http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141heCopyright 2026 Rocher. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12879130<div align="right" dir="rtl">אני די מבולבלת מהחיים ופעם ראשונה אני מחפשת את הנורמליות. זה קשה כי שנים אני מתאמצת בלהקיף אותי באנשים לא נורמליים, מושגעים, לא מעשממים. # אז עידכונים בקצרה:- רבתי עם ההורים שלי מיליון פעמים בחודשים האחרונים. בריב הגדול שלנו ארזתי תיק ב 12 בלילה והייתי מוכנה ליציאה עד שאבא שלי יצא מהחדר ואמר שאף פעם לא מאוחר בשביל לתקן. אישית אני חושבת שבשבילנו מאוחר מידי אבל החזרתי את התיק לחדר כי תחושת הניצחון עליהם הספיקה לי הפעם. - המצב עם יניב יכול להיות יותר טוב אבל אף פעם הוא לא היה כ"כ טוב. החודש אנחנו 7 חודשים ביחד (מערכת יחסים פתוחה עדיין אבל ביחד) ויש רגשות שעולים ויוצאים החוצה. הוא יותר מדבר, יותר נפתח, יותר אוהב. הוא עדיין לא מסכים לשכב איתי. הוא מדבר על לעשות את זה מיוחד בשביל הפעם הראשונה שלנו. קוקסינל קצת כי אנחנו לא בתולים אז בשביל מה? הוא אומר שאם נתחתן הוא לא רוצה לזכור את הפעם הראשונה שלנו בתור משהו זול שקרה באוטו. מכבדת אותו ואפילו מכינה לו הפתעה. איך נשמע ג'קוזי, אור נרות ומוזיקה לפעם הראשונה שאנחנו מזדיינים אחד עם השניה? (כן אני יודעת הבטחתי ליניב לא להגיד מזדיינים- "אני לא רוצ</div>Thu, 17 Nov 2011 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12879130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12879130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12655990<div align="right" dir="rtl">אני פתאום מלאה. כ"כ מלאה שזה מפחיד. הריקנות שעטפה אותי איתך נעלמה. אין כבר מי שיגאל אותי ממחשבותיי וריגשותיי. השקט הזה לידך, אותו השקט שיצר את הריקנות, לו אני מתגעגעת. זה שקט אחר, שקט שונה, שקורא לי להישאר איתך. כן זאת הסיבה שנשארתי. עם אחרים הרגשתי את הכעס, התשוקה, האכפתיות ואפילו חיבה אבל איתך זאת הייתה ריקנות. מדי פעם השתלטה עלי התשוקה שידיי רעדו על זיפי פנייך ושנצמדנו והתחככנו זה בזו בסערה. או ששפתיך מצצו את פטמותיי כאילו היו סוכריה המתוקה לגרונך. הרגשתי תשוקה, תשוקה חולפת, מתמוססת בריקנות הזאת שלנו, הריקנות שכ"כ אהבתי. ובתוך כל האהבה הזאת לריקנות ניסיתי גם למצוא מקום אחר, לתת לך את ההזדמנות שלך איפה שכולם נחשלו- ללמד אותי אהבה מה היא, לגלות לי אותה אולי ולהאמין בקיומה. נכון אף פעם לא פתחתי לך את ליבי או נשמתי, נשארתי לידך ואיתך אותה רקנית וסתמית, אבל כן ניסיתי להרגיש, להעיר את ליבי מתרדמת החורפים שנסחפת לאביבים ואוכלת את חיי. שקראת לי צ'ולי ניסיתי להרגיש חיבה. ששיקרת התאמצתי לכעוס. שעשית ניתוח לא הייתה בי אכפתיות. הכל היה סתמי. ריקני. בלי מחשבה. בלי רגש. ניסיתי לשנות ונתתי לך</div>Mon, 01 Aug 2011 01:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12655990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12655990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12646732<div align="right" dir="rtl">משהו שקורה ברגעים אלו. נראלי שאני ויניב זה הסוף. אחרי שבוע וחצי בלי לדבר שבסופם הוא התקשר אתמול וסונן אז הוא נעלב. כרגע אנחנו מדברים בצאט בפייסבוק. הוא שאל אותי למה אני מסננת אותו אז אמרתי לו שאין לי כוח. יניב: אין לך כוח למה? אלי? סעי סעי ללפלנד אני: התחלנו? כי גם אני יכולה לשאול למה אתה מסנן. זה המשיך בטענה שהוא לא מסנן ואני כן ואז הוא אמר לי תתבגרי אני: לי אתה אומר להתבגר? תראה איזה סרט אתה עושה מזה שלא עונים לך יניב: לא ענית שבוע וחצי (הוא התנתק) אני: התקשרת פעם אחת וזה היה השבוע זהו. לפחות אל תשקר. אני ככ שונאת את זה לא יודעת מה יסגר אבל כ"כ אין לי כוח אליו כבר. </div>Wed, 27 Jul 2011 16:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12646732http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12646732http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12639652<div align="right" dir="rtl">שיר שכתבתי לפני כמה שנים ועכשיו מצאתי את הטיוטה שלו במגירה.(תודה לאל שאני לא עושה שם פסח כמו שאמא מבקשת)מרווה את ליבימה אוכל לעשות נגד כל הזמןשמתעתע אותי ומשאיר סימןואיך אתה לוקח לי את הכוחכך משאיר אותי מופקרת לרוחואיפה אקבור את הזיכרוןשממנו נולד השיברוןשמקשה לי על הנשמהלוקח גם את אחרונת הנשימהשסוגר אותי במבטךומשאיר אותי אילמת מול מילתךפזמון:אם ישאלו לאן הלכתיאל תספר שברחתישהפחד השתלט על רגלייתשקר, תגיד שאתה לא שוכח את עינייואל תוסיף מילהרק בקש בשמי סליחהשלא אשוב לעולםאם תמצא אנשים שחסרוני הוא בדידותםבלעדייך אני כמו שדה בבצורתוליטוף של אחר גורם לצמרמורתכמה עוד אפשר להילחם בכאבשגורם לי להרגיש לא לבד עם הלבולא במרחק אני לך כנועהעדיין מרגישה שבין ידייך כלואהומתי יגיע הזמן שאנצח אותךאוכל לעמוד מאושרת מול דמותךבלי שארגיש שיש מישהי במקומישאתה לא מרגיש את חסרונישיש לך למה לצפות למחרושחזרתי לבקש סליחה מאוחרפזמון חוזר..ואם תראה שחזרתיזה רק בגלל שהאמנתיבי וגם בךכי חשבתי שהתעורר בך כאבךוזה אתה שזורם בגופי ובדמיזה שאתה שכמו נחל מרווה את ליביזה כ"כ ישן שאני לא זוכרת על מי השיר ומה הוא גרם לי להרגיש</div>Sat, 23 Jul 2011 23:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12639652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12639652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12637983<div align="right" dir="rtl">זה מה שאני עושה יום שישי בלילה- חושבת עלייך. העובדה שאני כועסת עלייך, או אמורה לפחות, לא מזיזה לי. העובדה שלא דיברנו שבוע גם לא עוצרת בעדי. אני שואלת את עצמי מה עוד אתה צריך לעשות כדי שאני אשנא אותך, אפילו קצת. או לחילופין מה אני צריכה לעשות כדי שתתאהב בי. זה כבר ממזמן לא חלק ממשחק. הפסקתי לספור את הצעדים ואני אפילו מרשה לעצמי להפסיד פה ושם. אני רק רוצה שתתאהב בי, כמו שאנשים נורמלים רוצים. אני רוצה להרגיש את הזיפים שלך ולדעת שאני האישה היחידה שמתרקפתעליהם. אני רוצה לראות את החיוך שלך ולהרגיש שזה בגללי. להריח אותך אחרי משחק כדורגל. לרצות אותך גם שרע לי. אני פשוט לא מאמינה שאני מדברת ככה על גבר. זה נשמע כמו גירסה נואשת ולא מוצלחת שלי. גירסה שאני בעבר הייתי נחרדת ממנה (אה אופס גם אני בהווה נחרדת ממנה). מה יש לי? מה עובר עלי? איפה אני שלא מחפשת קשר מחייב ובורחת מהנורמליות? זאת שלא מחפשת אהבה אצל גבר ובטח שלא משענת. רק חסר לי לצייר לבבות סביב השם שלו. נ.ב: הוא שבר את השיא! אנחנו ביחד 3 חודשים. -אם אפשר להגיד על היזיזות/יחסים פתוחים (נשבעת שאיבדתי את הכיוון) ביחד-</div>Sat, 23 Jul 2011 02:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12637983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12637983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12582488<div align="right" dir="rtl">אני לא מצליחה להירדם כי אני לא מפסיקה לחשוב עליו. זאת פעם ראשונה בחיים שלי שגבר מצליח להכניס אותי לתוך מערבולת של תחושות. אלו תחושות שקשה להסביר אבל כואב להרגיש. לפעמים זה מעלה לי חיוך על הפנים ולפעמים זה תוקע לי סכין בלב. הייתי רוצה למחוק את הכל ולהמשיך לחיות בלעדיו. הייתי מוותרת גם על הזיכרון הכי מתוק שלי ממנו למען זה שישרפו ממוחי את הזיכרונות ששורפים לי בלב. קחו אותו ממני, תרחיקו אותו מחיי כי הוא מרוקן אותי. קחו את תחושת ידיי על זיף פניו. הוא מכיר אותי, יודע שחלשה אני למראה זיפי פניו. לעולם לא אראה את פרצופו נקי, רק שזיפים מקשטות אותו. שאוכל להרגיש את הגבר שבו ולהתמוסס. קחו גםאת הפרפרים בגופי ממבטו הקר והחד. אוי העיניים האלו. סכינים סכינים הן בליבי. שחורות כמו החושך. ריקות כמו ימיי. וראיתי בהן משהו מיוחד, כי דרך עיניו אין חלון לנשמה. כי דרך עיניו אי אפשר לראות כלום. וראיתי בזה אתגר, כי גיליתי שקרים וגיליתי גברים מעיניים. אבל הוא דרש יותר ממבט. את הרטט בגופי מנישיקותיו הרעילות קחו יחד עם הכל. איך שהוא מנשק בעדינות וברכות כדי לקרב אותי אליו ורק אז תופס את ראשי ומוצץ את צווארי. הו</div>Sun, 26 Jun 2011 01:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12582488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12582488http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12580247<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שהכל נופל עליכם בבת אחת ואתם מתמוטטים? נופלים? נשברים? מתפוררים? הדמעות חונקות אותך ואתה יודע שהפיתרון זה להוציא אותם אבל אתה משחק אותה אמיץ, גיבור, ומשאיר אותם בתוכך ואז הן מתחילות להטביע את ליבך והוא צף. הוא צף. מחפש מקלט, מפלט, אבל זה לא נשלט ובטח לא נקלט. אז הוא מוותר. הדמעות יוצאות.. מהר מידי, לאט מידי או בידיוק במהירות הנכונה. הדמעות יורדות.. הרבה, קצת או בידיוק בכמות הנכונה. כל זה לא משנה כי בכל מצב אתה נחנק. רבתי עם אמא שלי ויצאתי מהבית בכעס. התחלתי ללכת בשכונה בלי לדעת לאן עד שמצאתי את עצמי בגן שעשועים. לא סתם גן שעשועים, זה הגן שבו אני ויניב יושבים בו תמיד. התיישבתי בספסל, הספסל שלי ושל יניב, ובכיתי. בכיתי רק כמה דקות עד שהחלטתי שאני לא חוזרת בקרוב הביתה. דיברתי עם חברה. היא הייתה בבסיס. דיברתי עם חברה אחרת. גם היא הייתה בבסיס. היא הרגיעה אותי ואילצה אותי להישבע שמיד אחרי שאני מנתקת לה אני חוזרת הביתה. היא כ"כ מכירה אותי. היא יודע שבמצבים כאלו אני נוטה לעשות שטויות. רק להשתכר במקרה הטוב. במקרה הרע זה להשתכר ולעשות שטויות עם גברים. ניתקתי</div>Sat, 25 Jun 2011 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rocher)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749141&blogcode=12580247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749141&blog=12580247