http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571בלוג סיפורים בהמשכים, רובם סיפורי פנטזיה.heCopyright 2026 MadHatter. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571&blogcode=12653032<div align="right" dir="rtl">אחח. אני באמת צריכה תוכנה שתערוך לי את המבנה של הטקסט. בכתבן זה נראה אחלה.. בבלוג זה לא X[ פרק מעבר שכזה. הוא פתח את עיניו והביט סביבו. לכמה רגעים הוא לא זיהה את המקום שבו נמצא, ואז הכל חזר אליו. אוהל, אלפית, אנשים חדשים ומקום חדש. הוא יצא מן האוהל והביט סביבו,המחנה היה ריק פרט לאלפית ולעקרב. דוניאשה ישבה מעל העקרב והם שוחחו. הוא הבחין שהעקרב הרבה יותר גדול ממה שהוא היה אתמול בלילה, מספיק גדול כדי שאלפית כמותה,אלפית יחסית גדולה תשב אליו ותראה קטנה. הם הבחינו בו ועצרו את שיחתם, דוניאשה חייכה אליו והזמינה אותו להצטרף, הוא היסס לרגע אך הסכים."אתה גדלת מאתמול בלילה, אתה גורם לי להאמין שהמשפט תאכל ותגדל הוא אמיתי" עקץ אותו רוקיל.העקרב נראה כמחייך, רוקיל לא ידע אם הוא באמת מחייך, מכיוון שבחיים לא ראה עקרב מחייך "אחת מהיכולות שלי היא לשנות את הגודל שלי, אני סופג לתוכי את החול על מנת להגדיל את שטח הגוף שלי."רוקיל לא הבין, אך הנהן בהסכמה. "ואם אתה מתפלא איפה כולם" הוסיפה דוניאשה;"הם הלכו לעסוק במקצועות שלהם, ממכירה לצייד. היום הוא היום החופשי שלי לכן אני עדיין כאן, מכיוון שזה היום הראשון</div>Sat, 30 Jul 2011 20:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (MadHatter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571&blogcode=12653032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754571&blog=12653032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571&blogcode=12648997<div align="right" dir="rtl">הסיפור מוקדש לידידי הטוב, שעליו מבוססת דמותו של "רוקיל".שיכול להפוך גם את הדברים המשעממים ביותר לפחות משעממים XDאת המשכו של הסיפור אני יפרסם פעם או פעמיים בשבוע ככה.מקווה שתהנו :] וסליחה אם הצורה שבו הטקסט מעוצב קצת לא נוחה, כפי שמו של הבלוג אני כותבת את זה בפנקס במחשב, מה שגורם לדברים עבורי להראות קצת אחרת.הוא רץ במהרה ברחבי הדוכנים, מנסה להתעלם מצעקת המוכרים כאשר הוא מפיל את הדברים שלהם. הוא היה עסוק מידי מלברוח מהמשטר שרדף אחריו בשל גנבה.הוא היה רעב, ולבש אותם בגדים במשך שבועיים. הוא היה חייב לגנוב לבוש ואוכל, אחרת לא היה יכול להתקיים יותר. מה שבייש אותו בעיקר הייתה העבודה שהוא גנב בגדי ילדים,מכיוון שהוא גמד, הבגדים למבוגרים לא התאימו למידותיו, והיצורים שחיו בעיר הזאת, מבני אדם לאורקים, היו ענקיים ולא חשבו על יצורים קטנטנים כמותו. "לעזאזל עם השיער הארוך הזה!" קילל,שערו השחור והארוך הגולש הצידה הפריע לו לראות את העגלון שעבר מולו, וכמעט התנגש בו. כשעבר אותו הבחין בסמטה חשוכה וקפץ אליה, מקווה שהשומרים לא יבחינו בו. למזלו הם היו שרירנים, חזקיםוטיפשים. הם פשוט המשיכו לרוץ ישר רומסים כל ד</div>Thu, 28 Jul 2011 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (MadHatter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754571&blogcode=12648997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754571&blog=12648997