http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909זה כבר לא מספיק.heCopyright 2019 Demoniaque. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12635467<div align="right" dir="rtl">משונה.איך הזמן נוזל בין הידיים.איך חומקים הרגעים המועטים כל כך בהם השקט מציף אותך והידיעה שבטוח.היא הסתכלה לי בעיניים, ולרגע אחד, הייתי מוכנה להשבע שיש שם משהו.אחר כך נבהלתי מהמחשבות שלי, ושכנעתי את עצמי שאני מדמיינת. בסוף הערב מצאתי את עצמי איתה בחדר סגור, כשהכול ישנים שינה מתוקה כל כך, ולא חושדים ולו לרגע מה מתחולל שם מאחורי הדלתות הסגורות. שקט.שברי זכרונות מועלים כעט מן האוב, בניסיון לשחזר אותו רגע שחמק דרך פלא. איך ייתכן ולא שמתי לב? איך ייתכן שהצלחתי עד כדי כך להתעלם מן הרגשות הכי חדים שהיו שם, מן הרצונות והגעגועים, והאהבה הגדולה הזאת... ומהכמיהה למשהו טוב. מן הכמיהה לשקט. דקות ארוכות עוד התפתלתי במיטה, מלקה עצמי על שעצמותיי בולטות כל כך. על שאני לא מושלמת. על שאין לי חזה כשל אשה, ואגן כשל אשה, וירכיים כשל אשה. ונזכרתי כמה טוב להרגיש שאני אשה... ונזכרתי שרק אשה תוכל לגרום לי להרגיש כך שוב. משחזרת את הלילות האחרונים שוב ושוב, על מנת לחקוק אותם בזכרוני, על מנת להבטיח המצאותם שם גם בעתיד הרחוק.וכעט אזכור, שלא חשוב מה עתיד להגיע, אי שם מעבר לים תהיה מי שתחשוב עליי תמיד.</div>Thu, 21 Jul 2011 22:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12635467http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12635467http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12623932<div align="right" dir="rtl">מנסה להזכר מתי התרחקנו כל כך, ואיך קרה שהמציאות רצה כה מהר.שוב ננסה לאחוז בשברי הזכרון מאותו חופש רחוק. שוב נרפה, מכורח המציאות.סיימתי עוד קורס. מפקדת למופת.הפרעת האכילה חזרה לנעוץ צפורניה בגרוני. ואני עצמי עייפה, אם לעזוב את כל הבלי ההבלים בצד. פשוט מעט עייפה.</div>Sat, 16 Jul 2011 10:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12623932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12623932http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12608959<div align="right" dir="rtl">ארבעה קילו פחות, ואני נזכרת איך שזה מרגיש.</div>Fri, 08 Jul 2011 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12608959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12608959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12581750<div align="right" dir="rtl">אה. איזו הרגשה מופלאה ונשכחת.בקורס האחרון שהעברתי השלתי מעצמי ארבעה קילו.ויצאתי מהארון. סיפרתי לאמא היקרה שלי שכנראה אני לא אתחתן עם גבר.היה לה קצת קשה, אבל היא תתגבר.ואז פגשתי בחור. מדי פעם אני פוגשת בחורים כאלה, שאני מסתכלת עליהם ואומרת לי אילו אבות מדהימים הם יכולים להיות. ואז אני שואלת עצמי, האם אני באמת לא מסוגלת לנסות, על אף הניסיון הגרוע? ואני מחליטה שלא להחליט. ללכת בעדינות על הקו העדין שבין המציאות לפנטזיה, שבין התאוות לצרכים.והוא אכן מקסים. והוא כנראה גם אבא נפלא, כי יש לו ילד בן חמש מאושר. כן, ילד בן חמש. וגילו כפול משלי, וקצת יותר. אבל הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. והוא מעניין, ולא מאיים.אבל אז אני תופסת את עצמי בידיים ושואלת האם זה באמת מה שאני רוצה. ונראה שלא.אני רוצה למצוא זוגיות בריאה.ובזאת אני מפסיקה לחפש.</div>Sat, 25 Jun 2011 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12581750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12581750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12559260<div align="right" dir="rtl">אין ביכולתי לדלות את הנפש מתוך הגוף. כמה חבל. כעט כל שנשאר הוא להתבוסס ברחמים עצמיים ולקוות לישועה. אה, מזכיר לי משהו, אך לא אומר זאת בקול על מנת להיות פוליטיקלי קורקט.מי היה מאמין שאבחר אי פעם בנימוס על פני היומרה והישירות הבוטה. כמה משונים הם אנחנו, אפילו לעצמנו. על שום מה הסבל וכל השלכותיו? נסיון עגום לצאת מתוך עצמי מסתיים במפלה ניצחת. שוב כלים כוחותיי ואין יותר בכולתי לעמוד על שתיי רגליי האחוריות ולעשות את שעשיתי עד כה.הבלתי אפשרי. תמיד במנוסה אחר הבלת אפשרי.אפשר לחשוב שעד עכשיו כברהייתי אמורה ללמוד כיצד לעשות זאת. אך אין זה כך.יום יבוא, כשאצליח לצאת מהבועה בה אני נמצאת, בה העולם כולו סובב סביבי, ואכתוב על חייהם של אחרים, על אופיים ותהיותיהם וחלומותיהם המופרעים ביותר. ואז אהיה סופרת דגולה.</div>Wed, 15 Jun 2011 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12559260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12559260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12557671<div align="right" dir="rtl">לילות ארוכים עטופים בתוך נייר צלופן ורוד בצורה של חלומות.אה, פגעי הזמן אינם מצליחים לשים ידם על הדמיון. איזה עונג.כותונת נדבקת לגוף מזיע. מייחלת למים שיבואו וישתפו אותי מכאן. שאתעורר על איזה חוף נידח בתיאלנד.פורעת שיערי כשם שהייתה וודאי פורעת היא לו הייתה אמיצה דיה.מגששת דרך הסדינים הנקיים. תיכף יבוא הלכלוך.אוה, בוקר יום ראשון, הלוואי ולעולם לא תגיע. אוכל אז להתרפק על הרגעים הבודדים בהם נזדמנו לי האומץ והפחד גם יחד, השקיקה והתסכול. מאיזו סיבה עיקשת איני מצליחה לנום ראשי כל הכר. מתעוותת כחולה סופני. עכשיו אישן.</div>Tue, 14 Jun 2011 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12557671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12557671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12552138<div align="right" dir="rtl">לפתע זה הכה בי.לא בכדי כל השנים שסבלתי מההפרעה הארורה, ובכיתי וקיללתי את יום היוולדי.הנה, הנה אני מגלה לשם מה היו דרושות כל כך הרבה שנים.לפתע התגנבה למוחי המחשבה, היתכן שהפרעת האכילה שלי לא הסכימה להרפות ממני עד שלא אמחק כל זכר לנשיות?אני ילדה יפה, תמיד הייתי, תמיד אהיה. מעולם לא שמרתי עליי גרם אחד מיותר. ובכל זאת, הטפיל המסוים הזה מצץ את דמי במשך יותר מדי זמן.אה, פתאום אני מרגישה הרבה יותר משוחררת.כל חיי שפטו אותי משום המראה שלי. והנה אני מנצחת את הכול. כבר אין לי חזה כשל בנות בגילי, רגליי נראות נעריות במקצתן, וגבי (משום שרקדתי רוב חיי, לכן היה זקוף כל כך) הולך ונהיה כפוף.בקרוב שוב אוריד את כל שערות ראשי. ושוב אחזור וארגיש פחות ופחות ילדה, כשם שאני מרגישה עכשיו.ילדה... אפילו לא נערה. פשוט ילדה. עוד כבת אותה שמונה שצמה בפעם הראשונה, לא ברור מאיזו סיבה.הנה הסיבה. המשמעות.לא, אין זה אומר שברצוני להפוך לבן. רק להיות פחות בת.אבל עכשיו, ברגע הזה בדיוק, מגעילה המחשבה שאני מורידה שיערות מהרגליים, שאני צריכה להתאפר בשביל לא להיראות חיוורת ועל כן חולה. מגעילה המחשבה שהסכמתי לשחק בחוקים הטיפשיים</div>Sun, 12 Jun 2011 08:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12552138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12552138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12546608<div align="right" dir="rtl">ולימים כשאצא מהבועה המתוקה בה גידלו אותי כל חיי,אעשה טיול ארוך-ארוך, לבד, במדבר הצהוב. אזרק באיזו פינה ואשן שנת ישרים שתעיר אותי למציאות אחרת.אעבור לעיר הגדולה, הפרוצה. אשכור דירה בת חדר בודד, מעופשת, עתיקת יומין. אשהה בה לילות ארוכים ואתהה לתומי על פשרן של כל אותן דמויות שחוו את הקירות האלה ממש בגלגולים אחרים.ובכל לילה אצא למסיבות, וארקוד עד שכרון חושים. ובכל לילה תהיה בחורה אחרת במיטה שלי, עד שאצליח להשכיב את כולן, עד שאמצא את אהבת חיי.והיא תהיה האשה הכי יפה בעולם, הכי חכמה, הכי חזקה. ואני אשא אותה על כפיי, אבנה לה בית גדול היכן שגדלתי אני, בבועה הוורדרדה כל כך, כי הרי זה המקום הכי טוב לגדל בו ילדים ולא בכדי כך נאמר. היא תהיה אמם של ילדיי. הילדים הכי יפים בעולם כולו, הכי חכמים, הכי חזקים. ונגדל אותם באהבה גמורה. ואני אהיה גדולה. ואחרת. כשאוולד מחדש אחרי חולות המדבר.</div>Thu, 09 Jun 2011 22:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12546608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12546608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12534474<div align="right" dir="rtl">קצרים הרגעים בהם נזדמן לי לשמוע שתיקתך העיקשת. והכמיהה הארורה האוחזת בגרוני לא מרפה. בצפורניה נועצת ושורטת ומלקה. הד נשימה עוד חונק זכרונות, ותום עינייך נוצץ. ברוכה הגבירה, ופחדה וצחוקה המתוק. ברוכות פסיעותיה בחול הרטוב. אנצור קווי מתערך הרכים, הילתך המוארת, שפתייך הגוערות. וכל אותם חוטים בלתי נראים שהחזיקוך כשלי, כשהם נמוגים בתוך זכרון אפלולי. וכעט מושפל מבטי כשם שהושפל העיקש השפל השקרן, כשאין ביכולתי לומר לך עוד זאת. כשמרחק כמרחק שנות האור מפריד בין הטעם ללוואי המר-מתוק.</div>Sat, 04 Jun 2011 13:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Demoniaque)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741909&blogcode=12534474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741909&blog=12534474