http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420too many thoughts are on my mind to summerise it all in one little sentence.heCopyright 2026 Anonymouse.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/84/74/748420/misc/22947790.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12623996<div align="right" dir="rtl">מדהים, אני כול-כך אוהבת כרישים. ולא רק אותם, אני אוהבת חיות טורפות. צמחים טורפים. הכול- נחשים, טרנטולות. יש לי פטיש אחד ענק לחיות מפחידות. בייחוד דגי פיראנה. וזה לא נגמר פה- אני גם אוהבת דם. מה זה אוהבת- אני מתמלאת אדרנלין והתרגשות לא מוסברים. אני מתכוונת להתחיל אגרוף. הסיבה האמיתית לכך, שאותה אני לא מספרת לאף-אחד, היא שאני יודעת ששם לא ירחמו עליי. שם יפוצצו לי את הצורה. וגם לי תהיה הזדמנות לשבור למישהו את האף. כמובן שזה יקרה במקרה. בכלל לא בכוונה. מדהים, אני נחשבת לאדם רגוע ושליו.פשוט רואים כמה אף-אחד לא מכיר אותי... תראו את החיות המופלאות האלה... הטבע, הטבע הוא זה שקובע מה מותר ומה אסור. הטבע הוא ה"אלוהים" היחידי. איך שאני רוצה להגיע לשם... למקום דומה... ושרק אני אהיה שם, אני וערימה ענקית של ספרים.</div>Sat, 16 Jul 2011 11:28:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12623996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12623996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12623903<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אם באמת אני מאושרת או שזו סתם אופוריה שמשום מה לא חולפת. אתם מבינים, כן, אני סובלת מאוד, אני כל-כך דואגת לאנשים, אני חושבת על אלו שקשה להם בלי הפסקה. ובגלל מערכת העצבים שלי כביכול, אני סובלת וזה אפילו מתבטא בכאב פיזי. אבל למרות כול זה, אני מרגישה מאושרת. אני מרגישה חיה איכשהו... אתמול יצאתי רק אני וירדן, היה נהדר המצאנו סיפור בעודנו הולכות. ואז בשתיים-עשרה בלילה החלטתי להתקשר למיכה, מפני שהייתי מתחת לבית שלו. הוא היה ממש מתחשב ואפילו ליווה אותי עד הבית, שקצת רחוק משלו, הוא פחד שיאנסו אותי או משהו... הוא לא מבין שלא ממש אכפת לי... בזמן האחרון כל-כך לא אכפת לי מעצמי... זה מעט מוזר. אני מרגישה מעט אשמה, התנהגתי כמו שיכורה וגם הטרחתי אותו... אבל התגעגעתי אליו... ועכשיו יש לו בכלל מישהי אחרת... נו מילא. אני אתגבר. כול הלילה היה לי חלום. הוא היה מזעזע, שחטתי בו אנשים כמו שהנוצרים שוחטים חזירים. ניתצתי להם את הגולגולות... וזה היה כל-כך אמיתי, ממש יכולתי להרגיש את הריח של הדם... יכולתי לשמוע את הזעקות... זה היה כיף. זו הסיבה מדוע אני משתדלת להתרחק מאנשים שחש</div>Sat, 16 Jul 2011 09:36:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12623903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12623903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12618718<div align="right" dir="rtl">את יודעת מה היה בעיניים שלך? אדישות. אידשות ותקווה. את אול חושבת שלא אכפת לך. אבל את עוד רוצה לחיות. את רוצה להיות מאושרת. את מתכחשת לזה, אבל את רוצה. יש לנו אינסטינקט שגורם לנו לרצות לחיות. יש לנו רגש, שכול המלנכדוליות וכול הקשיים בעולם לא ייקחו מאיתנו את הרצון להיות מאושרים ולחיות. אני מוכנה לעזור לך. אני אשב ואקשיב. את יכולה לדבר ולומר כול דבר שאת רוצה, אני אקשיב ואזכור. אני אומר לך את דעתי. לעולם לא אומר לך מה לעשות. את יודעת, את כול-כך מיוחדת. ואני אומר לך למה- את אמיתית, כנה, ולמרות כול החרא שספגת- את שארת אנושית. מה זה אנושית? את אכפתית, עדינה, וחמה. את לא מצליחה לראות את זה. אבל אני כן. אני יודע שהדעה שלי די נחשבת לדעה של חתול שקשת יוצאת לו מהתחת. אבל אני בכול זאת אומר אותה. והסיבה שאני לא אומרת לך את זה בפנים היא לא מתוך פחדנות, אלה מכיוון שלוקח לי זמן לנסח את מה שאני רוצה לומר. כי כפי שכתבתי, אני חושבת מהר מדי ולא מצליחה לעקוב אחרי זה. הייתי רוצה להגיד לך, ואללה, את מצאת את האדם שמבין אותך ושאת יכולה להיות עצמך עד הסוף איתו. אני יודעת, שאם היית עצמך, לא היית מקללת. לא הי</div>Wed, 13 Jul 2011 16:45:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12618718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12618718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12618308<div align="right" dir="rtl">מעניין, את כול הרעיונות הכי טובים שלי אני מקבלת בשירותים. אני פשוט לא יודעת איך להגיב על זה. או שאני כן יודעת, אבל לא רוצה... בכול מקרה, בזמן שהייתי במקלחת, הגעתי למסקנה מאוד מעניינת- לחיות זה כמו להתגנב לבריכה אבל להיות בלי בגד ים, כך שאין אפשרות לשחות. כלומר, אנחנו חיים אבל אין באמת שום תכלית לעובדה שאנחנו כאן... נשמע מעט מלנכולי וגם לא באמת קשור למסקנה שאליה הגעתי [למרות שבזמנו, כלומר לפני כחמש-עשרה דקות, זה נראה לי הגיוני] אך קחו הכול ברוח טובה, זה מן הומור שחור שכזה, רק שזה לא באמת מצחיק, ואין לזה שום קשר לשחורים... __________________________________________________________________________________________ אני יודעת לזיין. את השכל. בצורה מדהימה. זה דבר אחד שבאמת אני יכולה להגיד על עצמי. אני לא יודעת אם להתגאות בזה או לא, אז אני פשוט עושה מה שכול אישה עושה- שותקת והולכת למטבח. רק, שלא כמו רוב הנשים, אני לא מבשלת שם, אני פשוט לוקחת לעצמי אוכל, ומשאירה את הכלים כדי שאבאישטוף, למה אימא חוזרת הרבה יותר מאוחר. אני מרגישה כול-כך פרועה, אני ממש שוברת מוסכמות. חה. אני במצב רוח טוב</div>Wed, 13 Jul 2011 12:27:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12618308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12618308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12617273<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה לתאר אפילו את סערת הרגשות שמתחוללת בי כרגע. ולא, לא רע לי. אני מרגישה מושלם. מרגישה שהכול טוב. אני מרגישה שזה לא יכול להשתבש. אני באופוריה מוחלטת. אני אעז להגיד שאפילו יש לי דלוזיות והגעתי עד כדי מאניה. אז אולי אני בעצם יודעת שני דברים? -שאני מחליטה אם רע לי או טוב לי. -שאני בכול מקרה לא יודעת כלום. עכשיו בלבלתי את עצמי. יש לי נטייה כזו. מוזרה במקצת.אבל הי! אל תאשימו אותי. אתם מבינים, המחשבה שלי ממש מהירה, ואני לא מצליחה לבטא בקול את כול מה שאני חושבת, לפחות בצורה ברורה, ובטח שלא בכתב. אבל איכשהו קצת יותר קל לי לכתוב, כי יש לי תזכיר למה שנאמר רגע לפני, או נכתב... שוב התבלבלתי.אני אגיע לנושא שלמענו בכלל התחלתי לכתוב את הפוסט, כשאני מתה מעייפות.היה לי יום רגיל לגמרי. שום דבר מיוחד. חוץ משעה שהתעוררתי כמובן... אבל בכול זאת, זה היה היום הטוב ביותר בחיי. הכול מתחיל לפני כשבוע...יצרתי קשר עם נערה, אפילו עלמה צעירה, יותר מבוגרת ממני בכמה שנים. שהחיים התאכזרו אליה בדרכים נוראיות. יש לה צלקות בנפש שכרא לעולם לא יחלימו; ויש לה כול-כך הרבה פוביות, כול-כך הרבה פחדים...בכול מקרה, דיברנ</div>Tue, 12 Jul 2011 21:18:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12617273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12617273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12615963<div align="right" dir="rtl">שוב, הלכתי לישון ב-23:00 והתעוררתי באחת לפנות בוקר.הבנתי שאין לי סיכוי להירדם. הסיה לי סיוט ובו חתכתי את עצמי. כשהתעוררתי האצבע שלי הייתה חתוכה ובידי מספריים.לא יודעת איך הם הגיעו לשם. למרות שהן לא היו רחוקות מהמיטה שלי.אפילו לא נבהלתי, זה לא ממש הזיז לי...בכול מקרה, ישר לקחתי את הספר שירים שלי- זה של פושקין [משורר רוסי מפורסם] וקראתי קטע שלו, קטע ממש ארוך, על צוענים. משהו כ-30-40 עמודים. ובדרך גם הספקתי לשנן את קינת דוד מהספר תנ"ך.5 בבוקר, אני כבר על הסקייט, שש בבוקר- בריצה בים. התחיל לדבר איתי בחור בן 30. הוא נראה לא רע, אבל אחרי הלילה שעבר עליי, לא היה לי כוח לדבר עם אף-אחד. כול מה שרציתי היה לשבת בשקט ולהסתכל על הים. מדהים, כמה שאנשים חסרי טאקט לפעמים. או שפשוט לא באמת אכפת להם והם יעשו כרצונם בכול מקרה.עוד כשעה אני אמורה להיות בעבודה. הדבר היחידי שאני חושבת עליו זה שיהיה להם חלב שאני אוכל להוסיף לקפה.כרגע כול מה שבא לי זה לעצום את העיניים. אבל אני לא יכולה. יותר מדי מה לעשות. בינתיים אין לי מה להגיד לכם. האמת, יש- אבל אני פשוט לא יכולה. אולי אכתוב עוד פוסט היום בערב. נראה כבר...נק</div>Tue, 12 Jul 2011 09:00:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12615963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12615963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12614699<div align="right" dir="rtl">יום מוזר. שום דבר מיוחד, אבל... אני מאושרת. קמתי בבוקר, הלכתי לעבודה, אחרי העבודה נכנסתי לעזור לסבתא, ניקיתי את ביתה, בישלתי, עשיתי, עזרתי, רק הרגע הגעתי הביתה. והכול פשוט מושלם. </div>Mon, 11 Jul 2011 17:39:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12614699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12614699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12611095<div align="right" dir="rtl">קראתי היום עיתון, סתם ככה, שעמם לי. נתקלתי בכתבה- "אנשים רגישים מאוד" או משהו כזה. החלטתי להציץ, זהס בכול זאת קיבל את עמוד השער...מחקר חדש בפסיכולוגיה מגלה: יש אנשים רגישים מאוד, שמבה העצבים שלהם שונה משל אנשים רגילים. עכשיו אני אסביר הכול מההתחלה: רגש, הוא בעצם הורמון, חומר כימי, שעובר תהליך, התהליך פולט אנרגיה, בצורת חום, לכן נפלט חום מהגוף שלנו כשאנחנו מרגישים דברים. מבנה העצבים המיוחד של אנשים "רגישים מאוד" מאפשר להם לחוש בדברים קטנים ביותר, שרק חיות יכולות להרגיש. כמו חוש שישי כזה.עכשיו, לדבר זה שיש אצלי [עברתי בדיקה...] יש כמה צדדים- צד אחד, שאצלי הוא מפותח ביותר, הוא היכולת המופלאה להבין אנשים אחרים.אני מבינה אנשים ללא מילים. לא תמיד אני אוכל לומר להם מה אני יודעת עליהם, אבל רק ממבט אחד באדם אני יכולה לזהות צדדים באישיותו. ואני לא מדברת על צורת לבוש או תספורת, איפור וכד'.אני רוצה לנצל יכולת זו, ולעזור לאלו שזקוקים להבנה והזדהות יותר מכול, כמו שאני הייתי זקוקה בעבר.מצד שני, זה כמעט בלתי אפשרי בשביל אנשים שזהס מפותח אצליהם להיות בחברת בני-אדם. אנחנו מדברים רגיל והשיחה זורמת, אבל</div>Sat, 09 Jul 2011 22:58:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12611095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12611095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12609631<div align="right" dir="rtl">עוד יום מתחיל. התעוררתי כרגיל חמש בבוקר, הלכתי לישון בסביבות אחת. ארבע שעות שינה... לפחות הן היו ברצף, זו כבר התקדמות. לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. כרגיל. זה פשוט מוזר. מדהים, יש לי בלוג אנונימי, שאף-אחד מהאנשים בחיי לא יודע על קיומו; ובכול זאת, אני לא מצליחה להפתח. אין לי אומץ לספר על הילדות שלי, על מה שעובר עליי... אני פשוט מפחדת שאחר-כך משהו יגלה ו... אני מנסה כמו תמיד לעשות את הדבר שנראה לי חכם, אבל מעיק עליי. אין לי מושג לאן כול זה מתקדם. אין לי כוח לכלום, אני עייפה מדי. ואו, כל-כך רוצה לישון כמו בן-אדם. אין לי כוח לקרוא, אין לי כוח לעשות משהו מועיל עם עצמי. אפילו לחשוב אין לי כוח. רק רוצה שהוא יהיה פה לידי במיטה, ירגיע אותי בנוכחות שלו, ואני אוכל לעצום עיניים ולישון מעט.לישון, באמת לישון, בלי סיוטים, בלי חלומות שרודפים אותי. בלי לקבל הצצה לעתיד לבוא, בלי לראות מי עומד למות או מי חולה במה.אני שונאת את החלומות האלה, שלאנותנים לי מנוח, רודפים אותי. תכננתי לצאת על הסקייט היום בבוקר, אין לי כוח. אולי אני אצא עוד מעט לריצה, הים תמיד מרגיע אותי. הוא כל-כך גדול וכחול. הוא שם בלי</div>Sat, 09 Jul 2011 08:01:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12609631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12609631http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12608965<div align="right" dir="rtl">אין טעם אפילו להסביר... הלכתי לשמח את עצמי עם סרטונים של Cyanide &amp; Happiness. רק השם עושה לי טוב... איך אני שונאת... אנשים. לפחות רובם. ס'ה חמודים </div>Fri, 08 Jul 2011 22:07:00 +0200eyessore@walla.com (Anonymouse.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748420&blogcode=12608965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748420&blog=12608965