http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926שנתיים שלמות בתת היבשת ההודית, בקולג' של אירגון הUWC. מפחיד? קצת. מרגש? המון.heCopyright 2026 talz. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12677651<div align="right" dir="rtl">לא להאמין שהפעם האחרונה שכתבתי פה הייתה כאשר ספרתי חודש ימים לפני הטיסה. זה נראה כאילו זה היה רק לפני שבוע כי עברתי כל כך הרבה מאז שהזמן פשוט טס. אז מה היה לנו? סמינר של יומיים במסגרת תהליך ההכנה - כאשר האינטנסיביות של ההרצאות פגשה את הכיפיות של ריקודי העם והגיבוש. להיפתח בשיחות לתוך הלילה עם בוגרים מנוסים ולהקרע מצחוק בקטעים הכי טיפשיים עם הקו-יירס. ללא ספק בUWC יש הכל מהכל. סיור בתל אביב שבמסגרתו התנדבות עם ילדי מהגרים בדרום תל אביב היה אחת החוויות המשמעותיות ביותר שעברתי בתקופה האחרונה. סיור בירושלים היה פאן פאן פאן! וחם חם חם! מחנה קיץ ווהו!!! היה מרגש מאוד בשבילי, להיפרד מהקבוצה שהדרכתי שנתיים (טוב... להיפרד מ6 מהקבוצה) אחרי שיצאו פאקינג 12 לקורס מדצ"ים. מאוד פחדתי לצאת למחנה הזה כי לא הרגשתי שייכת בכלל כמו שהרגשתי פעם. לא השתתפתי כמעט בשום חלק מההכנות של המחנה ולא הכרתי אף אחד, לא יצאתי למחנה שכב"ג ובכלל הייתי במחנה עצמו רק יום וחצי, ולמרות כל אלו פשוט נהניתי. פשוט מאוד היה לי כיף כמו שלא היה לי כל השנה בתנועה. הכרתי את החניכים האהובים שלי מחדש ונזכרתי בכל הדברים שגרמו לי להת</div>Thu, 11 Aug 2011 12:40:00 +0200talziv1@gmail.com (talz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12677651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743926&blog=12677651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12629925<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, לא בקטע שסדרי עולם התהפכו אבל הרבה דברים שנראה לי חשוב לכתוב עליהם.הראשון - בגרות בהיסטוריה (או: מעיין-שחר הופך להיסטוריה). בסך הכל הלך לי ממש טוב יחסית למישהי שלא למדה דקה אחת ורק קראה מהר את החומר לפני הבחינה. המחנכים המדהימים של האקס-שכבה שלי החליטו שהם חוסכים לנו הגעה מיותרת לבית הספר ביום למחרת וחילקו לנו את התעודות בסוף הבגרות, כל אחד נכנס בתורו לקחת את החתיכת נייר שהכילה את הישגנו הלימודיים בסוף השנה הראשונה בתיכון. בשבילי זאת באמת הייתה סתם חתיכת נייר (ההישגים הלימודיים כבר איבדו את משמעותם לנוכח העובדה שאני ממש אבל ממש לא צריכה אותם) ובגלל זה העדפתי לשבת עם חברים עוד קצת ויצא שנכנסתי למחנכת אחרונה.מכיוון שלא היה אף אחד אחרי והודות לאבא ששכח לאסוף אותי יצא לי להעביר חצי שעה מקסימה בשיחה עם המחנכת שלי. דיברנו על הכל.היה לי כל כך כיף לדבר עם אדם שלא יצא לי להכיר מקרוב אבל עבר איתי הרבה השנה, פתחתי בפניה את הלב ונהניתי מכל שניה.כאשר הלכה אחרי שהוציאה ממני הבטחה לשלוח מכתבים מהקולג' לפחות פעם בחודש, החלטתי שבזמן שהיה לי (אבא מסיבה מאוד לא</div>Tue, 19 Jul 2011 01:48:00 +0200talziv1@gmail.com (talz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12629925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743926&blog=12629925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12556441<div align="right" dir="rtl">אני כל כך עמוק בתוך שגרת החיים הישראלית שלי עמוסה בבגרויות ומתכונות, חיי חברה להחזיק, חניכים שצריך לדאוג להם וחזרות מקהלה שפשוט לא נגמרות. מצד אחד תמיד אהבתי את התקופות העמוסות האלה שהכל מתנקז לחודש אחד, כי דווקא אז, כשאני נופלת מהרגליים ומקללת את האמאמא של עצמי אני מרגישה הכי טוב עם עצמי. אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שמישהו יקרא לי לעשות משהו, אני לא מסוגלת פשוט לשבת ולראות אחרים עובדים קשה.בגלל זה אפילו עכשיו כשאני יודעת שבעצם כל המאמצים שלי לא ישנו כלום עוד חודשיים וחצי אני ממשיכה הלאה כאילו אני לא עוזבת הכל, כולם אומרים "בשביל מה את צריכה את צריכה לעשות בגרויות/ לצאת למחנה קיץ/ דברים נוספים שדורשים השקעה וזמן..." ולמרות שאני יודעת שהם צודקים אני ממשיכה להיאחז בשגרת החיים הזאת ולא בגלל שאני מדחיקה את הקץ.בגלל שאני בטוחה שאני מאוד אתגעגע אליה ואני מנסה לשמור על קצת שפיות עד הרגע שכבר לא יהיה אפשר יותר.מהצד השני ישנה כמובן תחושת הסוף -כל דבר שקורה או יקרה בתקופה הקרובה יהיה אחרון בהחלט.תהליך ההכנה של הUWC החל לפני שבוע ביום הלימודים האחרון שלי בבית ספר, כמה סימלי! הסוף הרשמי</div>Tue, 14 Jun 2011 01:30:00 +0200talziv1@gmail.com (talz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12556441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743926&blog=12556441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12494895<div align="right" dir="rtl"> מחר אני אציין בדיוק שנה לפעם הראשונה ששמעתי על הUWC, ולכן אני חוגגת את המאורע המשמח בפוסט על כל מה שקרה מאז, ואיך בעצם הגעתי למצב שאני עוד שנייה ממש נוסעת לשם. אשכרה נוסעת לשם (לא, עוד לא נקלט). היה היה בארץ רחוקה ומנוכרת ששמה גרמניה משלחת של מחוננים מגניבים מארץ ישראל אשר ביחד עם קבוצת צ'כים מטורפים וקבוצת גרמנים חמודים עבדו יחדיו על פרויקט ששמו EFP - europians for peace. במשך שבוע טיילנו בגרמניה וקיימנו סשנים בהם פגשנו פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי רוח, צלמים ואנשי עסקים עשירים שמימנו אותנו. (כל הפרויקט בעצם היה חלק מתחרות שמפעיל אותו אירגון ועוסקת בכל שנה בנושא אחר - הנושא שלנו היה "friend and foe in media 1939-2009" ומתוכו החלטנו לעסוק בדרך בה מוצג הסכסוך ערבי ישראלי במדיה הישראלית והאירופאית, תוך התמקדות על תמונות באמצעי התקשורת השונים). כל הפרויקט כולו כלל שלושה מפגשים בהם נפגשנו כל הקבוצה יחד. בספטמבר טסנו לצ'כיה, במרץ ביקרו הגויים בישראל ובמאי בילינו בגרמניה. הפרויקט הזה תרם לי כל כך הרבה, במובן מסוים הוא אפילו שינה אותי. העושר התרבותי שנחשפתי אליו, ריבוי הד</div>Mon, 16 May 2011 00:52:00 +0200talziv1@gmail.com (talz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12494895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743926&blog=12494895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12490407<div align="right" dir="rtl">אני נמצאת כעת בבית של אחת החברות הכי קרובות שלי, יולי (אם את קוראת את זה, אני ממש מצטערת שהאור של המחשב מפריע לך אבל את ישנה כל כך חמוד ובאמת שכל כך נוח לי כאן). ממש מאוחר, או מוקדם נורא, והדבר שהכי מתחשק לי לעשות הוא לכתוב למה אני פוחדת ללכת לדבר הזה שנקרא UWC.למי שלא שמע על הארגון הנהדר הזה, אני בוודאי אפרט בהמשך, אבל רק בשביל לקבל מושג כללי תחשבו על הדבר הכי גדול שעשיתם בחיים שלכם. עזבו גדול, תחשבו עצום! תחשבו החומה הגדולה של סין! תחשבו מערכת השמש והגלקסיה וכל מה שמעבר! ותחשבו הדבר הכי גדול שאני מכירה מהדברים הגדולים שקיימים וזה הטמטום האנושי. זה בערך הגודל של UWC בשבילי .מן הסתם אני מגזימה, אבל המטרה היא להעביר שכמו כל הדברים הגדולים באמת אף פעם אי אפשר לראות את התמונה המלאה, אי אפשר לראות את כל ההיבטים, המשמעויות והרבדים של הדבר השלם. לרוב אפשר לקלוט חלק אחד בכל פעם, חלק אחד מיני רבים וחשובים.אז החלק העיקרי שבו אני מתעסקת כרגע הוא הפחדים.אני לא נוטה להראות את זה, אבל אני מתה מפחד. כשאני מדברת עם אנשים על שמצפה לי עוד שלושה חודשים (נשמע מעט אך עם זאת כל כך הרבה להספיק!) הדבר הראשון</div>Sat, 14 May 2011 03:01:00 +0200talziv1@gmail.com (talz)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743926&blogcode=12490407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743926&blog=12490407