<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>שעת חינוך.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743370</link><description>חינוך במדינת ישראל מנקודת מבטו של תלמיד</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 non-imi. All Rights Reserved.</copyright><image><title>שעת חינוך.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743370</link><url></url></image><item><title>ונזכור את כולם.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743370&amp;blogcode=12479684</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זו לא הפעם הראשונה שאני פותח כאן בלוג. לכל מיני מטרות. שונות ומשונות, להעביר מסר.

אולי הפעם אצליח להעביר משהו.

אני תלמיד במערכת החינוך, שיש לו המון מה להגיד עליה. זה לא שאני מתלונן יותר מידי- אבל אני ממש לא כמו המבוגרים האלה ששולחים את הילדים כל הזמן לעשות שיעורי בית כי זה תפקידם, מטרתם, עצם קיומם.

אז אולי הדעה שלי היא לא תהיה הדעה הכי מקיפה כמו מבוגר שיכול לראות ב-360 מעלות, אבל היא תהייה עדיין דעתי. 

המטרה העיקרית של הבלוג הזה היא לספר על עלילותיי בבית הספר. כן, אני חנון. 
אני מעוניין להביע דעתי על הממסד עצמו- שבעניי נראה הרבה יותר חשוב מסתם מוסד לימוד. 

לשאלתכם - אני רוצה להיות מורה כשאהיה גדול. עם כל החצ&apos;קונים וגיל ההתבגרות והחרא ובעיות המשמעת בכיתות ופייסבוק- אבל מורה. 
הסיפוק, השליחות, החינוך, הקניית הערכים!!!!!!!!!, הקניית הידע היא בדרך אגב!!! 
אני כבר במסקנה הזו מכיתה ג&apos;, עד כמה שקשה להאמין.

אף אחד לא יודע את זה אצלי בכיתה. אני בכיתה כמו כולם, גם יש לי חברה מדהימה :)


טקסי יום הזיכרון בבתי הספר תמיד בעלי משמעות נשגבת. הרי זוכרים את חללי בית הספר במעגל ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 May 2011 21:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (non-imi)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743370&amp;blogcode=12479684</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743370&amp;blog=12479684</comments></item></channel></rss>