http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857שלמות זו שאיפה לא אפשרית. אבל אפשר להתקרב אליהheCopyright 2026 anatime. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/57/08/74/740857/misc/22373486.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12452983<div align="right" dir="rtl">אז התחלתי היום דיאטת ABC יום ראשון 500 : סלט + חזה עוף (חתיכה קטנה ובלי שמן) - 280 נס קפה עם מעט חלב 30 תה 0 קולה זירו 10 ביצת עין בלי שמן +פטרוזיליה + גמבה 130 פריכית יחידה עם שוקולד (הקטנות האלו שבאות איתו ביחד) - 20 = 470 מתה על החישובים האלו :) ___________ אנה קוראת לי. מהנקודות השפויות שלי, היא שם. מנסה להזכיר לי לחזור אליה, לבוא. לפעמים אני שוכחת כמה טוב היה לי איתה, כמה היא עשתה לי טוב. אחת התקופות הכי יפות בחיי, הכי מושלמות המרגשות ביותר, הנעימות והאוהבות. אלו שאהבתי ורציתי לאהוב היו איתך אנה. ואני חוזרת מבטיחה שעוד מעט את תאהבי אותי. נשבעת. נשבעת לך ולעצמי _______________ אני לא אהיה פה בקרובחוזרת לצבא אעדכן בחמישי בטח :) שיהיה לכן בהצלחה בנות!! תודה לכל מי שקוראת, מתעניינת, מגיבה. אין לכן מושג כמה זה עושה טוב לילה טוב וזה</div>Mon, 25 Apr 2011 22:26:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12452983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12452983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12447461<div align="right" dir="rtl">פתחתי צום מ16:00 בצהרים. אחרי שהחלטתי לאכול ארוחת בוקר עשירה בנוטלה (WTF) קיצר זה יגמר מחר ב18:00. בגלל הארוחת חג הזאת. הקאתי דיי הרבה השבוע. כשבחיים לא הייתי עם מיה. רק אנה. אני מעדיפה את אנה. היא נותנת לי תחושת ריקנות אמיתית. יותר חזקה ממיה, אבל לפעמים צריך את שתיהן, כשאני עושה שגיאות מיום שני אני מתחילת בדיאטת הABC (אין לי כוח לפרט את כולה, זה ממש ארוך ) קיצר המון שקרים הולכים לפקוד אותי מעכשיו בצבא. "למה את לא אוכלת? " "את לא באה לחדר אוכל ? " "בישלנו אחלה אוכל, תטעמי" כוס עמק! כמה שקרים. מקווה שאלוהים יסלח לי על זה ;) אנה תשאר שלי לעד. ואף אחד לא ידע על זה אני אמורה ללכת לפסיכולוג בקרוב. בעקבות האובדנות שלי. חשבתי וחשבתי ואני לא אספר לו על אנה הוא פשוט לא יבין, הוא באמת לא יבין (גם גבר וגם לא היה בסיטואציה הזו :O ) מקווה שהולך לכן טוב באלי כבר להגיע למחר !! לכאב ראש, לריקנות האמיתית. מתה על זה. ד"א. לכל מי שצמה - תשתו מלא מלא מלא מים (בצורה מוגזמת, נניח 4 ליטר ותה צמחים וכאלו) זה דיי עובד בתור חומר משלשל, רק בריא יותר או משו כזה..... ______________</div>Sat, 23 Apr 2011 16:37:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12447461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12447461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12442958<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון יוצא לי לקרוא המון כתבות על אנורקסיה, מהצד השלילי שלה. ואני לא מתיימרת להיות אנורקסית. אני מחכה להגיע לשלב הזה, אבל כמו שאתן רואות כרגע אני היפופוטם! אז אני רואה את כל הדעות הרעות על אנה/מיה אני מבינה על מה הם מדברים, יש לי צד הגיוני במוח שיודע שמה שקורה פה לא בסדר. ומצד שני, הדרך היחידה שלי לחיות, להיות מאושרת זה לבחור באנה. כבר 3 ימים שלקחתי את אנה כמו שהיא רוצה וכבר הורדתי 2 קילו. זה מה שהמשקל אומר לפחות ועכשיו אני טיפה, אבל טיפה יותר מאושרת. המחשבות האובדניות שלי, על הנשק ועל הכדורים פחות פוקדות אותי כי אני יודעת שאנה איתי. אני יודעת שהיא תביא לי את האושר אנה עוזרת לי לבחור ל ח יו ת כי איתה אני אתקרב לאהבה עצמית. אולי אצליח לאהוב את עצמי קצת יותר. במשך 4 וחצי חודשים הנשק היה מוצמד לי כ"כ הרבה לגוף. כמעט והכנסתי את המחסנית ולחצתי. המחשבות לא עזבו אותי. והיום, אני מרגישה שלאט לאט אני חוזרת אליה עולה על דרך הישר, דרך הישר שלי. הדרך שאני מכירה שתביא אותי לאושר נזכרת בימים ההם, שהייתי רוקדת ונהנת באמת. ואפילו שגופי היה חלש הייתי רוקדת הייתי נהנת. בלי לחשוב</div>Thu, 21 Apr 2011 14:58:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12442958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12442958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12439086<div align="right" dir="rtl">אז איך את חיה? מה את מחפשת ? ברגעים מסוימים בחיים אני נשבעת שהייתי מעדיפה להיעלם העיניים העצובות שלי כבר לא אומרות כלום ולאף אחד אין מושג או יכולת להכנס ולשקוע פנימה אני לא מכירה את עצמי ולא יודעת מה טוב לי. יש לי מטרה אחת בראש וכל השאר הם סתם, מטרות קטנות שצריך לירות בהן יש לי את התתפקיד הכי נחשק בצהל יש לי חברים והרבה. ובכל זאת אני מרגישה לבד כמה לבד. שאין לכם מושג. יש רגעים בחיים שאני מנסה להתרכז. בסתם משהו, בדודה שמספרת על בעלה לשעבר. ואין לי מושג. אני לא מצליחה. אמא שלי לא מבינה אותי, וכנראה לא תבין לעולם אני רוצה ללכת לאי בודד. לשקוע שם. שנה או יותר. אולי אני אלמד לאהוב את עצמי בדרך הזו ואולי לא. אבל מה שאני יודעת זה שבחיים אין כמה דרכים. יש דרך אחת שאני צריכה לבחור ללכת בה. והדרך הזו בחרה אותי. הלוואי והיה אחרת. הקושי האמיתי הוא, שכלכך מעט אנשים מכירים אותי באמת. כל אחד שמחשיב את עצמו חבר שלו, ואפילו סתם אנשים מהיכרות שטחית יתארו אותי בתור הבנאדם השמח והמשוגע שהם פגשו. אף אחד מהם לא יודע שהm16 המזדיין שאני מסתובבת איתו שירות שלם הוצמד לי כמה פעמים לפנים.</div>Tue, 19 Apr 2011 19:26:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12439086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12439086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12437663<div align="right" dir="rtl">מי שרוצה מוזמנת להצטרף אולי אני לא מקורית במיוחד אבל זה לא משנה חשבתי ככה : יום שלישי -350 (על האש בבית) קלו' יום רביעי - 250 יום חמישי - צום (מותר ד. קולה קפה שחור עם סוכרזית ) יום שישי - 450 (ארוחת שישי ) יום שבת - 150 יום ראשון -450 (ערב חג) יום שני - 450 (חג) יום שלישי (חוזרת לצבא) 450 יום רביעי 350 יום חמישי - צום אולי זה תיכנון ארוך מדי אבל הרגשתי שאני צריכה לתכנן את זה. ליל הסדר היה נוראי. אבל לא מדברים על זה. היום כשפרצתי בבכי עלתה לי ההבנה, פאקינגגגגגגג אוכל , קולטות, מזון!! הדבר הזה שמכניסים לפה ויוצא בתור חרא הוא זה שגורם לי להרגיש כ"כ רע. גורם לי לחוסר בטחון. גורם לי להשמנה. גורם לי לא ללבוש את המכנסים הישנים שלי. לא ללכת לים. לא לחזור אליו, ואין לכן מושג כמה שאני רוצה. ראבק. הלוואי ולא הייתה תארוחה הזו מחר. הייתי צמה. אשתדל לאכול כמה שפחות. בנות בהצלחה שזה לא ישבור אתכן. תזכרו בסוף איך האוכל יוצא כי זה הכבוד שמגיע לו להירקב בשירותים </div>Mon, 18 Apr 2011 23:42:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12437663http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12437663http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12435822<div align="right" dir="rtl">רגעי השפלה אני חווה עם עצמי. רגעים נוראים. ומי זיין אותי? האוכל. לפחות שזה היה שווה משהו. אני מסתכלת על עצמי. באמת שאני משתדלת לאהוב את עצמי. לאהוב משהו. לפחות משהו קטן פעם יכולתי להגיד שאני יפה. נשבעת. זה מה שחשבתי. עד שבא הצבא, נדפקתי. טחנתי כמו המוות. למשך 4 חודשים. וככה אני נראת. או לא נראת &ndash; כי אני לא ממש מרשה לעצמי לצאת מהבית. ואם אני יוצאת לעשות ספורט, אני מפחדת שמישהו שאני מכירה יראה אותי ככה. מה שמזכיר לי &ndash; לפני כמה ימים יצאתי לעשות ספורט ואיזה בחור צעק לי מהג'יפ משהו בסגנון &ndash; גם 10 קילו לא יעזרו. אין ספקשאמירה כזו משפרת את המצברוח או שלא. בחיים שלי לא הייתי במצב כזה. שכל מה שאני רוצה זה להרזות. פאקינג להוריד את השומנים שלי. בכל צעד שלי אני מרגישה את הירכיים, את הבטן זזה. אני כבר לא מסוגלת להינות מאוכל אוכל הוא האויב שלי טעם השוקולד כבר לא מתוק כמו פעם הוא מכיל כ"כ הרבה מרירות, כעס, אשמה, תאווה רעה. שחיתות. אבל לא מהסוג הטוב. אנה. נשבעת לכם שהיא חודרת אליי, בכל חלק בגופי אני מרגישה אותה משתוקקת כבר להשתקע אצלי. להשאר. להשאר לעד.</div>Mon, 18 Apr 2011 00:45:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12435822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12435822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12434263<div align="right" dir="rtl">לא יודעת למה. לא יודעת מה כובש כלכך בכתיבה יש כוח עוצמתי למילים. ומה זה בכלל מילה? אות ועוד אות ? מסר? הלוואי שהייתי יכולה לישון עכשיו ולקום עוד חודשיים. לקום רזה. לקום רזה. ר ז ה. אני יושבת מול המסך של המחשב, כשידי מרגישות את הבטן, וכמה שהיא שמנה. כל צמיג, צמיג. שומן ענקי. אני נגעלת, אני מרגישה שאני כלואה, כלואה בתוך גוף שהוא לא שלי. נשבעת. זה לא הגוף שלי. אני נגעלת מעצמי. נגעלת מהמראה. מאיך שאני נראת. מהפנים שלי, כמה שהן גדולות. והידיים, כמה שומן. שומן נועד לחיות , אפילו הן לא יאכלו אותו. הן יודעות שהבריאה שלנו מתנגדת לשומן. אני מפסיקה, הפסקתי לאכול. אני רוצה להתקרב לטבע. לסבול. להרגיש כל שומן מצטמק. אני לא רוצה להכניס כלום לבטן שלי. אני רוצה להרגיש טהורה ט ה ו ר ה כי מקושי פיזי הנפש מתעצמת ואנחנו גדלים (או מתקטנים) שיהיה שבוע מרזה. הלוואי ופסח יעבור מהר. ורציתי להגיד שאני שמחה שיש פה עוד בנות שמבינות אותי. עוד כאלו שזו הדרך היחידה שהן יכולות לחיות בה. </div>Sun, 17 Apr 2011 13:52:00 +0200anatju@nana10.co.il (anatime)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740857&blogcode=12434263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740857&blog=12434263