http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951Never underestimate your power to change yourselfheCopyright 2026 סאנסה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12539318<div align="right" dir="rtl">היומיים האחרונים היו בלתי נסבלים. הרגשת החופש חונקת אותי, נכנסתי לבולמוסים שחשבתי שנפטרתי מהם. הגעתי למספרים איומים. והכי גרוע, אני יודעת שזה רק יילך וידרדר - אני יוצאת לחופשה, בעוד אחד מאותם מלונות של הכל כלול. וזה תמיד יהיה אוכל. אוכל בכל מקום. אני יודעת שאני לא חייבת לאכול, אבל אני מרגישה חלשה כל כך. חסרת אונים. כאילו לא משנה כמה אני רוצה, אני רק עולה ועולה ומתנפחת. PLEASE HELP ME, I CAN'T DO IT ON MY OWN כשאת מרגישה הכי שמנה בעולם אחרי בולמוס אינסופי כשאת מרגישה כל קלוריה שהכנסת לגוף שלך גורמת לך לרצות להקיא את הנשמה שלך להעניש את עצמך על שהיית חלשה <img src="http://1.bp.blogspot.com/_ijU8xX9PNM4/TUO1qlFB3xI/AAAAAAAAPpM/2WqiBViYKd8/s1600/54.jpg" alt="http://1.bp.blogspot.com/_ijU8xX9PNM4/TUO1qlFB3xI/AAAAAAAAPpM/2Wqi</div>Mon, 06 Jun 2011 17:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12539318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12539318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12528603<div align="right" dir="rtl">חודש חדש, יום חדש, בוקר חדש לעצמי דקיקה יותר. 88 ימים עד פתיחת שנת הלימודים 2011. נניח ואני יורדת 200 ג' ביום, שזה הגיוני אם אני אוכלת כמו שצריך ופחות מ-500 קל' ביום. זה אומר שאני יכולה לרדת 17.6 קילו. זה אומר שאני אעשה את זה. זה אומר שעוד 88 ימים מהיום אני אהיה כל כך קרובה למטרה שלי, אהיה בתת-משקל רציני, אהיה כמעט מושלמת. למרות שבימים האחרונים אני לא מבינה את הגוף שלי. אני אוכלת 200 קל' ויורדת בערך 200 ג', ואז אוכלת 600 ועולה 100 ג', ועכשיו הכנסתי את עצמי לבולמוס וטחנתי 700 קל' - אבל אני מתכננת לרוץ היום, נורא אבל אפשר לחיות עם זה. אכלתי 1000 קלוריות. תמותי, ילדה שמנה. לרזון, לשלמות, לחיוך של עצמות בולטות. *פאק, נמחק לי פוסט שלם של טינספו. <img</div>Wed, 01 Jun 2011 19:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12528603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12528603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12510303<div align="right" dir="rtl">זה היה ביד שלי, אבל הרסתי את זה. למה? שוב, ושוב, ושוב. אני שמנה. זה לא נורא כל כך, אני חושבת שאני בערך ב-200 קל' עכשיו וזה הרבה יותר טוב מהשבועות האחרונים - אבל, אבל, אבל. עם כל השופינג שעשיתי היום ושרפתי קל' הייתי בטוחה שאני אסיים במינוס. אני רוצה לבכות מזה שלפני עשר דקות הייתי ב 150- קל' ועכשיו אני בפלוס 200. אני זוכרת את הרגע המסויים שהחזייה לא עלתה עליי, הבטתי במראה וראיתי את השומן, הכיעור, כל מה שאני לעולם לא אהיה שוב. מעכשיו, רזון, שלמות. תודה לאל שלפחות אחרי הבולמוס של אתמול לא עליתי ל-65, הייתי מתה. הכי עצוב הוא שמשקל-של-פרה כמו 63 יכול לשמח אותי. נ"ב: הפוסט במומלצים פתטי. הבעיה שלי היא שיש כל כך מעט אנשים יפים באופן טבעי שיכולים להיות במשקל בסדר, והבעיה היא עם האנשים הפשוטים שאין להם מה לעשות חוץ מלרזות אם הם רוצים להיות יפים. הפנים של הדוגמנית ההיא היו בסדר, חביב פלוס, אבל היא הייתה יכולה להיות מדהימה אם היא הייתה נפטרת מכל השומן הנוראי הזה. התגובות צודקות.</div>Mon, 23 May 2011 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12510303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12510303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12508102<div align="right" dir="rtl">כבר כמה שנים אני יודעת שהדבר שאותו אני הכי רוצה לעשות הוא להיות רופאה. רופאה מנתחת, הכי טובה שאפשר. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. יש לי הרבה חלומות על זה, כי אני יכולה להרגיש את זה שאם אני אשקיע ואלמד ואהפוך להיות מנתחת אני אהנה מכל רגע. אבל אני מוכנה לוותר על החלום הזה בשביל להיות רזה. שאלתי את עצמי מה באמת חשוב לי, מה הדבר שאני הכי הייתי רוצה באותו הרגע. התשובה עלתה מיד, באינסטנקטיביות - אני רוצה להיות רזה. כמה אני רוצה את זה? מאוד. הרבה יותר ממה שחשבתי. אני מתכוונת ללהיות רזה בשנייה אחת, קסם, ולהמשיך להיות רזה לנצח. הייתי מוכנה לשלם את כל הכסף שיש לי עכשיו כדי להיות רזה. אם היה לי, הייתי משלמת מיליון שקל כדי להיות רזה. הייתי מוותרת על קריירה ברפואה כדי להיות רזה. אפילו הייתי מוותרת על אחי הקטן. הייתי מותרת על הכל, חוץ משני דברים - החוכמה שלי ו-7 אנשים ספציפיים. אז למה אני עדיין שמנה? למה אני מוצאת את עצמי כותבת פוסט בשמונה בערב אחרי שאכלתי ביום הזה 2000 קל'? זה מספר כל כך עצום. כבר כמה זמן לא היה בולמוס כזה, חסר שליטה, חסר מעצורים. כזה שאני חייבת לאכול, אני מרג</div>Sun, 22 May 2011 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12508102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12508102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12488369<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להיות רזהכל כך רזההכי רזה שאפשר הכי רזה מכולםלהיות מושלמת כי אין דבר נורא יותר מלהיות שמנה לראות אחרים מצליחים ואת נשארת מאחורה עדיין שמנה ומכוערת <img src="http://4</div>Fri, 13 May 2011 08:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12488369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12488369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12483491<div align="right" dir="rtl">אתמול 1300. היום 1100. שמישהו יהרוג אותי.</div>Tue, 10 May 2011 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12483491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12483491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12480818<div align="right" dir="rtl">אכלתי עד עכשיו 300 קל', ולקראת ערב יום העצמאות חברה באה אליי - אין לי מושג מה אני הולכת לעשות. אני מרגישה אבודה. - - אני שונאת את הרצף הזה של יום השואה, יום הזיכרון ואז עצמאות. בכל פעם מחדש אני מבינה שאין לי מה לעשות כאן, אני לא מצליחה להתחבר למנטליות של המדינה. אני אף פעם לא אצליח להשתלב פה, תמיד ידעתי שאני אעבור לחו"ל ברגע שאני יכולה - אני קשורה לאנשים שאני מכירה ואוהבת, אבל אין לי חיבור ללאום הישראלי. אין כאן מקום ללא-יהודיים (אני כן יהודייה מבחינת ההורים והכל, אבל אני מגדירה את עצמי כחסרת דת). אני שונאת את הקדושה כביכול שנותנים לחיילים ולצבא. אולי צה"ל הוא באמת צבא הומאני כמו שאוהבים לטעון, ואני לא משלה את עצמי לרגע שאנחנו לא צריכים צבא כי ברור שבמציאות העכשווית מדינת ישראל חייבת הגנה. אבל אין שום דבר טוב בצבא. אין שום דבר טוב בגוף שהמטרה שלו היא להרוג את השני, לא משנה עד כמה זה מוצדק ונכון ולמען החיים שלנו. אני אתגייס מתוך החוב שיש לי כלפי הצבא שהגן עליי במשך 18 שנות החיים שלי, אבל ברגע שהחוב הזה ייגמר אני אלך ללמוד באוניברסיטה בחו"ל, רצוי האוניברסיטה הכי טובה שאפשר.</div>Mon, 09 May 2011 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12480818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12480818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12479394<div align="right" dir="rtl">אני מעדכנת כאשר מטר מאחורי יושב אבא שלי וקורא עיתון. מספיק מבט אחד שהוא יציץ לעברי ויגלה את הסוד הכי גדול שלי. אבל אני לא חושבת שזה יקרה. אני רוצה להקיא את הריאות שלי. אכלתי איזה 700 קל' ברגע זה, אחרי יום שלם שהייתי בטוחה שהולך מצויין. בלי שום סיבה. (אולי בגלל שאני אוהבת להיות שמנה, מכוערת ופתטית.) אני אלך לקחת עוד כמה כדורי דיאטה. לא אכפת לי מה המנה ה"מומלצת", זה בסה"כ תוספי תזונה. סיימתי את הקודמים של סופרהרב ועכשיו אני עוברת למשהו של סולגאר.</div>Sun, 08 May 2011 20:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12479394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12479394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12476887<div align="right" dir="rtl">נמאס לי מכל השטויות הקטנוניות של לעלות/לרדת 100 גרם, נמאס לי לשבת כל יום ולקוות זה יהיה יום טוב. אני מרגישה שאני מתבגרת ומתחילה לשנות את הגישה שלי כלפי אוכל. הוא לא מעניין, לא חשוב ולא צריך. בכל יום אני זורקת כמויות של אוכל. לוקחת ביס ולפח. מאז שחזרתי ללימודים אחרי חופש פסח ירדתי 2 קילו. אחרי פאקינג שנה וחצי של להיות תקועה על 65, פתאום אני יורדת ל-63. אבל זה לא היה "סתם פתאום", זה היה בגלל הכדורי דיאטה. אני לא יודעת אם הם באמת עוזרים או שזה סתם פסיכולוגי - תכלס זה רק תוספי תזונה שאמורים לעזור קצת, מסוג הדברים שלא נראה כאילו הם באמת עובדים ואפילו לא צריכים מרשם רופא. אולי זה בגללי ואולי זה בגלל הכדורים, אבל אני אוכלת פחות. לקחת את הכדורים מנחם אותי. מצד שני, עדיין יש את הימים האלה, כמו היום. אני רוצה ללכת לפינה קטנה ולקבור את עצמי, להיות לכודה באמצע השממה עד שכל השומן הזה יעזוב אותי ואני אהיה חופשיה להיות רזה ומאושרת. אני כבר בת פאקינג 16, ועדיין מוזרה חברתית, בחיים לא היה לי חבר, הילדה השמנמנה עם הפנים הורודות. רק בימים האלה כשאני לא יכולה להפסיק לבלוס המחשבות ההן חוזרות. מה זה מ</div>Sat, 07 May 2011 17:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12476887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12476887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12433948<div align="right" dir="rtl">איזה כיף להיות שמנה ולאכול 500 קל' לפני 10 בבוקר. איפה אנה? לפחות הייתה לי ירידה של 800 גרם, ועכשיו אני הבעלים הגאה של 65.2 קילו. לעניין: פוסט טינספו של המדהימה לשעבר, ג'מה וורד. היא הייתה מושלמת לחלוטין, יפייפיה ורזונת - ואז השמינה כל כך. <img src="http://www.supermod</div>Sun, 17 Apr 2011 10:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (סאנסה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747951&blogcode=12433948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747951&blog=12433948