<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>unbelievable</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363</link><description>really like storm</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 rainy like heaven. All Rights Reserved.</copyright><image><title>unbelievable</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/63/03/74/740363/misc/22339990.jpg</url></image><item><title>אבל אולי אתם כן אוהבים אותי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12430494</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאז שפתחתי את הבלוג הזה (זה בערך הבלוג החמישי שלי) הבנתי משהו.
הבנתי שאסור לי להיות פושרת.
התגובות שלכם ארסיות, לא נעימות. אבל? 25 תגובות! בפוסט אחד! זה יותר מכל הבלוגים האחרים שלי יחד!
אז אולי אתם כן אוהבים אותי? ואת איך שאני כותבת?
אני שואלת אתכם עכשיו מה אתם רוצים שאני אכתוב. כי אם אני סתם אכתוב דברים שמוצאים חן בעיני (טפו טפו טפו! את מי זה מעניין?!) אז אף אחד לא יגיב, או ייכנס, ועד שכבר מצאתי שם גאוני לבלוג (מה איתכם? אני בסך הכל המשתמשת ה30,000 שפותחת כזה בלוג!) חבל לי לסגור אותו.
אז, מגיבים שכבר הספקתי לצבור בפוסטים הכותבים שלי, שבהם הצלחתי להרגיז המון אנשים ולהעלות את סך האנשים ששונאים אותי ב50%, למרות שהם אוהבים אותי עמוק בליבם ואני אוהבת אותם עמוק בליבי הקטן והצעיר=]
אז.. מה לכתוב? מה מעניין את קהל הקוראים הזקן ומלא הניסיון שלי?
הגיבו, ידידי~&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 15 Apr 2011 17:59:00 +0200</pubDate><author>davida400@gmail.com (rainy like heaven)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12430494</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740363&amp;blog=12430494</comments></item><item><title>עכשיו אתם מרוצים?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12428504</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן, אני מדברת על התגובות מהפוסט הקודם.
אמא שלי אמרה לי שכנראה שהספר שלי לא ייצא בהוצאה שלה. זהו, נגמרו הפרוטקציות.
חשבתם שאני אוותר עכשיו, נכון?
לא. אני אפנה לעוד המון הוצאות. אני אוציא את הספר שלי, ואחריו עוד אחד, ואז עוד אחד, ועוד הרבה, ואני אאייר את כולם, ואתם תעמדו בתור לבקש ממני חתימה.
למה אנשים צריכים לסבול? למה זה טוב? למה כששמעתם שהספר שלי לא ייצא בהוצאה של אמא שלי חייכתם בשביעות רצון?
זו לא אני שיש לה עוד מה ללמוד. אלה אתם. ואתם צריכים ללמוד לפרגן.
אה, וזאת שאמרה שלפי הציור יש לי עוד הרבה מה ללמוד..
את יודעת שלא הכל צריך להיות סגנון-רנסנס-ריאליסטי-מושלם, נכון? זאת אומרת, יש לי סגנון, ואני כל כך לא עומדת לשנות אותו בשביל אנשים כמוך, גברת פופקורן. וכן, אני נהנית לקרוא לך גברת פופקורן. כי את תשבי מול הטלוויזיה עם פופקורן ותראי חדשות כשאני אופיע שם, מול בית קפה חדש שאני פתחתי עם כמה חברים, שמומן באמצעות מיליוני הדולריםשהרווחתי מכתיבה וציור, וטורי מעריצים מחכים להיכנס. לכן קוראים לך גברת פופקורן.
ותפסיקו כבר לרדת על ג&apos;סטין ביבר! אם יש מישהו שעבד קשה כדי להגיע ל&quot;פסגה&quot; שבה בל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 14 Apr 2011 17:56:00 +0200</pubDate><author>davida400@gmail.com (rainy like heaven)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12428504</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740363&amp;blog=12428504</comments></item><item><title>כן, כן, אתם עוד תראו.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12426531</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כתבתי את הפוסט הזה - לא, פתחתי את הבלוג הזה בגלל הפוסט הזה: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738318&amp;amp;blogcode=12424781.
אני מסכימה איתו? ממש לא.
חביבי, בלוגר יקר, נעים מאוד. ברוך הבא לעולם האמיתי. עולם שבו ילדים בני 17 זוכים להצלחה בינלאומית כי הם מוכשרים, ועובדים קשה בשביל זה, בעוד אנשים כמוך יושבים בבית שלהם וכותבים עליהם דברים רעים. 
אני בת 13. כן, רק בת 13. ואני מציירת. טוב? לא ממש, אתם יכולים לראות בתמונה שבהתחלה (למרות שזה צויר לפני הרבה זמן יחסית). אבל אני אצליח. עד גיל 14 אני כבר אהיה מאיירת. וזה לא שאין ילדים יותר מוכשרים ממני. יש ילדים שהם הרבה יותר. אבל אני אצליח, והם לא. ואתם יודעים למה? אתה יודע למה, בלוגר אנונימי? כי אני עובדת בשביל החלום, ולא רק על הציורים. אני לא סומכת על זה שאני אשיר ברחוב ופתאום יגלו אותי וישלחו אותי לסיבוב הופעות בארצות הברית. אני גם לא מפרסמת סרטון שלי שרה ביוטיוב - אני שואלת את אמא שלי, שעובדת בהוצאת ספרים. אני משפרת את הציור שלי, ומנסה לאזור אומץ להיפגש עם סופרים שלא יודעים לאייר, ואולי רוצים איורים לספר שלהם מנקודת מבט חדשה. א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 13 Apr 2011 17:44:00 +0200</pubDate><author>davida400@gmail.com (rainy like heaven)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740363&amp;blogcode=12426531</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740363&amp;blog=12426531</comments></item></channel></rss>