http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216heCopyright 2026 מיסטי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14933797<div align="right" dir="rtl">אז מסתבר שסוגרים סופית את ישראבלוג.. זה עצובלמרות שהוא גם ככה גוסס כבר הרבה זמן..תמיד ישאר בי געגוע לישרא של פעםבהצלחה לכולם, נתראה בצד השני</div>Wed, 06 Dec 2017 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14933797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14933797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14923773<div align="right" dir="rtl">יש בי משהו שמתגעגעאולי קוראים לזה זיקנהלא ידעתי שזה מגיע כלכך מוקדם..אני מתגעגעת ללהיות נערה, אני מתגעגעת לחבר'ה, אני מתגעגעת למסיבות, אני מתגעגעת לישראבלוג,לבלוגים, זה בטח טיפשי, דברים פשוט שינו מקום, היום יש אינסטגרם, אבל זה לא מרגיש אותו הדבר...אני עושה סטוקינג על כל מיני אנשים.. מהתיכון, או שכתבו פה פעם ולא הכרתי במציאותהם נראים אותו הדבר, אבל שונה, משעממים, כולנו משעממים ששורדים את היום.מי שהיו אמנים שבער בהם, לצאת החוצה, לצלם, ליצור, לצאת למסיבה, גם כשאין לך רישיון, גם כשאין לך כסף משל עצמך, זה בער בך..היום אנחנו זקנים, עצלנים, עושים מה שצריך כדי לשרוד את היום, האמנים עובדים באמנותם (כן זו גם אני) ובזמן הפנוי בוהים במסך רנדומלי.זו לא ביקורת, זה געגוע, כשאני מנסה לצאת מזה אני לא רואה איך אפשר, אני מתגעגעת לחבר'ה, אז אני לא יכולה לצאת מזה רק בעצמי, משימה נתונה לכישלון מראש.</div>Sun, 08 Oct 2017 19:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14923773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14923773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14897032<div align="right" dir="rtl">זאת פעם ראשונה שזורקים אותי.. תחושה מוזרה, ההבדל הוא, באלמנט ההפתעה אני מניחה, פתאום את מגלגלת בראש את כל הימים האחרונים והתנהגותו המוזרה, התגובות הקשיחות, שאלות בלי הקשר (והיו למעשה שאלות מבחן) תחושת עצבות, תחושת הקלה, תחושת בדידות, ויותר מהכל תחושה של אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי עכשיו. האוטומטי שלי הוא תמיד זוגיות, מאחת אני עוברת לשניה, אף פעם לא רווקה. אבל זוגיות היא בולען זמן נוראי, וכשהכל הולך לפח פעם אחרי פעם את תוהה האם זה ניצול ראוי של הזמן שלך, זה לא קורה בתחומים אחרים בחיים, אילו השקעתי בקריירה שלי, גם אם הייתי מפוטרת זה כנראה לא היה לחינם? לא יודעת.. אולי גם המערכות יחסים תרמו לי משהו, אבל איני יודעת מה עדיין, כל גבר הוא שונה, ולכן, אם למדתי מה אחד אוהב למה שזה יעזור לי עם אחר? בכל אופן... הפעם החלטתי להשקיע את הזמן בדברים ראויים יותר. אבל עוד לא הצלחתי לחשוב על כאלו. כדאי לחשוב מהר, לפני שכל הזאבים הטורפים יגלו שאני רווקה (וסליחה על היהירות) ומישהו שוב יסחף אותי להיות חלק מהחיים שלו במקום לפתח חיים משלי (למשל מעגל חברתי משלי) אני מנסה לחשוב מה לעזאזל אני רו</div>Fri, 26 May 2017 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14897032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14897032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14890222<div align="right" dir="rtl">נכון על כל כתבה בynet יש את התגובות המפגרות האלה של "אשה מעל גיל 30 פגה תוקף" אז זה נכון.. ולי נשארו 3. 3 שנים להחליט ולבצע: 1. האם אני רוצה להתחתן, איך, ועם מי. בדרך כלל האופציות שלי מתחלקות לשניים: א. מישהו שאני מחבבת והוא מסודר עם כסף משפחה סבבה וכל זה. ב. מישהו שאני מחבבת והוא סקס מדהים. למה שני הדברים לא עובדים ביחד? כי אם הוא שני הדברים האלו ביחד הוא יכול להשיג מישהי יותר טובה ממני, זאת האמת, סליחה. ואם הוא לא יודע את זה זה אפילו גרוע יותר כי יום אחד הוא יגלה ועדיף לי לא להיות שם כשזה קורה... בכל אופן אני כרגע עם מישהו שהוא סקס מדהיםםםם ובחור טוב עובד קשה, אבל זה לא מה שיתן לי בטחון כלכלי (שזה סבבה, אלא אם כן אני רוצה ילדים ולא מצליחה להשיג את הכסף הזה בעצמי...) 2. האם אני רוצה ילדים. מצד אחד, לאחרונה זה ממש בוער בי, כנראה פשוט משהו פיזי מהטבע.. ואולי גם כל חווית ההפלה שעברתי.. ושאני רואה אמהות בגיל שלי, ואני יודעת שילדים אוהבים אותי (זה לא הדדי חח), אני יודעת שאם אגיע לגיל 40 אני אצטער שלא עשיתי את זה, אני פאקין פוריה וזה מרגיש כאילו זה משהו שצר</div>Thu, 27 Apr 2017 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14890222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14890222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14889045<div align="right" dir="rtl">היום הזה גורם לי להיות עצובה. יום הים הראשון השנה. ושוב הגעתי לא מוכנה. אמנם בבגדים אני מרגישה רזה, בעיקר יחסית לגילי, ולעובדה שכל הבנות שהיו רזות ממני בתיכון עכשיו השמינו ואני רזה מהן.. אבל עדיין, הגיע יום הקיץ הראשון, כולם הלכו לים, ואני, מדדתי את הביקיני מול המראה וראיתי בטן שמנמנה, ירכיים צלוליטיות ותחת נפול הכל בגוון לבן חיוור ומגעיל. שוב אהיה החברה המבאסת, הבת זוג המבאסת, זאת שמעדיפה לשבת בבית ולא ללכת לים או לשום מקום, זאת שגם לא נהנת ללכת למסעדות או לכל מקום שיש בו אוכל, לא פה ולא שם. פשוט בחורה לא כיפית.חושבת לעצמי, הגיע הזמן לקנות בגד ים שלם וזהו, אבל המחשבה היא מחשבה של כישלון, וחוץ מזה, הוא לא יכסה את כל הפגמים בחלק התחתון של הגוף שלי אז מה זה כבר משנה. אף אחד לא מסתכל, אני יודעת, לאף אחד לא אכפת, זה כולה ים, אמרו לי, עשרות פעמים, ואמרתי לעצמי, כולה ים. אבל גם היום לא הצלחתי, אולי ביום אחר.. יום שהים יהיה בו ריק, יום שאנשים עובדים, אולי אז, לבד, אצליח ללכת לים..</div>Sat, 22 Apr 2017 15:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14889045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14889045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14883217<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי פה כמה שנים.. ועדיין בכל חודש אני רואה שמצטרפות בנות חדשות לטבעת.. אני נכנסת כדי לאשר.. לא יודעת למה.. בכל אופן הקהילה פה כבר מתה. אני הרבה פחות אובססיבית לגבי אוכל מפעם, מה שבאופן משעשע גרם לי לרזות ולשמור ולהנות תוך כדי. עדיין, כשאני עצובה, וזה מה שמעודד אותי, אני מבינה שאולי זה לא טוב.. נגיד חרא לי בעבודה, מזכירה לעצמי "מה שחשוב זה רק מה שחשוב" את רזה עכשיו, כשהיית שמנה יותר אמרת שלאנשים רזים אין סיבה להיעצב כי הם רזים, הם קלים, ועכשיו גם את. וכשאני עצובה, ובא לי להתאבד, אני חושבת שאין סיבה לנקוט באמצעים קיצוניים.. אם כלכך רע לך פשוט תרעיבי את עצמך עד המוות או עד בית המשוגעים. הייתה לי שנה די גרועה, אפילו שזה בוודאי לא נראה כך מהצד, כי לפחות, סיימתי את התואר, מצאתי עבודה, שנשמעת מאוד נחמד למי שלא מבין שהיא לא. הדבר הכי גרוע השנה, היה שנאלצתי לעשות הפלה. בחיים לא חשבתי שזה משהו שיהיה לי אכפת ממנו בכלל, או שאחשוב פעמיים, אבל, למרות שאני יודעת שזאת הייתה ההחלטה הנכונה, ואולי בגלל זה, זה הדבר הכי עצוב שאי פעם קרה לי. לא בכל יום אני חושבת על זה, רוב הזמן אני מדחיק</div>Mon, 27 Mar 2017 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיסטי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753216&blogcode=14883217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753216&blog=14883217