<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Wine of Blood</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 full moon in your eyes. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Wine of Blood</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199</link><url></url></image><item><title>חלומות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14296986</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בדרך כלל כשיש לי חלומות, אף פעם לא יהיו כאלה שהם טובים.. מבאס..

תמיד יש לי חלומות על מוות, שיורים בי ואני רואה יד של אדם זר עם אקדח בתוך הפרצוף שלי ומרגישה איך זה למות עד שאני קמה בפתאומיות..

חלמתי שעורבים רודפים אחריי עד למוות..

חלמתי שבעלה של אמא רודף אחרי חברים שלי (מה שבאמת קרה פעם) רק שבחלום הוא הרג אותם ואז אותי

חלמתי שכל העולם טובע באיזשהו חור ענקי ושאני רוצה לטבוע במוות עם כולם המערבולת נעצרת..

בקיצור.. יש עוד הרבה כאלה..

הלילה, היו לי חלומות באמת מוזרים שהרגישו מאוד מציאותיים..

אני לא זוכרת בדיוק בדיוק כי תמיד שמתעוררים זה ככה..

אני אני זוכרת את עצמי בבסיס, עם חברה שלי ומישהו לא מוכר מנסה להתיידד איתנו.. הכל חשוך ומעומעם.. 
הוא מנסה להתחיל עם כל אחת מאיתנו בצורה מגעילה.. עד כדי כך שאנחנו צועקות עליו שיטוס מהפרצוף שלנו ומתחילים איומים ומכות..

חברה שלי רצה וברחה משם ואני נשארתי שם איתו לבד והתחלתי בעימות ארוך של מכות&lt;/s&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 Mar 2015 00:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14296986</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=14296986</comments></item><item><title>את מפחידה אותי...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14296675</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מי את אישה?מה מסתתר מאחורי העיניים והגוף שלך?..את מפחידה אותי... מפחיד אותי אם נדבקתי ממך, ממי שאת..מפחיד אותי שאם עוד לא אז בבוא היום זה יקרה..מפחיד שנולדתי לאישה שיודעת מאוד לאהוב אבל ברגע אחד מתהפכת ואני ואחי נהיים ההורים שלך.. אלה שמרגיעים אותך יותר ממה שאת אותנו במשך החיים..מפחיד שאת לא היית ולא תדעי עוד לעולם להיות מי שאת צריכה להיות- אמא.כי את פשוט לא יכולה.. את לא רעה.. כמו שאומרים שאתפשוט רע לך..הלוואי ויכולתי להבין למה ואיך פתאום נהיית לי ככה..מה יקרה שהוא לא יהיה איתך יותר? תישארי בחיים? תצליחי להתמודד לבד עם עצמך?מה יקרה שאבא שלך ילך מהעולם..מה יקרה כשהבן שלך יפסיק עם הרחמנות שלו כלפייך ויעזוב אותך כמו שהשאר עזבו אותך..את מפחידה אותי כי את לא צפוי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Mar 2015 16:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14296675</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=14296675</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14293667</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כלוא בתוך המוח, קורא למוות שיבוא כבר,מחכה לו פה עם כמה כוסיות של וודקה,לא מעניין אותי שכולם קוראים לי הזוי,המוח ריק, מרגיש קל בקושי עומד,שותה אלכוהול, כדי להרגיש כבד,אנ&apos;לא צריך לשקול מילים כי אין לידיכאון וחרדות בתכלס מה אני עושה?לא מצליח לנצח את זה, אז אני חי עם זה...

&lt;object width=&quot;425&quot; height=&quot;350&quot; data=&quot;http://www.youtube.com/v/icfLuC-CvJA&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Mar 2015 00:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=14293667</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=14293667</comments></item><item><title>הבדלים בין הבית של אבא לבית של אמא..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13825559</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בית של אבא:

בבית של אבא, כשמישהו נכנס, הוא יגיד בקול רם &quot;שלום&quot; גם אם אין אף אחד בבית.

בבית של אבא, מי שנכנס, יבוא לבדוק מי בבית וישר יתעניין לשלומו..

בבית של אבא, מותר להכין אוכל ולאכול נורמאלי ולחמם והמטבח לא ליופי..

בבית של אבא, כשיתחשק לו, הוא יביא לי קצת כסף שיהיה לי, גם אם לא ביקשתי ולא יגיד על אמא כמעט אף מילה רעה..

בבית של אבא, אני יכולה להכניס ולשים בחדר שלי מה שבאלי ולארגן אותו איך שבאלי בלי שיגידו לי משהו, כי זה שלי.

בבית של אבא, מותר לפתוח חלונות לאוורור מתי ואיך שרוצים.

בבית של אבא, מותר לפתוח את ארונות הבגדים ולא יהיה מחוייב כפקודה לסדר אותם באותו הרגע או בכלל לנעול במפתח.

בבית של אבא, לא חייב לנגב את המקלחת עד הטיפה האחרונה של המים וחייב שהכל יהיה כמו שצריך.

בבית של אבא, בימים שאנחנו לא אצלו (כמעט כל השבוע) אסור יהיה להיכנס כי זה לא נחשב הבית שלנו..

בבית של אבא, אם יחסר לי בגדים או נעליים או כל דבר כזה, הוא ישלח אותי לאמא בטענה שהיא צריכה לקנות הכל והוא לא מחוייב על כלום.

בבית של אבא, אם יהיה גרגר בגודל שרואים במיקרוסקופ על הרצפה, לא ימות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 23 Jun 2013 23:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13825559</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13825559</comments></item><item><title>עדיין לא נקלט לי בראש..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13824432</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נגמרו להם 12 שנים של &apos;לימודים&apos; בחיים לא האמנתי שיגיע היום הזה.. תמיד חשבתי שזה יהיה היום הכי טוב בחיי, עד שזה באמת קרה.. בכל התקופה האחרונה שכבר הרגשתי את הסיום שמתקרב הייתי בחרא מצב רוח עם חלומות מוזרים ובכיות וכאלה.. לא רציתי שיגיע היום שאני אצטרך לעזוב את דשנים, זה היה כמו בית שני בשבילי.. בחיים לא האמנתי שבית ספר יהיה לי כלכך נחמד מבחינת מה שהוא עצמו ולא רק לימודים.. מבחינת מחנכים ומבחינת הכל.. אולי לרוב לא דיברתי שם אבל זה היה סוג של הרגעה ללכת לשם אפילו בלי ללמוד, סתם לשבת ולבהות.. אם הייתי רבה עם אמא שלי ולא התחשק לי כלום באותו יום התעודדתי שיום אחרי זה אני אלך לבית ספר והכל יהיה טוב.. באמת שזה אחד המקומות הטובים שהכרתי, למרות השם הרע שיצא למקום הזה.. עכשיו שינו את השם ובשנה הבאה זה ייחשב כבית ספר חדש.. קצת עצוב המחשבה הזאת שאנחנו לא שייכים לחידוש הזה.. אבל לא משנה חח הדבר שמבאס אותי מאז האירוע סיום, זה החוסר וודאות הזה, אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו ואני כל הזמן מתבאסת מזה שאני לא אראה כבר את כולם בשגרה של היום יום.. לא האמנתי שהיום הזה יגיע מתישהו ועדיין מרגיש לי שאני ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 Jun 2013 23:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13824432</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13824432</comments></item><item><title>הרגע הזה...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13785043</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שמרגיש לי כאילו כל העולם נגדי.. שאפחד לא אוהב אותי, שאפחד לא שם עליי.. בלי שום סיבה מוצדקת.. שאנשים אפילו אלה שאמורים להיות משפחה אומשהו כזה מסתכלים עליי במבטים מתנשאים ולא אומרים מילה חוץ מלבהות בי ולגרום לי לחשוב שעשיתי משהו רע.. כאילו כולם שונאים אותי, ומצד שני אין אפחד שישנא אותי.. כי אולי באמת אין אפחד זה די הרגשה חרא.. הרגשה שאני לבד בעולם, שלכולם יש מיליון חברים להיות איתם בלי הפסקה, ורק אני בבועה שלי בבית בתוך החדר שהכל סגור ואני מציירת דברים כמו אנשים שהם הכי משוחררים שיש, וכאילו אני נעולה באיזה עולם לא טוב שאי אפשר לצאת ממנו.. עולם כזה של באסה, של מוזיקה מבאסת, של לבד.. של.. לאדעת.. של הכל.. כל מיני דברים קורים, במיוחד בזמן האחרון, דברים שבחיים לא דמיינתי שיקרו.. הכל מרגיש שזה כאילו משהו שבפתאומיות קרה אבל זה הולך להיות כאילו חרא של זמן כזה.. מכל הכיוונים.. הכל מרגיש שהולך להיות מבאס ואין לי מושג למה מרגיש לי ככה כבר די הרבה זמן.. נמאס לי להרגיש תקועה בזמן כזה וכאילו באמצע החיים אני תקועה כזה, אבל מצד שני זה לא מפריע לאפחד כי בשביל כולם אני כולה איזה גרגר קטן שלא מזיז לאפחד..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 19 May 2013 00:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13785043</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13785043</comments></item><item><title>ללכת לטכני אחרי 3 שנים שלא הייתי שם..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13761454</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איזה מוזר זה.. שהיום ההשבעה של מתן דווקא בטכני.. והוא ביקש ממני לבוא.. ועכשיו אני הולכת לנסוע לשם עוד מעט ויש לי תחושה כזאת שהולך להיות קצת מדכא כזה, לחזור לשם אחרי 3 שנים שלא הייתי שם ותמיד רציתי רק לחזור לשם אחרי שהעיפו אותי אבל מה שהכי מבאס אותי, זה שאני הולכת לנסוע לשם את כל הדרך הזאת שנסעתי גם בכיתה ט&apos; כל בוקר וזה לנסוע את זה לבד.. ואז שאני אהיה שם, זה לראות את כל המקומות שהייתי בהם עם כל מיני אנשים ובעיקר להיזכר בכל הדברים הכי הכי קטנים שעשינו שם, כל השטויות והצחוקים והדרך למקומות ולמסדר בוקר וגם כל ההכנה של ההשבעה שלנו ופתאום ללכת את זה ל ב ד ורק להיזכר ולהיות בבאסה כזה חח למרות שאני באה לשם בשביל מתן לראות אותו וכל זה אבל עדיין אני יודעת שהולך להיות לי עצוב..

טוב כדאי שאני אתארגן לי ונראה אחרי זה איך היה חחח
                    
עריכה; 21:47:
טוב אז אחרי שהייתי בטכני, נזכרתי במיליון דברים שעשיתי שם.. היה די מדכא כמו שחשבתי שיהיה אבל זה שעמנואל היה איתי והוא היה סוגשל &apos;תירוץ&apos; לעשות סיבוב בבצפר אז עבר יחסית בסדר ממה שציפיתי..
ההשבעה היתה.. כמו כל השבעה של הטכני (הופתעתי שה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 29 Apr 2013 10:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13761454</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13761454</comments></item><item><title>מתחיל להימאס תאמת..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13752208</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האמת שקצת נמאס לי מכל האלה שיורדים עליי כל הזמן.. כאילו מה כמה אפשר כבר.. זה שטויות של ילדים ביסודי, לא בי׳,י״א,י״ב..
זה אולי ככה באמת אבל זה לא סותר את העובדה שזה כן מפריע לי וכן באיזשהו מקום פוגע..
כל הזמן אומרים לי להתעלם או לאדעת מה אבל למה להתעלם? למה לשבת בצד להקשיב לכל החרא הזה ולשתוק כל החיים?
הבעיה אצלי שבמצבים כאלה אין לי כזה מה לענות וגם אם כן אז לא משהו שעוזר במיוחד וגם שכל הזמן עושים את זה זה גורם לי לפעמים לחשוב מה בעצם אני עושה פה בחוץ? אולי אני צריכה להישאר בבית ושאפחד לא יסתכל עליי וכל כך ״יסבול ממני״ אולי יהיה ככה טוב לכל אותם האלה.. ואולי גם לי יהיה טוב להיות מנותקת מכולם וככה אפחד לא יעצבן או יפגע..
אין לי מושג מה לחשוב עוד.. חוץ מזה שאני מקווה שהיום הזה יגמר מהר כי אני גם ככה לא כזה מרגישה משהו..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Apr 2013 10:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13752208</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13752208</comments></item><item><title>פולין</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13722291</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;




ביום ראשון שעבר בלילה טסנו לפולין אחרי תהליך הכנה ארוך בשביל זה...
היה שם שבוע שעבר די מוזר אפשר להגיד.. כולם חשבו שהם הולכים לבכות וכל זה שם.. לי אמרו &quot;את בטוח הולכת לבכות&quot; אני כמעט הייתי בטוחה שאין סיכוי..
שהגענו לשם לקח לי כמה ימים להבין שאני אשכרה בפולין.. כל הימים האלה במחנות עברו מוזר כזה ולא בדיוק ידעתי איך להסביר בפעולות לילה מה עובר עליי.. ניסיתי, אבל לא כזה הצלחתי בדיוק כמו שהיה לי ורציתי להגיד.. למרות שאחרי היום הראשון איכשהו כן הצלחתי להגיד קצת אבל לא בדיוק הכל.. קיצר הימים שהיה לי באמת קשה זה היום במיידנק, שראינו את התאי גזים וכל הקירות הכחולים שנהיו ככה מהחמצן והציקלון B של הנאצים הזונות האלה.. הכחול הזה זה אחד מהדברים שלא יוצאים לי מהראש.. וכל הזמן שהיינו שם דמיינתי בעיקר את האנשים התמימים האלה עומדים בפנים מסכנים ושאשכרה רבע שעה אחרי זה כולם נחנקים למוות.. דמיינתי את הצרחות שהיה שם, את הבכי של האנשים.. בעצם רוב היום הזה שם עבר לי בדמיון.. גם התנורים ששרפו בפנים אנשים, דמיינתי איך הנאצים מכניסים לשם את היהודים בלי טיפה אחת של רחמים ובעיקר באכזריות כזאת.. ראו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Mar 2013 18:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13722291</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13722291</comments></item><item><title>!@#%$^&amp;*)(_()*&amp;^% &gt;;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13696906</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יום אחד אני אשתגע כבר!@#$%^&amp;amp;*)(-____-


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 07 Mar 2013 00:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (full moon in your eyes)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=753199&amp;blogcode=13696906</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=753199&amp;blog=13696906</comments></item></channel></rss>