו אחת עשרה שנים במערכת החינוך?&nbsp;</span></em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 25px;"><em><span style="color: #ffffff;">בכל מקרה, אני שמחה שנגמר. אני שואפת לסיים את הסיפור הזה עד סוף החופש הגדול. בהצלחה לי!</span></em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 25px;"><em><span style="color: #ffffff;">אז הינה עולה פרק חדש, שלישי במספר, ממנו הדברים מתחילים רק להסתבך...</span></em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 25px;"><em><span style="color: #ffffff;">מקווה שתיהנו מהפרק :)</span></em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span style="line-height: 25px;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; text-align: center; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; text-align: center; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif;"><strong><em><span style="color: #ffffff;">פרק שלישי -&nbsp;</span></em></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; text-align: center; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif;"><strong><em><span style="text-decoration: underline;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></em></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; text-align: center; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;">הימים הבאים עברו במתיחות נוראית. מאריה היתה מרירה ולא נעימה יותר מתמיד, אדריאן נעדר הרבה מהבית. כנראה הוא רצה להימנע כמה שיותר מהאישה המרירה הזו. לונה הבליעה חיוך כשחשבה על זה. היא ידעה שהוריה הם עדיין זוג מאוהב, אך לכל אחד מהם היו את החסרונות שלו, כמו מאריה ומצבי הרוח שלה. הם בכל זאת אהבו זה את זה מאוד. הם אמנם לא נהגו להציג את זאת בפומבי, אך לונה הצליחה להבין את זה מהמבטים שהם החליפו ביניהם כל הזמן. אך צופה מהצד היה יכול להיות בטוח שבימים האלו הם עומדים להתגרש. בזמן שאדריאן כן שהה בבית, מאריה, שהייתה פקעת עצבים, לא הפסיקה לריב איתו ועם לונה. פעם אחת, באחת המריבות שלהם, היא צעקה על לונה משהו כמו "זה בגללך!</span><strong><em> הכל</em></strong><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"> בגללך! זו </span><strong><em>אשמתך</em></strong><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"> שדמיאן נעלם! את משפיעה עליו לרעה עם כל </span><strong><em>הבעיות</em></strong><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"> שאת עושה!", ואדריאן נחלץ לעזרת לונה ומשיב אש על ההאשמות המופרכות לגמרי שהיא הטילה על לונה, ולונה הייתה המומה לגמרי. </span><em>זה מה שהיא חושבת? שזו אשמתי שדמיאן נעדר?</em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"> חשבה לונה בכעס, </span><em>טוב!</em></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">יתר על כך שלונה סירבה לדבר עם אמה לאחר שהאשימה אותה בהיעלמות של דמיאן אפילו לאחר שמאריה התנצלה, ההתנהגות של קים החלה להיות מוזרה יותר ויותר; היא החלה להזכיר ללונה את התנהגותו של דמיאן &ndash; היא נהייתה שקטה מאוד, מסוגרת בתוך עצמה, ופשוט לא הסכימה לדבר עם אף אחד, אפילו לא לונה. היא נראתה גם מאוד נסערת מבחינה נפשית והרבתה לכתוב ולשרבט במחברת. לונה שאלה אותה למה והיא ענתה שהיא עדיין מנסה לפענח את הנבואה, אבל לונה חשדה שזה מעבר לזה. משהו אחר, הרבה יותר גדול מזה... והיא שנאה את זה. אי הידיעה תסכלה אותה. היא התגעגעה לחברה הכי טובה שלה. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">ויום אחד, בלי שום התראה מוקדמת, היא נעדרה מבית הספר. בתחילה לונה חשבה שזה שום דבר, אך ככל שהימים חלפו כך החליפה את המחשבה הזו המציאות הקשה, כאשר ראתה בפעם הראשונה שתי כרזות תלויות על עמוד תאורה. האחת הייתה מוכרת לה, מודעת ההיעלמות של דמיאן, והשנייה הייתה חדשה. היא נשאה את תמונתה של קים המחוייכת, ומעל התמונה מילה אחת שדקרה את ליבה כמו סכין. <em>'נעדרת'.</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא..." מלמלה לונה. גוש החל לחנוק את גרונה. גל של כעס גאה בה &ndash; <em>ככה היא מחליטה להיעלם לי פתאום?!</em> <em>עוזבת אותי בכל הטירוף הזה? קים, אני נשבעת לך, אם אי פעם תחליטי להימצא, אני נשבעת לך שאני הולכת לחנוק אותך, </em>היא חשבה<em>. </em>היא תלשה בכוח את הכרזה וקימטה אותה, ואז יישרה אותה שוב. דמעה אחת החלה לנזול ואחריה עוד אחת, מרטיבות את המודעה המקומטת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: center; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הימים האלו היו בודדים עבורה. היא הלכה לבדה לבית הספר, ואפילו שסאם מידי פעם הצטרף אליה בדרך לבית הספר, והשתדל לפתוח בשיחה זורמת, לונה לא השתתפה ונשארה שקועה במחשבות לאורך כל היום. יום אחד היא פשוט לא יכלה לסבול את המצב הזה יותר ונשברה. זה קרה אחרי שיעור התעמלות אחד. היא ביקשה מהמורה להתעמלות, שהייתה גם המאמנת של קבוצת המעודדות, להשתחרר בטענה שלא הרגישה טוב, והיא נענתה בחיוב. היא החלה ללכת לכיוון המלתחות. כאשר הגיע לשם, היא התקלחה בזריזות והחלה להתלבש. כל העת היא חשבה על דמיאן שנעלם כאילו התפוגג מהאוויר, הוריה שרבים איתה בלי הפסקה, על קים שעזבה אותה. שסיימה, היא פשוט התמוטטה על הרצפה והחלה לבכות, לצרוח, ושוב לבכות. הדמעות שלה זלגו ללא מעצור.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">למה? למה זה קורה רק לי? למה זה מגיע לי? מה עשיתי רע? המצב הזה לא יכול להיות יותר גרוע! </span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">המחשבות המגעילות שהצברו בה הציפו את ראשה. <em>הלוואי אני אעלם גם כן איכשהו! הלוואי שתבלע אותי האדמה, או שמישהו יחטוף אותי, לא משנה, העיקר להיעלם איכשהו אני לא רוצה להישאר פה! לא רוצה! לא רוצה!!! מישהו צריך לתת לי סיבה טובה מאוד להישאר כאן...</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מי שם?" המחשבות שלה נקטעו על ידי קול. לונה טמנה את ראשה בין ברכיה, מנסה להחניק את קול הבכי ולהישאר מכווצת בתוך עצמה כמה שרק יכלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה? זאת את?" לונה לא הייתה צריכה להרים את ראשה כדי להראות שזה היה סאם. היא הרימה את ראשה במעט והחזירה אותו כמעט מיד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תפסיקי עם זה, לונה. תפסיקי לבכות." סאם אמר בתקיפות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תעזוב אותי, סאם." לונה המהמה מבעד למחסום הרגליים שלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הרימי את הראש." הוא אמר. היא הרימה בזהירות את ראשה והביטה בו. עיניה היו אדומות מהבכי ופניה רטובות מהדמעות. הן עדיין המשיכו לזלוג על פניה ללא מעצור. סאם נעץ את מבטו בפניה ומבטו התרכך פתאום. "זה בגלל קים, נכון?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הנהנה באיטיות והוסיפה בקול חנוק, "לא רק היא."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מי עוד?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"דמיאן. ההורים שלי. אני כבר לא יכולה ככה." היא בכתה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מספיק לבכות, לונה. קומי על הרגליים." הוא פקד. לונה צייתה. היא התרוממה באיטיות ונעמדה על רגליה. סאם התקרב אליה וכרך את זרועותיו סביבה לחיבוק. היא הסמיקה. "יהיה בסדר, לונה, תסמכי עליי. מה שתרצי, אני כאן בשבילך." הוא אמר. <em>המילים האלה החדירו בה תקווה. האם סאם הוא באמת הסיבה שלי להשאר פה? </em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"זה כבר לא סתם 'רגשות', כמו שאת קוראת לזה, את מאוהבת בו," </span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">היא נזכרה במה שקים אמרה לה לפני שנעלמה. <em>האמנם? אני באמת מאוהבת בו?</em> היא היישירה מבט לעיניו של סאם. העיניים הירוקות המהפנטות שלו נעצו בה מבט, מבט שהיא לא יכלה לעמוד בפניו. <em>קים צודקת, אני מאוהבת בו. זה נכון. אני אוהבת אותו. אני לא יכולה לעזוב אותו. אני צריכה אותו. הוא הסיבה שלי להישאר.</em> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"אתם צריכים להיות ביחד." </span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">זו ההזדמנות הגדולה שלה. היא לא יכולה לדחות את זה יותר. היא חייבת להגיד את מה שיש על ליבה, היא החזיקה את זה יותר מידי זמן בבטן. היא ניסתה במשך דקה ארוכה למצוא מילים להגיד את אשר על ליבה, ומאחר שלא הצליחה, היא החליטה לעשות מעשה. לונה התקרבה לפניו של סאם והצמידה את שפתיה לשלו. כמה זמן היא השתוקקה למגע השפתיים האלו! כמה זמן השתוקקה פשוט להגיד לו את מה שהרגישה! היא סוף סוף הרגישה הקלה עצומה &ndash; היא עשתה את שלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הנשיקה שלהם נגמרה יותר מידי מהר. סאם נראה מופתע לחלוטין. יותר מידי מופתע, יש לציין. הוא היה בשוק. "לונה, אני..." הוא גמגם.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני-אני מצטער..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מ-מה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"...אם הבנת אותי לא נכון... א-אני... לא מ-מרגיש ככה כל-כלפייך..." הוא מלמל.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">המילים האלו הכו בה. הדמעות שהתייבשו בינתיים החלו לזלוג שוב. <em>הוא... הוא לא אוהב אותי... הוא לא רוצה אותי...</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"מה?</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">אני לא מספיק טובה בשבילך?!" לונה קראה. הכעס החל לגאות בה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני... מאוהב במישהי אחרת... אני מצטער, לונה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">נמאס לי. הינה סיבה מספיק טובה בשביל להיעלם מפה</span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">. "זה היה תלוי בך, סאם. הודות לך, אני החלטתי את ההחלטה שלי." לונה אמרה, קולה אדיש כביכול, אך הדמעות לא עצרו מלזרום.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה?" סאם נראה מבוהל, "איזו החלטה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זאת הפעם האחרונה שאתה תראה אותי, סאם. להתראות. שיהיה לך המשך חיים מצויינים." לונה זרקה, לקחה את התיק שלה ורצה החוצה מהמלתחה בכל המהירות. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה! חכי!" סאם החל לרוץ אחריה גם כן. היא הייתה מהירה ממנו, והספיקה לחמוק ממנו ויצאה בריצה דרך שער בית הספר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">אוקיי לונה. את סיימת את כל המשימות שלך. עכשיו יש לך משימה חדשה: להיעלם מפה. </span></em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">היא חשבה.<em>&nbsp;</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כעבור פחות זמן משחשבה היא הגיעה ל'מקום הרגיל', היא פתחה את הדלת ונעלה אותה אחרי שנכנסה. המקום נראה בדיוק אותו דבר &ndash; הכל היה במקומו, אך נוכחותה של קים חסרה לה מאוד. היא אף פעם לא הייתה לבד במקום הרגיל. היא נשכבה על אחת הספות וניסתה להרגיע את עצמה. פתאום, משהו תפס את עיניה. הספר של קים, 'סיאנס וריטואלים &ndash;מהדורה מוגבלת!', היה מונח על שולחן הקפה, פתוח. הוא לא היה פתוח בפרק הסיאנס, אלא בפרק אחר. לונה התרוממה ממשכבה, וניגשה אל הספר. שם הפרק היה 'זימון שד'. היא החלה לקרוא בעיון את הכתוב וזויות פיה התעקמו בחיוך.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">זה הדבר הכי מטומטם שקראתי בחיים שלי.</span></span></em></p> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">אשמח אם תגיבו ותביעו את דעתכם על התקדמות הסיפור. תודה רבה לכם!</span></div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">-אנון</span></div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">עריכה - הוספתי תמונה לבלוג. התמונה לא שלי! אני אמחק אותה עוד מעט כשהעיצוב שהזמנתי יהיה מוכן, כי יש עליה זכויות יוצרים.&nbsp;</span></div> <div style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">Sorry 'Bout That :|</span></div> <p class="MsoNormal" style="color: black; font-variant: normal; font-weight: normal; font-style: normal; font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: left; text-indent: 19.85pt; direction: ltr; unicode-bidi: embed;"><em><span style="font-size: 13.0pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span></em></p></div>Sat, 22 Jun 2013 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13823891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13823891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13818337<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;אנון: &nbsp;והינה נגמרה לה עוד בגרות. עוד שלוש נשארו. לפחות יש חופש עוד מעט :)</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הסיפור תקוע בפרק חמש, אז כנראה השבוע אני אמשיך אותו יותר (כי כל העלילה נמצאת אצלי בראש).</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">אני מקווה שתיהנו מהפרק :)</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; text-align: center; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; font-family: FrankRuehl, sans-serif;"><strong><span style="color: #ffffff;">פרק שני - ריטואל.</span></strong></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הפנטזיה הייתה חלק מחייה של לונה עוד מילדותה. קִים הייתה מאמינה אדוקה של יצורים פנטסטים כאלו ואחרים, והייתה לה תאוריה שלמה שאומרת שבני האדם הם תוצר של יצורים קסומים שהתבוללו עם בני מינים אחרים וכך איבדו את ייחודם ואת קסמם, אך יצורים קסומים עדיין קיימים בכדור הארץ, ולבושים בצורה של בני אדם. קים טיפחה את התיאוריה הזו עוד מאז שהיתה ילדה &ndash; החל מסרטים קסומים של 'דיסני' ועד סדרות של ספרי פנטזיה כגון 'הארי פוטר'. קים התחברה אל לונה מלכתחילה בגלל שם משפחתה המוזר &ndash; 'אֶלְוֶון-סטון' &ndash; ובמשך מספר שנים האמינה שלונה היא בכלל חצי אלפית. קים האמינה שאמה של לונה, מאריה, מאריה היא אלפית, ובמשך שנים ניסתה להוכיח ללונה שאמה אכן אלפית &ndash; החל מחיפוש אחר תמונות ישנות וכלה בגרירת לונה לריגול אחרי אמה, בתקווה שתחשוף את אזנייה שהיו מכוסות תמיד מתחת לרעמה בלונדינית, וכמובן שתיהן נתפסו אחר כך וקיבלו נזיפה. אביה של לונה, אֵדְרִיאָן, נחשד אף הוא בהיותו יצור קסום &ndash; עיניה של קים צדו את מבטו יום אחד והיא שמה לב שעיניו של הגבר הבלונדיני, שהיו בדרך כלל תכולות, שינו את צבען לסגול לילך באותו יום. לונה, שכבר למדה את הלקח מהתקרית עם אמה, ביקשה מקים לעזוב את הנושא הזה. קים גרמה לה לשנוא לחלוטין את כל סוגת הפנטזיה ותת נושאיו, וסירבה להאמין, לשמוע ולהיפתח לכל סוגת הפנטזיה. עם השנים קים נהייתה יותר מתונה עם אמונתה בפנטזיה ולונה עדיין לא אהבה פנטזיה אך פחות שנאה את זה מבעבר. קים הייתה קופצת מידי פעם עם תיאוריה חדשה לגבי התנהלות העולם הקסום ולונה הייתה מקשיבה בלית ברירה לכל פרט ופרט. היא באמת לא אהבה את זה, והיא לא הסכימה לשמוע את זה מאף אחד חוץ מקים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">'המקום הרגיל' היה למעשה בקתה קטנה ונטושה שעמדה באמצע צומת דרכים מחוץ לעיירה. קים מצאה אותו לפני כמה שנים, ויחד עם לונה הן שיפצו אותו והפכו אותו למין מועדון משלהן. היה שם חשמל, למרבה הפתעתן, אז הן החליפו נורות, הביאו מנורות נוספות, קנו תנור חימום לימים קרים, הביאו את המחשב הנייד של קים לצפייה בסרטים וגלישה באינטרנט, הן הוסיפו פופים, ספות ישנות ומיד שנייה, צבעו את הקירות ועל הקירות תלו קולאג'ים שלהן מתמונות שהצלטמו, ואפילו הוסיפו מנעול לדלת, כדי שאף אחד אחר לא יוכל להכנס. 'המקום הרגיל' היה מקום נחמד מאוד והבנות מאוד אהבו לשהות בו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הייתה פינה בבקתה שלונה קראה לה 'פינת פנטזיה', שם שמרה קים את אוסף ז'אנר הפנטזיה שלה שכל כך אהבה. ספרים פנטסטים בדיוניים היו מסודרים לפי סדר מסוים, דבר שמאפיין את הפרפקציוניזם של קים, ספרייה של סרטי פנטזיה וכמובן כל העונות של הסדרה 'על טבעי'. רוב הפגישות שקים ערכה ב'מקום הרגיל' היו בנושא פנטזיה ותיאוריות חדשות של קים. היו המון פגישות כאלו, וללונה, בתור אחת שלא אוהבת פנטזיה, די נמאס מכל הפנטזיה בחיים שלה. היא רצתה סוף סוף שקט מכל הדברים הלא שיגרתיים שאין מצב שיקרו בעתיד...</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">יום הלימודים הסתיים, וקים ולונה החלו ללכת לכיוון ה'מקום הרגיל'. ההליכה לקחה כחצי שעה, בעוד שהבנות מפטפטות וצוחקות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ברוכים הבאים אל... טאם טאם טאטאם טאטאטאם... 'המקום הרגיל'!" קים הציגה את שם המקום כמו שעושים מנחים בטלוויזיה, בקול חזק וכריזמטי.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה החניקה צחוק. "אנחנו באמת צריכות להמציא למקום הזה שם יותר מקורי מזה..." היא אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים הוציאה את צרור המפתחות שלה מכיס החצאית, והפרידה משם מפתח כתום ששימש לפתיחת הדלת של הבקתה. הדלת נפתחה ברעש ובצליל חורק וצורם ולונה אמרה לקים, "צריך לשמן את הצירים. רשמי לפנייך." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הן נכנסו והניחו את התיקים שלהן על רצפת העץ. לונה ניגשה אל החלונות, ופתחה אותם ואת הוילונות לרווחה כדי לאוורר את המקום. אוויר קר וצונן חדר אל חלל החדר. אחרי עשר דקות לונה סגרה את החלונות שוב והדליקה את תנור החימום. בינתיים קים חיטטה בתיק והוציאה ספר עב-כרס בעל כריכה ירוקה ומרשימה. "תראי," קים הציגה בפני לונה את הספר. 'סיאנס וריטואלים &ndash; מהדורה מוגבלת!' זה היה שם הספר, והוא היה כתוב באותיות זהב גדולות. לונה עקמה את אפה. הדבר האחרון שהתחשק לה לעשות זה טקס פולחן מפוקפק.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קחי את הגלימה שלך." קים הוציאה מארון שתי גלימות סאטן שחורות, וזרקה אחת ללונה. לונה החניקה צחוק נוסף &ndash; הגלימות היו חלק מתחפושת הערפדים שהתחפשו אליה בליל כל הקדושים בכיתה ח', והעובדה שקים באמת שמרה אותן המהלך כל השנים הצחיקה אותה מאוד. קים לבשה את הגלימה ולבשה את הברדס על ראשה, ובלית ברירה לונה עשתה את אותו הדבר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אנו נבצע כעת את הטקס המיסטי שנקרא 'סִיאָנְס'." קים אמרה והוסיפה לקולה אווירה של מסתורין. לונה השמיעה נחרת בוז. היא הדליקה את הנרות שהיו על שולחן הקפה הקטן ופתחה את הספר בפרק הסיאנס.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"העלאה באוב או סיאנס הינו טקס מיסטי שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">נשמה</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה." קים החלה לקרוא, "גרסאות של הטקס קיימות ב</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">תרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">רופא אליל</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">או</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">מדיום</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">..." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כן, קים. את. רופא אליל או מדיום." לונה קטעה אותה בבוטות. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"תני לי לסיים לקרוא," קים אמרה ברוגז ולאחר מכן המשיכה, "בין הנפוצות שבהן רופא אליל</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">או</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">מדיום מכניס עצמו למצב</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">טראנס</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. ישנו שימוש בגרירת כוס על פני לוח אותיות בנסיון 'לקרוא' את המסר מעולם האמת, או התאספות במעגל וקריאה חוזרת בשמו של מת בציפיה לסימן לנוכחותו במקום</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">.</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"זה נשמע מאוד משוגע. שלא לומר מסוכן."</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תסמכי עליי." קים אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"למה אנחנו בכלל עושות את זה?" שאלה לונה, "בשביל מה את צריכה לסכן את עצמך בשביל שטויות כמו זה?!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"חשבתי את רוצה למצוא את דמיאן!" קים קראה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"מה? איך זה בכלל קשור?"</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה לא הבינה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"אני חושבת, אם נשאל את הרוחות, אולי נמצא תשובה כלשהי."</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה נשפה בעצבנות לשמע התשובה הלא הגיונית בעליל של קים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה לא נשמע הגיוני בכלל."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"דיברתי עם אימא שלך היום. שאלתי אותה לגבי דמיאן. היא אמרה לי שהיא פנתה למשטרה והם עורכים חיפושים בבית של רמזים. הם לא מצאו שום דבר. הוא מוגדר כנעדר. היא נשמעה כל כך היסטרית בטלפון. וגם את. זה באמת המוצא האחרון שלנו."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"סיאנס זה לא מוצא. זה שיגעון."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את רוצה לדעת מה קרה לדמיאן או לא?!" צעקה קים, וגרמה לכיבויו של אחד מהנרות שהדליקה. היא הדליקה אותו שוב.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בסדר, בסדר..." לונה מלמלה בתבוסה. קים החליטה להמשיך לקרוא עוד מנושא הסיאנס.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"טקס הסיאנס נעשה על גבי לוח הכולל את כל אותיות האלף-בית, מספרים, המילים 'כן' ו'לא'. כמו כן, משתמשים בגרירה של כוס זכוכית, שתצביע על אותיות על הלוח. מדריך הטקס צריך להיות מדיום..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כן. ואת תהיי המדיום הזה אפילו שאת לא באמת מדיום. בהצלחה עם זה." אמרה לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני אהיה בסדר, לונה. בואי נתחיל הטקס."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה החלה ביצירת לוח מאולתר על גבי קרטון בצבע חול עם טוש שחור. היא סירטטה במהירות את אותיות האלף-בית ואת המספרים מאפס עד תשע. באותו הזמן קים הביאה כוס זכוכית וצלוחית זכוכית קטנה ומחט.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בשביל מה הצלוחית והמחט?" לונה שאלה את קים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בטקסים כאלו יש מנהג לתרום טיפת דם מכל משתתפי הטקס. לא יודעת להסביר את זה. זו מעין שבועה כזו, אני חושבת." קים אמרה. לונה החלה לשים לב לרגליה המשקשקות מפחד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">שתי הבנות העלו את הברדסים על ראשיהן והניחו את הלוח על שולחן הקפה. במרכז הלוח הן הניחו את הכוס הפוכה ואת הצלוחית והתיישבו על ברכיהן. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני מתחילה כעת בטקס הסיאנס." קים הכריזה, קולה אפוף מסתורין, "המשתתפות בטקס הן אנוכי, המדיום, קִים מַרִיאָן אַרִידָה, ולוּנָה וִיקְטוֹרָיה אֶלְוֶון-סְטוֹן. כל אחת מאיתנו תתרום טיפת דם מדמינו לשם טוהר הטקס." קים אמרה ולחשה ללונה, "תביאי לי את יד שמאל."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה הביאה את ידה הרועדת אל קים. קים תפסה בחזקה את אגודלה ודקרה אותו. מאגודלה בצבצה כעת טיפת דם אדומה וכהה. קים סחטה את האגודל על הצלוחית וטפטפו ממנו שתי טיפות דם. קים שחררה את ידה של לונה ולונה צפתה בקים עושה את אותו הדבר לעצמה.&nbsp; כאשר סיימה, היא ולונה הניחו את אצבעות יד ימין על כוס הזכוכית ההפוכה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"אנוכי, המדיום, קים מריאן ארידה, מזמנת אותך, רוח קדמונית."</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה צפתה בקים מדקלמת את מילות הטקס. היא הרגישה רוח קלילה מטיילת במורד גבה והיא נרעדה &ndash; החלונות היו סגורים לגמרי. האם הטקס באמת עובד?</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"רוח קדמונית, האם את כאן?" שאלה קים. הכוס החלה לזוז מעט.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה באמת עו-"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לונה, תפסיקי לרעוד. את מזיזה את הכוס." קים נאנחה וחזרה. "רוח קדמונית, אם את שומעת אותנו, עני בכן או לא."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הכוס שעליהן נחו האצבעות החלה לנוע לכיוון האות כ'. ואז לכיוון האות נ'. "אוי נו באמת, זה כזה אידיוטי."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שקט, לונה!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"טוב..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"רוח קדמונית, אמרי לנו מה שמך."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לאחר מספר שניות מתוחות הכוס החלה לזוז בשנית. "א'... ו'... ר'... ו'... ר'... ה'..." קים הקריאה את האותיות שעליהן הצביעה הכוס בזהירות, "אורורה. האם זהו שמך?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"כ'...נ'..." לעגה לונה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"התגלי בפנינו, הרוח הקדמונית אורורה."</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">קים אמרה בביטחון. במשך מספר רגעים לא קרה כלום, אך לונה החלה לראות בקים עוויות מוזרות בפנים. עיניה של לונה התרחבו בפחד. עיניה של קים התרוקנו מתוכנן, נעצמו ונפקחו בשנית. המבט של קים היה רדוף וחסר הבעה. עיניה החומות של קים בהו בלונה ולונה שמה לב שהאישונים השחורים הפכו להיות אדומים. היא בלעה רוק.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ק-קים? ה-הכל ב-ב-בסדר?" היא מלמלה בפחד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים לא ענתה. היא פשוט התרוממה ממקומה החלה להתקדם לכיוונה של לונה באיטיות. ליבה של לונה דפק יותר ויותר מהר בכל צעד שקים עשתה. קים שלחה יד ואחזה בפניה נטולי הצבע של לונה. "אוי, ילדה מסכנה, ילדה מסכנה..." קים אמרה. אבל קולה לא נשמע כשל קים. זהו היה קול אחר, קול של אישה. זהו היה קול יפהפה, אך בו בזמן מפחיד ומחריד. קול מרוחק ומת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מי את? האם את... או-אורורה?" שאלה לונה בחרדה. קים הנהנה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"תוכלי לענות לי על שאלה?" לונה שאלה בהיסוס. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אחי הגדול נעלם אתמול. אולי את יודעת איפה הוא?" לונה תהתה אם בכלל ניסחה את השאלה כמו שצריך. מוחה היה מבולבל ביותר ובכלל קים היא זו שעשתה את כל הדיבורים עד עכשיו. לא היה לה את האומץ כמו שיש לקים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">אורורה לא ענתה. היא נראתה כעוצרת לחשוב, ולאחר מכן היא פתחה את פיה כדי להגיד משהו. פיה נשאר פתוח, אך שום צליל לא יצא. היא החלה להתנדנד מעט.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="color: #ffffff;"><strong><em><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"...הנבואה..."</span></em></strong><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"> לונה הקשיבה בזהירות ובעינים פעורות, כשרעד אחר רעד עוברים בגבה וגורם לעורה לסמור, <strong><em>"...שניבאתי לפני תשע עשרה שנים... קרובה להתגשמות. הנבחר יביא לסיומו של עידן הנמשך כמה אלפי שנים ולשחר של עידן חדש... ונשמותיהם של קרבנותיו ישארו בחשכת הגיהנום לנצח נצחים."</em></strong></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קולה של אורורה גווע והנרות על שולחן הקפה כבו. גופה של קים החל להטלטל בחוזקה ולהתנדנד מצד לצד. לונה הייתה מכווצת במקומה, רועדת מפחד, ולא הפסיקה לשאול את עצמה, <em>מה המשמעות של כל זה?</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים התמוטטה על הרצפה. היה ברור ללונה שרוחה של אורורה, שהשתלטה על גופה של קים כבר עזבה אותה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"קים? קים!" לונה רצה אליה. היא ניערה את כתפיה של קים. "תתעוררי, קים! קדימה..." לונה בדקה את הנשימה שלה. הנשימה שלה היתה מהירה ומקוטעת. פעימות ליבה היו מהירות מאוד ועל פניה היו אגלי זיעה. "קים!!!" לונה צרחה, "קומי כבר!!!" היא שכחה את כל מה שלמדה בקורס החייאה ופשוט ישבה ליד קים המוטלת על רצפת העץ וצרחה שתתעורר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לאחר כמה דקות של צרחות קים החלה להשתעל ואמרה בקול צרוד, "לונה, ברצינות, אני בסוף אהיה חירשת." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה בעיניה מלאות הדמעות חיבקה את קים בחוזקה. "את בחיים... את בחיים... אמרתי לך שאת לא צריכה לעשות את זה... אבל זה לא חשוב... העיקר שאת בסדר..." הדמעות זלגו וזלגו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני בסדר." קים אישרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את יודעת מה זה אומר?" לונה שאלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא." קים כיווצה את גבותיה. "אין לי מושג."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"חבל. שזה היה לשווא."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה לא היה. אני עוד אבין מה זה אומר." אמרה קים בתקווה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בהצלחה עם זה." אמרה לונה, ובקולה לא נשמע שביב של סרקסטיות, בפעם הראשונה מזה שנים.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: 150%; font-weight: normal; margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-align: justify; text-indent: 19.85pt;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p style="font-size: 10pt; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; background-color: #d6ffbd; text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #888888;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #ffffff;">Please Read &amp; Review?</span></span></span></span></p> <p style="font-size: 10pt; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; background-color: #d6ffbd; text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #888888;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #ffffff;"><br /></span></span></span></span></p> <p style="font-size: 10pt; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; background-color: #d6ffbd; text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #888888;"><span style="color: #ffffff;"><span style="background-color: #ffffff;">-אנון</span></span></span></span></p> <p style="font-family: Arial; font-size: 10pt; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; background-color: #d6ffbd; text-align: center;">&nbsp;</p></div>Mon, 17 Jun 2013 15:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13818337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13818337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13811685<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><strong>אנון:</strong>&nbsp;אני לא בטוחה אם אני עושה את זה טוב. "תלתן ארבע עלים" אמור להיות החלק הראשון אבל אני לא בטוחה אם אני באמת צריכה אותו.</span></em></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">אני אעסיק את עצמי עם זה אחר כך.</span></em></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">מקווה שתיהנו מהפרק.</span></em></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;">נ.ב - אני עדיין מחכה לעיצוב, סליחה על הגועל נפש הרנדומלי שפה XD</span></em></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><em><span style="color: #ffffff;"><br /></span></em></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="font-size: 12px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; text-align: start;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="font-size: 12px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; text-align: start;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">הזדמנות אחת / אנון</span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><strong><span style="color: #ffffff;">פרק ראשון - נעדר.</span></strong></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="font-size: 12px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; text-align: justify; margin: 0px; padding: 0px;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <div style="text-align: justify;"> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא לא תמיד הייתה ככה. פעם היו לה חיים רגילים. לוּנָה אֶלְוֶון-סְטוֹן הייתה נערה בת שבע עשרה נורמלית. היא הייתה יפה ומעוררת קנאה בקרב בנות גילה &ndash; בעלת שיער בלונדיני חלק וארוך ועינים גדולות, כחולות וכהות, עור בהיר, פנים קטנות יחסית, גוף גבוה ואתלטי. היא מעודדת בנבחרת המעודדות של בית הספר התיכון בעיירה קטנה במרילנד, ובנוסף היא גם תלמידה מצטיינת בלימודים &ndash; וכל זה בלי להתאמץ. חייה רגילים מכדי שיתארו אותם בצורה נרחבת. הוריה היו זוג נשוי בשלהי שנות השלושים לחייהם, העונים לשם מאריה ואדריאן, שניהם בעלי שיער בלונדיני ועיניים כחולות. מאריה היא מזכירה במשרד עורכי דין בוושינגטון הבירה, מצטיינת בחץ וקשת ומיטיבה לנגן בנבל. היא אף לימדה את לונה במשך שנה כיצד לנגן בנבל. אדריאן עובד בלשכת הנשיא, ומנגן בפסנתר. דמיאן, אחיה הגדול של לונה, בן עשרים, היה היחיד שלא נראה קשור כל כך למשפחה. מראהו, שיערו חום בהיר ועיניו ירוקות, לא דמה למראה משפחתו שהיו בלונדיניים עם עיניים כחולות, וגרם להרבה אנשים לחשוב דמיאן הוא החבר של לונה (לונה כמובן עיוותה את פניה בגועל וסיננה "הוא אחי הגדול." והוריה החליפו ביניהם מבטים נבוכים) ולא אחיה. דמיאן היה מאוד סגור מבחינה חברתית. לא היו לו חברים מהקולג'. הוא לא הלך לקולג'. כשהיה בתיכון, הוא לא יצא עם חברים, שלא לדבר הזמין אותם לביתו, וככל הזכור ללונה, מעולם לא היו לו חברים. הוא היה מתבודד מושלם, ההיפך הגמור מלונה, שהייתה תמיד מוקפת חברות וחברים. הוא היה יושב בבית, מסתגר בחדרו כל היום, ויוצא רק לארוחות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לכן, לונה התפלאה כאשר היא חזרה הביתה יום אחד מבית הספר והוא לא היה שם.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כן, החלק הבאמת מעניין בחייה של לונה מתחיל בנקודה הזאת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"דמיאן?" לונה קראה, "אתה בבית?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">שקט נשמע כתגובה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הוא בטח יצא," היא ניסתה לשכנע את עצמה, אבל היא ידעה שזה לא יכול להיות. וזה לא יכול להיות טוב, אף פעם. פעם אחת הוא יצא מהבית לאחר הלימודים, והוא חזר הביתה חבול כולו, עם נקע ביד. הוא לא סיפר לה מעולם מה קרה באותו יום וכיצד נפצע. היא רק יכלה לשער מה קרה. היא לעולם לא תדע בוודאות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה לא יכול להיות טוב..." היא מלמלה. עם כל מוזרותו של דמיאן, היא ידעה שהוריה אוהבים את דמיאן יותר ממנה. הוא היה 'הבן המועדף' על הוריה. אולי כי הוא הבן הבכור, אולי כי הוא בן, או אולי, וזו הסיבה ההגיונית ביותר, הוא עשה הרבה פחות בעיות ממנה. קרו המון פעמים שלונה הסתבכה בצרות עם הוריה. לונה ידעה כי הוריה הולכים להשתגע כאשר יגלו שאולי הוא &ndash; <em>נעדר</em> &ndash; היא נרעדה. אפילו היא לא יכלה לחשוב על האפשרות הזו. הוא היה עדיין אחיה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">כמה שהיא טעתה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">היא בילתה את שאר הערב בהכנת שיעורי בית במתמטיקה. השיעורים די התישו אותה ולכן ירדה למטה כדי להכין לעצמה ארוחת ערב. למרבה הפתעתה, ראתה את אמה מכינה ארוחת ערב.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אימא?" לונה שאלה בפליאה, "מה את עושה כאן?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"סיימתי לעבוד מוקדם." מאריה משכה בכתפיה והמשיכה לבשל.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה מצוין. איפה אבא?" היא שאלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"עדיין עובד. הוא עוד מעט יגיע." היא אמרה בקצרה.<em> היא</em> <em>עושה עלי חרם?</em> לונה חשבה בכעס, <em>מה עשיתי?</em> לונה ידעה שאמה היא קרה ואדישה בדרך כלל, ופניה לובשות תמיד ארשת רצינית והיא לא ממש נחמדה לאנשים שהיא לא אוהבת. אבל היא לא תמיד מתנהגת ככה. היא יכולה להיות חמה ולבבית כשהיא רוצה. והיא אכן חמה ולבבית למשפחתה בעיקר. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">השתיקה המעיקה ביניהן נמשכה רק דקות אחדות ונקטעה על ידי פתיחת דלת. לונה התפללה שזה דמיאן כדי להפסיק להיות סוף סוף מודאגת. היא התאכזבה לגלות שזה רק אביה, אך השתדלה להסתיר זאת.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שלום אבא." לונה ניגשה אל אביה וחיבקה אותו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שלום מתוקה." אדריאן חייך.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">שלושתם התיישבו ליד שולחן האוכל שמאריה סידרה מבעוד מועד. מאריה הבחינה שמישהו חסר. "איפה דמיאן?" היא שאלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני לא יודעת, אימא. הוא לא היה בבית כשחזרתי מבית הספר." לונה אמרה והחלה לאכול מהאוכל שהיה מונח על צלחתה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"ולא חזר עד עכשיו?" אדריאן שאל בפליאה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא." לונה כיווצה את גבותיה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"לא יכול להיות. הוא אף פעם לא יוצא." אמרה מאריה והניפה את ידה בביטול.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"גם אני חשבתי ככה. אבל זה לא שאת אוסרת עליו לצאת, אימא. הוא כבר ילד גדול." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">מאריה התעלמה מההערה המלגלגת בהפגנתיות ושאלה, "מתי חזרת מבית הספר, לונה?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הגעתי הביתה בארבע, בערך..." לונה אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"עכשיו שמונה. אדריאן, אני צריכה להתחיל לדאוג?"</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">שאלה מאריה, ולונה לא ידעה להגיד האם זה היה בצחוק או שהיא באמת התכוונה לזה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">אדריאן חייך והניד בראשו. "כמו שלונה אמרה, מאריה, הוא ילד גדול, הוא כבר בן עשרים, הוא ייסתדר."</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp;&nbsp;הוא אמר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">מאריה נשמה עמוק ואז נשפה בכוח ואמרה, "טוב, אתם כנראה צודקים..." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin-top: 3.0pt; margin-right: 0cm; margin-bottom: .0001pt; margin-left: 0cm; text-align: center; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">*</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה התעוררה בבוקר לצרחתה של אמה. <em>אוי ואבוי, זה לא יכול להיות טוב...</em> היא חשבה. לונה העיפה את השמיכה מעליה, למרות שקפאה מקור, נעלה נעלי בית ויצאה מחדרה. היא מיהרה לכיוון אמה וגילתה שאמה נמצאת בחדרו של דמיאן.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה, אימא, מה קרה? למה את צריכה להעיר אותי..." היא הציצה בשעון הקיר, "...בשש בבוקר?! נו באמת..." התלוננה לוּנה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"דמיאן לא חזר עדיין!" צרחה מאריה בפאניקה. הצרחה הזו הצליחה להקים אפילו את אדריאן מהמיטה, שהיה ידוע באהבתו לשינה, כשהוא לבוש במכנסי בוקסר בלבד, למרות הקור האיום של חודש דצמבר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מאריה, תירגעי..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה תירגעי?! הוא לא בבית כבר יותר מחמש עשרה שעות! צריך להתקשר למשטרה!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אימא..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">מאריה לא הסכימה להקשיב לשום דבר, היא רצה לכיוון הטלפון והתקשרה למשטרה. היא שמה את הטלפון על מצב דיבורית והקשיבה בקוצר רוח לצליל החיוג.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"משטרה שלום..." ענה קולה של מזכירה עייפה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שלום גברתי, אני רוצה לדווח על נעדר...!" מילותיה הבהחלט מודאגות של מאריה פרצו בצעקה מפיה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"גיברת, תירגעי בבקשה ותתני לי פרטים." אמר קולה של המזכירה העייפה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"זה הבן שלי, דמיאן אלוון-סטון, הוא נעדר כבר מאתמול, יום שלישי בבוקר..." </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה שמה לב שהשעה הייתה כבר שבע בבוקר, וקים צריכה לאסוף אותה בשבע וחצי. היא עלתה במדרגות לחדרה על מנת להתלבש. היום לא היה אימון של המעודדות ולכן לא לבשה את מדי המעודדות היום, אז היא לבשה את התלבושת האחידה של בית הספר &ndash; חולצה לבנה ארוכה מכופתרת, חצאית בצבע כחול אינדיגו בגובה הברך לבנות, מכנסי ג'ינס באותו צבע לבנים, ועניבה בצבע תואם. היא לבשה מעלה התלבושת ג'קט שחור ואז החלה לסרק את שיערה הבלונדיני הארוך עד שהיה חלק לגמרי. את ריסיה מרחה במסקרה ועל שפתיה מרחה ליפגלוס שקוף. היא ירדה למטה לקחת לעצמה צלחת קורנפלקס, אבל אז גילתה שקים כבר עומדת במטבח, מחכה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה, כבר שבע וחצי?" לונה שאלה והרימה גבה. קים צחקה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"מה עם ברכת בוקר טוב? שום דבר? אילו מן נימוסים יש לך?" שאלה קים וטלטלה את ראשה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"בוקר טוב." לונה אמרה בעל כורחה. היא ויתרה על ארוחת הבוקר ופשוט הוציאה תפוח ירוק מהמקרר, שתאכל בדרך. היא לבשה את מעילה ונטלה על כתפה את התיק, ושתיהן יצאו מהבית.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"מה המצב עם אימא שלך?</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">היא נראית די היסטרית היום." קים העלתה נושא כאשר הן החלו ללכת לבית הספר.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"זה סתם... דמיאן יצא אתמול מהבית&nbsp; ועוד לא חזר. אימא התקשרה למשטרה. היא באמת נראתה היסטרית."</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה צחקה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">קים הסתכלה עליה במבט חמוּר. " 'זה סתם'?! לונה, אני לא יודעת באיזה עולם את חיה, אבל זה ממש לא סתם!"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">לונה התנשפה. "אני יודעת..." היא אמרה, "אני מקווה מאוד שהוא בסדר, שהוא חי... שהוא בריא ושלם. אני דואגת לו... מאוד..."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">בשלב הזה של הדרך הצטרף סאם, ידיד טוב של הבנות. "דואגת למי?" שאל סאם וצחק. לונה הסמיקה &ndash; לונה בזמן האחרון החלה לפתח רגשות כלפי סאם, והמשפט האחרון שאמרה נשמע מאוד מאוד מחשיד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אף אחד." לונה סיננה והאדימה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שקרנית." קים אמרה, "היא מדברת על דמיאן, אח שלה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אוה." סאם אמר, "מה קרה לו?"</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"הוא נעלם..." לונה מלמלה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">"אל תדאגי לונה, הכל יהיה בסדר."</span>&nbsp;<span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">&nbsp; </span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">לונה הרגישה את כף ידו החמה של סאם מונחת על כתפה. ליבה החל לדהור בדיוק באותה שניה שהוא נגע בה. <em>זה לא הגיוני, לונה,</em> היא חשבה, <em>מה את מתרגשת כל כך? את יותר טובה מזה, את לא אמורה להתרגש ככה מסתם בנים, את לא מאוהבת בו...נכון?</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">ידו הפנויה של סאם נגעה בסנטרה וסובבה את פניה של לונה כך שתיישיר מבט אל פניו המחויכות, ואל עיניו הירוקות המהממות... דבר שלונה כל כך ניסתה להימנע ממנו. פניה של לונה האדימו מאוד, וליבה איים להתפוצץ. <em>אלוהים ישמור, לונה, תתאפסי על עצמך!</em></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את כל כך אדומה, לונה, הכל בסדר איתך? יש לך חום, אולי?" קים גיחכה. סאם בדק את מצחה ואמר, "היא באמת קצת חמה." הגיחוך של קים הפך לצחוק חזק, סאם נעץ בה מבט תמוה ולונה שלחה לה מבט קוטל שהפסיק את הצחוק שלה מיד.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">הם הגיעו אל בית הספר בשעה שמונה בבוקר. לונה סיימה לאכול את התפוח שלקחה כארוחת בוקר חפוזה, וכאשר הגיעו לכיתתם סאם נכנס פנימה ולונה וקים השתהו בכניסה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את באמת צריכה להגיד לו את זה." קים אמרה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני לא יכולה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את תגידי את זה. אני אישית אדאג לזה. זה כבר לא סתם 'רגשות', כמו שאת קוראת לזה, את מאוהבת בו. אתם צריכים להיות ביחד."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני יודעת... אבל... זה מביך... ואנחנו ידידים כל כך טובים... זה יהרוס את החברות ביננו..." לונה מלמלה, ואז הסמיקה כשהבינה כמה קלישאתית היא נשמעה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"שטויות!" קים אמרה בביטול, "אני ראיתי את הצורה שבה הוא מסתכל עלייך. זה כזה ברור שהוא מרגיש באותה צורה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"את חושבת?" לונה שאלה בתקווה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני בטוחה."</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">בשלב הזה קים הבחינה בזוית עינה במורה לספרות המתקרבת ומיהרה לכסות את שיערה בכובע הקפוצ'ון. היא נשפה ברוגז.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אמרתי לך לא לצבוע את הקצוות." לונה אמרה בתוכחה. לפני שבועיים היא החליטה לצבוע חלק גדול מקצוות שיערותיה המתולתלים בורוד. דבר זה אסור על פי חוקי בית הספר, ולכן קים נאלצת בכל שעות הלימודים לכסות את שיערה החום שאסוף תמיד בקוקו-צד גבוה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;">"אני אוהבת ורוד." זה המשפט היחיד שהיה לקים להגנתה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 3pt 0cm 0.0001pt; text-indent: 19.85pt; line-height: 150%;"><span style="color: #ffffff;"><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%;">הן נכנסו לשיעור, וכל אחת התיישבה במקומה. בהמשך השיעור היא קיבלה פתק מקים: <em>'אחרי הלימודים במקום הרגיל, כן?'</em> לונה קראה את הפתק ונאנחה ביאוש. <em>אוי ואבוי. עוד חידוש בתיאוריית הפנטזיה,</em> לונה חשבה.</span><span style="font-size: 13pt; line-height: 150%; text-indent: 19.85pt;">&nbsp;</span></span></p> </div> <p style="text-align: justify;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: 12px;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></span></span></div> <p style="text-align: justify;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <p style="font-size: 12px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: normal; margin: 0px; padding: 0px; text-align: start;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">לא מעניין במיוחד, אני יודעת XD</span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">אני אשתדל יותר (;</span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">Please Read &amp; Review?</span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;">-אנון</span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><br /></span></p> <span style="color: #ffffff;"><br style="font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 12px; text-align: start;" /> </span> <p style="text-align: center;"><span style="color: #ffffff;"><span style="text-decoration: line-through;">ד"א אני בת XD</span></span></p></div>Tue, 11 Jun 2013 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13811685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13811685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13805491<div align="right" dir="rtl"><p>הייתי כאן פעם.&nbsp;</p><BR><p>לפני שנתיים.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אחרי מחסום כתיבה של שנה והיעדרות של שנתיים המחסום נפרץ סוף סוף - וחזרתי לכתוב.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אז מכיוון שאף אחד לא זוכר אותי, בכלל, אני אתחיל מחדש.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני אנון (Anon). אני בינתיים לא אגלה כאן את השם האמיתי שלי.</p><BR><p>אני אפרסם כאן את הסיפור שלי, שעתיד להפוך לספר.</p><BR><p>הוא בנוי משני חלקים.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>הראשון נקרא<em> תלתן ארבע עלים</em> (<em>Four-Leaf Clover</em>)</p><BR><p>השני נקרא <em>הזדמנות אחת</em> (<em>One Chance</em>)</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>הפרקים של שני החלקים יעלו במקביל.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>הז'אנר: פנטזיה, דרמה, טרגדיה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>הנפשות הפועלות:</p><BR><p>- מארה (20) Mara</p><BR><p>- אלינור (22) Eleanor</p><BR><p>- דמיאן (20-22) Damien</p><BR><p>- קים (17-20) Kim</p><BR><p>- לונה (17-20) Luna</p><BR><p>- ג'ייק (23) Jake</p><BR><p>- אדוארד (לא ידוע) Edward</p><BR><p>- סאם (17-19) Sam</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני ממש מקווה שהוא יצליח פה.</p><BR><p>אני אעלה את הפרק הראשון של אחד מהם בקרוב. XD</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>עד אז,</p><BR><p>שלכם,</p><BR><p>-אנון</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Thu, 06 Jun 2013 12:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=13805491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=13805491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12759998<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl"><span style="font-size: x-small;">הי חברים!</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: x-small;">כתבתי עוד סיפור קצר, גם הוא <a class="blog" href="../blogread.asp?blog=682669" target="_blank">לאתגרי כתיבה</a>.</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: x-small;">מקווה שתאהבו :)</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: x-small;"><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png" alt="" /></span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: large;">&nbsp;</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: large;">"השנה שלאחר 'התאונה'." / מיכל.</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: large;">&nbsp;</span></p> <p dir="rtl">היום הראשון ללימודים. איזה סבל.</p> <p dir="rtl">פעם לא הייתי ככה. אהבתי את הלימודים. הייתי תלמידה מצוינת. ולא הייתי מנודה חברתית &ndash; הייתי הנערה הכי פופולארית בבית הספר.</p> <p dir="rtl">מה קרה לי? שאלה טובה.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">קוראים לי איימי, אני בכיתה יא'. כמו שאמרתי, אני הייתי הילדה הכי מקובלת בבית הספר. </p> <p dir="rtl">יש לי שיער שחור וחלק שתמיד אסוף בגומייה, עיניים כחולות וחושניות, עור בהיר, חלק מפצעונים, ומבנה גוף מושלם. אני הייתי בקבוצת המעודדות, הפסגה של הפירמידה החברתית. הייתי מודל לחיקוי מצד הבנות, מושא הערצתם של כל הבנים בבית הספר. הם היו "מתים" לצאת איתי, אם לא היה לי חבר. כן, היה לי חבר, ואהבתי אותו מאוד. עד שהכל השתנה.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">בכיתה י', הוא &ndash; אני אקרא לו ג', אני לא אנקוב בשמו &ndash; החל להרוס את חיי, צעד אחר צעד.</p> <p dir="rtl">זה התחיל בקטן. ג' ביקש ממני עזרה בפיזיקה, מקצוע ששלטתי בו באופן מושלם. התנדבתי לבוא לביתו כדי לעזור לו להתכונן למבחן בפיזיקה. לאחר שסיימנו, התיישבנו על המיטה והתחלנו לדבר. מהשיחה איתו גיליתי שהוא נער נחמד מאוד. התחלתי להתראות איתו לעיתים יותר קרובות, בתור ידידים.</p> <p dir="rtl">החבר שלי, מייק, החל לחשוד בי. הוא חשד שאני בוגדת בו עם ג'. הבטחתי לו שאני לא בוגדת בו, ושאני וג' רק ידידים. לאחר שהבטחתי לו בפעם המאה, הוא נרגע.</p> <p dir="rtl">חברתי הטובה ביותר, לאנה, ייעצה לי לנתק עם ג' את הקשר, ולהפסיק להתראות. כאשר שאלתי אותה מדוע, היא לא ענתה לי. החלטתי להתעלם מהעצה ולהמשיך להיפגש איתו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ואז זה גדל וגדל.</p> <p dir="rtl">יום אחד, ניגשתי לג', ושאלתי אותו אם הוא צריך עזרה בפיזיקה לבוחן המתקרב. הוא השיב בחיוב, ואמר שנפגש בבית שלו ונתכונן. פניתי ללכת, ושמעתי את קולו, "איימי, חכי!"</p> <p dir="rtl">הסתובבתי לאט.</p> <p dir="rtl">"איימי... יש לי וידוי." אמר לאט, נחוש למצוא את המילים בראשו.</p> <p dir="rtl">"כן?" שאלתי אותו.</p> <p dir="rtl">"אני... אוהב אותך, איימי!" המילים התפרצו בפיו.</p> <p dir="rtl">קפאתי. "מ...מה אמרת?" גמגמתי, "אתה קולט מה שאתה אומר?"</p> <p dir="rtl">"כן. אני קולט. ואני משוכנע בזאת במאה אחוזים."</p> <p dir="rtl">"תקשיב לי רגע אחד," אמרתי לו, "אתה ממש נחמד. אבל אני נאלצת להגיד לא. אני חברה של מייק, אתה יודע. ואני אוהבת אותו."</p> <p dir="rtl">היה לי קשה מאוד לפגוע בו, אך הייתי חייבת. אהבתי את מייק יותר מדי. לא הייתי מוכנה לוותר על מייק.</p> <p dir="rtl">"אני יודע." פניו התעצבו. "אבל," הוסיף, "הייתי רוצה שתשקלי זאת." אמר. פניו החלו להתקרב לפניי, ושפתיו נצמדו לשלי. עברו כמה שניות עד שהבנתי מה אני עושה והתנתקתי ממנו במהירות. </p> <p dir="rtl">"אני... חייבת ללכת." גמגמתי וברחתי משם.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">שנאתי מה שעשיתי לג'. אז החלטתי להפתיע אותו ולדבוק בתוכנית שקבענו, לבוא אליו ולעזור לו להתכונן.</p> <p dir="rtl">"היי." אמרתי לו כשנכנסתי לחדר.</p> <p dir="rtl">"איימי?" הוא הופתע, "מה את עושה פה?"</p> <p dir="rtl">"מבקרת," אמרתי, "שמעתי שאתה צריך עזרה בפיזיקה."</p> <p dir="rtl">"כן, זה נכון." הוא אמר.</p> <p dir="rtl">ישבנו להתכונן. הרגשתי שם כמו הפעם הראשונה שנפגשנו. רק אני, ג' ופיזיקה. כמו בילוי של ידידים טובים. צחקתי לעצמי.</p> <p dir="rtl">ואז, כשסיימנו, התיישבנו על המיטה והתחלנו לדבר, אבל הפעם זה היה שונה.</p> <p dir="rtl">"אני ממש מצטערת על כך שברחתי היום," התנצלתי בפניו בשלב כלשהו בשיחה, "אני מרגישה ממש רע שעשיתי לך את זה."</p> <p dir="rtl">"אני סולח לך," אמר, "למרות ש... אני רוצה, בתור פיצוי... שתיתני לי לנשק אותך שוב." ביקש, עיניו מתחננות.</p> <p dir="rtl">חשתי רגשות אשמה עמוקים בגלל מה שעשיתי לו, וממש רציתי להשלים איתו, לכן, בלית ברירה, הסכמתי.</p> <p dir="rtl">לאחר כמה זמן, אני והוא שכבנו על המיטה, הוא מחבק אותי, שליו, ואני מרגישה ייסורי מצפון איומים. הוא החל לנשק אותי שוב, ואני ממשיכה להיות פסיבית.</p> <p dir="rtl">"איימי." מלמל את שמי בין נשיקה לנשיקה, "אני רוצה אותך."</p> <p dir="rtl">"לא." נאנחתי. ייסורי המצפון הציקו לי בבטן.</p> <p dir="rtl">"בבקשה." הרגשתי את ידיו נכנסות מתחת לחולצתי.</p> <p dir="rtl">"לא!" צעקתי. "אני מצטערת. אבל פשוט, לא."</p> <p dir="rtl">קמתי מהמיטה. "ביי." סיננתי לעברו.</p> <p dir="rtl">מיהרתי לרוץ משם. רק לא לראות אותו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">"איימי, אני צריכה לדבר איתך רגע." לאנה קראה לי לאחר האימון של המעודדות. התקרבתי.</p> <p dir="rtl">"אני צריכה לספר לך משהו. רק אל תספרי לאף אחד." אמרה. הסתקרנתי.</p> <p dir="rtl">"את חייבת להפסיק להיפגש איתו." אמרה לאנה.</p> <p dir="rtl">"אני יכולה לשאול למה?" תבעתי תשובה.</p> <p dir="rtl">"הינה הסיבה. כשהוא הגיע לבית הספר בפעם הראשונה, התאהבתי בו &ndash; "</p> <p dir="rtl">"את מה?!" כעסתי.</p> <p dir="rtl">"תשתקי רגע! התאהבתי בו. אז עשיתי עליו מחקר קטן. שלחו אותי למשרד של המנהל, והמנהל הלך לכיתה אחת, אז הצצתי בתיק האישי שלו ו &ndash; "</p> <p dir="rtl">"ומה?"</p> <p dir="rtl">לאנה הנמיכה את קולה משמעותית. <strong>"הוא יצא ממוסד לחולי נפש."</strong></p> <p dir="rtl">פערתי את פי בתדהמה. "אני חייבת ללכת." שיקרתי. התחלתי לרוץ משם, מותירה את לאנה לבד.</p> <p dir="rtl">אלוהים אדירים. חולה נפש רצה לשכב איתי. דמעותיי זרמו מאליהן תוך כדי ריצה.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">בימים הבאים ניסיתי לשכוח את הכל. כל מה שהפריע לנפש. התרכזתי באימוני המעודדות.</p> <p dir="rtl">יום אחד, באמצע אימון המעודדות, עשינו פירמידת מעודדות, והייתי בפסגת הפירמידה. לפתע ראיתי את ג', מחזיק דבר מה לא ברור, המכוון לכיווני. כאב חד הודיע לי שהדבר שהוא החזיק זהו <strong>אקדח</strong>. כדור פילח את רגלי, ללא ספק. הרגשתי שאני נופלת מן הפירמידה, ומתנגשת ברצפה, ואז איבדתי את הכרתי.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">כאשר הגעתי בפעם הראשונה לבית הספר משהות ממושכת בבית החולים, זהו היה היום הראשון ללימודים. הייתי כבר בכיתה יא'. לא הייתי יותר בקבוצת המעודדות. זאת אומרת, לא הייתי מקובלת בכלל. תהיתי מתי אנשים נהיו רדודים כל כך, כך שהם משייכים אנשים לפי קבוצות. קודם הייתי בקבוצת המעודדות, עכשיו אני לא שייכת לשום קבוצה. עכשיו הייתי הנכה המסכנה שנפלה מהפירמידה באימון מעודדות. כולם היו משוכנעים שזו רק תאונה, חוץ ממני.&nbsp;ג' נכנס לכלא, ועל הפרשה יש צו איסור פרסום. בינתיים, איבדתי הכל. את מייק שנפרד ממני, את לאנה שעזבה אותי ולא תמכה בי, את החברות, את המעמד החברתי, ולא נשאר לי כלום. </p> <p dir="rtl">כבר מיציתי את בית הספר התיכון. אני כבר מתחננת ליום שבו אצא מהבור שאליו נכנסתי.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">עד אז, נותר לי רק לסבול בשקט, <em>ולחכות.</em></p> <p dir="rtl"><em>&nbsp;</em></p> <p dir="rtl"><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png" alt="" /></p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">זהו!!</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">תגובות בבקשה :)</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">הפרק הרביעי יעלה בקרוב :)</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">עד אז, שלכם,</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl"><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467591.png" alt="" /></p></div>Thu, 22 Sep 2011 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12759998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=12759998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12741068<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>סורי על האיחור הזוועתי... :\</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקווה שתהנו מהפרק!</p> <p><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><strong><em><span style="font-size: medium;">מהפרק הקודם:</span></em></strong></p> <p><strong><em>&nbsp;</em></strong></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: small;">רוז הייתה ערה. שיערה הבלונדיני היה מפוזר על כל הכרית, עיניה הכחולות נראו כהות מתמיד, עורה היה חיוור באופן חולני ולאפה היה מחובר צינור הנשמה קטן.</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: small;">"רק אל תתנו לה להתרגש." אמר הרופא והלך.</span></p> <p dir="rtl"><span style="font-size: small;">"רוז! איזה מזל שאת בסדר!" אמרה ליה והתקרבה אליה.</span></p> <p dir="rtl"><em><span style="font-size: small;">"מי זו רוז?" שאלה רוז בחשדנות.</span></em></p> <p dir="rtl"><em>&nbsp;</em></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: large;"><span style="text-decoration: underline;">פרק 3 - שינוי דרסטי.</span></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: large;"><span style="text-decoration: underline;"></span></span></p> <p dir="rtl">כריס, ג'ייק וליה הביטו ברוז החיוורת בתימהון. גופה של רוז היה מכוסה בשמיכת בית החולים, עיניה הכחולות היו נפוחות ועייפות, שיערה הבלונדיני היה סבוך ומלא קשרים ורוז הביטה באורחיה כאילו נפלו מהשמיים.</p> <p dir="rtl">"מה?" שאלה ליה, מתקשה להבין.</p> <p dir="rtl">"שאלתי, <em>מי זו רוז</em>?" חזרה רוז על השאלה.</p> <p dir="rtl">"רוז זה שמך."השיבה ליה.</p> <p dir="rtl">"לא נכון. שמי הוא ג'ניפר." אמרה רוז מבלי להניד עפעף.</p> <p dir="rtl">"מספיק עם המשחקים, רוז." תבע כריס.</p> <p dir="rtl">"מי אתם, לעזאזל?" נכנסה רוז לפאניקה.</p> <p dir="rtl">הם לא ענו.</p> <p dir="rtl">"אחות!" צרחה רוז באימה. כריס מיהר לחסום את פיה.</p> <p dir="rtl">"תעזוב אותי!" המהמה רוז מבעד לידו של כריס.</p> <p dir="rtl">"כריס." ליה שלחה אליו מבט קוטל. הוא הסיר במהירות את ידו מפיה של רוז. </p> <p dir="rtl">רוז הייתה מבוהלת. "מי אתם?" שאלה רוז בחשש.</p> <p dir="rtl">"אני ליה, ואלה &ndash; " פתחה ליה, מצביעה על ג'ייק וכריס, ונקטעת במהירות על ידי רוז.</p> <p dir="rtl">"זה מייקל!" קראה רוז בהתרגשות. לקח לג'ייק שנייה להבין שהיא מתכוונת אליו, וכיווץ את גבותיו בבלבול.</p> <p dir="rtl">"מי זה מייקל?" שאל ג'ייק, ספק את רוז ספק את עצמו.</p> <p dir="rtl">ליה התיישבה ליד מיטתה של רוז.</p> <p dir="rtl">"אני הולכת לשאול אותך כמה שאלות, ואני רוצה שתעני לי בכנות גמורה." אמרה ליה, "שאלה ראשונה: מה שמך?"</p> <p dir="rtl">"הנסיכה ג'ניפר." ענתה.</p> <p dir="rtl">"בת כמה את?"</p> <p dir="rtl">"שבע עשרה."</p> <p dir="rtl">"איפה את מתגוררת?" </p> <p dir="rtl">"לונדון, אנגליה."</p> <p dir="rtl">'אין לה מבטא בריטי,' חשבה ליה, והמשיכה לשאול, "מהו תאריך הלידה שלך?"</p> <p dir="rtl">"העשרים ושמונה בינואר, אלף שבע מאות עשרים ושלוש." ענתה רוז.</p> <p dir="rtl">"מי זה מייקל?" התעניינה.</p> <p dir="rtl">"מייקל זהו אהובי."</p> <p dir="rtl">"אתם ביחד?"</p> <p dir="rtl">"לא." בעיניה של רוז נתגלה צער, "אני מאורסת למישהו אחר." </p> <p dir="rtl">"<em>מאורסת</em>?!" ליה ניסתה בכל כוחה שלא להתעלף.</p> <p dir="rtl">"מה דפק לך את המוח יותר, המכה או הניתוח?!" התעצבן כריס. ליה ניסתה להרגיע אותו, ללא הצלחה.</p> <p dir="rtl">"מה?! על מה אתה מדבר?!" רוז לא הבינה.</p> <p dir="rtl">"תפסיקי לחיות בסרט הזה. זה סרט מטומטם מאוד!" צרח כריס.</p> <p dir="rtl">"סרט, סרט..." ליה כיווצה את גבותיה, "יכול להיות שעלית כאן על משהו." אמרה.</p> <p dir="rtl">"למי את <em>מאורסת</em>?" שאלה ליה את רוז, מתקשה במקצת לבטא את המילה.</p> <p dir="rtl">"לנסיך אדוארד." ענתה רוז, הבעת חלחלה עלתה על פניה העייפות.</p> <p dir="rtl">"למה השם הזה נשמע לי ממש מוכר?" שאל ג'ייק.</p> <p dir="rtl">"כי זו הסדרה שלנו!" קראה ליה בתדהמה. היא הוציאה את התסריט מתיקה.</p> <p dir="rtl">"את מביאה את התסריט לכל מקום?" שאל כריס בלגלוג.</p> <p dir="rtl">ליה התעלמה מהערה המלגלגת ואמרה, "תתקרבו,". הם התקרבו בסקרנות.</p> <p dir="rtl">"כל מה שהיא אמרה, כל התשובות שהיא ענתה, לקוחים מהסדרה שלנו!" אמרה ליה.</p> <p dir="rtl">"זה אפשרי בכלל?" שאל ג'ייק.</p> <p dir="rtl">"לא." אמר כריס.</p> <p dir="rtl">"לא משנה אם זה אפשרי או לא, צריך להסתיר את זה מריינה." אמרה ליה.</p> <p dir="rtl">לפתע נשמע צלצול טלפון מתיקה של ליה. ליה פתחה את תיקה, ובדקה איזה משלושת הטלפונים שברשותה צלצל. כשראתה שהטלפון שצלצל שייך לכריס, ענתה.</p> <p dir="rtl">"הלו?" שאלה ליה לתוך הטלפון. כריס השמיע נהמת מחאה.</p> <p dir="rtl">"מי זה? לאן הגעתי?" שאל קול גברי.</p> <p dir="rtl">"זו ליה." בקולה נשמעה חשדנות.</p> <p dir="rtl">"ליה? זה פיטר."</p> <p dir="rtl">"כן, פיטר? מה הבעיה?" שאלה ליה, ונימת התרגשות התגנבה לקולה, "אתם עדיין בבית של ג'ייק?"</p> <p dir="rtl">"לא, כולם כבר הלכו," אמר פיטר, "אבל נשאר כתם דם גדול על הרצפה, ואף אחד לא טרח לנקות את זה. לא היה לי את המספר של ג'ייק אז התקשרתי לכריס. אפשר לדבר איתו?"</p> <p dir="rtl">ליה הסירה בחוסר רצון את הטלפון מאוזנה. "בשבילך." סיננה לעבר ג'ייק. </p> <p dir="rtl">ג'ייק נטל את הטלפון מידה של ליה והצמיד אותו לאוזנו.</p> <p dir="rtl">בזמן שג'ייק החל לדבר עם פיטר, רוז החלה להתעניין ושאלה, "מי זה פיטר?"</p> <p dir="rtl">ליה הרימה את אחת מגבותיה בהשתוממות. לאחר מכן נזכרה בבעיית הזיכרון של רוז והתעשתה. "פיטר משחק את הנסיך אדוארד." לחשה.</p> <p dir="rtl">"הנסיך אדוארד?" שאלה רוז בתמיהה, "אבל הוא מאורס &ndash; " ליה מיהרה לחסום את פיה.</p> <p dir="rtl">"ביני לבין... <em>הנסיך אדוארד </em>אין כלום." אמרה ליה, מבטאת את המילה בבלבול. "אל תדאגי, לא אגנוב אותו ממך, רוז." היא שמעה צפצופים מהירים מצד המוניטור, ומיהרה להעיף את ידה מפיה של רוז.</p> <p dir="rtl">"את יכולה לקרוא לי ג'ניפר? רוז זה לא שמי. אם את רוצה, ג'ן או ג'ני יהיה טוב." אמרה רוז.</p> <p dir="rtl">"אוקיי... ג'ן..." ליה מלמלה בבלבול.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">***</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">בשעה חמש בבוקר נכנס רופא לחדר של רוז. ליה, ג'ייק וכריס היו עייפים ומותשים מהלילה הארוך שעבר עליהם. רוז לעומתם, הייתה ערה ומשועממת.</p> <p dir="rtl">"רוז מקווין?" שאל הרופא. משפט זה עורר את ליה לחיים.</p> <p dir="rtl">"כן!" מיהרה להשיב, בקול רם מדי, לפני שרוז תתחיל להגיד מהו מטופש.</p> <p dir="rtl">"אני מנתק אותה כרגע מהאינפוזיה, היא יכולה להשתחרר עכשיו." אמר הרופא.</p> <p dir="rtl">ליה עזרה לרוז לקום, אך המשימה הייתה קשה מדי &ndash; רגליה של רוז נרדמו והיא לא הייתה מסוגלת לדרוך על רגליה.</p> <p dir="rtl">"כריס, ג'ייק, יש בעיה." ליה קראה אליהם. הם התעוררו בחוסר רצון.</p> <p dir="rtl">"מה? מה?!"&nbsp; קראו ברוגז.</p> <p dir="rtl">"רוז לא יכולה ללכת. מה יהיה עם הצילומים?" שאלה ליה.</p> <p dir="rtl">"בהחלט בעיה." הסכים איתה ג'ייק.</p> <p dir="rtl">"נגיד שרוז נפלה וקיבלה מכה ברגל." הציע כריס.</p> <p dir="rtl">"לא." אמרו ליה וג'ייק, כמעט פה אחד.</p> <p dir="rtl">"טוב, לא צריך..." נעלב כריס.</p> <p dir="rtl">"חברים? לא צריך להמציא כלום, אני הולכת." אמרה רוז, הולכת לאט, ואחר מכן מועדת ומתייצבת שנית.</p> <p dir="rtl">"אני ורוז עכשיו נוסעות לבית שלי להחליף בגדים." אמרה ליה, ובמילים אלו עזבו ליה ורוז את החדר, כשרוז מנסה לדדות על רגליה וליה תומכת בה בצד.</p> <p dir="rtl">"אני אלך לשלם חשבונות." אמר ג'ייק.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">***</p> <p dir="rtl">"מה זה הדבר שאני חייבת ללבוש?!"</p> <p dir="rtl">בשעה שבע בבוקר, שעתיים לפני ההתייצבות באולפן הצילומים לצילום הפרק הבא, רוז עמדה בחדר של ליה, בדיוק במרכז, והביטה בזעזוע בבגדים שלבשה, שכללו גופייה לבנה וחצאית עיפרון פרחונית שמגיעה עד הברכיים, ונעלי סירה שחורות.</p> <p dir="rtl">"זה בסדר גמור...ג'ן." לליה היה עדיין קשה להתרגל לשמה החדש.</p> <p dir="rtl">"לא, זה לא! החצאית קצרה מדי, ובלי מחוך אני נראית ממש שמנה," רוז הביטה על דמותה הרזה במראה בגועל, "והשיער שלי! הוא חלק! זה נורא ואיום!" צרחה רוז בהיסטריה.</p> <p dir="rtl">ליה נשפה ומלמלה לעצמה משהו בסגנון "נו, באמת".</p> <p dir="rtl">"זה מה יש," אמרה לה ליה, "עד שנגיע לאולפן תצטרכי להיות בלבוש הזה."</p> <p dir="rtl">"אני לא יוצאת לשום מקום כשאני לבושה ככה! אני נראית מגוחכת!" </p> <p dir="rtl">"ג'ן?"</p> <p dir="rtl">"מה?"</p> <p dir="rtl">"תשתקי. כשנצא החוצה תראי שכל הבנות לבושות ככה, או לפחות בסגנון הזה."</p> <p dir="rtl">"ואם לא?" תלתה רוז בליה עיניים ספקניות.</p> <p dir="rtl">"אז אני אשלם לך עשרים דולר." אמרה ליה.</p> <p dir="rtl">"את מתכוונת <em>ליש"ט</em>*." תיקנה אותה רוז.</p> <p dir="rtl">"איך שאת רוצה," ליה גלגלה את עיניה, "אני בטוח ינצח."</p> <p dir="rtl">"התערבנו."</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לאחר כעשרים דקות של נסיעה, הן עצרו בבית קפה קטן, הקרוב לאולפני הטלוויזיה. ליה השתוקקה להוכיח את טעותה של רוז, ופתחה את דלת בית הקפה. לאכזבתה, גילתה שבבית הקפה היו מעט מאוד אנשים בשעה זו של הבוקר, ומי שנמצא שם היו&nbsp; אנשי עסקים שממהרים לעבודה. ליה המאוכזבת הזמינה לשתיהן קפוצ'ינו. רוז זרקה אותו אחרי שלוש לגימות בטענה שהוא מר מדי עבורה, ואילו ליה זרקה אותו בטענה שהוא מתוק מדי.</p> <p dir="rtl">הן נכנסו שנית למכונית, נוסעות לכיוון האולפנים. בשעה שמונה הן יצאו מהמכונית ונכנסו לאולפן. כל השחקניות ושחקניות המשנה היו לבושות לצילומים, איך לא, בשמלות מהודרות מהמאה השמונה עשרה.</p> <p dir="rtl">"את העשרים ליש"ט שלי, בבקשה." דרשה רוז, מרוצה.</p> <p dir="rtl">"לעזאזל, אלה תחפושות!" קראה ליה.</p> <p dir="rtl">"את העשרים ליש"ט שלי, בבקשה." חזרה רוז.</p> <p dir="rtl">"הן <strong>שחקניות</strong>, ג'ן, אלה הבגדים שהן לובשות לסדרה."</p> <p dir="rtl">"תני לי את העשרים ליש"ט שלי."</p> <p dir="rtl">"את לא תניחי לי עם זה, נכון?"</p> <p dir="rtl">"לא." אמרה רוז, חיוך מרוצה על שפתיה.</p> <p dir="rtl">"את יודעת שלא תוכלי להשתמש בו כאן." אמרה ליה.</p> <p dir="rtl">"מה, לא?" שאלה רוז באכזבה.</p> <p dir="rtl">"איפה שאת נמצאת, באמריקה, משתמשים בדולר."</p> <p dir="rtl">"אז עשרים דולר."</p> <p dir="rtl">ליה הוציאה מתיקה את הארנק, והוציאה שני שטרות של עשרה דולר בפנים חמוצות.</p> <p dir="rtl">"ועכשיו, להתארגן לצילומים." קבעה ליה וגררה את רוז לחדר ההלבשה שלה. </p> <p dir="rtl">"בוקר טוב, פיטר." איחלה ליה לפיטר. רוז שתקה, הולכת אחרי ליה ושולחת לפיטר הנהון קל. הן נכנסו לתא ההלבשה בצד של רוז. רוז נכנסה ראשונה, ואחריה ליה, לוקחת אחריה ערימה של בגדים.</p> <p dir="rtl">"הורידי את החולצה." פקדה עליה ליה. רוז צייתה, וליה הדקה את המחוך הסורר מסביב למותניה של רוז.</p> <p dir="rtl">"לבשי את השמלה." אמרה ליה והגישה לה את השמלה המדוברת שרוז התחננה כל כך ללבוש.</p> <p dir="rtl">ליה יצאה מהתא, נותנת לרוז מרחב זמן כדי להתמודד עם השמלה הסוררת. בזמן שחיכתה, נקשה את ציפורניה על שולחן האיפור בעצבנות. דרך המראה, ראתה ליה שפיטר עומד במקומו ומביט בה בעניין.</p> <p dir="rtl">"על מה לעזאזל אתה מסתכל?" נבחה עליו מבלי ששלטה על כך. ליה נאנחה לעצמה בעייפות. היא הרגישה עצבנית ומתוסכלת. בעיית הזיכרון של רוז השפיעה עליה יותר מן הנדרש.</p> <p dir="rtl">לאחר כמה דקות היא התעוררה ממחשבותיה מקולו של פיטר ששואל אותה, "ליה?"</p> <p dir="rtl">"כן?" היא נשאה אליו מבט.</p> <p dir="rtl">"יש לי שאלה... על רוז."</p> <p dir="rtl">"תמשיך."</p> <p dir="rtl">פיטר נשם עמוק. הוא עצם את עיניו ושאל, "היא רווקה?"</p> <p dir="rtl">ליה קפאה. לשאלה מסוג זה היא לא צפתה.</p> <p dir="rtl">"כן. אבל הלב שלה כבר תפוס." היא אמרה.</p> <p dir="rtl">"באמת?" התאכזב פיטר, "מי בר המזל?"</p> <p dir="rtl">"אני <em>חושבת</em> שג'ייק." היא הדגישה את המילה.</p> <p dir="rtl">"אוה." אמר. הוא השתתק מתשובתה הישירה של ליה.</p> <p dir="rtl">"אבל," אמרה, "לדעתי אתה יכול עדיין להשיג אותה." </p> <p dir="rtl">"אבל איך?" פיטר נראה אובד עצות.</p> <p dir="rtl">"חכה ותראה." אמרה ליה, מחייכת חיוך זדוני. </p> <p dir="rtl"><em>נראה איך הוא יתמודד עם השינוי הדרסטי של רוז. חשבה לעצמה.&nbsp;</em></p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">___________</p> <p dir="rtl">* ליש"ט - לירה שטרלינג, המטבע של הממלכה המאוחדת (בריטניה)</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;<img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png" alt="" /></p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">והינה לכם פרק סופר ארוך!!</p> <p dir="rtl">מקווה שתאהבו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לוב יו :)</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">אגב, אתם יכולים לחתום פה קבע, אם אתם רוצים אתם מוזמנים לומר לי.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl"><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467591.png" alt="" /></p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p></div>Sun, 11 Sep 2011 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12741068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=12741068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12717462<div align="right" dir="rtl"><P>היי חברים!</P><BR> <P>&nbsp;</P><BR> <P>הקטע הבא הוא סיפור קצר שכתבתי תחרות "אתגרי כתיבה".</P><BR> <P><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/26/68/682669/lists/23147884.jpg" width=166 height=90></P><BR> <P>מקווה שתאהבו!</P><BR> <P><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png"></P><BR> <P>&nbsp;</P><BR> <P style="TEXT-ALIGN: center"><SPAN style="FONT-FAMILY: arial; FONT-SIZE: large"><SPAN style="TEXT-DECORATION: underline">"נערת רחוב" / מיכל.</SPAN></SPAN></P><BR> <P style="TEXT-ALIGN: center"><SPAN style="FONT-FAMILY: arial; FONT-SIZE: large"><SPAN style="TEXT-DECORATION: underline"></SPAN></SPAN></P><BR> <P dir=rtl>"עזוב אותי, בבקשה!" צרחה מתחננת.</P> <P dir=rtl>"תשתקי! את לא תגידי לי מה לעשות!" קול כועס נשמע אחריה.</P> <P dir=rtl>כך זה נשמע בדרך כלל כל שבוע. בבית המסואב והעלוב, המלוכלך ומרופש שאף אחד לא טרח לנקותו או לשפצו כבר שנים, גרים שני אנשים שהחיים לא האירו להם פנים.</P> <P dir=rtl>ואני פרי היצירה שלהם. אני מיי, בת 18. מהבית המסואב והעלוב שהזכרתי, נשמעות צרחות נוראיות בערך כל שבוע. אבל לדעתי, השבוע הזה כנראה היה הקש האחרון בשביל אבי. ביום לאחר מכן, הצרחות נפסקו.</P> <P dir=rtl>אבי היה שותה. שותה בכמויות כאלו, שאם היית תופס אותו בזמן שהוא שיכור, הוא לא היה אפילו זוכר את שמו. הוא עבד כברמן בפאב קטן וזנוח, שאנשים מפוקפקים ביותר נכנסים לשם. אך במקום למכור לאנשים את השתייה, הוא היה שותה בעצמו.</P> <P dir=rtl>אימי עבדה בזנות. היא תמיד הביאה גברים לביתה, כי לא רצתה לעבוד בבית בושת. </P> <P dir=rtl>ברחתי מהבית עוד בגיל צעיר. הייתי רק בת 13, כששמעתי את הצרחות הראשונות. מידי פעם, כלומר כל שבוע חזרתי לבית הורי. לא נכנסתי, רק הצצתי דרך החלון. כנראה אבי השיכור תפס את אימי בזמן העבודה. הוא החל להכותה ללא רחמים, בעוד שהיא מתחננת שיפסיק. </P> <P dir=rtl>'אני לא הולכת להיות כמו אימי,' הבטחתי לעצמי, 'אני לא זונה.'</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>בשנה ראשונה להיותי ברחוב, הייתי מרבה בפעילות ספורטיבית כל יום, ובשעות הצהריים הייתי מתיישבת על הרצפה הלוהטת ברחוב הראשי ומבקשת נדבות. באותה תקופה לא היה לי כסף בכלל, כי כסף הנדבות המעטות שהיו לי התבזבזו על אוכל, והייתי צעירה מכדי למצוא עבודה.</P> <P dir=rtl>"אימא, בואי ניתן לקבצנית הזו כסף," שמעתי ילדה בת עשר אומרת לאימא שלה, "היא כל כך רזה."</P> <P dir=rtl>"כל הקבצנים רזים, כי אין להם בכלל כסף, הם מתעצלים לעבוד," אמרה האם, "אם לא תלכי לבית הספר תהיי באותו מצב כמוה. אל תתני לה כסף."</P> <P dir=rtl>הן המשיכו ללכת, אך הילדה שלפה מכיסה שני שטרות של דולר והניחה אותו בצנצנת. הודיתי לה.</P> <P dir=rtl>האישה הזו הרתיחה את עצביי. 'מדוע אמרה לבתה לא לתת לי כסף?! חסרת רגישות שכמותה!'</P> <P dir=rtl>שמתי לב לבגדיה המעוצבים. יכולתי להישבע שהיא עשירה מאוד.&nbsp;</P> <P dir=rtl>'אם לא נותנים לי כסף, אקח בכוח.' חשבתי לעצמי. האישה ההיא פתחה תקופה חדשה בחיי. הגניבות.</P><BR> <P dir=rtl>הספורט שעשיתי בשנה הראשונה סוף סוף השתלם. הייתי בכושר מצוין, רזה וקלילה מאוד.</P> <P dir=rtl>יכולתי לטפס על צינורות מים, על גדרות ולהיכנס דרך חלונות. כשהייתי בת 14 ברוב הבתים לא הייתה אבטחה לבתים ולחנויות. נכנסתי, גנבתי, ויצאתי בקלילות.</P> <P dir=rtl>בתקופה הזו הייתי עשירה יותר. השקעתי בעצמי. הארוחות היו מזינות יותר, הבגדים המרופטים והבלויים הוחלפו בבגדים חדשים, ואף הרשתי לעצמי לאכול במסעדות יוקרתיות יותר כשמצבי הכלכלי הרשה זאת. אך בית לא היה לי. </P><BR> <P dir=rtl>&nbsp;לא אהבתי לגנוב. פחדתי להיתפס. שמועות התרוצצו ברחוב על כמה קשה בבית הסוהר, על העינויים, ועל העונשים הכבדים. אך הנדבות לא קיימו אותי כמו שצריך, ובלית ברירה המשכתי לגנוב. עד התקופה בה הייתי בת 16, בה השתנו חיי מקצה לקצה.<BR>הייתי ברחוב, יושבת בפינה הקבועה שלי. קבוצה של ארבע בנות בערך בגילי עצרה מולי, צוחקות ומרכלות. הן שלפו כל אחת את ארנקה, כל אחת הוציאה משם חמישה דולר, מניחות אותם בצנצנת הריקה כמעט. הן הכניסו בזהירות את הארנקים לתיקיהן, שראו כיצד אני מביטה בהם בתאוות בצע גלויה למדי. הן לא הלכו במהירות. שני בנים הצטרפו לקבוצה, כנראה בני זוגן של חלק מהבנות. מיד עלו בי רגשות חזקים של קנאה, כאלו שהרגשתי הרבה בשנה האחרונה.</P> <P dir=rtl>'מה, אני לא מספיק טובה?' שאל קול בראשי, 'אני לא ראויה לאהבה?'</P> <P dir=rtl>'ברור שלא!' צעק קול אחר, 'הרי את גנבת! אף אחד לא ירצה אותך.' </P> <P dir=rtl>תחבתי את ראשי בין רגלי בייאוש. לא צפיתי לעצמי עתיד מזהיר.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>באותה תקופה חשבתי מחשבות אובדניות. 'מה שווים חיי ללא אהבה?' שאלתי את עצמי.</P> <P dir=rtl>ניסיתי להתאבד בדרכים שונות. הרעבתי את עצמי, ניסיתי להיות בולימית, ניסיתי לחתוך את ורידיי; ולמרות זאת, אני עדיין בחיים.</P> <P dir=rtl>יום אחד, באחת הפעמים שמחשבותיי האובדניות השתלטו עליי, החלטתי לקפוץ מבניין. חיפשתי בניין מספיק גבוה, בו המוות יהיה בטוח. מצאתי לעצמי בניין בן שמונה קומות. דלת הכניסה הייתה פתוחה. כשנכנסתי, התאכזבתי לגלות שאין מעלית. התחלתי לטפס במהירות את גרם המדרגות, נותנת לדמעותיי לזרום ללא מעצור. לאחר כמה דקות הגעתי לקומת גג, לא מסוגלת לראות דבר, כושלת בהליכתי. צנחתי על הרצפה קשה, מייבבת.</P> <P dir=rtl>"הכל בסדר?" שמעתי קול של גבר.</P> <P dir=rtl>"סליחה, לא ידעתי שיש כאן מישהו..." לחשתי ופניתי ללכת. האיש אחז בידי בחוזקה.</P> <P dir=rtl>"אל תלכי." ביקש. </P> <P dir=rtl>צנחתי בחזרה על הרצפה. ניגבתי את הדמעות בעזרת מטפחת נייר שהגיש לי. הופתעתי לגלות שהאיש הוא נער מעט מבוגר ממני. הוא התיישב לידי, עדיין אוחז בזרועי הלוהטת מחום.</P> <P dir=rtl>"מה שמך?" שאל ברכות.</P> <P dir=rtl>"מיי." עניתי לו. </P> <P dir=rtl>"שמי דייב." אמר. הבטתי בעיניו הכחולות. הרגשתי שאני נמסה בתוכן. מיד שב הקול וחזר, 'את גנבת! את לא ראויה לאהבה!'. השפלתי את מבטי בייאוש.</P> <P dir=rtl>"בת כמה את?" שאל, " אני בן 18." הוסיף.</P> <P dir=rtl>"בת 16." </P> <P dir=rtl>"איפה את גרה?" שאל דייב. שאלה רגילה, לכאורה, אך לי זו הייתה מכה מתחת לחגורה.</P> <P dir=rtl>"ברחוב." פלטתי. הדמעות זרמו שוב. זרועותיו עטפו אותי, מנסות לנחם אותי. דמעותיי נספגו במעיל שלו. </P> <P dir=rtl>"את באה איתי." קבע.</P> <P dir=rtl>"לאן?" שאלתי בחוסר אונים.</P> <P dir=rtl>"לבית שלי." אמר דייב.</P> <P dir=rtl>נגררתי אחריו בכוחותיי האחרונים. ירדנו שתי קומות. דייב פתח את הדלת, והתיישבתי על הספה בסלון. הוא התיישב לצידי.</P> <P dir=rtl>"ספרי לי למה את ברחוב." ביקש ברכות.</P> <P dir=rtl>סיפרתי לו. על אבי השיכור, על אימי הזונה, על חיי ברחוב. לא האמנתי שסיפרתי את הסיפור שלי בפני נער זר.</P> <P dir=rtl>הוא שתק. כנראה לא יודע מה להגיד. ברור שלא, הוא לא ירצה להיות עם נערת רחוב, כמוני. השפלתי את מבטי והתקדמתי לכיוון הדלת.</P> <P dir=rtl>"חכי!" אמר. נעצרתי בחריקה.</P> <P dir=rtl>"את תגורי איתי, מיי. לא תגורי יותר ברחוב." קבע דייב.</P> <P dir=rtl>"למה? אתה בקושי מכיר אותי." נדהמתי.</P> <P dir=rtl>"לא מגיע לך לחיות ברחוב. נכון, אני לא מכיר אותך, אבל אני אקח את הסיכון." חייך דייב.</P> <P dir=rtl>חיבקתי אותו כאות להכרת תודה.<BR></P><BR> <P dir=rtl>תמה תקופתי כנערת רחוב. כבר לא הייתי חסרת בית. גרתי עם דייב, והוא דאג לי. ואני דאגתי לו בתור תודה. הוא שינה את חיי. בשנתיים האלו העניינים התחממו, ואני ודייב נהיינו זוג. ואולי, מי יודע, נתחתן?</P> <P dir=rtl>אני יודעת שהסיפור שלי נשמע כמו סיפור סינדרלה, קיטשי ודביק, אך הוא לימד אותי שבכל זאת יש טעם לחיים, ולא צריך לוותר עליהם כל כך בקלות.</P><BR> <P dir=rtl>&nbsp;</P><BR> <P dir=rtl><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png"></P><BR> <P dir=rtl>&nbsp;</P><BR> <P dir=rtl>זהו!!</P><BR> <P dir=rtl>מקווה שאהבתם :)<BR></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: medium">אתם עדיין יכולים להגיב על הפרק שני בסיפור!</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: medium">&nbsp;</SPAN><BR>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">וול... מקווה שתאהבו :)</SPAN><BR></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467591.png"></SPAN></P><BR> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">עריכה:</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">הקטע נמחק קודם כי הישרא דפוק.</SPAN><BR></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">תתחילו להגיב שוב :)</SPAN></P></div>Tue, 30 Aug 2011 14:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12717462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=12717462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12711064<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN style="FONT-SIZE: small">חברים, כפי שהבטחתי, ואפילו מוקדם יותר, הפרק השני :)</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN><SPAN style="FONT-SIZE: medium">עריכה : אני להבהיר כבר עכשיו, שכדי להבין מה קורה אתם צריכים לקרוא מהפרק הקודם - זה לא קומדיית מצבים שכל פרק זה סיפור אחר.</SPAN></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: medium">אז תקראו את הפרק הראשון קודם :)</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><EM><SPAN style="TEXT-DECORATION: underline">מהפרק הקודם -</SPAN></EM></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">המוזיקה השתנתה למוזיקה רועשת יותר מהקודמת, והרבה יותר קופצנית. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כולם השתולל ורקדו, האורות הצבעוניים הסתחררו וריצדו בתיאום למוזיקה,וכולם היו שמחים מאוד.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">עד שהתנפצות זכוכית הקפיאה את כולם.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"><EM><SPAN style="FONT-SIZE: small">רוז שכבה מאחורי בר המשקאות, מחוסרת הכרה.</SPAN></EM></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"><EM><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></EM></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: large"><SPAN style="TEXT-DECORATION: underline">פרק 2 - על טבעי.</SPAN></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">דממה עמדה באוויר. המוזיקה פסקה בבת אחת. האורות הצבעוניים המרצדים כבו. ריח חזק של אלכוהול התפזר ברחבי החדר. שברי זכוכית רבים היו סביב רוז מחוסרת ההכרה. שנייה ארוכה כל החדר קפא, והזמן עמד מלכת.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כולם היו מזועזעים ממה שקרה. בנות אחדות הסתירות את פניהן.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">רוז שכבה מאחורי הבר, מחוסרת הכרה, שלולית דם החלה להיווצר מסביב לראשה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה הייתה הראשונה ששברה את הדממה. היא רצה לכיוון רוז.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"היא – לא – בהכרה!" צרחה בהיסטריה, דמעות בעיניה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מי עשה את זה?!" שאלה בכעס.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כולם שתקו.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">לאחר שנייה שנראתה כנצח, ליה צעקה, "מה אתם עושים פה מבלי לעשות כלום?! תתקשרו לאמבולנס!"</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ג'ייק היה הראשון שהתאפס על עצמו. הוא שלף את הטלפון הנייד מכיסו וחייג. כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו המומים ממה שקרה. הם ניסו למצוא את האשם מביניהם, ולהבין איך בכלל זה קרה לה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">פתאום נשמעה צעקה מכיוון אחר, "שום דבר מפה לא יוצא החוצה. אם גברת מקווין תדע על זה, זה הסוף שלנו ושל הסדרה." זה היה פיטר. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כולם התלחשו והסכימו. פיטר הוסיף, "מי שמוציא מילה אחת הקשורה למקרה הזה, אני אדאג באופן אישי שהוא יעוף מהסדרה." איים.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">הם הסכימו. אחרי הכל, זה היה מקור הפרנסה שלהם.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ואז נשמעו סירנות האמבולנס. ג'ייק וכריס התנדבו לסחוב את רוז אל האלונקה. הם נכנסו לאמבולנס, וליה ביחד איתם. אחד החובשים חיבר את רוז למכונת הנשמה ניידת.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כאשר האמבולנס הגיע לבית החולים, ליה, ג'ייק וכריס קפצו מיד מהאמבולנס. הם נכנסו לבית החולים. הם נכנסו לחדר ההמתנה תוך כדי שהם צופים ברוז המונחת על המיטה המתגלגלת והחובשים מגלגלים אותה לחדר הניתוחים.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">שעה ארוכה אף אחד לא פצה פה. כולם היו עסוקים במחשבות על מה שקרה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כריס היה הראשון שעשה מעשה. הוא שלף את הטלפון הנייד שהיה ברשותו ונכנס למשחק שהעסיק אותו.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מה אתה עושה?" רגז ג'ייק וחטף ממנו את הטלפון.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"היי, תחזיר לי את זה." כעס כריס, וניסה להחזיר את רכושו בחזרה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"ג'ייק, תביא לי את הטלפון הדפוק." דרשה ליה. ג'ייק מסר לה את הטלפון בצייתנות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה הכניסה את הטלפון בזריזות לתיקה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"תתביישו לכם. חברה שלכם שוכבת כמעט מתה בחדר ניתוחים, ואתם רבים על טלפון מטופש." נזפה בהם ליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">קולה של ליה נקטע כאשר צלצל הטלפון הנייד של רוז. ליה פשפשה בתיקה בתקווה לכך שלא השאירה את הטלפון של רוז בביתו של ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מישהו לקח את הטלפון של רוז?" שאלה ליה את הבנים.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אני לקחתי אותו." ג'ייק אמר. הוא מסר לה את הטלפון בזריזות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה ענתה לטלפון. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"הלו?" שאלה ליה לתוך המיקרופון של הטלפון.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"רוז?" בקע קול של אישה מהצד השני של הקו.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"גברת מקווין? זו ליה." ענתה ליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">" שלום ליה. איפה רוז?" שאלה ריינה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה גייסה את כל ידע המשחק שידעה וענתה, "רוז... בשירותים." שיקרה במהירות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"קרה משהו?" שאלה ריינה בדאגה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"לא. רוז פשוט שתתה קצת יותר מדי. היא הקיאה." אמרה ליה, מנסה להישמע כנה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"הקיאה?" שאלה ריינה בתדהמה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה חיפשה תירוץ לנתק את השיחה. "אני חייבת לנתק," אמרה, "אני צריכה לתת כדור לרוז. היא קצת לא מרגישה טוב."</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"בסדר ליה. להתראות."</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה נאנחה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מה לעזאזל עשית?!" נזף בה ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"חשיבה מהירה וגאונית." חייכה ליה בגאווה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"ממש לא. רוז לא שותה ואת יודעת את זה," התלהט ג'ייק, "תחשבי מה ריינה תעשה לך אם היא תעשה אחד ועוד אחד. היא הבת שלה! היא אמורה לדעת עליה הכל!"</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אתה אל תתערב, ג'ייקוב גריי." סיננה ליה, שפתיה קפוצות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"הלך עלייך, ליה בלאק." השיב ג'ייקוב אש.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"עוד נראה."</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">***</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ריינה מקווין ישבה בסלון ביתה, מעכלת את השיחה שרק התנהלה בינה לבין ליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">'רוז שתתה יותר מדי. היא הקיאה.' מילותיה של ליה הדהדו בראשה כמו דונג. היא נגשה למטבח ומזגה לעצמה כוס מים, להקל על כאב הראש שקיבלה. מאחר שזה לא עזר, ניגשה לארון התרופות, ונטלה משם קפסולה המונעת כאבי ראש. לאחר מכן התיישבה על הספה, מחכה להשפעת התרופה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">האם רוז השתנתה? שאלה את עצמה. הרי מעולם לא שתתה. אפילו בחתונתה של בת דודתה, אליס, שהייתה כמו אחותה, לא הסכימה לשתות, על אף הפצרותיה החוזרות ונשנות של אליס. זה היה אחד העקרונות שלה כבן אדם: לעולם לא לשתות. "שכרות מובילה לאיבוד הרישיון שהשגתי בעמל רב, במקרה הטוב, או איבוד הדעת, במקרה היותר גרוע." כך נהגה רוז לומר. וריינה הסכימה איתה. שאר המשפחה? לא כל כך.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">זיכרונות עלו בה, מערב החתונה של אחייניתה, אליס, או יותר נכון, לאחר החתונה. היא הייתה היחידה שזכרה משהו מערב החתונה, למרות השכרות שאחזה בה. אביה של רוז היה גם הוא, שיכור לגמרי. רוז הייתה היחידה הצלולה מבין שלושתם. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אבא, תביא לי בבקשה לנהוג!" ביקשה רוז.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"לא רוז, את צעירה מדי." אמר אביה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"יש לי רישיון." הזכירה לו.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;"התשובה חד משמעית." אמר אביה, מגחך קלות. הם נכנסו למכונית.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"לפחות תן לי לשבת במושב הקדמי." ביקשה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"זה המקום של אימא." אמר.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אימא." התחננה רוז.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"וויליאם, תן לה." אמרה ריינה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"בסדר." נכנע. רוז התיישבה במושב הקדמי. וויליאם התניע את המכונית השחורה והם נסעו. רוז לתדהמתה גילתה שהמכונית נוסעת כשלושים קמ"ש מעל המותר. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אבא!" צרחה רוז, "תן לי לנהוג!"</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">רוז שמה לב שהוא נרדם. ללא השגחה על ההגה. רוז נכנסה לפאניקה, וניסתה לנתק את חגורת הבטיחות, ללא הצלחה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">היא ניסתה לשלוח את ידיה אל ההגה, אך זה היה מאוחר מדי. המכונית התנגשה במכונית המשטרה שחנתה בשולי הכביש.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">כל זכוכיות השמשה התנפצו ופצעו את רוז ווויליאם. ריינה עצמה נפגעה קלות בראשה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">לאחר שבוע מהמקרה, רוז ואביה היו עדיין בבית החולים, ואילו ריינה השתחררה והורשתה לבקרם. באחד מביקוריה הראשונים, הבטיחה רוז לאימה כי לא תשתה יותר לעולם.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">האם המעבר ללוס אנג'לס שינה אותה? שאלה את עצמה ריינה, אך ככל שניסתה, לא הצליחה למצוא תשובה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">***</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה נקשה את ציפורניה הארוכות על הברזל הקשה של כסאה בעצבנות. תחושת אוזלת היד שמלאה אותה ותחושת השעמום של ישיבה במשך שלוש שעות בחוסר מעש הרגיזו אותה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"תפסיקי עם זה." גער בה ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ליה הפסיקה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מה אתם חושבים שקרה לה?" שאלה ליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"עכשיו את נזכרת לשאול." התעצבן ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אני שואלת ברצינות. מה קרה?" </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"ברצינות? אין לי מושג." הודה ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"לדעתי לא קרה כלום. מעדה ועפה על הבר, איפה שנמצאים כל בקבוקי האלכוהול." אמר כריס.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"לא יכול להיות," פסלה ליה את הטענה שלו בהנפת יד, "היא הייתה לידי, והיינו במרחק של עשרה מטרים מהבר!"</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מישהו חזק. רק מישהו כזה יכול להעיף אותה במרחק של עשרה מטרים." אמר ג'ייק.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"שוב, לא יכול להיות. אני מכירה את כל השחקנים בסדרה. אף אחד מהם לא יכול לעשות את זה." אמרה ליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אתם פרנואידים לגמרי." אמר כריס והניד את ראשו.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">ג'ייק התעלם ממנה. "תחשבי על זה, ליה," אמר, "אפשר לחשוב אפילו שזה משהו על טבעי כזה..." חייך במסתוריות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אולי..." אמרה ליה בחולמנות.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אולי תפסיקו כבר?!" אמר כריס בכעס. הפרנויה הזו החלה לעלות לו על העצבים. "בואו נסכם את זה כך, כדי שתפסיקו לשקוע בפרנויות מטופשות. רוז עפה על הבר, כנראה נדחפה, והשאר לא ידוע. נשאר במתח עד שנגלה זאת 'בפרק הבא'?"</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אוקיי." אמרו ליה וג'ייק בכניעה.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">לאחר מכן הופיע הרופא שניתח את רוז. "אתם עם רוז מקווין?" שאל. הם ענו בחיוב.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"היא התעוררה. אתם יכולים לגשת אליה." אמר, אך הם הקדימו אותו. הם קמו מיד מכיסאותיהם. הרופא ליווה אותם לחדרה של רוז. </SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">רוז הייתה ערה. שיערה הבלונדיני היה מפוזר על כל הכרית, עיניה הכחולות נראו כהות מתמיד, עורה היה חיוור באופן חולני ולאפה היה מחובר צינור הנשמה קטן.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"רק אל תתנו לה להתרגש." אמר הרופא והלך.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">"רוז! איזה מזל שאת בסדר!" אמרה ליה והתקרבה אליה.</SPAN></P> <P dir=rtl><EM><SPAN style="FONT-SIZE: small">"מי זו רוז?" שאלה רוז בחשדנות.</SPAN></EM></P> <P dir=rtl><EM>&nbsp;</EM></P> <P dir=rtl><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467592.png"></P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>זהו חברים! הפרק השני :)</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>מבקשת תגובות, וגם תגובות בונות D;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>עד הפרק הבא,</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl><IMG alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/95/37/379579/posts/23467591.png"></P></div>Sat, 27 Aug 2011 15:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנון שכותבת סיפורים בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=755117&blogcode=12711064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=755117&blog=12711064