http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069heCopyright 2026 Big M. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12698237<div align="right" dir="rtl">אני צריכה מישהו! שיהיה שם כשאני צריכה אותו. שידבר איתי, אפילו על שטויות. שיקשיב למילמולים האקראיים שלי, לכאב שלי. הוא לא חייב להבין, אבל שפשוט יהיה קיים. לאחרונה אני מרגישה בודדה מתמיד למרות שכל החופש הייתי עם אנשים שכיף לי איתם, שאני אוהבת אחד-אחד. אבל משום מה... לא יודעת מה קורה איתי. לפעמים אני מרגישה שאנשים נלקחים ממני לטובת אחרים וזה רק מוסיף למרירות... (אני לא מבינה למה אני תמיד כותבת דברים עצובים, קודרים, דיכואניים וכו וכו... אני בנאדם ממש שמח רוב הזמן... ) </div>Sun, 21 Aug 2011 11:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12698237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12698237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12612564<div align="right" dir="rtl">אחד הדברים היותר קשים שיכולים לקרות לי זה להיפרד ממישהו. אתמול היה היום האחרון של המחנה קיץ שלי וואו, כזה שילוב של רגשות לא הרגשתי מעולם! שמחה, עצב, כאב, תסכול, עצבים (!), אושר, גאווה. אני כל כך גאה בעצמי על מה שעברתי השנה ובכלל במחנה הזה. בניתי דברים שבחיים לא חשבתי לכיוון שלהם בכלל, הדרכתי חניכי ד'! פשוט הרגשה מדהימה!!! בתוך כל האושר הזה תמיד היה בי מין קול קטן כזה שאמר "אל תשמחי יותר מידי. עוד שנייה הכל נגמר ולא יחזור עוד." ולאורך כל המחנה פשוט השתקתי אותו ונתתי לעצמי ליהנות מכל דקה. לקראת הימים האחרונים פשוט התפרקתי. בכיתי על זה שאני עוזבת את החניכים, על המדריכים שלי שאחד מהם עוזב לחו"ל והשני מתגייס (והוא בכלל גר בירושלים אז לראות בשבט הקטן שלי נראה לא הגיוני בעליל), אפילו על המבנה שבניתי הרגשתי צביטה! אבל מה שבאמת הרג אותי הייתה העובדה שהגדוד שלי הולך להתערבב עכשיו בעוד 3 שכבות ואנחנו הולכים לבלות איתם את שלוש השנים הבאות. לפעמים המהלך המחנה הרגשתי שאנחנו פשוט מתפרקים, כל אחד מהגדוד מצא את הקבוצה שלו בשכבות הבוגרות ואני ועוד כמה פשוט הרגשנו שנשארנו מאחורה, נאחזים בזיכרון האחרון מ</div>Sun, 10 Jul 2011 16:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12612564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12612564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12575185<div align="right" dir="rtl">לפעמים פשוט בא לי לצעוק לאנשים בפרצוף "אני כאן!". אני מרגישה שהבדידות מגיעה מכל הצדדים וכשאני אמרתי את זה היא אמרה בזלזול"יש סביבך כל כך הרבה אנשים, איך יכול להיות שאת מרגישה לבד?". אז הנה התשובה - לא משנה כמה אנשים יש סביבי, אני לא מרגישה מספיק שייכת. תמיד התחושה הזאת של אנחנו-חברים-אבל-את-לא-מספיק-חשובה. לכולן יש את החברה הטובה הזאת שאפשר לספר לה הכל ולי? מה עם מ' "הקטנה והמסכנה שבהפסקותיושבת לבד עם האוזניות"? הייתה לי חברה כזאת. וכל כך אהבתי אותה, היא הייתה כמו אחות בשבילי. סיפרנו אחת לשנייה הכל והיינו פשוטחיות יחד. אז מה קרה? כנראה שנמאס לה ממני... אני לא יודעת! כל פעם שאני שואלת אותה מה קרה היא אומרת ש"אנחנו יותר מידי דומות". כן בטח. בלי שום קשר שזה מעליב, זה פשוט לא אמין. אני כל כך מיואשת ומדוכדכת בגללה ואני אפילו לא יודעת למה. ועכשיו בקיץ, כשכולם יוצאים ומבלים ביחד, אני מרגישה בודדה מתמיד. מחכה שמישהו יציל אתי מהבדידות הזאת. מ'</div>Wed, 22 Jun 2011 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12575185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12575185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12565771<div align="right" dir="rtl">בערך לפני חודש וחצי היינו צריכים לבחור מגמה להמשך התיכון. אחרי התלבטויות רבות בין מגמת תיאטרון לבין מגמה מדעית בחרתי במגמת ביוטכנולוגיה. בשבוע האחרון הופענו, אני וכל מי שנמצא במגמת תיאטרון איתי, בפני אנשים עם 3 הצגות שונות, ואז התחילו שוב ההתלבטויות. פעם הרגשתם שהחלטתם משהו אבל ככל שחשבתם על זה הבנתם שזה רעיון גרוע והרגשת פספוס נוראית ומגעילה מציפה אתכם? ככה אני מרגישה וכנראה ארגיש אם אני אשאר במדעית. ההרגשה שיש כשעולים על הבמה היא מדהימה.האורות, הקהל, הכל. מצד שני יש את הכיתה המדעית שמאז ומתמיד הייתה לי "זיקה" למדעים. כימיה וכל הערבוב חומרים שמתפוצצים בסוף פשוט עושה לי את זה. אני חושבת שזו אחת ההחלטות הקשות שעשיתי. עריכה: בחרתי תיאטרון... נקווה שיתנו לי לעבור עכשיו... תודה למייעצים למיניהם!</div>Sat, 18 Jun 2011 17:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12565771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12565771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12555215<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מקבלת את ההרגשה שאמא שלי הייתה רוצה להחליף אותי, או לפחות שהייתה יוצאת לה בת אחרת. כנראה היו קוראים לה בלה, כיהיא כל כך יפה. יש לה עיניים ירוקות גדולות, בדיוק כמו לאמא, היא רזה ויש לה שיער חלק ובהיר. בלה עוזרת בכל הדברים בבית כשצריך, היא לא מתעצלת, לא אומרת "רגע" ו"לא עכשיו". היא ילדה מוצלחת, יש לה ציונים טובים ותמיד מוקפת אנשים. כשהיא תהיה בת 16 יהיה לה חבר והוא יהיה ספורטאי או רוצה להיות רופא. אחרי שבלה תתגייס היא תלך ללמוד הוראה ותעבור לגור עם החבר ליד ההורים. יהיו לה תאומים והם יהיו בדיוק כמוה. ואמא תהיה כל כך גאה בה! למרות כל החלומות אמא קיבלה אתמ'. ילדה מממוצעת, רגילה, פשוטה. לא הכי מוצלחת בלימודים. לא תמיד מוקפת באנשים ובחברים. אף פעם לא היה לה חבר. כנראה כשהיא תהיה בת 16 המצב לא ישתנה והבגרויות לא ילכו בקלות. אחרי שמ' תתגייס, היא רוצה לטוס לחו"ל, לטייל ואולי גם לעבור לגור בגרמניה או באנגליה. להישאר לגור ליד ההורים היא לא תשאר. למרות שיש לה בן זוג היא לא רוצה ילדים ובטח לא חתונה. אמא בטח מאוכזבת. כמה חבל שמ' זאת אני.</div>Mon, 13 Jun 2011 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12555215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12555215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12543305<div align="right" dir="rtl">תמיד רציתי למצוא יצור כלשהו שאני אוכל לספר לו הכל, לשפוך את הלב שלי אליו ושמידי פעם יעזור לי. לצערי,עדיין לא מצאתי כזה אז אני מניחה שהבלוג הזה נחשב איזשהו יצור. בת 15, היפרית, פסימית, תולעת ספרים, לפעמים חופרת... בגלל שלא ידעתי כל כך איך להתחיל אז עניתי על השאלון D: כיצד חגגתם את יום העצמאות?רוק עצמאות!מה לדעתך יותר כיף - להשתולל בבמות בערב יום העצמות, או לעשות מנגל עם כל המשפחה בבוקר? אחרי הרבה התלבטות התשובה היא להתחרפן בערב יום עצמאותהאם לדעתך יום העצמאות הוא כמו יום חג דתי (נניח, ראש השנה או שבועות), או שצריך להתייחס אליו באופן אחר?לדעתי הוא צריך להיותיום המנגלאיזה יום עצמאות היה המהנה ביותר שהיה לך עד כה?2011!!!האם את נוהגת לצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב, או שזה משעמם אותך?מישהו בכלל רואה את הדבר הזה?מה דעתך על המעבר החד מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח?אממ... נחוץ ונכון. זה מראה שבזכות כל החיילים, הנופלים והחיים, יש לנו מדינה.<STR</div>Wed, 08 Jun 2011 16:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Big M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747069&blogcode=12543305http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=747069&blog=12543305