http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596להביא את האור.heCopyright 2026 פרלין :). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14907021<div align="right" dir="rtl">אני כל הזמן כותבת כאן, בראש שלי. כותבת פוסטים שלמים במחשבות. זה נשאר שם. אני אדם של מילים. מילים. פעם פחדתי לומר בקול כדי לא לתת לדברים ממשות. היום אפילו לכתוב גדול עליי. כל הדברים החשובים נופלים בעריכה או בצנזורה העצמית. אבל כמה אפשר להחזיק את הבטן. השנה הזו הסתימה לה בסחרור נוראי, ואקורד הסיום היה צורם במיוחד. הענקתי מעבר למה שיכולתי להכיל וקיבלתי סטירה חזרה. לפעמים אני חושבת שקצת שקט יעזור לי לסדר את המחשבות, ואז אולי אעכל ואמצא לי מנוחה. או חופש. אבל כשאני נכנסת למיטה הכל צף ואני לא נרדמת. ואיך אפשר בכלל לישון? אפילו החדשות פולשות ולא נותנות מנוח. כל יום מתפרסמת ידיעה חדשה על התעללות בילדים. בתינוקות. ועם כל פרסום אני מרגישה חסרת אונים יותר ויותר. האדמה נשמטת ואני צונחת ונופלת. קמה בלילה לראות שקטני בסדר, מנשקת אותו וחוזרת לישון. או נופלת מרוב עייפות ואז חלומות מציפים אותי. ככ הרבה חלומות, שבבוקר אני מתעוררת מותשת, זוכרת רק רסיסים שלא קשורים לכלום. זה לא שרע לי. תלישות משונה. כאילו החלטתי להסיר את כל התמרורים מחיי, ועכשיו אני לא יודעת לאן. היו תקופות שהאמנ</div>Tue, 11 Jul 2017 22:41:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14907021http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14907021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14896358<div align="right" dir="rtl">אי אפשר לא להאמין בקיומו של אלוהים ובו זמנית לכעוס עליו כל כך.</div>Tue, 23 May 2017 21:03:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14896358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14896358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14893555<div align="right" dir="rtl">"אז אתה חושב שיש לי עתיד?" "אני חושב שיש לך כישרון ורצון, איזבלה. יותר מכפי שאת חושבת, ופחות מכפי שאת מצפה. אבל יש הרבה אנשים שיש להם כישרון ורצון, והרבה מהם לא מגיעים לשום מקום. כישרון הוא רק ההתחלה, בכל תחום בחיים.כישרון טבעי הוא כמו כוח אצל ספורטאי. את יכולה להיוולד מוכשרת, יותר או פחות, אבל אף אחד לא נעשה ספורטאי מקצועירק מפני שהוא נולד גבוה, או חזק, או מהיר. כדי להיות ספורטאית, או אמנית, את צריכה לעבוד, להשקיע, להתאמץ.זה מקצוע לכל דבר, את זקוקה לטכניקה. האינטלגנציה הטבעית שלך היא רק נתון פתיחה. כדי לעשות איתה משהו באמת את צריכה לאמן את המוח שלך עד שהוא ייעשה חד כתער." "דימוי קצת תוקפני, לא?" "כל עבודת אמנות היא תוקפנית, איזבלה. והחיים של אמן הם תמיד מלחמה, קטנה או גדולה, שמתחילה קודם כל בעצמו ובמגבלות שלו. כדי להגיע למשהו באמת, את זקוקה קודם כל לשאפתנות, אחר כך לכשרון ולידע, ובמקום אחרון, להזדמנות." (מתוך:משחקו של מלאך) מוקדש.</div>Thu, 11 May 2017 22:21:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14893555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14893555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14853578<div align="right" dir="rtl">על שלושה דברים העולם שלי עומד; על האהבה, ועל היושר, ועל הגשמת חלומות. *** יומולדת עברי. כבר מזמן אני לא מתרגשת. בשנים האחרונות קיבלתי מתנות יפות, גדולות מכל מתנה חומרית שניתן לבקש. מהגבר שהוא אהבת חיי ועד לנסיך הקטן והמהמם שלי. השנה זה אחרת. *** אין צדק בעולם, אתם יודעים? לאנשים מדהימים, כאלה שאני רואה יום יום את עבודת הקודש שהם עושים. את ההתנדבות, התרומה, הנתינה על חשבונם. קורות טרגדיות מטלטלות. מזעזעות. בלתי נתפסות. אל תגידו לי שזה עניין של נקודת מבט. בבקשה. אני מדברת על מחלות סופניות, איבוד קרובים, מומים בילדים. התאבדות של ילד. אני מדברת על ילדים עם סיפור חיים שיכול לנפץ לכל אחד את הלב. עשרות פעמים. אל תגידו לי גם שניסיונות ניתנים לפי כוחו של אדם. התעייפתי לשמוע את זה. *** פעם האמנתי, שאין רוע בעולם. אני מתכוונת לרוע אמיתי, רוע טהור. אנשים אמורים להיות טובים בבסיסם. לא. *** אני מרגישה שאני מאבדת אמון באנשים. צבעו הכל במסווה של דאגה והופ! עשו ככל העולה על רוחכם. *** אני לא בטוחה אם אני מרוקנת מכוחות או עמוסה נפשית. אפשר להיות גם מרוקנת וגם גדו</div>Tue, 22 Nov 2016 19:19:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14853578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14853578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14849109<div align="right" dir="rtl"> אני אהיה לי אש מאנשים קרים, אש מאנשים קריםשמחביאים עמוק וכמה הם שקופיםאשמור עלי ממבטים טורפיםמכל פינה חדה מכל חיוך סתמיאני אהיה לי בית לעצמי. .... מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשיםשכבה אחר שכבה לכאוב ולפרקאני אהיה לי שיר מפחד משתק. - ידעתם שאם תסתכל על הספרה 6, העומד מולך יראה 9, ושניכם צודקים? - תודה למי שטורח להזכיר לי שאסור לסמוך על אף אחד. תודה על הדאגה ולא תודה על הסכין בגב. לא תודה על האובססיביות. החוצה מהחיים שלי בבקשה. תודה לגבר שלי, עם חוש הומור נהדר ואמון מלא. תודה לי, על היושר, הפתיחות, על שלעולם אין לי מה להסתיר ולעולם איני מסתירה. ולא תודה על הנאיביות. טיפשה.</div>Fri, 04 Nov 2016 08:19:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14849109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14849109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14824813<div align="right" dir="rtl">אין. לראשונה, אינכם כאן. אני מבינה עכשיו שמרוב שעזרתי לאחרים שכחתי לעזור לעצמי. היו בחיי 3 חולי מאניה דיפרסיה. חברים קרובים מאוד. הראשונה הרסה לי את הילדות. התעמרה בי היטב. לקח לי עשר שנים לקלוט שאני שואפת רעל, ולא מפזרת תרופה. וכשהתנתקתי, כולם הפנו אלי אצבעות מאשימות. בגללך, בגללך. אבל הגברת הייתה חולה שנים. והלב שלי כבר היה חבוט למשעי. כשסיימתי תיכון והתנתקתי באמת, פגשתי את אבא שלה. אמר לי שלום והתעניין בשלומי, אפילו הקפיץ אותי לתחנה מרכזית. מדובר באדם שכמעט גרתי אצלו חצי מחיי, ליוויתי את בתו במצבים בלתי אפשריים וויתרתי על ילדותי שלי. וכשהגענו, הוא צרח עליי. כי איך העזתי לשוב לחיי הרגילים, כשבתו סובלת מדכאון. והוא צעק וצעק, ונאלמתי. דמעות שרפו לי בעיניים וצעקתי עליו בלבי. אבל לא יכולתי. ידעתי כמה קשה לו. רציתי לצרוח שאת כל מה שהוא אוכל ממנה עכשיו, ספגתי כילדה. מדהים איך שהחוויה המתמשכת לא גרמה לי להתרחק ממזיקים כמו מאש. השני היה ידיד נהדר, וכשהתפרץ אצלו, חשבתי שאני כבר יודעת מה עושים. הוא היה אחר, הגיע כי היה צריך לדבר. והייתי שם עד שהבנתי שעליי להעלם. לפי</div>Tue, 09 Aug 2016 00:59:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14824813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14824813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14284890<div align="right" dir="rtl">אם עולה השמש, ובכל בוקר חדשה היאאם הפרחים סתם מחייכים אל העולםאם מתגלגל הגל מצחוק עד השמיםאז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספראם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוקצוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספראז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחיםלא לקמץ בחיוכיםוהעולם, תראו, יהיה פתאום כה טובכדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעםכדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהובכדאי גם לחייך, מותר לכעוסאך בזהירות לא להרוסאפשר לרקום חלום נפלא ביום סגרירהכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתייםאפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיראדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לווהוא שותק והעולם כולו שותקלפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לווהאדם צוחק והעולם כולו צוחקושוב נושקת שמש את העיר המאוהבתגל שובב וקל נושק לסלע שוב ושובהאור נושק לצל והפסים את הרכבתרק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב***סליחה על הפתיח, אבל זו הגרסה שהכי מרגשת אותי.אתם מתבקשים לעצום עיניים ולהקשיב באמת.</div>Wed, 18 Feb 2015 12:22:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14284890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14284890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14258676<div align="right" dir="rtl">אני חולה. לא חולה כזה של אפצ'י וחצי, או של אוף-איך-באלי-יום-חופש. חולה של חוסר יכולת לקום מהמיטה. השבת האחרונה עברה עליי כמו בסרט. פקחתי עיניים מדי פעם, מבולבלת לחלוטין, שומעת קולות מהבית, שברי שיחות. מישהו בא לבדוק מה שלומי, לא זוכרת. מתכננת לומר למי שיבוא בפעם הבאה שאני רוצה לשתות. מתעוררת עוד חמש פעמים ואין שתיה בחדר. לא ביקשתי שתיה? אולי לא. אין לי כח לקרוא לאף אחד. מהנהנת למי ששואל שאלות לא מובנות. התעוררתי לשעתיים שלמות בצאת השבת. ויכולתי לחשוב רק על כל המטלות שמחכות לי. אנשים מתנהגים אליך מוזר כשאתה חולה; אבל לא יכולתי להצביע על זה. תשושה מדי. אני מרגישה שהגוף שלי הזמין את הקריסת מערכות הזו, חסר ידע איך להתמודד עם השבוע שאמור היה להתחיל היום. אני נראית נורא; פנים שדופות וחיוורות. אף אדום, עיגולים כהים. מצחיק איך גם ברגעים כאלה של תשישות, אני נחרדת מהמחשבה שלא אספיק; שהתלמידים שלי מפסידים; או מצחיק יותר- המחשבה המחרידה שמישהו אחר ילמד את התלמידים שלי. אפשר לחשוב שאני המורה-הטובה-בעולם-שלא-נמצא-לה-מחליף עד עצם היום הזה. אני מרגישה כאילו עוד רגע תצא בת קול מהשמיים</div>Sun, 28 Dec 2014 22:42:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14258676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14258676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14256416<div align="right" dir="rtl">כשהאדמה נשמטת הדמעות שלי נופלות ומביאות איתן גשם.שיגעתי את השמיים. בעיות נטולות פתרון נוטלות ממני את שארית החוזק הנפשי שלי עכשיו. לפעמים אתה מוצא שדרך קצרה היא ארוכה, או אולי קשה עד בלתי אפשרית. ההתמודדות הזו מתישה אותי. ואני מרגישה מקולקלת. מתוסכלת. אני מנסה לחשוב שעם הזמן הכל נפתר, שהנה רק עוד קצת. ומצד שני, כמה זמן עבר כבר. הזוי איך דאגות שאיני יודעת לכמת נדחקות לשוליים ברגע אחד, וברגע אחר פורצות והורסות בי. כמו מפלצת שקטנה כשמתעלמים ממנה. אבל אי אפשר להתעלם. אני מעמיסה עליי בציפיות. בתכניות. אני מאכזבת אותי. כועסת עליי. אם עוד יגיע יום שבו אצחק על כל זה, אז שיגיע כבר. שיגיע. תמצית החיים מתבטאת באהבה ובאמונה... לאלוקים פתרונים. </div>Wed, 24 Dec 2014 20:34:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14256416http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14256416http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14252720<div align="right" dir="rtl"> לך דומיה תהילה. </div>Wed, 17 Dec 2014 19:41:00 +0200pralinush@gmail.com (פרלין :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747596&blogcode=14252720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747596&blog=14252720