http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250heCopyright 2026 ™Lolita. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12631931<div align="right" dir="rtl"> הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שנכנסתי לפה, היו הרבה דברים על הראש.. אני סופית סיימתי יב'. מועד ב' במתמטיקה הלך "סביר" (שזה אומר כנראה 70, כמו המגן. שכחתי איך פותרים משוואה מסויימת וזה תקע אותי :S) אחרי מועד ב' נסעתי לאילת לחמשו"ש להצטרף לחבר שלי ולמשפחה שלו באילת בקלאב הוטל (מלון מדהים) אחרי שהרבה זמן לא הייתי באילת (טיול שנתי של יב' לא נחשב, גם לא היינו במלון וגם בקושי היינו 3 שעות בשביל בננות ואבובים). הסתובבנו הרבה בטיילת, קניתי חולצה נחמדה ב-40 שקל, הוא ניסה לשכנע אותי לעשות את הכדור אבל יש לי פחד גבהים וסרבתי בכל תוקף לעלות על הדבר המפלצתי הזה.. הוא התאכזב מזה כי עם האקס הסכמתי לעשות באנג'י (וכל כך התחרטתי באותו רגע) אבל.. אני פשוט לא יכולה לעשות את זה.. זה גבוה וזה מפחיד! ראינו את הסרט האחרון של הארי פוטר ונהננו מאוד, הסרט סיים בצורה מכובדת את מעללותיו של הארי, אני ממש אהבתי את הסוף (: אני עדיין בתהליכי חיזוק הביטחון העצמי שלי. במהלך הלמידה למועד ב' במתמטיקה החלטתי ש"הרופא לעתיד" יהיה סוג של המורה הפרטי שלי, אבל הוא לא הסכים לקחת כסף (מה שגרר את זה שאבא שלי קנה לו מ</div>Wed, 20 Jul 2011 02:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12631931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12631931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12594243<div align="right" dir="rtl"> אז נכון שכבת מתבגרת אני רבה איתך מדי פעם וצועקת וכשאני מרגישה שאת מגזימה אני קוראת לך מטומטמת מעצבים, אבל אני יודעת כמה שאת נהדרת ואמא טובה, ועד כמה שאת נאמנה ומשקיעה במקום העבודה שלך וזה בהחלט לא מגיע לך. אני לא יודעת את כל הפרטים, שמעתי אותך מדברת עם אבא בצהריים, שמעתי אותך מפוחדת, שמעתי אותך מבולבלת.. הבנתי שזה משהו שקשור לגן שבו את עובדת ולמפקחת (חדשה יחסית) שאחראית על הגן. ופחות או יותר הרכבתי עכשיו את הפאזל כשביקשת ממני לפתוח את המייל שלך במחשב שלי כי לא הצלחת לפתוח אותו במחשב הכללי כשפתחתי את מכתב ההמלצה והפנייה למפקחת של הגן. כנראה שרצו להעיף (לא מוצאת מילה יותר נחמדה כדי לתאר את זה) אותה כגננת בגן שבו היא עבדה עד עכשיו, כי היא לא מתייחסת יפה לילדים. היא גננת כבר משהו כמו 17 שנה ובאף מקום לא היו כלפיה תלונות. כל שנה אמא מקבלת מכתבי תודה הבייתה, על כמה שהילדים בגן כבר מתגעגעים אליה ובוכים כי היא לא איתם בגלל מחלה. היו כמה שנים בעבר שהיא סבלה מסייעת רשעית שכל הזמן פגעה באמא, ובתור ילדה קטנה לא הבנתי כל כך למה אמא בוכה לאבא, היו פעמים שהיא הייתה מכינה כל מינ</div>Fri, 01 Jul 2011 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12594243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12594243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12574962<div align="right" dir="rtl">1. הקדימו לי את הגיוס בחודש, זה יוצא בדיוק שבועיים אחרי שאני חוזרת מחו"ל זה מוקדם מדי.. לעבוד? אני לא אוכל, אין מספיק זמן.. רשיון? עכשיו אין סיכוי בכלל.. לנסוע לאילת? גם לא.. אוף!! עדיין אין לי מושג לאיזה תפקיד במודיעין ואני מקווה שלפחות בעניין הזה יהיה בסדר אחרי כל ההשקעה וכל המבחנים והסרובים לדברים אחרים. 2. כנראה שבסוף לא יהיה נשף סיום כל כך חכיתי לרגע שבו יודיעו על תאריך סופי, לדעת שאפשר לקנות שמלה/בגד יפה חדש ונעלי עקב לכבוד זה, סתם כדי להרגיש טוב עם עצמי. זה ברור שמתוך 2XX תלמידים יש סיכוי שחלק לא יכולים בתאריך מסויים, אז הולכים על תאריך שהרוב כן יכולים בו, וסוגרים אולם לפני שיהיה מאוחר מדי. בשביל מה שאלתם אם אנחנו מוכנים להוסיף אפילו עוד כסף בשביל שיהיה נשף ברמה? בשביל מה התווכחתם עם הרכזת שכבה על זה שאנחנו רוצים נשף? בשביל מה לקחתם אחריות על הנשף אם אתם לא מארגנים דברים כמו שצריך?היה המון זמן כדי לסגור דברים אבל איכשהו כולם נזכרים בדקה ה-90. במקום נשף הם רוצים לעשות מסיבה בבריכה אחרי שהם עשו כבר אחת לאחר מסיבת הסיום.. לא רק שלא שאלתם את כל השכבה אלא רק מיעוט ש</div>Wed, 22 Jun 2011 19:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12574962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12574962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12565982<div align="right" dir="rtl"> אז אין לי נעלי עקב גבוהות (למרות שאני רוצה), הציצי שלי לא גדול, ויש לי קול שמזכיר ילדה קטנה, אני לא מרחתי אודם אדום כי אני רוצה להתנשק עם חבר שלי בשקט מבלי להתעסק בלצבוע אותו, ואני 1.54, זה עדיין לא אומר שזה בסדר לקרוא לי קטנטונת, וזה לא אומר שאני בת 16, וזה שאני לא רוצה לקנות בירה כי אני על אנטיביוטיקה לא אומר שאני עדיין רוצה בירה. זה שאתה מנסה למכור בירה לא אומר שזה בסדר מסתבר ככה זה כשיש דוכנים למכירת בירה ומסתכלים על המכירים במשך קצת יותר מ-2 דק'. נמאס לי מזה שאנשים כל הזמן חושבים שאני קטנה בגיל בגלל הגובה... בכיתה י' השומר בביה"ס לא הסכים לשחרר אותי הבייתה מוקדם כי הוא לא האמין שאני בכיתה י' בגלל הגובה והייתי צריכה לעשות סיבוב שלם כדי לחפש את המזכירה שתחתום שאני בכיתה י'. באסיפות ההורים אני בדר"כ באה עם ההורים שלי, גם לזו של אחי הקטן, וכולם מתפלאים לשמוע שאני בי"ב. בפרסומת כלשהי היה שאלון מטומטם של "האם את יכולה להיות דוגמנית", הקריטריון שפסל כביכול את ה"יכולת שלי להיות דוגמנית" זה הגובה. <p style="text-align:</div>Sat, 18 Jun 2011 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12565982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12565982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12557990<div align="right" dir="rtl"> היה אמור להיות לי תחקיר ביטחוני היום, נסיתי במשך יומיים להתקשר למוקד לדחות אותו (פעם ראשונה בגלל שלא מילאתי את כל הטפסים, פעם שניה כי הרגשתי לא טוב) אבל מסתבר שהמוקד לא היה זמין יומיים + יום שבת. היום בבוקר התקשרתי למוקד והפקידה לא הסכימה לקבוע לי תאריך חדש למרות שהסברתי לה את המצב. "אי אפשר להזיז את זה מהיום להיום, את צריכה להתייצב פה עד 12:00, אם לא יש סיכוי שזה יפגע בקבלה שלך". זין. אני לא יכולה ללכת! ומה אם היה קורה משהו חמור יותר? בטח שאפשר להזיז, אבל ה"חמודה" החליטה שלא. התקשרתי לחבר שלי לשאול אותו מה לעשות.. ללכת? לא ללכת? הוא ניסה להרגיע אותי במשך חצי שעה ובסוף הוא הצליח. הייתי חייבת להתארגן מהר לצאת לרופאה. כל הלילה לא ישנתי, מזל שאני לא צריכה להגיע כל הזמן לביה"ס ושרוב הבגרויות מאחורי. מסביבות 19:00 אתמול התחלתי להרגיש דקירות בצד ימין של הבטן כאב מאוד חזק וחד. היה טקס קבלת ספרי מחזור ובכללית פרידה עם ההורים מהמורים ומהבי"ס אז לא יכולתי שלא להגיע. חשבתי שזה יעבור אבל מסתבר שזה לא עבר ומצאתי את עצמי נאבקת בכאבים לאורך כל הלילה עד שנשבר לי ולקחתי נורופן ב-2 ו</div>Tue, 14 Jun 2011 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12557990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12557990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12554911<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="background-color: #ffffff; overflow: auto; border: 3px solid #000000;"&gt; עד עכשיו לא הצגתי את עצמי פרט לשורות הבודדות שברשימות ומתישהו זה צריך להעשות. זו לא פעם ראשונה שלי בישרא, בשאר הבלוגים שהיו לי העדפתי להשאר אנונימית לגמרי, בחלק מהם פורסמו תמונות שלי. אני מקווה שהבלוג הזה ישאר ולא ימחק כמו כל השאר, עד עכשיו הוא שורד יפה למרות שרציתי למחוק אותו לפני כמה שבועות. אז מי אני? אני בת 18, עוד מעט מסיימת י"ב ומיועדת להתגייס לחיל המודיעין. הדימוי העצמי שלי לא בשמיים, זה עדיין בתהליכים. אני לא מרגישה יפה למרות שאני יודעת שאני כן, כנראה שאני עדיין לא שלמה עם עצמי. אני לא כל כך פוטוגנית אבל לא יכולה לומר שאין תמונות יפות בכלל, מה שבטוח - פלאש רוצח אותי. אני קטנה וקומפקטית, 1.54 על משקל שעומד בערך על 45 ולא מבינה את מי שמנסה להגיע למשקל הזה כי אין בו שומדבר מיוחד. אני אוכלת כל דבר מתוק וטעים שבא לי מבלי להתחשבן, הקיבולת של הקיבה שלי לא כזו גדולה ויותר מדי מתוק לא עושה לי טוב. אני לא מסוגלת לצאת מהבית בלי למרוח איילינר ועיפרון בצבע כלשהו על העין ולאחרונה גיליתי שאו</div>Mon, 13 Jun 2011 16:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12554911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12554911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12553170<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="background-color: #ffffff; overflow: auto; border: 3px solid #000000;"&gt; "אין פלאפון עד להודעה חדשה" ממש יופי.... &lt;/div&gt;</div>Sun, 12 Jun 2011 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12553170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12553170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12553101<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="background-color: #ffffff; overflow: auto; border: 3px solid #000000;"&gt; בשישי בערב אני וחבר שלי היינו אמורים לצאת למסיבה (סוף סוף) עם חברים שלו בהרצליה... אבל כמובן שעד שמגיע הרגע שבו אני סוף כל סוף אצא למסיבה דברים חייבים להשתבש. זה התחיל בהערות הרגילות של חבר שלי על זה ש"לא בטוח שנצא בכלל", "אולי לא נלך", "הם לא עונים אז לא הולכים". המשיך בתלונות על זה ש"אני מתארגנת לאט" רק כי חרגתי ב-15 דק' מהזמן שהוא קבע עם חברים שלו, ועלה לי על הסעיף כשהוא אמר שאני לא מעריכה אותו מספיק ושאני צריכה להגיד תודה שיש לי חבר כמוהו. אמרתי לו שאני מעריכה אותו מאוד ואני באמת מודה על זה שיש לי אותו, ושגם הוא צריך להודות על זה שיש לו חברה כמוני. ואז.. הוא עיקם פרצוף. WTF?!!?!? חטפתי שוק ואמרתי לו שיחזור הבייתה, הוא הוציא לי את כל החשק מהמסיבה שכל כך חכיתי לה. במשך שעה וחצי רבנו באוטו והוא כמעט נפרד ממני אבל הצליח לחשוב באותה שניה בהגיון והבין שזה לא מה שהוא רוצה לעשות. נילחמתי על לא ללכת למסיבה, לא היה לי מצברוח לרקוד, לא היה לי מצברוח להנות, רציתי רק להתכסות בשמיכה ולבכות על כ</div>Sun, 12 Jun 2011 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12553101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12553101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12537681<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="background-color: #ffffff; overflow: auto; border: 3px solid #000000;"&gt; מה עושים כדי להפתר מההרגשה הזאת? איך מוחקים את הפחד שאף אחד לא יזמין אותך לנשף הסיום? איך דוחקים את המשפט "אני מקווה שלא יזמינו אותך" שנאמר ע"י החבר רק בגלל קנאה?איך מתגברים על העצב שבקושי יש 3 תמונות שלך ממסיבת הסיום ושההורים צילמו את החלקים הלא נכונים? או על זה שלא נלחמתי להתמקם יותר קדימה כדי שיראו אותי? או על זה שכל כך הרבה אנשים אמרו לי שאני רוקדת מדהים ולא מבינים למה אני מאחור? או על זה שגם כשהיה לי סולו של 3 שורות בשיר העבירו לי את המיקרופון מאוחר מדי וחצי התפספס ערב אחרי ערב? או על זה שאולי ההורים לא יסכימו לממן את ההכנות לנשף? (תסרוקת, שמלה, נעליים, איפור) או על זה שכנראה המגן בכימיה לא יהיה כמו שציפיתי? או על זה שהבגרות שלי במתמטיקה מועדת לכישלון? ואת יודעת שזה כנראה מה שיהיה למרות שאין סיבה מוצדקת לכך? שוב פעם דאון של "אני לא מרגישה יפה ולא מרגישה אהובה". ואין אף אחד מסביב שמבין ותומך :'( שונאת את ההרגשה הזו. שונאת להרגיש לבד. &lt;/div&gt;</div>Sun, 05 Jun 2011 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12537681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12537681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12512353<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="background-color: #ffffff; overflow: auto; border: 3px solid #000000;"&gt; הרופא לעתיד, ככה החלטתי לקרוא לו.. הוא לומד איתי מתמטיקה וכימיה והוא הבן של המורה לאנגלית שלמדה אותי שנה שעברה שאהבתי מאוד. אף פעם לא דיברנו יותר מדי, קצת צוחקים ביחד עם כולם בין השיעורים וסוף הסיפור, אבל מאז ומעולם מצאתי בו משהו מעניין. זאת פעם שניה שיצא לי לדבר איתו, הפעם הראשונה הייתה לפני חודשיים בערך, מוקדם בבוקר, חצי שעה לפני תחילת השיעור. לפני שדיברתי עם הרופא לעתיד דיברתי עם חבר שלי בפלאפון, עד שהוא היה צריך ללכת ואמר שיחזור אלי בעוד 15 דק'... לא היה לי כל כך מה לעשות והיה לי קר אז יצאתי החוצה לשמש להתחמם לי. ואז הרופא לעתיד בא, כנראה ראה דרך החלון שאני לבד, ושאל אותי למה אני לבד. אמרתי לו שדוגרי אין כל כך מה לעשות בבי"ס בשעה הזאת ושסתם יצאתי להתחמם לי בשמש, מחכה שחבר שלי יחזור אלי אחרי שהוא יסיים את הסידורים שלו בצבא על הבוקר. סיפרתי לו קצת עליו, וזה התפתח לשיחה בת 15 דק' על כל הקטע הזה שהוא רוצה להיות רופא, ועל זה שהוא כל כך מצליח בלימודים.. הוא סיפר לי שהוא ישן משהו כמו 4 שעו</div>Tue, 24 May 2011 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (™Lolita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=744250&blogcode=12512353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=744250&blog=12512353