http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת, כ"כ הרבה זמן בחושך, היאוש הבשר הגאווה, אויבים גדולים שאני טיפחתי, להדליק את השמש בצחוק ובכי, ובמנגינה, אני כבר מגיע, אני כבר נמצא.heCopyright 2026 אחלום לנצח. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13989213<div align="right" dir="rtl">מזג האוויר הזה עושה לי מצברוח מוזר, קפיצות לא מובנות בין אושר צרוף לדיכאון קליני.כשיש רוח, וקופא לי האף(וגם היד שמחזיקה את הסיגריה) פתאום אני מתמלאת בהרגשה כזאת, שבדיוק כאן אני אמורה להיות בדיוק ברגע הזה. שאין יותר טוב מהרגע הזה, שאני לבד עם הסיגריה שלי והאף הקפוא שלי.ואז בשבריר של שניה אני שמה לב שאני לבד עם הסיגריה שלי והאף הקפוא. ואז תוקפת אותי הידיעה שאני לבד. ממש לבד. ממש עכשיו ברגע המושלם הזה, אני לבד.כמו שאמרתי, מצברוח מוזר.רציתי לכתוב יותר, אבל כמובן שנתקעתי עם חצאי מחשבות. המקלדת פחות זורמת לי בין האצבעות. אבל ברגע שאני מעלה על הכתב דברים כמעט אף פעם לא יוצא לי להעלות אותם לפה בסופו של דבר.</div>Thu, 12 Dec 2013 03:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13989213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13989213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13977322<div align="right" dir="rtl">מתחשק לי שיעבור הזמן מהר יותר. פשוט לדלג על הקטע הזה בחיים שלי ולעבור לשלב שנזכרים בנוסטלגיה ומדברים על כמה טוב היה אז.הצבא לא עושה לי טוב, ולמרות שהדברים ממש מסתדרים בשבוע האחרון ופשוט אין לי כוח יותר.אז היום אני בבית, כבר חודש וחצי. כי הבריאות שלי בזבל, אבל זה מתחיל להסתדר.ויש לפני לפחות עוד חודשיים-שלושה בבית. כי יש לי המון טיפולים לעבור.וסביר להניח שכל חייל שייקרא את המילים שלי יקלל אותי ממש.אבל זה לא משנה שקשה לי.אני אפילו לא יודעת למה אני פותחת את הנושא הזה בכלל.זה לא מה שרציתי לומר.קשה לי וריק לי וזה לא מעניין אף אחד.יכולתי לשרת בתל השומר\קריה וללכת לטיפולים שלי במקביל.אני משתגעת להיות לבד כל הזמן.מה לעשות שכולם בצבא.אני לא יכולה לעבוד, אלא אם זה יהיה ב"שחור". ואני לא מוצאת כלום.אני הולכת שלוש פעמים בשבוע לאיכילוב לשעה ובזה מסתכם השבוע שלי.אז אני ישנה רוב היום.למה אני נותנת לעצמי להגרר לזה שוב.לא רציתי לדבר על הצבא בכלל.פשוט המילים זורמות לי מהראש לאצבעות ואז למקלדת.רציתי לומר שקשה לי בלי שום קשר לצבא.קושי אחר לגמרי.שלא רציתי להתמודד איתו בכלל.אבל עשיתי את המעשה הבוגר וחתכתי לפנ</div>Thu, 28 Nov 2013 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13977322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13977322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13954757<div align="right" dir="rtl">אז תודה, למ"כית שלי בטירונות, שאמרה שאם אני אפרוש עכשיו ההורים שלי יהיו פחות גאים בי.ותודה לרופאה, שטיפלה במחשב במקום להתרכז בי, המטופלת.ותודה גם לחופ"ל, שלקחו לו 4 שבועות שלמים להוציא לי הפניה לבדיקה שמגיעים אליה בלי לקבוע תור.ותודה כל הסגל בפלוגת מרץ 13 בגדוד, שיום אחרי יום משך אותי עם טופס טיולים, פשוט ככה. למרות שההחלטה כבר נעשתה, היה סד"כ נמוך והרי צריך לשמור.ותודה לסגל בבה"ד 7, שבמהלך הקורס לרגע אחד לא טרח להתייחס לעובדה שאני בחורה אחת בקורס של חמישים בנים.ושוב תודה לכם, על ששיקרתם לי לגבי השיבוץ שלי אחרי הקורס, למרותשעברתי התקף חרדה רציני.ותודה לקשר"גית של הגדוד, שאמרה שכל מה שאני מרגישה לא לגיטימי.ולמ"פ מפקדה, שאמרה שאין לי סיכוי לצאת מפה.ולמג"ד, שגרם לי לבכות.וגם לקשר"ג המחליף, שהחליט שהוא פסיכולוג ולא הבין כמה שהמצב שלי לא תקין.ולרופא בגדוד, שהייתי צריכה להתחנן בשביל הפניה למיון. חס וחלילה לפינוי, כמובן שהפניה ליום חמישי על חשבון הזמן הפנוי שלי.ושוב למ"פ מפקדה, שכנראה מעולם לא תייקה את הבקשה שלי לקב"ן.ותודה גם לקב"ן בכלא, שלא ראתה שאני במצוקה, פשוט כי אני באה מרקע נורמטיבי ומ</div>Sat, 02 Nov 2013 03:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13954757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13954757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13909130<div align="right" dir="rtl">נדמה בכל הסיפורים עלינו, שאנחנו לא נועדו להיות.אני לא יודעת מה רציתי להגיד בזה.סתם שורה ששמעתי בשיר.נדמה לי שככה היא הלכה.אולי.אני מותשת כבר.אני אפילו לא יודעת לומר למה.אני לא יכולה יותר לשבת ולשתוק, אבל פשוט אין לי מה לומר.אני רוצה להוציא הכל. להקיא הכל.אבל כלום לא יוצא.נמאס לי.לחכות שמשהו יקרה.וכלום לא קורה.אליס אומרת למלך שיעצור דקה,היא לא מבינה שאי אפשר לעצור דקה. אי אפשר לעצור את הזמן.למרות שלאחרונה מרגיש לי כאילו הזמן ביקום שלי עצר.אני חושבת שאני חיה את החצי שנה האחרונה במעין סצנה כזו שכל העולם עובר מולי בקצב נורמאלי ורק אני איטית יותר.אני בשוק שרק ספטמבר.שרק חצי שנה עברה.ובהשוואה לחצי שנה שקדמה לה.אולי זה כי אני פשוט לא רואה לזה עתיד.המסגרת הזאת כבדה מדי על הכתפיים שלי.אין לי מה לומר.אני כותבת בכוח.לרוב זה נראה כמו עכשיו.לעיתים יוצא משהו ששווה לשמור.אני שומרת הכל בכל זאת.וזה סתם מדכא אותי.מתחשק לי למצוא פינה משלי כבר.כי אני פה עכשיו, אבל זה לא תקין. אני פה עד שלא אהיה יותר.וגם שם אני פשוט לא מוצאת את עצמי. מהר מאוד ברחתי חזרה לפה.עד שיבואו לקחת אותי.מעניין אם אעמוד במילה שלי ואל</div>Sun, 15 Sep 2013 03:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13909130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13909130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13853056<div align="right" dir="rtl">אני אוגרת בתוכי כמויות לא הגיוניות של תסכול כלפי המערכת.מעולם לא חשבתי שאפשר לאגור כ"כ הרבה תסכול.לאף אחד מתוך המערכת לא אכפת.מורחים אותי. ומסבנים אותי. ושוב מורחים.ונמאס לי להאמין.לא מעניין אותי בכלל אם האנשים פה יטחנו שמירות. בכלל לא.מעניין אותי רק לצאת מפה כבר.ואני רק מחכה. כי ההחלטה בדרגים הגבוהים יותר כבר נעשתה.ומורחים אותי.כאילו הזמן שלי לא יקר.אני שונאת את זה שמתייחסים אליי כאילו אני פחות בנאדם.אני רוצה להיות כבר בבית.</div>Fri, 19 Jul 2013 03:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13853056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13853056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13589135<div align="right" dir="rtl">כואב לי לראות לאן הגעת.יותר כואב לי לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי בורחת.אחת משתי האופציות הבאות- הייתי יחד איתך במקום הדפוק הזה, או שהייתי מוציאה אותך מהמקום ההוא והבעיה הייתה נעקרת מהשורש.בכל מקרה כואב לי.ואני משתגעת ממך אפילו כשאת כבר לא פה.</div>Wed, 12 Dec 2012 02:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13589135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13589135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13496279<div align="right" dir="rtl">אני כבר חודש במסגרת החדשה הזו, בקומונה, עם הגרעין. אמנם עם חמישה ימים בבית בראש השנה ועוד שבוע בסוכות, אבל הסוויץ' בראש כבר נעשה.ואני לא מצליחה לתחזק שום קשר שיש לי בבית. כי הסוויץ' שאני עשיתי, אף אחד אחר מסביבי עוד לא היה צריך לעשות.אני שמה לב איך שאף אחד בכלל לא מנסה להבין אפילו מה שעובר עליי פה.זה מעצבן אותי שאפילו החברות הכי קרובות שלי פשוט לא מתעניינות בכלום. ויש לי המון לספר. הדברים קורים פה בקצבמסחרר.אז אני מסננת, ולא עונה, ונעלמת. כי אין לי כוח להתמודד עם זה. אין לי כוח לשבת במשך שעתיים ולשמוע על החיים שלכן. כי היחס פשוט לא הדדי.אז אני אמשיך להעלם ולסנן, עד שזה כבר לא יהיה כ"כ קריטי.וזהו.</div>Sat, 06 Oct 2012 12:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13496279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13496279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13421553<div align="right" dir="rtl">אז שלושה שבועות באירופה התקצרו במפתיע לשבועיים.אני עוד ברגשות מעורבים לגבי זה. אני לא יודעת למה הרגשות שלי כ"כ מעורבים. אני אמורה לכעוס.אני לא יודעת אם אני מתמודדת עם הדברים ממש טוב או לא מתמודדת בכלל.אני מאוכזבת מאיך שהוא התמודד עם הדברים, ועם העובדה שהוא לא טרח לשתף אותי בהחלטות שלו במהלך כל השבועיים האלו, אבל מצד שני אני קצת שמחה שזה יצא ככה. קיבלתי עוד שבוע של חופש בארץ עם כל האנשים שאני אוהבת. חשבתי שהוא יפצה על זה. חשבתי שהעובדה שנהיה ביחד תספיק לי. שהוא יהיה במקום כולם. והוא לא נכנס טוב לנעליים הגדולות האלו.אני לא יודעת אם הציפיה גרמה לי להתאכזב או שהוא באמת היה מאכזב, אבל אני בסה"כ בסדר.אני שמחה שראיתי את הפרצוף האמיתי שלו.הוא גם שלח הודעה בערך שלושה ימים אחרי שהגעתי לארץ. שהיה לו חלום שאנחנו עוד באירופה ואנחנו הולכים לאיזה מסיבה. וגם שאל אם הגעתי בשלום. אם נדמה לו שהכל יהיה כרגיל עכשיו הוא לגמרי טועה.ואם נדמה לו שהוא יוכל לבוא בדצמבר לארץ ויהיה לנו נחמד ביחד, אז הוא טועה.אני עוד מחכה להתנצלות שמגיעה לי.</div>Sat, 18 Aug 2012 02:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13421553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13421553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13358310<div align="right" dir="rtl">אני מוצאת את עצמי נלחמת בעצמי על כל דבר. זה חופש, אני אמורה להשתחרר ולהתפרע, אבל כל מה שאני עושה זה להפרד.אפשר לחשוב, כולה אני נוסעת לשלושה שבועות. ואח"כ עוברת לחיות במרחק של שעה על כביש 6.אני עוד לא מתה. למה אני מתעקשת לעשות מזה סיפור כ"כ גדול?סעמק.</div>Tue, 10 Jul 2012 04:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13358310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13358310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13327017<div align="right" dir="rtl">ביום ראשון הבא, אני אקום, כנראה בצהריים, ויהיה לי ריק.ביום רביעי יש לי את טקס הסיום ואת המסיבה עם השכבה, ואחרי זה אין יותר כלום.אני קצת מתחרטת שלא ניצלתי את המסגרת הזו כל עוד יכולתי.אני אקום ביום ראשון, ולא יהיה לי כלום על הראש.ואני מבועתת.אני מתה מפחד.כי מעכשיו, זה החיים האמיתיים.מעכשיו, המעשים הם אלה שנחשבים, ולא הפוטנציאל שלי.כי מעכשיו, לא יהיה מי שייתקשר להעיר אותי כשלא אקום.לא יהיה מי שידבר איתי פעם אחרי פעם וכמעט ייתחנן שאני אעשה משהו עם עצמי.מעכשיו, כשאני לא אקום, בצבא יכניסו אותי לכלא, ואח"כ בעבודה יפטרו אותי.לאף אחד לא יהיה אכפת ממני באמת, כמו שעד עכשיו מאוד התאמצו להביא אותי למקום טוב יותר.מעכשיו זה רק על פי אינטרס כזה או אחר שאני אשרת.ואני מפחדת.אני מפחדת שאני אשקע ולא יהיה מי שירים אותי אחר כך.כי אני כל כך רגילה שהם שם כדי למשוך אותי חזרה.אוף.ואני על סף דמעות כבר שבוע.ואני לא רוצה לסיים תיכון.</div>Thu, 21 Jun 2012 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (אחלום לנצח)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749601&blogcode=13327017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749601&blog=13327017