http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743heCopyright 2026 Miss Maple. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14914066<div align="right" dir="rtl">אחרי תקופת מבחנים מתישה, אפשר להגיד שסיימתי סוף סוף את שנה א'. טוב, אחרי שאנה תשלח לי את הרפלקציה שלה ונוכל לשלוח למרצה את העבודה המזורגגת האחרונה. אני חושבת שחלמתי על הרגע הזה מהיום הראשון ורק ייחלתי לחופש שהיה לי לפני שהתחלתי ללמוד, אבל אני באמת צריכה להעריך את שנות הלימודים, כי אחרי שהן נגמרות, זאת רק שגרה ארוכה שתמשך הרבה זמן. אני עדיין זוכרת את היום שנרשמתי ואת היום שבו נפרדתי מהתלמידים שלי ואת טקס הסיום של השירות, כאילו הם היו אתמול. אני עדיין זוכרת מה לבשתי כשנסעתי למכללה בפעם הראשונה, איזה מתנות פרידה הבאתי לילדים ואת מאפה הקינמון המגעיל שאכלתי לפני שהטקס התחיל. זמן הוא דבר כל כך שברירי, שהוא בורח לי מבין קצות האצבעות וככל שאני מנסה להחזיק בו יותר חזק, כך הוא נעלם יותר מהר. עכשיו אני בבית, אחרי שהתרגלתי להיות במעונות במהלך השבוע ולחזור הביתה בסופ"ש ואפשר להגיד שהתרגלתי בחזרה לחופש. אני מרגישה כאילו חזרתי לבית הספר ועכשיו החופש הגדול, אבל אני מרגישה שאני מאבדת זמן שאני יכולה לנצל אותו למשהו חשוב. מצד שני, ניסיונות למצוא עבודה נחלו אסון והבעיה המסוימת שלי מקשה עליי לחקור יותר ול</div>Tue, 15 Aug 2017 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14914066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14914066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14900533<div align="right" dir="rtl">יש לי חשק לבכות. אני מרגישה שאני מוצפת מכל הכיוונים ושלפתע שכחתי איך לשחות, כי אני מרגישה שאני טובעת. יש לי את ההרגשה המעיקה הזאת בחזה שלא נעלמת והיא רק ממשיכה ללוות אותי. כל החרדה המיותרת הזאת, כל הדאגה הבלתי פוסקת, נמאס לי. חשבתי שאולי אם אני אכתוב על דף את כל הדברים הרעים ואחרי שאני אסיים אני אקרע אותו לחתיכות קטנות ואזרוק לפח, אולי זה יעזור. אבל עדיין לא ניסיתי, לקחתי את הדרך היותר קלה וספרתי את הטיפות הצהבהבות בזמן שהן נפלו לתוך המים. ואני שונאת את הרגעים ההם שאני מתעצבנת על אימא שלי בלי סיבה והיא מתעצבנת עליי בלי סיבה ועוקצת אותי במקומות הכי לא נכונים שמתסכלים אותי עד עמקי נשמתי. אני לא צריכה לבקש אישור, אני אומרת לה, אני כבר ילדה גדולה. אז אם את כבר גדולה, היא עונה לי, למה את לא ילדה גדולה גם בדברים אחרים? לנשום עמוק, לנשום עמוק, להחזיק את הדמעות ולחייך.</div>Sun, 11 Jun 2017 02:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14900533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14900533http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14896957<div align="right" dir="rtl">לאנה הציעו נישואין לפני 3 שבועות. הם תמיד ידעו שהם הולכים להתחתן ושזה עומד להיות בעוד שנה-שנתיים, אבל היא קיבלה את הטבעת לפני 3 שבועות. עוד חברה מהתיכון מתחתנת שנה הבאה ועוד אחת מהשכבה. כולן חותמות את העסקה, ואני פה, חולמת על ההוא שהחלטתי לוותר עליו לפני שלוש שנים. אולי אם לא הייתי מתנשאת, הייתי מבינה שאני לא אמצא שוב מישהו כמוהו.זה מתסכל אותי, לפעמים אני חושבת שמשהו בי לא בסדר ואחר כך אני חושבת שמי צריך אותם בכלל, אבל בסוף מגיעה המחשבה שאני כן צריכה מישהו שיאהב אותי. כולם צריכים.הבעיה איתי שאני לא מצליחה להקרין התעניינות בקרב בנים. אני לא מצליחה. גם ככה קשה לי במצבים חברתיים ואני לא אוהבת סיטואציות כאלה, הן גורמות לתחושת קלואוסטרופוביה, שזה עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו. כי לקחת רסקיו כל פעם לפני מצב כזה, הוא לא הכי אידיאלי. אז מה שקורה, שהם חושבים שאני לא מעוניינת, או שאני נראית קשוחה מדי, או ביישנית מדי ופשוט לא יוזמים.אני לא רוצה להתחתן עכשיו, חס וחלילה. אני פשוט רוצה שהשאלות כמו "למה אין לך חבר?" ו"כל הבנות בשכבה שלך מתחילות להתחתן, מה איתך?" יפסיקו. שהתחקור הבלתי פוסק יגמר. נמאס</div>Fri, 26 May 2017 16:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14896957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14896957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14896648<div align="right" dir="rtl">אני מריחה כבר את סוף הסמסטר. המצגת שהייתי צריכה להציג בפני הכיתה עברה יחסית בסדר, הקול שלי רעד בחמש דקות הראשונות וגמגמתי, אבל אני חושבת שנרגעתי ככל שהמשכתי לדבר. כן לקחתי משהו שירגיע אותי קצת, אבל משום מה אני אף פעם לא יודעת להגיד אם זה משפיע או לא. עכשיו שהמטלה הגדולה כבר מאחורי, אני יכולה לחזור לנשום. המטלות שנשארו לי הן יחסית קטנות חוץ מאחת, אבל אני כבר לא צריכה לעמוד מול אנשים ולהציג עוד משהו לבד. אני לא מאמינה ששנה א' עברה כל כך מהר. אני עדיין זוכרת כשהחלטתי לפני שנה ללכת ללמוד חינוך ואיך המנהלת שלי בבית הספר בשירות שמחה כל כך, ועכשיו אני נמצאת בחדר במעונות שכמעט שנה אחת מאחוריי. אף על פי שלא נשאר הרבה זמן לסיום הסמסטר, יש לי כל כך עוד כל כך הרבה מה לעשות. יש לי הרבה מטלות קטנות וחלק קצת יותר מורכבות, אבל אני רואה איך הרשימה מצטמצמת ומבינה שאני באמת מסיימת את השנה הראשונה של התואר. יש לי הרגשה שלתקופה הזו אני אתגעגע יותר מאשר לתיכון. אני רוצה לחזור לכתוב, עכשיו אני מרגישה שאני חלודה קצת ושאני כותבת כמו ילדה קטנה, אני מקווה שעוד כמה פוסטים אני כבר אתרגל למילים שרצות על המקלד</div>Thu, 25 May 2017 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14896648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14896648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14895119<div align="right" dir="rtl">לספר מה שעברתי במשך שלוש השנים האלו שעברו מאז שסיימתי את התיכון בפוסט אחד לא יהיה קל, לכן אני אפילו לא אנסה. אני רק אגיד שאם חשבתי ששנות התיכון הן אלו שעיצבו אותי, אז טעיתי. אני לא רוצה להתחיל התחלה חדשה פה, אני רוצה לחזור לבלוג הישן שלי ולהמשיך מאיפה שעצרתי. זה לא יהיה קל, אבל את זה אני מוכנה לנסות. אחרי שעברתי על כל הפוסטים הישנים שלי וקראתי את כל התסכול, הכעס והשמחה שהיו לי במהלך התיכון, אני מחייכת במחשבה שכל הדברים האלה כבר לא חשובים. במקום בו אני נמצאת עכשיו, לא חשובה העובדה שהייתי מתוסכלת מהחברות שלי. כי אחרי שמסיימים את התיכון, החברים ששומרים איתך על קשר, הם החברים ששווים את המאמץ שלך. מגלים למי את באמת חשובה כשאין יותר מסגרת שמאחדת את כולנו. אני תמיד מזכירה את זה לאחותי בכל פעם שהיא אומרת לי שהיא רבה עם החברות או כשהיא נותנת חשיבות רבה מדי לדברים לא חשובים. כל הדברים האלה יעלמו ברגע שמסיימים את בית הספר. אני רוצה להאמין שהשתנתי לטובה, שיש לי יותר ביטחון עצמי, שאני יותר סבלנית. העבודה שלי עם הילדים שינתה אותי מן הקצה לקצה. אם לפני שלוש שנים היו אומרים לי שאני אבלה שנתיים מה</div>Thu, 18 May 2017 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14895119http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14895119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14894961<div align="right" dir="rtl">אחרי 3 שנים, מצאתי את דרכי בחזרה לכאן. אני שמחה לראות שאני עדיין זוכרת בכלל את הסיסמה לבלוג ושהכול נמצא באותו מקום, אפילו שרוב האנשים שקראתי אצלם כבר לא מעדכנים, עדיין טוב לחזור הביתה. התגעגעתי. </div>Thu, 18 May 2017 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14894961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14894961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14067025<div align="right" dir="rtl">תמיד אמרתי לעצמי שהכתיבה משחררת את המועקה בלב, את כל הדברים ששמרת בבטן ולא חלקת עם אף אחד, את הכאב שמלווה אותך כל יום. אני לא זוכרת מתי כתבתי בכנות בפעם האחרונה, לא בהכרח בבלוג הזה. יש לי מיליון דברים שאני צריכה לשתף ואפילו חשבתי על הרעיון של לקחת את היומן הישן שלי ולכתוב את הדברים שיש לי לומר על דף. ויתרתי על הרעיון, אולי מפני שאני עצלנית מדי או מפני שפשוט יותר להקליד בימים אלה מאשר לכתוב. -נתחיל מהעובדה שלאנה יש חבר וגיליתי את זה רק ביום רביעי שעבר. אני לא יודעת להחליט אם זה מעליב או לגיטימי בגלל העובדה שקצת התרחקנו בזמן האחרון, אבל הנחתי שהיא תספר לי דברים מהסוג הזה. היא חברה טובה שלי, אפילו נחשבה להכי טובה עד לפני כמה זמן, ואף פעם לא חשבתי שאני אצטרך לגלות ככה. תפסתי אותה מדברת איתו בפלאפון וכששאלתי אותה מי זה, היא אמרה לי את השם שלו וכשהבנתי מי זה, שאלתי למה היא לא סיפרה לי. אפשר להבין את השאלה שלי. איך הייתי אמורה להגיב? מה שהכי עצבן אותי, זה התשובה שלה- חשבתי שזה מובן מאליו. והיום התברר לי שכל העולם ואשתו ידע, רק אני לא. -אתמול היה לי טסט. ולא עברתי. ידעתי כבר באמצע הטסט שרוב</div>Mon, 17 Mar 2014 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14067025http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14067025http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14053124<div align="right" dir="rtl">אבל היי, לפחות אני מודעת לזה. אני לא מצליחה להחליט אם אני רוצה לבכות או לא.</div>Fri, 28 Feb 2014 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14053124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14053124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14032685<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון אני מתחילה לעכל שזהו זה, זה הולך להיגמר. ביום רביעי שעבר הייתה לי בגרות בספורט, ושבוע לפני זה בגרות בספרות והמקצועות הולכים ונגמרים. יש לי זמן פנוי בזמן האחרון לקרוא ספרים ולראות סדרות ולצאת. אני מצליחה לחזור לעצמי, לזאת שהייתה לפני כל הלחץ. אני כבר לא בלחץ התמידי הזה שהייתי בו לפני שנה וזה מרגיש נפלא. ועוד דבר נחמד, עוד חודש אני פותחת את המכתב. מעניין מה היה לי להגיד לפני שנה. שיהיה לכם פברואר נפלא, מייפל.</div>Sun, 02 Feb 2014 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14032685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14032685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14003143<div align="right" dir="rtl">אני לא מצליחה ללמוד יותר. אני לא מצליחה לשבת שעה רצוף וללמוד כמו שצריך. אם אני קוראת סיכומים במחשב, העיניים שלי ינדדו לכרום ואני אבלה שעה ביוטיוב ובישראבלוג. אם הפלאפון שלי נמצא לידי, אני אכנס לאינסטגרם, פייסבוק וואטסאפ. אני לא מבינה למה, אבל כבר לא אכפת לי אם אני לומדת או לא. שיהיה מה שיהיה. קיבלתי 65 במבחן האחרון בספרות ולא אכפת לי. יש לי מחר מתכונת בספרות ולפי הציונים הקודמים, לא הולך להיות לי מגן גבוה, אבל בכל זאת אני לא לומדת. אני לא מבינה מה הבעיה שלי ואם אני אמשיך כך, כל הזמן שהשקעתי בי"א לא יהיה שווה כלום אם בסופו של דבר ציוני הבגרות שלי ירדו בי"ב. זאת שנה אחרונה, זה התירוץ של רוב התלמידים. מותר להבריז, לא להכין שיעורים ולא ללמוד. זאת השנה האחרונה והכי חשוב לעשות זיכרונות. התירוץ שלי הוא שי"א שחקה אותי והשאירה אותי חסרת כוחות ועייפה. י"א גרמה לי להבין מה זה לחץ. אחרי הכול, זאת באמת השנה האחרונה שלי. השנה שבה אני אמורה לבלות ולעשות כיף, כי זאת השנה שזוכרים מהתיכון. אבל זאת גם השנה האחרונה, הרגע שבו עוצרים ואומרים שצריך רק לעשות מאמץ אחרון. לא הגעתי לשלב הזה. כל מה שאני חולמת</div>Sat, 28 Dec 2013 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Maple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753743&blogcode=14003143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753743&blog=14003143