http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061heCopyright 2026 lovely_avia - כותבת "לא להרים ידיים". All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12650030<div align="right" dir="rtl"> בוקר טוב\צהריים טובים לכולם (:אני עדיין מעדכנת משוויץ, כבר את הפרק השני בסיפור... נוספה פה דמות חדשה, שאתם יכולים לראות אם אתם רוצים בפוסט דמויות.אני יודעת שהוא לא יצא מדהים, אבל בגלל שהוא בסך הכל פרק שני הוא היה אמור להוות מעין מעבר לפרקים הבאים...בכל מקרה, הפרק השני - אחיות! ******************** הכול קרה מהר מדי. גיא ניסה לשחזר חלקים בראשו, אבל נאלץ להפסיק בגלל צחוקו החלש של אופיר. זה היה אמור להיות צחוק מעודד, להגיד שהכול בסדר, אבל במקום זה עוצמת הצחוק הדאיגה את גיא, שידע שכנראה אופיר לא מסוגל ליותר כרגע. הוא הביט בו בחיוך מאולץ. "נו, מה כבר קרה..." אופיר הסתכל מעלה אל גיא. "יעשו לי כמה תפרים ברגל, וזהו. נגמר הסיפור. אל תדאג..." הוא השתנק קלות בסוף המשפט, גורם לפרמדיק שישב בקצה האמבולנס לגשת אליו ולהזריק לו עוד משכך כאבים. גיא בהה בערפול במזרק, בידיים האוחזות בו וברגלו של אופיר ששקעה פנימה כשהמחט ננעצה בה. הוא הרגיש בחילה. "אתה בסדר?" הקול של הפרמדיק היה יציב וברור, אבל גיא בקושי הבין את דבריו. הוא נשען בעדינות אחורה והתחיל לעסות את מצחו עם שתי אצבעות כשהרג</div>Fri, 29 Jul 2011 12:02:00 +0200aviaf16@gmail.com (lovely_avia - כותבת "לא להרים ידיים")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12650030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754061&blog=12650030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12643628<div align="right" dir="rtl"> כמו שהבטחתי, אני מעלה את הפרק הראשון היום! ניסיתי לגרום לכם להכיר את כולם מהר ככל האפשר, מקווה שלא רצתי מהר מדי עם העלילה.אז בכל מקרה, הנה פרק מספר אחת, שגרה! מקווה שתאהבו ******************** נטע התמתחה במיטתה והסתכלה באיטיות הצידה, לכיוון השעון המעורר. היא בהתה בו כמה שניות, עד שהשעה והיום חלחלו לתודעתה, ואז זינקה מן המיטה ורצה אל החדר הצמוד, האחד ששייך לאחיה. "למה לא הערת אותי?!" נטע שאלה בכעס, שערה עדיין מפוזר ומבולגן ולגופה עדיין הייתה פיג'מה. "חשבתי שיהיה מצחיק יותר לראות איך תגיבי כשתתעוררי לבד," גיא ענה בחיוך מעצבן. "טוב, זה לא מצחיק!" היא קפצה לפינת החדר, הרימה כרית שהייתה זרוקה על הרצפה והטיחה אותה לכיוונו של גיא. בתגובה, הוא התחמק וצחק. העיניים הכחולות שלו נצצו, מזכירות לנטע שהיא אינה דבר מלבד חיקוי מדויק שלו. היא יצאה בכעס מחדרו והלכה אל השירותים, לצחצח שיניים ולהתארגן. היא הולכת לאחר, היא הייתה בטוחה בזה. דווקא היום הוא היה חייב להתנהג כמו תינוק? ביום הראשון ללימודי כיתה י"א? הוא לא ידע כמה זה חשוב בשבילה? כשסיימה, היא מרחה במהירות את האודם הורו</div>Mon, 25 Jul 2011 22:24:00 +0200aviaf16@gmail.com (lovely_avia - כותבת "לא להרים ידיים")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12643628http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754061&blog=12643628http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12641639<div align="right" dir="rtl"> שלום ישראל, ערב טוב! (:אני כותבת משוויץ, מעלה את הפוסט הראשון בבלוג שרציתי לפתוח כבר מזמן.הבלוג הוא בלוג סיפור בהמשכים שמדבר על חבורת נערים ונערות שחיה את חייהם בצורה.. קצת פחות שגרתית מהרגיל. בינתיים אני אעלה רק דמויות (אני יודעת שיש אנשים שמעדיפים את זה ככה). מי שמעדיף לדמיין בעצמו, מוזמן לדלג על זה ולחכות לפרק הראשון שאני אעלה כנראה מחר או ביום שלישי. נטע - גיא - מיה-לין - אופיר - <span style="font-s</div>Sun, 24 Jul 2011 22:34:00 +0200aviaf16@gmail.com (lovely_avia - כותבת "לא להרים ידיים")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=754061&blogcode=12641639http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=754061&blog=12641639