http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007אזהרה! הקריאה בבלוג זה עלולה בין היתר: לשעמם אותך למוות, לחפור לך את הנשמה ,להוציא אותה מהבור ולהחזיר אותה בחזרה, להכניס אותך להיריון ועוד.. בלוג זה אינו מומלץ לחולי מחלות לב, זקנים, ילדים ואנשים באופן כללי. הקריאה בבלוג זה היא באחריותו הבלעדית של heCopyright 2026 cool_nickname. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12789321<div align="right" dir="rtl">היום ילדים יקרים אני נלמד מהו "יום כיפור", או כמו שאני מכנה אותו "יום הצבועים".ביום זה אנשים צמים למשך 25 שעות, הולכים לבית כנסת, לא מפעילים חשמל/או גז או בקיצור - נהייה דתיים וצדיקים כאילו זה יום שבת בתוספת של צום. ביום כיפור אנשים מבקשים סליחות מכל מי שהם פגעו בהם, כדי שהסלקציה בגן עדן לא תעשה להם בעיות. אחרי הכל, מה הטעם לבקש סליחה ומחילה מאנשים אם לא מקבלים על זה משהו כמו בונוס או שניים בחיים שאחרי? כל היופי ביום הזה הוא שאחרי שהוא נגמר, אפשר לחזור למעשינו הקודמים כמו רציחות,רצח אופי(שלפעמים גרוע כמו רצח אמיתי), אונס, בגידות וניאופים, לפגוע,להרוס,להשחיט,לקלל ושאר העיסוקים שאנו משאירים מאחורי דלתות סגורות. לכן זה כל כך חשוב שיש יום אחד שיכול פשוט למחוק את כל אוונותינו...אחרת כולנו היינו הולכים לגיהנום, אתם לא חושבים?אבל יודעים מה? יש גם משהו חיובי ביום כיפור...סוף סוף הילדים יכולים להוציא את האופניים מעלות האבק שלהם ולרכוב בכביש כאילו אין מחר...רק לשמוע את צעקות וצווחות ההנאה שלהם גורמת לי כל כך אושר בלב. אז מה אם זה הורס את האוזניים?? אוזניים זה דבר שמוערך יתר על המידה....מי בכלל מ</div>Sat, 08 Oct 2011 17:12:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12789321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12789321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12752795<div align="right" dir="rtl"> האבולוציה נתנה לנו הרבה כלים שימושיים לחיים. היא נתנה לנו ידיים ורגליים. היא נתנה לנו עיניים אף ועוד איברים חשובים ורבים כדי שנוכל להתקיים על פני כדור הארץ. אבל אם יש דבר אחד שמיותר לדעתי, זו האינטילגנציה הרחבה שיש לנו(לפחות לרובנו..). בזכות ידע זה אנו מודעים לעובדת החיים שבסופו של דבר אנו נמות. תובנה זו גורמת לפחד מפני המוות והלא נודע לנקר במוחנו. היא גרמה לנו לחפש את המשמעות לחיים שעד היום אין תשובה אחת ומוסכמת לגביה. אנו מתקיימים כמו כל שאר בעלי החיים, אבל בניגוד אליהם, יש לנו מודעות רחבה מאוד לכך. אני אף פעם לא ראיתי כלב שמפקפק במטרת קיומו. מעולם לא שמעתי על ינשוף שמתפלל. הם פשוט מתקיימים ומתרבים לצורך הקיום עצמו. מחשבה מרירה משהו, לא חושבים? טעות! אנו תופסים את זה ככה פשוט מפני שאנו ערים לכך שאנו יכולים למות בכל עת, ולכן אנו מרגישים מחוייבים לצקת תוכן ומשמעות לקיום הריקני הזה, כדי לא להשתגע(עכשיו אני מתחיל לדבר כמו אימו אה? חח). אבל למעשה, לבעלי החיים בכלל לא מה היא מטרת קיומם. הם תמיד חיים בהווה. זה בדיוק כמו הפתגם הידוע "בורות זו אושר". </div>Sun, 18 Sep 2011 18:12:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12752795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12752795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12726781<div align="right" dir="rtl">סורי שלא עידכנתי כבר כמה זמן, פשוט הייתה לי בעיה עם האתר ורק היום היה לי כוח לטפל בזה.. בכל מקרה עברתי את הרף הראשון שהצבתי לעצמי וכבר למעלה מ100 אנשים שונים צפו בבלוג שלי! אז אני מבטיח לכם שבקרוב הבלוג שלי יעודכן שוב...ועד אז תרגישו חופשי לברך את הבלוג שמתחיל לצבור תנועה =] </div>Sat, 03 Sep 2011 17:01:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12726781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12726781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12694626<div align="right" dir="rtl">כמו שחזיתי בפוסט "מלחמה", שוב החלו הפיגועים. זו אולי הפעם היחידה שהייתי מעדיף לטעות בה. השקט היחסי ששרר התפוצץ לנו בפנים, בדיוק כמו הטילים והגראדים שירו לעברנו.הרסן הוסר מעל ארגוני הטרור, והם חוזרים לתקוף בכל עוצמתן. האמת היא שאני מופתע על השקט שהיה עד עכשיו. אבל לכל דבר יש עת. עת להתחמש, ועת לתקוף. עת לרגיעה ועת למלחמה. ועכשיו הגענו לשעתה של המלחמה. היום התעוררתי פעמיים לצלילה של אזעקת "צבע אדום". המעגל של שלום זמני - מלחמה המשיך בסיבובו ועכשיו אנו שוב ניצבים בפני תחושת חוסר הביטחון שכבר הספקנו לשכוח ממנה.עצתי לכם היא פשוט להיזהר. תמיד להיות מוכנים לשמוע את האזעקה. לשמור על ערנות מפני אנשים וחפצים חשודים. אבל תמשיכו את חייכם. אל תתנו לטרוריסטים את הכוח לגרום לכם לחיות בפחד. תהיו מוכנים, אבל אל תעצרו את חייכם. כי בסופו של דבר אתם יכולים למות כל יום. בין אם זה ממחבל, מחלה או תאונת דרכים. אז תחיו את חייכם למלואם כי לחיות בפחד זה לא חיים. לפחות לא בשבילי.</div>Fri, 19 Aug 2011 17:20:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12694626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12694626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12663497<div align="right" dir="rtl">היי אנשים, להיום יש לי בלוג אופטימי בשבילכם. לאחרונה שמו אותי בתפקיד שאני לא כל כך אוהב. זהו תפקיד משרדי ומשעמם. אני למעלה מחצי שנה נלחמתי כדי לשנות מקצוע, כאשר היה לי תפקיד במשרד בבסיס הקודם שלי. זו הייתה עבודת ניירת מייגעת ומגעילה. התפקיד החדש ששמו אותי בו לא כל כך שונה..ואם זאת אני מוצא את עצמי נהנה לעשות אותו! איך זה יכול להיות שאני אמצע סיפוק בתפקיד המייגע הזה, אותו לא סבלתי מהרגע הראשון? הכל בזכות המפקדת החדשה שלי! אני בעצמי הופתעתי מהשינוי שחל בי... פתאום אני עושה דברים שאף פעם לא עשיתי, כמו לשאול אם יש עבודה בשבילי! אז מה יש בה, באותה מפקדת שגרם לשינוי העצום הזה בי ובמוטיבציה שלי? התשובה היא פשוטה: טוב לב. מי ידע עד כמה חזק הוא כוחה של מילה טובה?? עד עכשיו, היו לי מפקדים נוראים, שכל הזמן איימו עלי, לא התחשבו בי והתייחסו אלי חרא. זו אחת הסיבות ששנאתי את התפקיד..אם תוסיפו לזה את כל שאר הדברים כמו אנשים מגעילים, עבודה מייאשת ונוראית שאני צריך בא להסתובב סביב כל הבסיס, ולבקש ממפקדים ומפקדי המפקדים לחתום על טפסים שאותם זה היה הדבר האחרון שעניין ובסיס מרוחק, תקבלו שביזות טהורה. </div>Thu, 04 Aug 2011 19:41:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12663497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12663497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12647057<div align="right" dir="rtl">אחת הבעיות היותר קשות אצלי זה שאני כל הזמן דוחה דברים. לפעמים זה לרגע האחרון, ולפעמים זה למועד לא ידוע. זה נכון כמעט לגבי הכל. אפילו לגבי העידכון של הבלוג הזה שאני כבר לא ממש לוקח ברצינות..האמת היא שזו סוג של עצלנות(שמצטרפת לרשימת החסרונות שלי) עכשיו כשאני חושב על זה, דחיית מעשים היא למעשה אחת מתופעות הלוואי של עצלנות. הייתי רוצה להשתנות אבל לא יודע איך. זה קשה מדי. לא נראה לי שיש לי את הכוחות האלה בכדי לגרום לשינוי אמיתי בחיי. כבר מזמן הבנתי שאני עצלן מנטלית ופיזית. אין מה לעשות. אני פשוט צריך להכיר בעובדה הזו אם ברצוני להשתנות. זה הצעד הראשון שצריך לעשות...השאלה היא אם אני אוכל להתגבר על העצלנות ולהמשיך לצעוד....חחח. אגב אני חושב על לשנות פורמט....כל פעם אני כותב כותרת ומדבר על נושא מסויים. היום התחלתי לחשוב להפוך את זה יותר לפוסטים שבהם אני מרכז דברים שונים שחשבתי מאז הפוסט הקודם...הבעיה שזה יהיה מפוזר ואני אוהב למצות נושאים עד הסוף....אם אני כותב על משהו, אז לכתוב את הכל... מה אתם חושבים קוראיי הדמיוניים?</div>Wed, 27 Jul 2011 19:44:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12647057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12647057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12637228<div align="right" dir="rtl">אם אלוהים קיים הוא שונא אותי. אם לא אני חי חיים חסרי תכלית. בכל מקרה נדפקתי..</div>Fri, 22 Jul 2011 19:29:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12637228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12637228http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12635061<div align="right" dir="rtl">אז מהו ההבדל הגדול בין הקרביים לג'ובניקים? בתור אחד שהיה קרבי(גם אם לתקופה די קצרה) וירד ליומיות אלו הם השינויים: *דבר ראשון שימו לב לגודל של התיק שהחייל לוקח איתו. האם הוא ענקי כמו תא מטען, או שקטן כמו תיק בית ספר(ולרוב זהו באת תיק בית ספר...חח)? זה ההבדל שמיד ניתן לראותו ולדעת.. - הערה: כלל זה אינו תקף לג'ובניקים שצריכים לסגור שבת! במקרה זה תראה תק שווה, או אפילו עולה בגודלו על התיק הקרבי הממוצע. *בנוסף, תסתכלו על הדיגום: האם החולצה במכנס פיקס? האם הנעליים מסנוורות אותך כשאתה מסתכל עליהן ישירות? אם כן - 99% שמדובר בחייל קרבי. *אם אתם רואים חייל עם זקן, שיער ארוך וקרוקס אז אתם יכולים לנחש... אממ, שחכתי משהו? אהה כן ויש גם את ההבדל הקטן של סוג השירות.. P:</div>Thu, 21 Jul 2011 18:25:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12635061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12635061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12630988<div align="right" dir="rtl">טוב כבר כמה זמן שאני מתכנן לעשות פוסט על מוסיקה וסוף סוף מצאתי לנכון את הזמן והכוח לעשות אותו!(גם לא מדוייק...זה היה שמור אצלי בטיוטות כבר כמה ימים..חח) מוסקה...מדהים איך שירים יכולים להשפיע עלינו אתם לא חושבים? למשל בבוקר כשאין לי כוח לכלום ואני בדרך לתחנה המרכזית לעוד יום בבסיס ושומע שיר קצבי זה פתאום מעורר אותי, או כשאני מדוכא אני אוהב דווקא רוב הזמן להקשיב לשירי מועדונים וכאלה כדי לצאת מזה(אלא אם כן אני באמת מדוכא ואז שומע שירים עצובים..). הנה פוסט של כותבת מוכשרת שמבטאת היטב את השפעת המוזיקה על חייה: קישור. רק חבל שכשאתה כל יום עם הMP3 שומע שירים בסופו של דבר הם מתחילים להימאס עלייך...זה והכאב אוזניים מהאוזניות..</div>Tue, 19 Jul 2011 17:57:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12630988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12630988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12622128<div align="right" dir="rtl">כמעט כל חיי רציתי(ועדיין רוצה..חח) להיות עשיר. אבל עשיר ברמה כזאת שאני אוכל לעשות כל מה שארצה. לקום באיזו שעה שבא לי, לטייל ברחבי העולם לכל יעד ולכל משך זמן שארצה. שאוכל לקנות את הבגדים הכי יפים ובקיצור: שיהיו לי את כל האפשרויות הרבות שלכסף יש להציא. עכשיו אני יודע מה אתם חושבים. שזה שטחי ורדוד. אחרים מסכימים איתי מפני שהשאיפה לעושר היא אחת השאיפות הגדולות והמשותפות שיש לאנשים ברחבי העולם.עם זאת, תמיד היה לי רצון גם לעסוק בתחום שאני אוהב. אני אוהב לקרוא ספרים, ואני קורא סדרה של ספרי מדע בדיוני. כן, אני רוצה להיות סופר! אני רוצה שתהיה לי את היכולות ליצור עולם חדש לגמרי בכוח דמיוני. אני רוצה לתת השראה לקוראיי העתידיים. ויום אחד אולי אני אעשה את זה.. אבל בשביל זה אני אצטרך להשקיע מאוד בתחום הזה.. פשוט לשבת ולשבור את הראש את שהמוזה תגיע ולקוות שזו לא סתם תקוות שווא. אני לא יודע אם יש לי כוח לזה עכשיו.אגב רק שתדעו, אני לא חושב שיש משהו רע בשאיפה שלי לכסף. בזכות רצון זה אני הולך להצליח. שאיפה זו היא מה שגורמת לתחרותיות, להשקעה ובעצם דוחפת אותי קדימה. הרצון להצליח לשגשג. בלי זה, אני יכול פשוט</div>Fri, 15 Jul 2011 11:47:00 +0200arararar@walla.com (cool_nickname)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=748007&blogcode=12622128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=748007&blog=12622128