<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>getting over</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2019 enough. All Rights Reserved.</copyright><image><title>getting over</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604</link><url></url></image><item><title>:)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604&amp;blogcode=12572216</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שנה הבאה תהיה לי תעודה טובה יותר. כי אני יכולה יותר. אז מה עם י&quot;א זו שנה קשה? אני עדיין יכולה יותר. אני רק צריכה להתאמץ.
זה הכל. לשבת על התחת.
שנה הבאה אני אהיה מסודרת. בלי קשקושים בסוף של המחברת. תמיד להכניס את הדפים חזרה לקלסר. אני אעשה שיעורים כשצריך, כדי לא לשכוח מהם אחר כך. 
אני אבוא רזה יותר לבית ספר שנה הבאה. אבל גם בריאה יותר, ויותר בכושר.

יש לי חודשיים שלמים להתכונן לזה. :)

בינתיים אכלתי פסטה ועוף, ושתיתי המון המון מים. 
התכנון להיום הוא עוד תפוח ומעדן 3% בערב. אין לי כוח לחשב קלוריות, אבל זה נראה לי בסדר. 

חופש נעים לכולן (:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 21 Jun 2011 16:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (enough)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604&amp;blogcode=12572216</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748604&amp;blog=12572216</comments></item><item><title>שלושה קילו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604&amp;blogcode=12568206</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בסה&quot;כ שלושה קילו. ובכל זאת, עניין של חיים ומוות. אני לא רוצה לרזות עוד, רק שלושה קילו. הגבול שמותר לי. להיות הכי רזה שאפשר בגבול הבריא, לא יותר מזה. ואני מפחדת לא לאכול, לחיות שוב על 400 קל&apos; בקושי, על מעדנים דיאט וגמבה וכוסמת. אז אני מקיאה. כי כן, לאכול ולהקיא זה הפתרון הפחות מפחיד. פחות דופק. פחות הורס. את עדיין מקבלת מחזור והשיער לא נושר כמו מקודם. 
ואני יודעת שזה לא טוב, אל תבינו לא נכון. אני יודעת כמה זה כן הורס ודופק, ובכל זאת לא מצליחה לעצור את עצמי. ברגע שאני מרגישה את הבטן מלאה אני מתכופפת מעל האסלה. אפילו לא צריכה לדחוף אצבעות. הכל כבר יוצא לבד. ואז אני מרגישה הקלה. רימיתי את זה. נהניתי משני העולמות.

אני לא רוצה להיות במקום הזה, לא רוצה להקיא ולא רוצה להפסיק לאכול, ולא רוצה להתעסק בזה ולתת ל3 קילו האלה, שהם רק 3 קילו מעל המשקל הכי נמוך שאני יכולה להרשות לעצמי להגיע אליו, להיות הדבר העיקרי שמעסיק אותי. 
כי מגיע לי יותר.
ואני מסוגלת ליותר.
גם מידה 26 זה בסדר. זה עדין לא שמנה. 

ובגלל זה בעצם פתחתי את הבלוג הזה, כי נראה לי קל יותר להתמודד ולשתף. ואולי כדי שעוד בנות לא יכ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 19 Jun 2011 19:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (enough)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748604&amp;blogcode=12568206</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748604&amp;blog=12568206</comments></item></channel></rss>