http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367heCopyright 2026 Kika Sparrow. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13736976<div align="right" dir="rtl">יש לי מוטו. או כמה. את רובם אני לא זוכרת, אבל כמה כן. קודם כל: "חייך, הכל לטובה :)" - כן כן, של חסידי ברסלב. אולי. נראה לי. אני תמיד רואה את המשפט על סטיקרים שלהם, ולמורות שאני לא מתה על דתיים בימים יותר גרועים שלהם (לירוק על ילדות, נו באמת) ואני לא מבינה שום כלום בזרמים דתים, אני מחבבת את חסידי ברסלב רק בגלל זה. לא יודעת מה מותר מה אסור מה מי מואצלהם. למה? כי ככה הכל פשוט יותר. זה כמו להגיד "הכל משמים" ולקבל הכל כמו שהוא, לא צריך להתעמק ולהתאונן ולבכות על חלב שנשפך, פשוט לקבל את גזירה. ...טוב, לא באמת. אם אני לא אוהבת משהו אני אנסה לשנות אותו למשהו שאני כן אוהבת - או מקבלת, להלן: סיטואציה. אם אני אצליח -אדיר. אם לא... נו, נמודד כבר. אחרי הכל, חייך, הכל לטובה D: אה, ובנוגע ל"נתמודד" - זה המוטו הכי אהוב עלי. משהו שמישהי אמרה פעם (בעצבים ובתסכול כי באמת יש אנשים ממש קטנוניים לפעמים) על אנשים אחרים. היא אמרה: "שיתמודדו!" (לא לי, רק לאנשים אחרים) לקחתי את זה ללב מסתבר, בתור אחת שיש לה חצי-בעיית חרדה והתמודדות עם דברים בנושאים חברתיים בעיקר. הפכתי את זה למוטו: !Deal wit</div>Mon, 08 Apr 2013 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13736976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=13736976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13451459<div align="right" dir="rtl">אנשים מסויימים פשוט מעלים לי את הסעיף. בין אם זאת הנבלה שגנבה ממני דברים שונים במשך שנים (לא בהכרח מוחשיים) ושאני שונאת ורוצה שתצא מהחיים שלי כבראו אחי היקר והחמוד, הדפוק בשכל והאדיוטשאני בקושי מכירה, שרק לראות אותו גורם לי לרצות לצעוק אליו משום מה. אני רואה אותו מבצע דברים בשיא האדישות והאיטיות כשחצי מהזמן אין לו מושג על שומכלום ובא לי להיתפוצץ ולצרוח ולדחוף אותו שיזיז כבר את התחת שלו מהר יותר ושיצא מהפאקינג אדישות!(אני לא באמת עושה את זה, כן?). למשל, אני מבקשת להביא לי משהו מהמדף בחדר. ואני מכוונת אותו ועוזרת לו והוא לא קולט ואומרת לו להשתמש בעיינים שלו כי יש לו אותם ושיסתכל טוב טוב ומנסה בכל כוחי לא לקרוא לו אידיוט, אבל הוא כןוהוא עולה לי על העצבים! ובכללי, בא לי להתפוצץעל אנשיםאדישים ו'ביישנים' אחרים שיתחילו לעמוד שלהם ושידברו ברור, כי אני בעצם חסרת סבלנות וחמומת מזג בפנים, מסתבר. וזה דפוק מצדי כי אני הייתי אדישה ו'ביישנית' לפני בערך שנה. וכבר לא כל כך, ואני עדיין מתקשה לדבר ברור (רק שהפעם אני מדברת מהרובלי אוויר ומבלבלת מילים בתחביר) והכי הכי מעצבן אותי כשהוא בא ומחבק</div>Thu, 06 Sep 2012 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13451459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=13451459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13385607<div align="right" dir="rtl">לפני כמה שניים... שלוש? ארבע? חלמתי חלום. הייתי בתוך מנהרה גדולה וחלולה ואפלולית, עם קירות אפורים-לבנים ותקרה קשתיתשהזכירה יותר צינור ענקי מכל דבר אחר. הייתי בקבוצה לא כל כך גדולה של ילדים, ואני חושבת שלאחת מהם היו שתי צמות שחורות. היא החזיקה גרזן לבן -לא גדול מיוחד ולא קטן, בדיוק למידות שלה, אבל לבן כולו, ידית לבנה, להב לבן. לבן כמו דף נייר חדש, כמו שלג חדש, כמו עצם מצוחצחת. ואני לא בטוחה איך, או למה לעזאזל, אבל איכשהו, מסיבה ארורה ולא ברורה בעליל, החלטנו שאני צריכה למות, והילדה עם הצמות התחילה להתקדם אליי עם הגרזן הלבן. ואני הולכת ממנה, אבל אני לא רצה. למורות שהיא הולכת אחרי עם גרזן לבן בידיה. אבל זה בסדר, בנתיים, כי היא רק הולכת אחרי, כמוני,ולא רצה. רק הולכת. ואני הולכת מהר יותר, כדי להתרחק ממנה יותר, כי אני לא רוצה לחטוף גרזן לבן בגב שלי, כי זה מפחיד אותי כי זה עלול לכאוב ואני יודעת שזה יכאב ואני לא אוהבת שכואב לי. אני לא זוכרת אם זה קרה בסוף או לא. אבל זה אחד החלומות הבודדים שאני כן זוכרת מילדותי. ...כמה שנים אחרי, חלמתי עוד חלום. חלמתי שאני בתוך מנהרהגדולה ועמוקה ומ</div>Thu, 26 Jul 2012 23:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=13385607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=13385607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12925804<div align="right" dir="rtl">ומה שרציתי לומר נעלם לי פתאום ומה שאמרתי לעולם לא נשמע -א.פ+נ.מ</div>Fri, 09 Dec 2011 17:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12925804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12925804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12851715<div align="right" dir="rtl"> :שיר מתורגם So i'm closing a week without you, you're thinking to give up I do not believe that you should hide Because the problems pile up and eventually it'll only hurt more. It's to pass the step, to grow up to get hurt, its' to put the idiot and the nonsence aside, just to sit and calm down. So I am stepping gun and aiming far away, I am dripping sweat and then breathing deep, I am wipping a tear and then start laughing like nothing happened AndI am drunk from soI am walking slow, And it's also dark at yours so help me a little, Exactly a second beofre the bullet ejects I don't see a target.. So where you are... When reality returns...So where you are... when imaginations ends...so where you are</div>Fri, 04 Nov 2011 21:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12851715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12851715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12837756<div align="right" dir="rtl">כואב לך. הכאב מעצבן, מפריע לך לתפקד, בבית הספר, בצבא, בעבודה, לא מניח לך אפילו בבית. הכאב לא מניח לך בכלל. הכאב בילתי נסבל. אתה קובע תור לרופא. אתה ממתין, מביט בשעות, מחכה,עדיין ניזון ממשכחי כאבים עד שיגע תורך. אתה שם, מחכה בתור, יושב על הכיסא ומביט באנשים היוצאים ונכנסים מהמשרד. זה שלפניך נכנס. אבל לא, הוא לא קולט שיש מישהו אחריו, לעוד אנשים כואב חוץ ממנו והוא מתעקב ואתה באיחור של רבע שעה וכואב לך ונמאס לך ואתה מקלל את האיש הטיפש והאנוכי שלפניך- השעון מתקתק. סוף סוף יוצא האיש האנוכי והמעצבן מהמשרד וסוףכל סוף -תורך. אתה קם. הרופא אוטוטו יקבל אותך. אתה נכנס, מתיישב, הרופא ממתין שתפרט בפניו מה מפריע לך, מה כואב לך, בעודו מעיין בדפיו ולא באמת נראה מקשיב... "ובכן, מה כואב לך?" ...אתה לא עונה. כי הכאב בדיוק, דווקא עכשיו, עד שסוף סוף הגעת לרופא, החליט להפסיק. - אל תגידו לי שאף פעם לא נתקלתם בזה :D הכי מעצבן הוא שכשזה קורה, בעיקר כשאתם ילדים משקיענים שלא מבריזים אף פעם וקובעים תור על חשבון שעות הלימודים או טירונים בטירונות ולקח לכם נצח לקבוע תור אצל החובש (לחיילי</div>Sat, 29 Oct 2011 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12837756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12837756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12823260<div align="right" dir="rtl">העשרים ושניים לאוקטובר, שנת האלפיים ואחת עשר. שעה אחת ו15דקות ושלושים שניות אחרי חצות הליל.הנני שרועה על מיטתי, מקלידה ושומעת מוזיקה להנאתי בלפטופי הנאמן, חלוני פתוח לרווחה לשמי הלילה ומזג האוויר משגע! הו, הקרירות, רוחות האוויר לנשימה! אפשר להתעטף בשמיכה בלי למות מחום! כן, רוח, בואי ונישבי! עצום! כביר! משגע!! אני אישית מרגישה ברקיע שביעי! יאיי חורף D: ! -או כמה שאפשר קרוב... אבל הרוחות! האוויר! -הנזלת!...לא יאיי. אבל הרוחות!! (טוב, האמת שלא ממש יש רוחות, אבל בקטנה כזה D:"..) כביר!! [אגב, רק אותי מעצבן שפירסמו בYNET תמונות של גופתו של קדאפי? בדר"כ אין לי תלונות על האתר ואני לא יודעת איך זה באתרי חדשות אחרים, אבל למה אני צריכה להדליק את המחשב ולראות את פרצוף המת שלו דבר ראשון לפני הכל?! וזה לא שיש לי ברירה - עוד פירסמו את זה בעמוד הראשי לכולם לראות. מה עם ילדים שנכנסים לאתר?! למה לגרום להם (ולי)סיוטים מזה?!...לא לי, אבל סתם מעצבן..]</div>Sat, 22 Oct 2011 01:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12823260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12823260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12803672<div align="right" dir="rtl">..כן. טוב. אז אני לא טובה בברכות כי נדמה לי שלהגיד עד מאה שנה והמון מזל וכל זה... כבר ישן וכולם אמרו. ובכללי אני לא טובה בניסוח ברכות. אבל כשאני כן מנסה לשלוח משהו קטןבתור תגובה לבלוג שלה זה אומר ש"עברתי כמות תווים"?! בקושי רשמתי שם משהו! אז החלטתי שאני פשוט אפרסם את זה פה -.-! נראה איזה "כמות תווים" עברתי. חה! אז... אלי, אלכסה 3: .. מזל טוב לרגל הומולדת ה17! עוד שנה ואת חוקית-זקנ- כלומר, בוגרת! ומה שניסיתי להגיב לך D: : 3;מזל טוב וסימן טוב ומזל טוב ושמחה טוב וכל טוב ושנה טוב וחיי טוב ומתוק וטוב עד מאה ומאה שנים טובות!D&lt;&lt;- ^ --&gt;</div>Fri, 14 Oct 2011 16:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12803672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12803672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12744482<div align="right" dir="rtl"> ' על חכים עוואד (טפוטפוטפו) בן 18 מהיישוב עוורתא שבשומרון, גזר בית המשפט הצבאי 130 שנה בכלא. עוואד, שרצח עם בן דודו אמג'ד לפני חמישה חודשים את בני משפחת פוגל - האב אהוד, בן 36, האמא רות, בת 35, והילדים יואב בן ה-11, אלעד בן ה-4 ובת החודשיים - לא הביע חרטה, והסביר כי ביצע את הטבח "בגלל הכיבוש". חיים פוגל זעם גם על התנאים בבתי הסוהר בארץ, בהם ישהה הרוצח בעשרות השנים הבאות: "הבעיה היא שבית כלא בארץ זה בית הבראה, ואחרי זה רוצחים משוחררים בעסקאות כאלה ואחרות. דברים כאלו כבר קרו, אז קשה לי להיות שקט גם שהם בכלא. ynet 130 שנים! ואני חושבת 'וואו', הוא יבלה את שארית חיו המסכנים והאומללים (נכתב בבוז) בכלא. 130 שנה! ובטון הומורסטי יותר -אם הוא (חס וחלילה) ישרוד את זה ויחייה אחרי מאה שלושים שנה... טוב, אז באמת, וואו. -וברוך שפטרנו. למה? כי בעודו כלא הוא יהיה בנתיים בחיים ויחסית מוגן (-אני מקווה שלא. אני מקווה שאיזה סוהר\אסיר שם יוציא לו ת'מעיים מהקרביים לפני), ואם ישתחרר, אז לא יחיה הרבה זמן... בטוח יתנקשו בו. כל הרבה אנשים רוצים אותו מתים, כולל אני. (ובדרך כלל אני לא גוזרת</div>Tue, 13 Sep 2011 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12744482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12744482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12710295<div align="right" dir="rtl">האם איי פעם צחקתם, צחקם וצחקתם עד שהרגשת חסרי נשימה? שדפיקות הלב שלכם אוטוטונעצרות? ניסיתם לצחוק פעם בלי קול? זה מספיק רע לצחוק עד תום יכולת נשימה, עד חוסר אוויר, אבל לא להיות מסוגלים להוציא צליל ולא הכי פעוט זה פשוט מחניק. איכשהו, זה גומר את כל האוויר בריאות מהר יותר ובגלל הצחוק הבילתי נשלט אי אפשר לשאוף. מה הפלא שאנשים מתים מזה. צחוק זה דבר קטלני. </div>Sat, 27 Aug 2011 01:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Kika Sparrow)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=741367&blogcode=12710295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=741367&blog=12710295