http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591heCopyright 2026 LilMonster. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12551162<div align="right" dir="rtl">אין לי יותר מידי מה לכתוב פה, אז אני אכתוב את המעט שיש לי. זהו, היום הם נגמרים, חיי כאזרח... מחר בבוקר אני צריך לקום מוקדם מידי, להעיר את ההורים שלי ולצאת לכיוון הבקו"ם..באמת שאין לי כוח.. בא לי עוד חופש, עוד כמה ימים של כלום ושקט, כמו שאני אוהב. ונעבור למשו יותר מהנה... עכשיו נגמר טקס חלוקת תעודות הבגרות בתיכון שלנו. היה נחמד, נפגשתי עם הרבה חברים שהרבה זמן לא ראיתי וגם עם כאלה שהם לא ממש חברים שלי, אבל בסופו של דבר היה נחמד וקיבלתי את תעודת הבגרות שלי ( הייתי בטוח שהיסטוריה הרס לי, אבל אני זכאי).. וזהו, ממחר אני אראה את החברים אפילו פחות ממה שראיתי אותם עכשיו... נקווה שחוץ משיעמום טוטאלי, ייצא מהצבא משו טוב... טוב, עפתי לישון-מחר יום עמוס... והנה שיר שאמרו לי שנכתב עלי... הם צודקים :) והוא גם מתאר לגמרי את ההרגשה שלי לגבי מחר... </div>Sat, 11 Jun 2011 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12551162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12551162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12530786<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי כאן, או בכלל נכנסתי... בגלל העבודה (כן הצלחתי להשיג אחת רגע וחצי לפני הגיוס...) אמרתי לעצמי שאחרי מה שקרה אתמול אני חייב לכתוב כאן... אתמול כמעט מתתי... כן, כן, כמעט מתתי, זה אולי נשמע לא אמין, אבל זה קרה... הלכתי לי בדרכי הביתה אחרי העבודה, ובעודי הולך לי ברחוב, לצידי היה מפרץ חנייה כזה ובו מכונית חונה, לא חשדתי. המשכתי ללכת, ובדיוק צעד ורבע אחרי אני שומע בום ענק ורואה שהמכונית החונה עלתה על המדרכה ונמצאת במרחק של צעד ורבע ממני...נבהלתי... בשניה הראשונה לא שמתי לב למה שקרה, רק שמעתי את הבום. אחרי כמה רגעים שמתי לב שמכונית אחרת, לבנה, נכנסה במכונית שחנתה לידי.. כל המקדימה שלה נמעך והצד של המכונית החונה גם, אחרי עוד רגע הבנתי מאיפה הבום ששמעתי (חוץ מהבום של ההתנגשות) - התפוצץ למכונית הלבנה הגלגל... אחרי כמה רגעים של שקט מוחלט הנהגת יצאה מהמכונית הלבנה ושאלה אותי אם אני בסדר, עניתי בחיוב עם הראש והמשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום... שחזרתי הביתה התיישבתי בסלון, חשבתי על מה שקרה, ופשוט התחלתי לצחוק... אבל כמו מפגר, כאילו לא קרה כלום. רק המחשבה על זה שאני צו</div>Thu, 02 Jun 2011 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12530786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12530786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12491446<div align="right" dir="rtl">קרה לכם שהרגשתם שהחברים שלכם לא מתנהגים כמו חברים שלכם? לי כן... יותר מידי בזמן האחרון... חשבתי שהם אמורים להיות חברים שלי.. עברו כמה ימים מאז שיצאנו לאנשהו ביחד, היום היינו אמורים לעשות משו, אבל הם ביטלו כי הם רוצים ללכת למסיבת גיוס של חבר שלהם... לא שזה מפריע לי שהם רוצים ללכת למסיבה של חבר שלהם או שהם לא אמרו לי גם לבוא (אני לא הכי מכיר אותו).. מה שמפריע לי זה שבעוד חודש (פלוס מינוס) אני מתגייס, ואין לי יותר מידי זמן פנוי כי אנחנו גם עוברים דירה, אז אני צריך גם לעזור לארוז את הבית, שהפעמים היחידות שהם דיברו איתי בשבוע האחרון, היה כדי לבקש ממני שאני אביא להם את הסידרה נמלטים, כי הם רוצים לעשות מרתון... כמובן שאמרתי סבבה.. וזה היה כמו סטירה לפנים... החברים שלי, שאמורים לדבר איתי סתם ככה באמצע היום, בלי לבקש משהו.. שאמורים להציע לי ב10 בלילה לצאת לסיבוב סתם כי משעמם... אלה שאני מכיר וחבר שלהם כבר יותר מ-10 שנים.. הם אלה שגורמים לי לכתוב פוסט דיכאוני שכזה... כמובן לא כל החברים שלי הם כאלה, פשוט אלה החברים שאני הכי אוהב לבלות איתם... ואני מבין שזה לא ככה עבורם.. מצד</div>Sat, 14 May 2011 17:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12491446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12491446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12475351<div align="right" dir="rtl">אתמול בלילה, אחרי שכיביתי את הטלוויזיה ותכננתי להירדם, התחלתי לחשוב.. שאולי כדאי שאני אצא מהארון בפני ההורים שלי. חשבתי לעשות את זה קצת זמן אחרי שאני מתגייס, לקחת אותם באיזה בוקר של יום ראשון, רגע לפני שאני יוצא עם המדים והתיק הגדול מידי הזה, להושיב אותם בסלון לפני שהאחים הקטנים מתעוררים ולומר להם :"אמא, אבא, יש לי משו לספר לכם... אני הומו" ואז לומר להם להתראות ולצאת לכיוון השבוע בבסיס, כדי לתת להם קצת זמן לעכל את זה... עכשיו עד לרגע הזה הכל היה בסדר, ואז התחלתי לתהות עוד קצת.. וזה הכי גרוע, שאני מתחיל לתהות אחרי שכבר חשבתי. תהיתי מה אם אחרי שאני אצא מהבית ואגיע לבסיס, ויעברו כמה ימים, תהיתי מה יקרה אם פתאום אני אקבל אסמס/שיחה מהם, שבו/בה הם אומרים לי שהם לא רוצים אותי יותר בבית, שהם לא רוצים יותר קשר איתי. מה אז..? מה אני אעשה?, חשבתי שאני אצטר לדבר עם המפקד שלי בנוגע לזה שההורים שלי סילקו אותי מהבית ושאין לי איפה לגור ולשאול אם אני יכול לעבור לגור בבסיס או לקבל תקן של חייל בודד או משו... בשלב הזה כבר לא יכולתי לשכב במיטה יותר. קמתי, התלבשתי ויצאתי החוצה לסיגריה (כן ההורים ג</div>Fri, 06 May 2011 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12475351http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12475351http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12468437<div align="right" dir="rtl">אני לא מאלה שמתכוננים.. לכלום..אני מאלה שכשהם יוצאים לקניון, הם מקבלים שיחה מחבר ששואל אם אני רוצה ללמוד איתו למבחן שאני בכלל לא ידעתי שמתקיים.אבל מסיבה כלשהי התחלתי להתכונן לצבא, נפשית ופיזית.סופסוף יש לי זמן כי סיימתי ללמוד אז חזרתי לריצות בוקר, שזה ממש קשה שאתה קם ב-11 וכבר נהיה חם, אבל אני מתמיד בזה.. שזה גם משו שלא קורה איתי יותר מידי (התמדה), אני מנסה גם להתחיל לקום מוקדם יותר כל יום, כי הבנתי שבצבא לא הולכים לישון ב-4 לפנות בוקר וקמים ב-11 (גם בטירונות 02-ג'ובניק שכמוני..).לפני חודש, כשעדיין למדתי, הייתי כל כך מוכן להתגייס, ועכשיו, שסיימתי ללמוד ונשאר לי חודש לגיוס אני מבין שממש לא בא לי, שאין סיכוי שבעולם שאני אהיה מוכן להתגייס עוד חודש. יש לי עוד לעשות טיול עם כל החברים שמתגייסים איתי וגם עם אלה שלא, לעשות מסיבת גיוס, לקנות את כל הדברים שצריך (אין לי מושג מה צריך, אני רק יודע שצריך ללכת לקנות) ועוד כל מיני דברים..אלה רק הדברים הפחות חשובים, עדיין יש לי את הסוגייה הזו של הומו בארון בצבא.. הבנתי שבגלל שזו לא טירונות קרבית והחיילים שאיתי לא קרביים אז העיניינים שם יותר רגועים, אבל</div>Tue, 03 May 2011 11:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12468437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12468437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12464964<div align="right" dir="rtl">... אין לי מושג איך להתחיל לכתוב בלוג... או מה לכתוב בו... זו הפעם הראשונה שאני כותב פוסט לבלוג... ואני ממש לא טוב בלהתנסח בכתב.. יותר נוח לי לדבר.. ואני מדבר המון... טוב, אז אני אנסה להתחיל.. קוראים לי ____, ואני הומו בארון...זו ההתנסות הראשונה שלי עם בלוג... ונראה אם זה יתקדם... בינתיים זה נראה לי נחמד, למרות שלא עשיתי עדיין כלום, אבל זה נראה נחמד... וואי, באמת שאין לי מושג מה לכתוב פה.. אני סתם מחרטט כל מיני דברים, אולי זה מה שצריך לעשות..? באמת שאין לי מושג. תוך כדי שאני כותב את מה שכתוב פה התחיל להתנגן אחד השירים הכי אהובים עלי..Chasing Pavemnets של Adele טוב, זהו, נראה לי.. אני לא יודע אם יש לי עוד משו להוסיף... ואם אהיה לי משו אני כבר אפרסם את זה בפעם הבאה... </div>Sun, 01 May 2011 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (LilMonster)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=742591&blogcode=12464964http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=742591&blog=12464964