http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257סודות נוראים מסתתרים מתחת לפני השטחheCopyright 2026 בית בלוסום-סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13776778<div align="right" dir="rtl">היום אני לא אשעמם אתכם בחפירות. "היא ישנה.. אם היא תתעורר?!" משכתי בחולצתו של אליוט שהציץ לתוך חדרה של מיז קים. "אני אהיה זהיר מאוד. את חייבת להשאר פה ולהזהיר אותי אם מישהו מתקרב." הוא הסתובב בחדרה אליי והביט בי. הנהנתי הנהון קטן והוא נכנס לחדר על קצות אצבעותיו. הבטתי בדאגה לכל הצדדים כאשר כל רעש קטן מצמרר את עורי ומקפיץ את ליבי. כעבור פחות מדקה הוא יצא מהחדר במהירות כשהמחשב הנייד של מיז קים בידו. ממש.. נינג'ה-אליוט. "וואוו. מרשים." לחשתי. אליוט התעלם מהתגובה שלי ואמר "אז איפה נתחבא?" תפסתי בידו והובלתי אותו שוב לעליית הגג. המחשב הנייד היה מונח בחיקי כאשר הוא טיפס לעברי על הסולם. כשהוא סוף סוף התיישב לידי, פתחתי את המחשב, ולא הופתעתי לגלות שהוא מוגן בסיסמא. "שיט." מלמלתי. אליוט נאנח וחטף ממני את המחשב. הוא הקליד משהו והמחשב נפתח. "איך אתה עשית את זה?" אמרתי בהפתעה והצצתי מעבר לכתפו כאשר נכנס לאינטרנט. יכולתי לראות שהוא מחייך. "מיז קים הזאת לא נראתה לי מתוחכמת במיוחד. אחד. שתים. שלוש. ארבע. שש. בחמישה מתוך עשרה מחשבים שפרצתי זו הייתה הסיסמה. הבעלים חושבים שהם כל כך חשכמים כשהם</div>Sun, 12 May 2013 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13776778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13776778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13766279<div align="right" dir="rtl">אחרי הרבה ניחושים מכמה מגיבים (ממש מאז תחילת הסיפור) מישהי נפלה על ניחוש שהיה ממש.. אותו הדבר. סחתיין! אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם בחושך. פשוט ישבתי באמצע החדר, מחכה לנס. קיוויתי בכל ליבי שמישהו מהילדים מצא את המפתח וינסה לפתוח את הדלת כדי להוציא אותי, אך ככל הנראה זה לא קרה, מה שאומר שהמפתח הגיע לידיים של מיז קים או מיז רוזלי והן יהרגו אותי כשיגלו שנכנסתי לחדר. בעצם, הם לא יהרגו אותי. הם קודם כל יתעללו בי קצת, ינסו לגלות מה אני יודעת (שזה בינתיים כלום) ואז כשהן יהיו חסרות אונים ולא יאמינו לי, הן יתחילו לפשוט את עורי ולתפור ממנו מעילים לחורף או משהו כזה. לפתע שמעתי רעש. חריקה. כמו זאתי ששמעתי לפני מי-יודע-כמה שעות (אולי ימים?). הבנתי מיד. מישהו הזיז את הארון. אם זה מישהו מהילדים שהחליט לפתוח את הדלת, אני אוכל לצאת בקלות החוצה ולהשביע את מי שמחכה לי שם שלא יגיד כלום לאף אחד אחרת אני בעצמי אפשוט את עורו ואכין ממנו מעילים לחורף. בסגנון שתיקת הכבשים וכאלה. אבל קיימת גם האפשרות שזו מיז קים או מיז רוזלי, וזה חברים, עלול להיות רע. מבלי לחשוב יותר מידי מיהרתי למקום שלפי הזיכרון שלי היה</div>Fri, 03 May 2013 15:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13766279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13766279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13758131<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת תגובות. כולם אוהבים תגובות.. אבל יש הבדל בין תגובות של "אומייגד תמשיכי" לבין תגובות של "זה נחמד אבל צריך לשפר פה ושם" לבין תגובות של "הרעיון אחלה הביצוע פחות" לבין "הוא לא אינטליגנטי בשיט" או "צפוי מידי". בלי כוונה להעליב. הייתי מאושרת. סוף סוף הרגשתי מאושרת מאז עזיבתו של פיטר. טעמן המתוק של שפתיו של אליוט עדיין לא יצא מראשי, ולא רציתי יצא. "אמה?" לילה פוצצה את הבועה הנחמדה בה שהיתי. "מה?" הסתובבתי לכיוון לילה בזמן שאני אוספת את שיערי. "יש לי שאלה מוזרה.. את לא תשנאי אותי.. נכון?" היא פכחה את אצבעותיה והביטה בי בדאגה. "קודם תשאלי." גיחכתי. מאז אתמול, שאליוט נישק אותי, הרגשתי איך ראשי נמצא גבוה בעננים. הייתי מאושרת ודחפתי הצידה את כל הדאגות שלי.. טוב. לא את כולן.. הרי יש עדיין את העניין ההוא עם הדלת המסתורית. "את.. את והחדש ההוא.. ביחד??" החיוך שהיה לי נמחק. הבטתי בלילה. איך לעזאזל היא הצליחה לגלות את זה? השתדלנו להסתיר את זה הכי טוב שאפשר!"למה את שואלת?" אמרתי במהירות. "ראיתי אתכם מדברים בשקט אתמול.. ואת חייכת. ממש חייכת אמה, ואת לא חייכת ככה מאז ש.. פיטר עזב." הי</div>Fri, 26 Apr 2013 16:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13758131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13758131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13751434<div align="right" dir="rtl">סוף סוף השבוע הזה נגמר "אוי אלהים!" התרחקתי במהירות מאליוט שהביט בג'ק בעיניים פעורות. הצמדתי את רגלי לחזי והרכנתי את ראשי. אוי אלהים! ג'ק תפס אותי כמעט-מתנשקת עם אליוט! ועוד.. בחדר שהיה פעם של פיטר. על המיטה שהייתה פעם של פיטר. בחילה הכתה בי והתאפקתי לא להקיא על כל המיטה של אליוט. "מה נראה לך שאתה עושה?!" ג'ק התקרב אלינו. למרות שדיבר אל אליוט, מבטו היה נעוץ בי. "ומדוע זה עניינך?!" אליוט קם ממקומו וחסם את ג'ק שניסה להתקרב אליי. הוא היה יותר גבוה מג'ק, שפתאום נראה כמו ילד קטן ומציק. "למה היא פה? למה היא במיטה של פיטר?!" ג'ק כמעט צעק. ידיו של אליוט הפכו לקפוצות. "היא פה כי היא לא הרגישה טוב. וזו לא המיטה של פיטר, זו המיטהשלי, אדיוט!" נזכרתי בסיפור של אליוט. איך סילקו אותו מכל מקום כיוון שהרביץ והכה.. רציתי לעצור אותו לפני שזה יהיה מאוחר מידי. "אני מכיר טיפוסים כמוך אליוט. הם יקחו בנות מסכנות וינצלו אותם עד שלא ישאר להן כלום, ואז יזרקו אותן לעזאזל." ג'ק חרק שיניים. "אתה לא מכיר אותי. אף אחד פה לא מכיר אותי." אליוט נהם. ומה איתי? אני מכירה את הסיפור של אליוט.. ובכל זאת אני לא</div>Sat, 20 Apr 2013 19:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13751434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13751434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13741824<div align="right" dir="rtl">אחרי כמה פרקים קצרים במיוחד, החלטתי לפנק אתכם בפרק יותר ארוך D: (הרבהההההההה יותר ארוך!) מתח שרר באוויר באותו יום. הסיבה לא הייתה ברורה, אבל אכן הייתה לכולם הרגשה שמשהו מוזר קורה, אפילו לאליוט שישב בקצה השולחן והביט במיז קים שנעלמת מחוץ לחדר האוכל עם סאנדיי. הוא אפילו לא מכיר את הילדה הקטנה החייכנית, ההיא עם העיניים המלוכסנות, ובמבטו הוכר שהוא מודאג או לחוץ. "איזו סיבה הייתה להן לקחת את סאנדיי?" ליזי לחשה והביטה בקרוליין, בודקת שהיא לא שומעת כלום. "אולי היא לא עברה בדיקות לאחרונה?" לילה הרימה גבה. כאילו היא עצמה לא בטוחה לגבי זה. לפני שהספקנו להגיב, מיז רוזלי נכנסה לחדר ונגעה בכתף שלי ביד קפואה. "תוכלי להתלוות אלי, אמה יקירתי?" היא חייכה חיוך שחשף שורה של שיניים לבנות ומושלמות. הבטתי בליזי ולילה. ג'ק אפילו לא הסתכל עלי. הוא כועס, ואני מבינה אותו. "כמובן." מלמלתי והתלוותי אל מיז רוזלי שיצאה מהמטבח והלכה בצעדים מהירים אל כיוון המרפאה. צמרמורת חלפה בגופי. "אחרייך." היא פתחה את דלת הברזל הכבדה שנמצאת בפינת הקומה. קפאתי במקומי והבטתי פנימה. אור בהיר במיוחד נפלט מהחדר והפך א</div>Sat, 13 Apr 2013 10:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13741824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13741824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13734287<div align="right" dir="rtl">ווהוו! עוד שבוע ועוד פרק! -הייתה ירידה די משמעותית בתגובות אבל אני ממש לא נותנת לזה לעצור אותי ואני אמשיך לכתוב - ישבתי בסלון וקראתי ספר הרפתקאות על שני אנשים ששורדים התרסקות מטוס. אני אמורה להגיש עבודה על ספר שקראתי בעוד כמה ימים, ולכן לא יכולתי לבזבז זמן וקראתי במרץ. לפתע מאחורי הגיח הבחור עם השיער המוזר. על ראשו היו מונחות אוזניות אדומות וגדולות ובידו החזיק מכשיר אייפוד קטן וכסוף. הוא התיישב בחבטה על הספה המקבילה אלי, שמט את ראשו לאחור ועצם את עיניו. העברתי מבט חטוף בשאר החדר. הוא היה ריק.. חוץ ממני ומאליוט כמובן. לרגע הרגשתי צביטה קטנה בלב. הוא בטח מרגיש כל כך בודד.. ככל הנראה להיות חדש כשאתה בן שש עשרה זה ממש לא פשוט. נאנחתי וחזרתי לספר שלי, למרות שמחשבותי התעקשו לנדוד לאליוט. לכי תדברי איתו. אל תתני לו להרגיש לבד. קיפלתי את פינת הדף שבו עצרתי וסגרתי את הספר. הרמתי את מבטי לאליוט שעיני עדיין היו עצומות. אולי הוא ישן? "אליוט?" אמרתי בשקט. הוא לא הגיב. "אהם?" הגברתי את קולי וציפיתי לכך שעיני יפקחו, אך זה לא קרה. "אליוט?!" כמעט צעקתי. עיניו נפקחו לאט והוא הרים את מבטו אליי.</div>Sat, 06 Apr 2013 21:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13734287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13734287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13730605<div align="right" dir="rtl">אםהפרק הזה עלה בזמן, כנראה שמצאתי נקודת אינטרנט כלשהי! יאיי! באלגן. ככה אפשר לתאר את הראש שלי מהרגע שגיליתי על הסוד ה'קטן' של ג'ק ופיטר. הם רצו לברוח. לעזוב. להשאיר את כל השאר מאחור.. טוב, אולי לא פיטר. הוא לא רצה לעזוב בלעדי. אבל בכל מקרה הוא עזב מבלי להגיד שלום, שזה עדיין ממש לא נסלח. אך גם העובדה שג'ק רצה לעזוב בלעדי לא גרמה לי לשנוא אותו. אני לא יכולה לשנוא את האדם שהיה הכי קרוב לפיטר. ג'ק הוא חברו הטוב ביותר, והם אפילו מתנהגים כמעט באותה צורה. שניהם שונאים את הקפה שלהם כשהוא רותח, שניהם לא מסודרים בעליל, השיער של שניהם מסודר באותה צורה ואפילו לשניהם יש אותו חוש אופנתי מדהים. אם לא הייתי מכירה אותם, הייתי בטוחה שהם אחים.. אם מתעלמים מהעובדה שהפרצוף שלהם ממש לא דומה ושפיטר הוא בלונדיני צהבהב וג'ק בעל שיער שחור כלילה. "אמה.. את שומעת את זה?" לילה הרימה את ראשה והביטה לכיוון הדלת. החריץ הקטן שמתוכו חדר אור לחדר החשוך הקנה לי אפשרות לראות בערך מה קורה. "את הנחירות של דן? נראה לי שכלהבלוקשומע אותן." אמרתי באנחה. לא הופתעתי לגלות שלילה לא ישנה. היא לפעמים פשוט שוכבת במיטה בשקט שעו</div>Wed, 03 Apr 2013 21:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13730605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13730605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13713529<div align="right" dir="rtl">פרק חדש מוקדם מהרגיל :) אני נוסעת לחו"ל כבר היום בלילה, וכמו שזה נראה כרגע, לא יהיה לי אינטרנט כנראה שלא יהיה פרק בשבוע הבא, אבל אם אמצא במקרה נקודת אינטרנט אני אדאג לפרסם את הפרק השלישי D: מיז קים ומיז רוזלי התלחששו בפינתה המטבח בזמן שכולנו ישבנו סביב השולחן ואכלנו ביצים וטוסטים שרופים. "אז אתן אומרות שמישהו חדש יבוא?" ג'ק לחש. "זה מה שלילה שמעה." מלמלתי ולקחתי ביס מהטוסט שלי. לילה הייתה מאוד מרוגשת מהעובדה שנער חדש יגיע. היא מאוד בנויה לקשר, אבל חוץ מג'ק אין עוד מישהו.. וג'ק בסדר, אבל הוא ממש לא בנוי לקשר. "אני חושבת שהוא יגיע היום. תראו אין הן מסתודדות שם.. כאילו יש להן משהו להסתיר." ליז רכנה קדימה. "אם הוא בן שש עשרה.. למה פשוט לא שמו אותו בפנימייה או משהו?"המשיכה. "אולי הוא לא הסכים." לילה משכה בכתפייה. "ברור לילה. ולבוא לבית יתומים מסריח הוא כן יסכים?!" ליז נהמה. "על מה אתם מדברים?" דן הפסיק להתעניין באוכל שלו ופנה אלינו. "לא עניינך." ליזי נאנחה. "אני לא תינוק ליזי. תיסתמי." הוא נשך את שפתיו ולאחר מכן פנה אל לילה. "אם לא תספרו לי אני אגיד למיז רוזלי שאתם</div>Thu, 21 Mar 2013 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13713529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13713529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13706092<div align="right" dir="rtl">כנראה שאהבתם את ההקדמה.. הא? אני מאושרת לדעת שאתם התלהבתם מהסיפור החדש! והנה, לפניכם, הפרק הראשון! "אמה? את רוצה כוס תה?" הנדתי בראשי לשלילה. "אמה.. את יודעת שאנחנו לא אוהבים ילדים בדיכאון, נכון?" מיז קים ישבה מולי כששיערה הכהה אסוף בצורה מרושלת. "אני לא בדיכאון. סתם לא רעבה." נשפתי בבוז. לא רציתי לבזבז את הזמן שלי בשיחות עם מיז קים. "עברו חודשיים. אני חושבת שאת יכולה כבר להתגבר על זה." הוא נאנחה. "אנחנו היינו ביחד כמעט שלוש שנים." "את בת שש עשרה אמה. יהיו לך עוד המון מערכות יחסים כשתצאי מפה. בינתיים את צריכה למרוח חיוך על הפנים ולהמשיך הלאה. פעם שמעתי איזה פתגם כזה.. איך הוא הלך..?" "אם אתה אוהב משהו תשחרר אותו. אם הוא יחזור הוא שלך לנצח." דקלמתי. מיז רוזלי לא הפסיקה לומר לי אותו כדי שאשתכנע להפסיק להתעסק עם פיטר. אבל לא יכולתי. "יפה. עכשיו את צריכה פשוט.. להמשיך הלאה. אם פיטר אוהב אותך הוא יחכה עד שתשתחררי או שיאמצו אותך, ואז תוכלו לחיות ביחד. אבל עד אז.. את גרה פה אמה. ואת צריכה לציית לחוקים שלנו..." "תעזבי אותה כבר." ג'ק נכנס למטבח וחטף תפוח ירוק מתוך הק</div>Fri, 15 Mar 2013 13:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13706092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13706092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13698324<div align="right" dir="rtl">לא נטשתי! פשוט לא רציתי להעלות סיפור חדש כשהבלוג לא מעוצב מחדש D: אהבתם את העיצוב ש-po signaturesהמקסימה עשתה לי :) אז.. מוכנים? "תעצמי עיניים." פיטר לחש. "למה?" "תסמכי עליי." עצמתי את עיני לפי בקשתו. ידיו הזיזו את שיערי מהצוואר שלי. מגע ידיו היה חמים. פתאום הרגשתי משהו קריר על עורי. "תפתחי." כשפתחתי את עיני לא הבנתי מה הוא רוצה. הסתובבתי אליו והבטתי בו במבט מבולבל. פיטר צחק ליטף את צווארי. פתאום הבנתי שעכשיו אני עונדת שרשרת. "מאיפה יש לך את זה?" אחזתי בתליון בצורת מפתח שעליו היה תלויה אבן חן קטנה וירוקה. "קיבלתי את זה ביום ההולדת העשירי שלי. מיז קים אמרה לי שאמא שלי נתנה לה את זה כשהיא הביאה אותי לכאן.. והיא שמרה עליו. שהבינה שאני גדול מספיק היא נתנה לי אותו ושמרתי עליו בסוד כדי שלא ייקחו אותו. החלטתי שאני אתן את זה לך בבוא הזמן." הוא חייך. "אני לא יכולה לקחת את זה.." מלמלתי והבטתי בתליון. הוא היה כל כך יפיפה. אני לא עונדת תכשיטים אף פעם מכיוון שפשוט אין לי. אנחנו לא יוצאים מכאן.. אפילו בגדים שולחים לנו בדואר, וגם הם בסיסיים למדי. "אני רוצה שתיקחי את זה. את האדם הכי</div>Fri, 08 Mar 2013 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (בית בלוסום-סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754257&blogcode=13698324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754257&blog=13698324