http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210heCopyright 2026 Dead To The World. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=13086603<div align="right" dir="rtl">מצחיק שבכותרת כתבתי "חיים" אפילו בלי לחשוב.. פתאום נזכרתי - אני בצבא, אין לי כאלה באמת.. החיים על הולד במשך כל השבוע עד שמגיע חמישי בערב ואיתו חיוך. בדרך כלל. בסופ"ש אני ממשיכה הכל מהנקודה בה עצרתי. זה דווקא נחמד באיזשהו מקום, אני זוכרת רק את ימי החופש.. הימים העמוסים באמת מתחברים אחד לשני וכאילו נכנסים לZIP.. מתכווצים להם ונכנסים לספרייה בחלק האחורי של המוח שלי. שמתי לב שהגישה שלי לחיים נהיית צינית יותר ויותר כל יום. לא בטוחה אם זה טוב, אבל זה בהחלט גורם לי פחות לדאוג ופחות להרגיש אבודה. הציניות מחברת אותי לקרקע, לצחוק על דברים גורם לי לראות אותם באור אחר, מגוחך כמו שהם לרוב באמת ולכן לראות באופן רציני רק את הדברים הבאמת חשובים (מוזר, אין הרבה כאלה). עוד דבר משעשע, פורים מגיע. השנה שלי יוצאת קצת הפוכה.. בכל שנה אני עצמי בכל יום ובפורים מתחפשת, אני חושבת שהשנה אני בכל יום מתחפשת (מדים וזה) ורק בפורים ארגיש עצמי שוב. מכירים את זה שאתם מקבלים הערה ולא יודעים אם זו מחמאה או שאתם אמורים לסטור לאדם שאמר אותה? קורה לי יותר מידי לאחרונה. גם סתם הערות שגורמות לי לרצות לסטור לאדם שאמר או</div>Sat, 03 Mar 2012 14:56:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=13086603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=13086603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12966651<div align="right" dir="rtl">הבלוג הזה נהיה הבלוג לסיפור על הבעיות הנפשיות שלי, כמה מקסים.אז הנה, בתקופה האחרונה (כמה חודשים) התפתח לו משהו חדש אצלי שרק היום שמתי לב אליו - התחלתי לשטוף ידיים באובססיביות באופן קבוע כל חצי שעה-שעה. איך אני תמיד קולטת את הדברים האלה כל כך מאוחר, כשכבר נגרם נזק וגם כשכבר קשה לשנות את ההרגל?FML. גיליתי בשבוע שעבר שאני לא זוכרת מה עשיתי בשנה שעברה בסילבסטר, תודה למארק צוקרברג על הטיימליין הזה שאיפשר לי לראות מה היה שם - כלום. רק כתבתי שהשנה הקודמת הסתיימה חרא ו2011 מתחילה חרא. מה אומר? שנים לפני כן היו לי סילבסטרים מעולים, ואני זוכרת אותם בבירור ובבהירות כאילו הם היו אתמול וחסרי אלכוהול לחלוטין (שני דברים שלא נכונים בהחלט לגביהם), והנה, את הסילבסטר האחרון אני לא זוכרת אפילו בעירפול. מוזר. נקווה שהשנה יהיה יותר טוב.</div>Fri, 30 Dec 2011 15:21:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12966651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12966651http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12942352<div align="right" dir="rtl">קצת מצחיק מה שקורה לאחרונה, דבר שלא קרה לי אף פעם.. בנים מרגישים כל כך בנוח איתי, הם פשוט הופכים אותי ל"BRO" שלהם. באמת שזה כיף והכל, אני מעדיפה חברים בנים מאשר חברות בנות האמת, אבל זה הרס לי כמה סיכויים עם אנשים ספציפיים שממש רציתי להיות איתם ועכשיו אבוד. ממש חבל לי. כנראה שאני נוחה להם מידי.</div>Sat, 17 Dec 2011 22:35:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12942352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12942352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12899908<div align="right" dir="rtl">ההופעה של אגאלוק הייתה מדהימה.. אני חושבת שאף פעם לא התרגשתי ככה מהופעה. התרגשתי לרמות חדשות, רמות שלא חשבתי שאליהן אוכל להגיע... זאת לא הייתה התרגשות במובן של בכי או עצב נוראי, פשוט התחברות עמוקה למוזיקה, על כל העושר שלה. בהופעה הזאת נזכרתי למה אני אוהבת מוזיקה כל כך הרבה באופן כללי, הופעות, ואת אגאלוק בפרט. קשה להאמין, אני נפעמת מעומק ואופי ההתרגשות שלי מהמוזיקה של החבורה המופלאה הזאת.</div>Mon, 28 Nov 2011 23:15:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12899908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12899908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12836966<div align="right" dir="rtl">he told me to let you enjoy the doubt. i hope you will enjoy it untill it'll blow in your face. i'm wrong' i know it, and i don't care cause i'm having fun. i've changed.</div>Sat, 29 Oct 2011 04:42:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12836966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12836966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12823292<div align="right" dir="rtl">Those german boys know what they're doing.</div>Sat, 22 Oct 2011 01:40:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12823292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12823292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12788735<div align="right" dir="rtl">שינוי גישה תורם לשינוי הרגשה. תמיד שמעתי את המשפט הזה, אף פעם לא הבנתי אותו על בוריו, הוא לא נראה לי הגיוני עד עכשיו. משהו במצב גרם לי להבין שאם אני לא אסתכל על חצי הכוס המלאה אני לא אשרוד את המקום הזה, והמשהו הזה צדק. היה לי משבר קשה מאוד בבערך חצי הקורס (הקיר הקורסי מה שנקרא, זה קורס ארוך) והנה עברתי אותו. אולי הצבא זה משהו חיובי שעובר עליי, עוזר לי בכל מיני דברים למרות כל הפאקים המפגרים של פרוצדורות על כל פעולה הכי קטנה והקטנת ראש נוראית הצבא עזר לי להגדיל את המשמעת העצמית שלי, את הסיבולת שלי (מהרבה בחינות), ואת דחיקת הסיפוקים. בינתיים ירדתי הרבה במשקל בצבא, למרות שזה לא בדרך נחמדה או בריאה אני שמחה על זה (לא שיש לי ברירה, הצבא די קבע לי עובדה שאין שם מה לאכול ואני יכולה או להגיד תודה או לבכות - מעדיפה להגיד תודה) התרגלתי לציפורניים בלי לק, ופרצוף בלי איפור התרגלתי להיות מכוערת בטירוף עם מדים שגדולים עליי והעניין רק הולך ומקצין התרגלתי לכל העניין של בקושי 48 בבית בכל שבוע מי היה מאמין, אפילו השתזפתי קצת. למדתי הרבה, השתנתה לי כל החשיבה, התקשורת עם בני אדם, הכלים המדהימים</div>Sat, 08 Oct 2011 03:53:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12788735http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12788735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12743930<div align="right" dir="rtl">מאכזבה לאפאטיות. מחוסר הבנה להשלמה. ממחשבה חופשית, למילוי פקודות וראש קטן. כנראה שפשוט כבר לא אכפת לי.</div>Tue, 13 Sep 2011 17:34:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12743930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12743930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12651678<div align="right" dir="rtl">הם רצו לשבור אותי לשבור את הרוח שלי כדי לעצב אותה מחדש מזכיר לי את הנאצים באיזשהו מקום הם מקטלגים אותנו לקטגוריות מתייחסים אלינו כרכוש גורמים לנו לתחושה רעה נפשית, פיזית ומנטלית תחושה שאנחנו קטנים ולא שווים כלום אם נבוא או אם נלך, זה לא משנה להם אבל לא זה מה שמפריע לי. הם יעשו הכל, אבל הכל כדי לעצב אותך, האדם האינדיבידואלי, הפרט, לבורג משומן היטב במערכת חסרת ההיגיון שלהם, בה כוח הכבידה לא פועל בה הכל שונה, מכף רגל ועד ראש, שמיים וארץ. הם מתייחסים אליך כאל רכוש, אבל לא כזה שהוא יקר ערך, אלא אחד כזה שהם קנו בשקל וחצי בשוק ולא אומר להם כלום, חתיכת פלסטיק תוצרת סין. רובוטיים, שווים, נראים אותו דבר, הולכים אותו דבר, אוכלים, שותים, משתינים ומחרבנים אותו דבר. מתקלחים באותו החרא וישנים ביחד על החול. וזה לא משפר את ההרגשה, כי אתה יודע שאם תלך זה לא באמת יזיז לאף אחד, תמיד יהיה מי שיחליף אותך, תמיד יהיה דם חדש וטרי להכשיר כדי להיכנס למערכת הזאת. אחרי שבועיים, הם הצליחו. הם שברו אותי, הם גרמו לי לבכות. עבר שלב הבהייה באוויר במבט ריקני שגורר שאלות של:"הכל בסדר?" ו"תשתי מים" ע</div>Sat, 30 Jul 2011 03:02:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12651678http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12651678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12637941<div align="right" dir="rtl"> In the drowning pool of fate the moon and the sun still wait ?Won't you meet me I suffer silently for our love, the jester has lost his dove </div>Sat, 23 Jul 2011 02:48:00 +0200anonimus666@walla.co.il (Dead To The World)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740210&blogcode=12637941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=740210&blog=12637941