http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373heCopyright 2026 Vanilla Light. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14865191<div align="right" dir="rtl">וואו.פשוט. וואו.מרגיש כמו לחזור הביתה.איך זה קרה? אחרי שנים (באמת) שלא הייתי פה, הרגשתי דחף לחזור.אולי אלו הם התקפי החרדה שמציצים מבין החורים האפלים של הנפש שלי, כמו בודקים אם השטח פנוי, אם הכל בסדר אצלי בחיים (כן, תודה) ואם אפשר להופיע סוף סוף למסיבה שנקראת ׳חיי׳ באיחור אופנתי.ואולי אלו הן המחשבות, שמרגיש שהן חולפות בראשי במהירות האור, ממש מתכוננת למרתון הקרוב. כי אם הגוף הלא בכושר בעליל שלי לא ירוץ, אולי לפחות הן ימלאו את תפקידו ויורידו מעט מהקלוריות העודפות.או אולי זאת תחושת הבדידות, שהופיעה כרעם ביום בהיר ומסרה לכיווני את ההבנה שאני אולי קצת בודדה, אולם שכחה שאני חסרת קאורדינציה ובמקום לתפוס אותה, היא פגעה לי בראש בחוזקה.המון מחשבות. המון.כיף לי לכתוב שוב.ואפילו היה כיף לשוטט במרחב האינטרנט הזה שנקרא ישראבלוג ולמצוא כותבים ישנים אהובים, ולגלות שהם לעומתי לא נטשו.טוב, נו. ידוע כבר שאני כותבת כשאני מרגישה לא טוב.והיו לי שלוש שנים מדהימות.לא תמיד הרגשתי מדהים במהלכן, אבל גם לא הרגשתי רע.אז למה עכשיו? למה דווקא עכשיו זה חזר? בסך הכל אני עושה את אותו הדבר, ממשיכה באותו הקו של השנתיים הא</div>Tue, 10 Jan 2017 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14865191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14865191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14287613<div align="right" dir="rtl">לא הייתי פה שנים (צורת ביטוי) וכן, קצת התגעגעתי.. אבל אני לא עומדת לכתוב פה כמה התגעגעתי ולמה לא כתבתי פה כי א' אין לי כוח, ו-ב' לכם אין כוח לקרוא את זה. אני כרגע בשנה הראשונה של השירות הלאומי שלי, ומתלבטת האם להמשיך פה שנה נוספת או לחפש מקום אחר. אני בעיקרון בנאדם של תהליכים ארוכי טווח ולוקח לי זמן להתחבר לאנשים ולמקומות ולהרגיש שאני באמת משפיעה, ככה שנראלי יש לי את התשובה שלי. עכשיו אני רק צריכה לאזור אומץ ולספר את זה לחבר'ה שאני עובדת איתם, שהם תקועים איתי עוד שנה... במסגרת העבודה שלי בשירות עם נוער (שעד לפני שנה בערך גם אני נחשבתי נוער...) עברנו כמה סדנאות בנושא בני נוער שצורכים סמים ואלכוהול, והיחס שלנו כלפי זה- איך להתמודד עם המידע הזה, איך להגיב להם כשהם מדברים איתנו על הנושא... ובעקבות הסדנאות האלו הגעתי למסקנה ש...דיי נדפקנו. זאת אומרת, הדור שלנו, הנוער. אני לא אומרת שפעם היה פה יותר טוב וכל הקלישאות האלו ש"אומרים שהיה פה שמח לפני שהגעתי", כי אני לא מאמינה בזה. מה שאני כן חושבת שזה הפכנו לדור (ולא דווקא הדור האחרון, גם כמה דורות לפנינו) שלא משקיעים שמה שהם</div>Mon, 23 Feb 2015 16:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14287613http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14287613http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14149861<div align="right" dir="rtl">זה מה שחבר שלו אמר לי באחד מהימים של השבעה. מאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה. עליו. גם בלי קשר הייתי חושבת עליו, אבל לחשוב על זה שגם הוא הרגיש משהו... אני לא יודעת אם זה יותר משמח אותי או יותר מעציב אותי, כי עכשיו הוא כבר לא פה... והוא לא יחזור. והיום פעם ראשונה שסיפרתי על זה למישהו, לחברה שלי, על מה שחבר שלו אמר לי. במפתיע, זה לא גרם לזה להישמע פחות אמיתי, למרות שחששתי שזה כן. היא אמרה שזה מראה שהייתי מיוחדת למישהו מיוחד, וזה כנראה מסכם את זה... :) אני לא בטוחה מה אני עושה עכשיו...</div>Mon, 30 Jun 2014 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14149861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14149861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14146975<div align="right" dir="rtl">יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב פה, אב משום מה אף פעם הזמן לא מתאים. והפלאפון שלי לא מספיק 'חכם' בשביל לכתוב פה דרכו בלי שהוא יתקע לפחות שלוש פעמים ולא ישמור את הפוסט. אז אני כותבת פה בשעות מוזרות ובזמנים מוזרים, ולא מספיק, לצערי. - הייתי הלילה בתל-אביב. לא ממש בלילה הלבן. הייתי בשוק ובדיזינגוף ובים ובאיזשהו מועדון טפשי ושוב בשוק. אני לא יכולה לומר שלא נהניתי, אבל זה גם היה קצת מוזר. יש לי חברות מוזרות, שאני ממש ממש אוהבת אבל גם לפעמים לא מצליחה להבין אותן. שזה חבל, אבל אז אני מזכירה לעצמי שלא נורא ושקודם אני צריכה לנסות להבין את עצמי לפני שאני אצליח להבין אנשים אחרים. ואני לא בן אדם מאוד מרתק ומתוסבך ככה שזה לא אמור לקחת הרבה זמן. - עבדתי בשבוע הספר בכיכר רבין. אני לא אגיד באיזו הוצאה, אבל רק אגיד שהייתי בדוכן של הנוער ושהכרתי את כל הספרים בדוכן שלי ושהיה לי ממש כיף, גם עם הספרים ובמפתיע (סתם) גם עם האנשים שעבדו איתי, שהיו חמודים ומצחיקים (: והדבר הכי טוב- קיבלתי מלא ספרים בחינם! גם קניתי כמה, אבל בהנחות מיוחדות בתור עובדת. העבודה בשבוע הספר הייתה אחד הדברים הכי נח</div>Fri, 27 Jun 2014 04:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14146975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14146975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14124709<div align="right" dir="rtl">הוא נפטר. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה פה. זה אומר שזה אמיתי. הוא באמת נפטר. שיט אני רוצה לכתוב לו משהו.. לו. לי. הוא לא יקרא את זה באמת. ולהאמין שזה מה שמעניין אותו שם למעלה... זה קשה. אני לא לומדת כמו שצריך. לא אוכלת או ישנה כמו שצריך. למרות שאין לי באמת את הזכות... ואני מתעלקת על אנשים מסכנים בוואטסאפשלא יודעים מה אני רוצה מהם אבל אני מכריחה אותם לשמוע את כל השטויות שעוברות לי בלב ובראש. ואני לא בטוחה כבר מה אני אומרת או על מה אני מדברת או עם מי. כאילו זה הגיוני אבל לאהגיוני שהוא לא פה. כאילו הוא עומד לחזור. ואני אפילו לא מסוגלת לומר- אבל בעצם הוא לא יחזור. כי אני לא בטוחה שאני מבינה את זה</div>Thu, 29 May 2014 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14124709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14124709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14117468<div align="right" dir="rtl">כן, כמה לא מקורי, עוד כמה שעות הבגרות ה"חשובה מכולן". מיותר לציין שאני לא יודעת חצי מהחומר כי לא למדתי רוב השנה בגלל שהתעצלתי ורוב הסיכויים שאכשל מחר ואצטרך לגשת למועד ב' בתקווה שיהיה קל יותר ו/או שאדע את החומר טוב יותר. אין מה לומר. אני מאוכזבת מעצמי השנה מבחינת הלימודים. ומילא תגידו שבמקום זה עשיתי מלא דברים בשביל לעזור לעולם או לפחות להגשים את עצמי. אבל לא. רוב זמני כלל צפייה בסרטים וסדרותוקריאת ספרים. ואכילת שוקולד. בא לי לרצוח את עצמי על חוסר ההשקעה הזה. אני מבינה את זה. 11 שנים ילכו לפח בגלל שנה מזורגגת אחת? אחלה עולם יש לנו פה. וזה שאני מכירה ומאוד אוהבת שחולה בסרטן נמצא בבי"ח במצב קשה. חרא. אולי מחר בבוקר דברים יראו טוב יותר. או שלא. מחר הבגרות במתמטיקה. בהצלחה לכולם, ולכו לעזאזל כל מי שסיים עם מתמטיקה ובגרויות בכללי (סתם, לא, אתם חמודים) Vanilla Light</div>Thu, 22 May 2014 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14117468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14117468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14105459<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שייכת לפה. למרות שעברו כמעט שנתיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה לפני שחזרתי לכאן לפני חודשיים. וזה למרות שאין לי מפה חברים או מכרים, אנשים שמגיבים קבוע או מעבירים לי שרביטים. וזה מוזר כי אני בדרך כלל לא כזאת. אני בדרך כלל אוהבת קשרים ארוכי טווח, קשרים שאני מפתחת לאורך שנים. כאלו שרק אחרי שנה או יותר אני באמת פותחת את הלב בפני האדם השני. מוזר, לא? כי פה אין לי בעיה להסתובב במרחבי הרשת, להגיב פה תגובה חד פעמית, שם להזדהות עם תמונה בפוסט, ובאחר להיות מודהמת מהפשטות שבכתיבה. עזבו. אני לא מדברת בהיגיון כרגע. או חושבת בהגיון. או חושבת בכלל. במקום ללמוד כל מה שאני עושה זה לשוטט לכם בבלוגים ולראות ברצף פרקים מהעונה השניה של אלמנטרי, כדי להרגיש ולו לרגע שאני שותפה לגאונות משוגעות מהסוג שאני כל כך אוהבת, אותה מייצגים אנשים כמו שרלוק הולמס והכובען המטורף. ועוד הרבה אחרים. אני צריכה לקרוא יותר. וזאת בטח הפעם המליון שכתבתי את זה בבלוג הזה. זה קצת עצוב לי. בכל מקרה... שיהיה לכם (באיחור קל) חג עצמאות שמח! Vanilla Light</div>Tue, 06 May 2014 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14105459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14105459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14101240<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה אתמול. על מה הייתי כותבת במכתב ההתאבדות שלי אם הייתי מתאבדת. ואז שאלתי את עצמי אם בכלל הייתי כותבת מכתב התאבדות. כנראה שכן, כי אני נואשת להשאיר אחריי זכר. מה איתכם? אתם הייתם כותבים מכתב אם הייתם מתאבדים? מה הייתם כותבים בו אם כן? Vanilla Light שעוד לא עומדת להתאבד...</div>Thu, 01 May 2014 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14101240http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14101240http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14095890<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני לא מבינה למה אני לוקחת על עצמי את כל הדברים האלו? לבד. זה דיי טיפשי כשחושבים על זה. אי אפשר לעשות הכל לבד. אני אתמוטט. ואני חייבת ללמוד איך לומר לעצמי - דיי. מספיק לקחת על עצמך דברים. תני גם קצת לאחרים לעשות. גם את צריכה לנשום או לישון או לאכול מידי פעם. אני באמת חייבת ללמוד לעשות את זה עד שנה הבאה, שאני לא אאבד את העשתונות בשירות בשנה הבאה. ואם כבר דיברתי על השירות..... אני עדיין לא בדיוק יודעת מה אני עושה שנה הבאה. כאילו, אני עושה שירות לאומי, ויש לי כבר חצי תקן, לאחה"צ. אבל אני חייבת גם תקן לבוקר ואף אחד -אף אחד- מבעלי התפקידים שאמורים לעזור לי בזה, לא עוזר לי בזה. שזה מתסכל. אבל זה לא מספיק. זה לא אמור רק לתסכל אותי. זה אמור גם להכעיס אותי. כדי שאני אוכל לבוא אליהם בכעס ולומר להם שאם לא יהיה לי משהו לבוקר אני גם לא אעשה את הדבר של הצהריים [שהתחייבתי אליו. והם מחוייבים אלי. והם מחוייבים לעזור לי למצוא משהו לבוקר]. ועכשיו אני צריכה ללכת לעשות עוד דברים. עוד התחייבויות. עוד התנדבויות. רק לא ללמוד מתמטיקה... Vanilla Light</div>Thu, 24 Apr 2014 14:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14095890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14095890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14087150<div align="right" dir="rtl">אז כן... עברתי טסט הבוקר!! ראשון!! ^-^ ואחרי שאמא שלי עברה טסט שמיני זה הישג... וקמתי הבוקר בשש, אבל בכל מקרה היה יום ממש נחמד, עם אנשים נחמדים ומצחיקים שנהניתי בחברתם. למרות שעדיין אין לי חברות. זאת אומרת, אין לי את החברות שלי. זאת אומרת, את השתיים שהחליטו באורח פלא (אממ לא) להפסיק להיות חברות שלי. יום בהיר אחד. כי הן השתנו. או כי אני השתנתי. משהו כזה.לא יודעת.מי סופר בעצם. אה, רגע. אני. וזה לא כיף, וזה כואב, ואפילו קצת מעליב. ולפעמים זה מרגיש לבד. אבל לפעמים, כמו היום, זה גם- למי אכפת?? כיף לי. טוב לי. יש לי עוד אנשים שאוהבים אותי. יש לי אותי. למה לא להסתפק במה שיש? ויש. אני רוצה לקרוא המון ולכתוב המון ולצחוק המון ולצאת המון. אבל רוב הסיכויים שמה שאני אעשה בשבוע הקרוב זה בעיקר ללמוד המון. אזרחות. איכס. אבל יש לי עוד פחות מחודש לכתוב משהו נורמלי מספיק שלא מאוד יבייש אותי לשלוח אותו לתחרות כתיבה של הבי"ס... זאת אומרת, אם הזמן המועט שקצוב לי לחיות על פני האדמה בחיים האלו שהולך ואוזל לי במהירות מסחררת לא ממריץ אותי לכתוב... אולי פרס כספי כן? איכס. חומרנית שכמותי. גוע</div>Sun, 13 Apr 2014 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Vanilla Light)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754373&blogcode=14087150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754373&blog=14087150