http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223כי בחיי, למצוא זמן פנוי- ועוד לחשיבה?!heCopyright 2026 Mrs. Freeman. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223http://israblog.co.il/nanafiles/upload/Xternal/IsraBlog/23/82/74/748223/misc/22842328.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=13531530<div align="right" dir="rtl">המוח שלי ריק. אני מתגעגעת לכתיבה כמו שמתגעגעים לאהוב רחוק, אבל אין לי על מה לכתוב ואני מרגישה ריקנית וחסרת חשיבות- ואני תוהה לעצמי מהם הישגיי? למדתי את אומנות מריחת המסקרה בהצלחה יתרה, זה נכון, אך מלבד זאת אין לי כלום להציע. הכל מסביב מרגיש חסר חיוניות, כאילו אני בסט של איזה סרט דל תקציב ולא מוצלח -אני רק מחכה לתפנית כלשהי בעלילה ואני מוצאת את עצמי כמהה למשהו; כמהה לאהבה או לשנאה, אפילו לכאב... אני רוצה הרגשת אדרנלין שלא נובעת ממשקה ביד, אני רוצה להתנהג בטיפשות ולשכוח את עצמי ולכלות את עצמי נפשית ולהיות כל כולי בתוך משהו. אין בי כלום כרגע מלבד חיוכי פוסטר שלא מגיעים לעיניים, והאדם היחיד שגורם ללב שלי להחמיץ פעימה נמצא בקצה השני של כדור הארץ ולי לא נותר דבר מלבד לשבת ולחכות, לחכות שיקרה משהו. </div>Tue, 30 Oct 2012 09:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=13531530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=13531530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12690227<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שהשיחה הזאת מתקיימת רק כי אני הטפיחה היומית הקטנה לאגו שלך?</div>Wed, 17 Aug 2011 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12690227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=12690227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12680614<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה לכודה בהווה בו אני נמצאת,כי הקירות של העתיד סוגרים עליי לאט לאט.שנת הלימודים האחרונה שלי בבית הספר כבר נושפת לי בעורף, ועם השנה הזאת מגיע הרבה לחץ.אני חייבת להודות שלא, אין לי כל כך את ההרהורים האלה של 'הלוואי שבית הספר לא היה נגמר', כי למרות שנהניתי שם יש בי חלק שרוצה להמשיך הלאה- לצאת מהבועה הזאת של אי-הנוחות החברתית, הבטלנות וחוסר האכפתיות הטוטאלי להשלכות של המעשים שלי בהווה על העתיד. יש לי בעיה אחרת- אני מפחדת.אני מפחדת לעזוב את המוכר, להיזרק ל'עולם האמיתי', בו מצפים ממני להתמודד עם הבעיות שלי לגמרי בעצמי - כי הרי ברגע בו אני אהפוך לבת 18, או אסיים את י"ב (במקרה שלי, זה ייקרה בערך באותו הזמן), על הזין של כולם מה קורה לי בחיים- כי אני הרי הופכת פתאום למבוגרת אחראית, לא?אז אני חושבת לעצמי, מה אני אעשה, נניח, אחרי הצבא?במה אעבוד, איך ארוויח את לחמי, איך אשלם על דירה?איך אני אמורה לבחור עיסוק לחיים שלא יימאס עליי מהר, משהו שאני אשמח לקום אליו כל בוקר... ואיך לשלם על לימודים, ואיך לא לבזבז את החיים שלי על משהו שלא יהיה משמעותי בשבילי... ויש עוד הרבה 'איך'-ים כאלה.זה דפוק, הצו</div>Fri, 12 Aug 2011 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12680614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=12680614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12569486<div align="right" dir="rtl">השמיים של שעות בין הערביים, מעולם לא נראו יפים יותר בעיניו של ג`יימס. הוא ישב מתחת לעץ הצפצפה, השתול כבר מספר לא מבוטל של שנים ליד האגם הגדול במדשאות רחבות הידיים של בית ספרו, מחזיק בידו מכתב המיועד לנערה אותה אהב, ומחייך חיוך אווילי ומוקסם. השמש השוקעת יצרה פסים זהובים ועדינים לאורך קו האופק, עם רמז קל לצבעים כהים יותר המופיעים בהדרגה, ונראתה ככדור בוער המושלך אל עברו השני של כדור-הארץ, נעלמת יותר ויותר מהר עם כל שנייה שעוברת, כאילו בכדי לברוח ממשהו. בעיניו של ג`יימס, זהו כדור בוער ומושלם, שמזכיר לו את שיערה של לילי, שבו השתוקק ג`יימס לקבור את פניו בכל פעם שהיה רואה את הנערה העקשנית חולפת על פניו במסדרון, מתעלמת במפגין מנסיונותיו לדבר עימה. ג`יימס אהב את קו האופק שלילי משאירה אחריה, בורחת כמו החמה הרחק מה`פוץ היהיר` שהיה הוא עצמו, לאחר שהעז לבקש ממנה להיות נערתו בפעם החמישית או השישית לשבוע אחד. שניהם כבר הפסיקו לספור לפני הרבה זמן. היא הייתה משאירה אחריה פסים זהובים, שהיו הריח המשכר של הבושם הקבוע שלה, עם מעט צבע סגלגל בקצה, שהיה המבט המסתורי שה</div>Mon, 20 Jun 2011 12:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12569486http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=12569486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12562723<div align="right" dir="rtl">לאחרונה שמתי לב לתופעה מציקה שחוזרת על עצמה יותר מדי פעמים, לטעמי; גברים מבוגרים, חלקם אף בגילאים שלא היו מביישים את סבא שלי, חושבים שאני מעוניינת במחמאות שנויות במחלוקת מפיהם. הייתי מבינה אם זו הייתה חיבה... 'אבהית' או אלוהים יודע מה- משהו בסגנון ''הו, את כל כך חמודה. את מזכירה לי את הנכדה שלי". אבל זה לא ככה, זה הרבה מעבר לזה. המילים שלהם, המבטים שלהם... הכל משדר מעיין כמיהה לטרף צעיר וזמין, רצון להציק למישהי שאפשר להגיד לה כל דבר שעולה למוח הקטן והחולני שלהם. אם הייתי מעט יותר בוטה ממה שאני עכשיו, הייתי שולחת אותם למקומות שונים ומגוונים, אך לצערי, ולמזלם -כנראה- אני לא. עדיין מקוננים בי איפושהו כל הערכים האלה שאמא שלי ניסתה להקנות לי בגילאים צעירים- אחד מהערכים האלה זה לכבד את המבוגרים ממך. (היא הייתה גאה בי אם הייתה רואה כמה יפה אני מתאפקת לא להגיד לאנשים האלה לדחוף את ה***** שלהם ל*** ולעוף לי מהעיניים.) אז היי, אתה, הסבא'לה שיושב מחוץ למקום העבודה שלי ועושה- בעצם, כלום- העובדה שאני לא מרעיפה עלייך שטף של קללות גם אחרי כמות הפעמים בהם הרשית לעצמך להגיד כל מה שאמרת, לא אומר</div>Fri, 17 Jun 2011 04:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12562723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=12562723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12562060<div align="right" dir="rtl"> לא ישנת הלילה, וזה לא בגלל נדודי שינה או משהו &ndash;זה בגלל שאת לא תתעוררי בזמן אם תלכי לישון עכשיו, אחרי חצות. אז את עושה את הדבר האחרון שנותר לך לעשות- לילה לבן. ככה את מבטיחה את עצם ההגעה בזמן לבית הספר. כמובן, את תהיי עייפה ועצבנית, ובטח תרדמי בשיעור מתמטיקה ותתפרצי על אחד החברים שלך, אבל נו, עדיף להגיע בזמן מאשר לצבור עוד חיסור. כמעט בכל לילה לבן שכזה, את מתקלחת לך בשלווה בארבע בבוקר, נזהרת שחריקת הדלת או רעש המים הניתזים על הקירות לא יעירו את אמא שלך, שחדרה נמצא ממש ליד חדר האמבטיה (וזאת בהנחה שהיא ישנה בכלל, כי היא כמוך במובן מסויים, או שאת כמוה- מרבה לאחר ומרבה לא לישון בלילות, ואז להרדם בבקרים מדי פעם, ולגלות שלעצום את עינייך רק לחמש דקות זה לא רעיון כל כך טוב אחרי הכל. ) ולצאת משם עם מגבת עטופה מסביב לראש, ודבר מלבד חזייה ותחתונים לגופך, כי בחסות הלילה את מעזה לחשוף פיסת עור &ndash; כי אף אחד לא רואה. ואז את מדשדשת למטבח ואת מכינה לעצמך תרמוס של קפה מהביל, ושוקעת באיזה ספר, או באיזה אתר מרתק במחשב. את אוהבת להיות ערה בלילה, בדיוק באותה המידה בה את ש</div>Thu, 16 Jun 2011 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs. Freeman)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748223&blogcode=12562060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748223&blog=12562060