<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Cyanide &amp; Happiness</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Leya. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Cyanide &amp; Happiness</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=13654602</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מחר בבוקר אני אקום לצליליי הודעות ממס&apos; קטן של חברים מודאגים שישאלו מה פשר הסטטוסים הדכאוניים שלי והאם אני רוצה להתאבד. הם לא מבינים שעכשיו אחת בלילה ושאני אישה.
הם לא מבינים שחונכתי על ברכיי הפקפוק העצמי. האמת? גם אני לא מבינה.
אני לא מבינה למה אישה שסבלה מחוסר בטחון עצמי בנעוריה צריכה לגרור אותו אחריה כמו צל עיקש שלא מוכן להרפות. למה היא נאלצת, ללא ידיעתה כמובן, לתפור את חוסר הבטחון הזה לרגליי בתה, כמו אוצר יקר ערך שמעבירים מדור לדור.
אתם יודעים שאם תעמידו אותי עכשיו עירומה מול מראה ותגידו לי לציין דבר אחד במראה שלי שמוצא חן בעיניי אני לא אדע מה להגיד?
אני לא מבינה למה יש לי צורך תמידי ובלתי פוסק בתשומת לב. זה לא שאני צנומה ובלתי נראית (כבר לא). אני מדברת. יש לי קול. לא באותה מידה כפי שהייתי רוצה אבל זה בהחלט שיפור. 
אני רוצה שימתגו אותי כמשהו גדול. משהו בלתי רגיל ומהפנט. אני רוצה שיחשבו שאני לא עוד סתם אחת אפורה ומונוטונית. אני מחוץ לקופסה.
אה, כן. יש לי חברים. אני יוצאת מהבית. אפילו חיזרו אחריי כמה פעמים. זה אף פעם לא זה.
מה אני צריכה? אישור? אישור ממי? אישור שמה? שאני נורמלי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 31 Jan 2013 00:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=13654602</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=13654602</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12997386</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עוד לא התנעתי וכבר נגמר לי הדלק.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 Jan 2012 01:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12997386</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12997386</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12840935</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מוקפת באנשים מתים. מתהלכים במכניות בעירנו המוסוות בירוק ואדום.
התנהלות החיים מסביבי מונוטונית; חתולים מיללים לאוכל, כלבים קשורים לרצועה, יונים על חוטי חשמל, נמלים בשורה.
מדי פעם פרפר לבן, התחדשות, חיוּת, שלווה.
לעתים אני נתקפת צורך לרוץ אל הגבעות, הניתוק היחידי בין השגרה לביני, ההתאחדות שלי עם אלוהים. אף פעם לא עשיתי זאת.
לעתים אני עולה על רכבת ונוסעת לבוגרשוב, לים. מתהלכת בין בניינים אפורים וחשופים, מרוטים. בלי מסכות של צבעים מצועצעים. בלי ריח ביתי של שישי אחה&quot;צ. רק אני, אוויר אפוף רעל, האנשים שסביבי והשמש שמחממת לי את השיער ומכסה אותי באהבה. בלי אפליות, בלי תנאים, בלי דרישות. השמש תהיה שם לנצח, או לפחות עד שאמות.
הייתי מצפה שיחסי הטובים עם השמש ימנעו ממני להעריך את החורף.
את החורף אני אוהבת. או יותר נכון, שונאת-אוהבת.
שונאת כי החלקים הפעילים ביותר בחיי התרחשו בחורפים של כל 16.11 שנותיי.
אוהבת כי החלקים הפעילים ביותר בחיי התרחשו בחורפים של כל 16.11 שנותיי.
החורף העביר אותי דרך הטוב ודרך הרע, ודאג לשמר במוחי כל זיכרון, לעטוף אותו בניילון נצמד ולהדביק אותו לאחורי ראשי.
כמו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Oct 2011 19:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12840935</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12840935</comments></item><item><title>צבעים אולי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12790515</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כחול עמוקכחול מתוקכמו שטף דםאו דובדבן רקובאו אריה שנדםכלוא בכלוב.סגול חיווראדם עיוורבחדר קטןעל מדף ישןעם מעיל מרופט ומסריחמעל רצפה מלאה בפיח.אדום בהירכמו חור בקיראו דם מהול במיםאו שקיעה יפה בשמיים.לבן ריקניאו חתול אימתניאו כמו מלח שמתחזה לסוכרכדי להוכיח לי שהעולםאכזר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Oct 2011 00:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12790515</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12790515</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12772716</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כוח הכבידה עובד נגדי.
אני אצבע עצמי בלבן ואתמלא ברעש.
אחלום על גברים שעושים לי נעים.
שששששש.
נה טובה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Sep 2011 22:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12772716</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12772716</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12763332</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שמישהו יזרוק אותי לכביסה, יסבן אותי בלבן טייד, ויתלה אותי לייבוש איפשהו בטוסקנה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 24 Sep 2011 17:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12763332</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12763332</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12751958</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ROXANNE&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 18 Sep 2011 00:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12751958</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12751958</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12745770</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה אני מי שאני ולא מישהי אחרת? יותר טובה?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 14 Sep 2011 18:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12745770</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12745770</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12725150</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חצאי משפטים חולפים לי בראש אחת לכמה שעות, נותנים לי מושג קלוש לגבי מה שעובר עליי.
אני מרגישה חלשה וקונפורמיסטית ופחדנית, אך עם זאת אני נחושה בדעתי להישאר נאמנה ואיתנה, לאהוב את עצמי.
החיים בלעדיו לא כואבים לי. אני מרגישה הקלה. אין בי שמץ של חרטה, רק רחמים. אני גאה בעצמי שאזרתי אומץ והקשבתי לעצמי. ביררתי מה אני רוצה ופעלתי בהתאם.
עוד ארבעה ימים אני טסה. שעתיים וחצי טיסה לעולם שרק שמעתי עליו סיפורים. אני אצבור חוויות משלי ואנצור אותן לנצח. מה שמזכיר לי שאני צריכה לקנות יומן מסע. למרות שזה רק לשבוע.

ביה&quot;ס, הא? כל הזין.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Sep 2011 20:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12725150</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12725150</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12699791</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מילים שאגיד לבחור הבא שירצה להיכנס לי למיטה, או לחיים:
&quot;אני מרשה לך לחבב אותי, ולחשוב שאני סקסית, מעניינת ומצחיקה. אנחנו יכולים לבלות ולהיות ביחד.
אני אצא איתך עד שימאס לי, וזה יהיה בסדר, כי אתה לא תאהב אותי, כי אני לא מרשה לך. כי כל מה שנעשה יהיה להזדיין ולראות סרטים, ואפילו לא נדבר הרבה על דברים עמוקים.&quot;

כי בשביל זה יש לי אתכם. (החברים הדמיוניים שלי שקוראים פה)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 22 Aug 2011 00:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Leya)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743596&amp;blogcode=12699791</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743596&amp;blog=12699791</comments></item></channel></rss>