http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402"...middle of adventure is such a perfect place to start..."heCopyright 2026 December Myosotis - סיפור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12593678<div align="right" dir="rtl">למה לא עידכנתי, אתם שואלים? הו, זה כי אני פדלאה עם מחסום כתיבה. אני מנסה, אבל אלה שאומרים שהעיקר זה הכוונה משקרים לעצמם. הסיבה היחידה שהצלחתי לחרטט את הפרק הזה בסוף זה שליידי ונסדיי היקרה אמרה ששני אנשים שונים אמרו לה למסור לי שאני צריכה להמשיך. -_-" Flyleaf - Sorrow פרק 9 - חיים ומוות קורי הניף את תיק הגב, שלתוכו דחף כל מה שהיה צריך לדרך, מעל כתפו הימנית. הוא היה כמעט מוכן לעזוב, עד כמה שלא רצה לעשות זאת, אך לפני שעזב את הדירה שלו, הוא נכנס לחדר המגורים ושלח מבט חשדני בשעון הדיגיטלי המתקתק. כפי שהוא חשד, מישהו הזיז את השעון המתכתי מוקדם יותר באותו היום. הנאשם ניסה להחזיר את החפץ בדיוק לריבוע חסר האבק שהוא יצר, אך היא &ndash; כי זאת מן הסתם היתה מאי &ndash; הותירה תביעות אצבעות שקשה היה לפספס אם להסתכל בדיוק. לזכותה, אם השעון לא היה מתקתק חזק כל כך, הוא לעולם לא היה מתקרב מספיק כדי לפתוח את המכשיר ולהסתכל פנימה, ומן הסתם גם לא היה חושד שזאת פצצה. אז למה היא השתמשה בפצצה שהוא איתר בקלות כזאת? כניראה כדי שהוא ימצא אותה ולא ישאר בדירה. אם כך, למה היא ט</div>Fri, 01 Jul 2011 14:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12593678http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12593678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12514544<div align="right" dir="rtl">אוקיי, לפני שאני מגיעה לפרק עצמו, אני חייבת להגיד שאני ממש, ממש, ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות את הפרק. רשימת הדברים שלא הסתדרו היא כזאת: שפכתי קפה על המקלדת בפעם העשרים בערך, אבל הפעם היא באמת הפסיקה לפעול. אני ב'work experience' מבית הספר מאז תחילת השבוע הקודם, חוזרת הביתה בערב ולא היה לי זמן לקנות חדשה. או לכתוב. כתבתי את שלושת הפרקים הבאים על דף, וניסיתי להקליד אותם עם מקלדת וירטואלית, מה שמסתכם בכך שלוחצים על המסך עם העכבר. הקלדתי ככה חצי פרק וקלטתי שהוא מטומטם, אז זרקתי הכל. אמא שלי קנתה לי מקלדת חדשה. לא היה לי כוח לכתוב כי... כי... כי פשוט לא היה. לא הייתי אומרת שלא יכלתי למצוא חצי שעה בשביל זה, אבל הייתי כל כך עייפה. המורים שלי כניראה חשבו שלא יהיה לנו מה לעשות בשבועיים הבאים ונתנו המון שיעורי בית, ויש גם שתי עבודות לסיים והמון מבחנים ללמוד אליהם. תירוץ ישן, אבל אני מתעקשת. זה כבר הזוי מדי בשביל להכנס לרשימה, ואני במצב רוח שבו בא לי להתעקש: פרסי ג'קסון זיין לי את המוח. זה לא מסוג הספרים שנכנסים לרשימת ה'אומייגאד כמה מושלם' שלי, אבל עדיין השפיע עלי מספיק כד</div>Wed, 25 May 2011 21:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12514544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12514544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12481650<div align="right" dir="rtl">והנה הוא הפרק, הגידו לו שלום, היי הופ~! הכרזה חשובה, הקשיבו-הקשיבו! אני עדיין מתעקשת לפעול לפי השיטה הישנה שלי ולהודיע על פרקים חדשים לכל מי שהגיב לפרק הקודם, אבל אני אפתח רשימת קבועים, אז תגידו אם אתם רוצים להצתרף! Green Day - She's A Rebel פרק 7 - שאלות ותשובות חייה של מאי סומירה היו אומללים מאז שהיא יכלה לזכור את עצמה. עם זאת, היא מעולם לא התלוננה, אפילו לא פעם אחת. כשמלאו לה שש שנים, היא כבר הבינה שהמצב שלה היה מוכר, כמעט בנאלי. היא אומנם לא הכירה את אמא שלה, אביה המטריאליסטי תמיד היה עסוק והכריח אותה ללמוד כמעט כל מקצוע אפשרי ברמה שאף אחד שפוי (או אף אחד שאינו מיליונר) לא היה דורש מילדה קטנה, אבל היו מליונים על גבי מליונים של אנשים שהיו נותנים הכל כדי להיות במקומה. היא הבינה את זה, ולכן היא שתקה. ועכשיו נמאס לה. היא לא התכוונה לעשות שום דבר דרסטי כמו להכניס את אביה לכלא, כי הרי הוא אהב אותה, פשוט לא בדרך הנכונה. היא פשוט רצתה לזייף את מותה, להפסיק להשתתף בכל פעולה קרימינלית, ולהעלם. המשימה שלה היתה הזדמנות מושלמת. הצעד הראשון בתוכנית הפשוטה שלה ה</div>Mon, 09 May 2011 18:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12481650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12481650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12469041<div align="right" dir="rtl"> והנה הוא הפרק השישי. כתבתי אותו לפני כמה ימים, אבל לא עדכנתי כי לא התחלתי לכתוב את הפרק הבא. הייתי עסוקה מדי בקריאת הספר השביעי של ארטמיס פאול, שלא לדבר על כך שחופשת הפסחא נגמרה. כן, פסחא. ציורים של ארנבים בכל מקום וזה. Tegan and Sara - Knife Going In פרק 6 &ndash; קלישאות ביפ... ביפ... ביפ... קורי לא ענה לטלפון, ושיין לחצה על הכפתור האדום בפעם התשיעית ברצף, מתכוננת להתקשר שוב. אף אדם שפוי לא יכל להמשיך לישון אחרי שהתקשרו אליו ללא הפסקה במשך חצי שעה, כך שהיא יכלה לחשוב על שלוש סיבות. היא ביטלה מייד את האפשרות שהוא מסנן אותה, אבל זה היה סביר למדי שהנער לא שמע את הצילצול פשוט כי הלך לאנשהו. היא החליטה כבר עכשיו שאם זה מה שקרה, היא תחטיף לו סטירה. והיתה גם האפשרות שהוא לא היה מסוגל לענות כי מישהו הצליח לפרוץ לדירה שלו ואז לחטוף או להרוג אותו, מה שהיא כמובן לא רצתה, עד כמה שזה היה יכול להיות משעשע. היא נשענה אחורה בכיסא של בית הקפה הפתוח והתכוננה להתקשר שוב, אך לא הספיקה לעשות זאת, כי באותו רגע הטלפון שלה עצמה צילצל &ndash; מה שאמר שהוא השמיע צליל צילצול אמי</div>Tue, 03 May 2011 18:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12469041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12469041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12445494<div align="right" dir="rtl">אוקיי, אני יודעת, לקח לי המון זמן לכתוב את הפרק הזה. הסיבה העיקרית (חוץ ממבחנים וכל זה, עכשיו אני בחופש פסחא) היא שתכננתי את הסוף וחלקים קטנים מגוף הסיפור כשכתבתי את ההתחלה, ולא יכלתי להחליט איך בדיוק להגיע אל הסוף הזה, ושכתבתי את הפרק בערך שלוש פעמים. את הגירסה הנוכחית כתבתי הרגע, מה שכלל המון העתק-הדבק מהגירסאות הקודמות והקלדה במהירות מטרידה, אז למרות שקראתי הכל מחדש פעמיים, כניראה שיש טעויות שלא מצאתי. בבקשה תגידו לי~! Evanescense - Lithium פרק 5 - הבזקים שיין הביטה בסצנה בעניין רב, עדיין מוסתרת מאחורי ערימת הזבל. ריוור כשל לאחור, אבוד לגמרי. ולא פלא, מה כבר הוא יכל לעשות אחרי שירה בחזה של אותו האדם חמש פעמים, רק כדי לראות את הכדורים קופצים ממנו כמו כדורי גומי מקיר בטון? האדם הבלונדיני המזוקן, הלבוש במעיל עור שחור בו התנוססו כעת חמישה חורים, צעד לכיוון התוקף בהבעה שיכלה להיות כל דבר מלבד משועשעת. קשה היה לומר אם הוא כעס, כי משקפי השמש שלו הסתירו את עיניו. כוחות על או לא, בהחלט היתה לו סיבה לכעוס. "היי, אתה!" צעק הבלונדיני. "מה נראה לך שאתה עושה למעיל שלי?!" </div>Fri, 22 Apr 2011 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12445494http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12445494http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12424574<div align="right" dir="rtl"> יאי! כתבתי פרק! וזה לא הדבר הכי מלהיב, כתבתי פרק שקורה בו משהו! The Servant - Orchestra פרק 4 - חמישה כדורים "אז אנחנו מוצאים את אלה שמבריחים לפה את הסמים ועוקבים אחריהם?" שיין שאלה בעודה אוספת את שיערה החום בצמה צרפתית. זה היה רק השלב הראשון בתוכנית של קורי, אותו הוא הסביר לה באופן חלקי בשעה לפני שהבוקר הפציע. היא הבינה אותו ללא רבב, ורק רצתה לעצבן את השותף שלה בדקות האחרונות לפני שיצאה. "את עושה את כל זה," אמר קורי, שעמד מאחוריה, אל ההשתקפות שלה במראה. "אני הולך לישון." הנער נראה זועף מתמיד אחרי טיסה טראנס-יבשתית של כמעט שתים עשרה שעות, נסיעה משדה התעופה למרכז העיר ולילה שלם של עבודה. את שיין כל זה בעיקר שיעשע, הרי היא עברה דברים הרבה יותר קשים מיומיים בלי שינה, והיא ידעה שהוא נהנה מזה בדיוק כפי שהיא נהנתה מהחלק שלה בתוכנית. "הממ..." היא שינתה את הנושא, "כדאי לי לחתוך את הפוני, עוד כמה שבועות הוא יתחיל להפריע." "אז השימלה לא מפריעה?" היום, שיין לא לבשה את השימלה הכחולה האהובה עליה, שאיש זקן בשוק בלונדון ניסה למכור לה כמשי אמיתי לפני שנה. היא זיהתה את</div>Tue, 12 Apr 2011 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12424574http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12424574http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12412470<div align="right" dir="rtl">עדיין חולה, אבל אמא שלי ניקרה לי במצפון עד שהסכמתי ללכת לבית הספר. מחר גם ככה אין לימודים, במקום זה נלך לבית המשפט. אבל זה לא קשור. Emma Pollock - Acid Test פרק 3 - ניסוי וטעייה לפני חמש עשרה וחצי שנים, שיין נולדה באוקספורט שבאנגליה. הוריה היו סטודנטים בקולג' השייך לאוניברסיטה המפורסמת, והולידה אותה שנתיים לאחר שקיבלו את המלגה הראשונה שלהם. האב היה יהודי מאתיופיה והתקבל לאוניברסיטה בעזרת מלגה מיוחדת והמון מאמצים, בעוד האם סיימה את לימודיה המוקדמים באחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר באנגליה עם ציונים חסרי כל רבב. לשניהם היה הרבה מזל בכל מה שהיה קשור לקריירה שלהם, הנישואים שלהם &ndash; בהם שני בני הזוג השתמשו בשם המשפחה של האישה &ndash; היו יציבים, ועל פי המקורות של קורי, הם גם היו הורים מצוינים... או לפחות עברו כך בציבור. שיין עצמה תוארה על ידי הגננות והמורות שלה מהעבר כילדה מתוקה וחכמה, אם כי מעט מרוחקת. כשגילה זאת, הנער בהיר העיניים לא יכל שלא לחשוב שילדותה היתה מושלמת מדי. מושלמת באופן חשוד. אם היא פיתחה את האופי המעניין שלה עוד לפני מות הוריה, אז איש</div>Wed, 06 Apr 2011 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12412470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12412470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12408290<div align="right" dir="rtl">אני יושבת לי בבית עם אנגינה בעוד הכיתה שלי כותבת מבחן על הפורפגנדה הנאצית שאליו לשם שינוי אפילו התכוננתי. Oh joy. תודה לכל האנשים 83 האנשים שנכנסו לבלוג, שחצי מהם זאת בטח אני תוך ריענון העמוד בחיפוש אחר תגובות! תודה לשבעת האנשים המקסימים שהגיבו, ובכך נתנו לי שש תגובות יותר משציפיתי! תודה לישראבלוג על כך שהצליח למחוק את הפוסט הזה שלוש פעמים ברצף בזמן הכתיבה! Paramore - Turn It Off (רציתי לשים שיר של אמוג'ן היפ, אבל אז החלטתי שמוזיקה שתגרום ל99% מהאוכלוסיה לרצות לקרוע את עור התוף שלהם החוצה בציפורניים חשופות זאת לא בחירה טובה, אז פאראמור איט איז.) פרק 2 - איחוד "את בטוח לגמרי שהם מתים? כל הארבעה?" שאל נער שנראה מבוגר משיין בשנתיים לכל היותר. לשניהם היה שיער חום, אבל בעוד זה של הילדה היה כהה וארוך באופן יחסי, ניתן היה לטעון ששיערו של הנער, שהגיע לתנוכי אוזניו, היה בכלל בלונדיני. בתאורה הנכונה, איש לא היה מתווכח יותר מדי. אחרי שהניח את המחשב הנייד שלו על השידה, הוא התיישב על המיטה בחדר מלון של שני כוכבים, נעץ מבט ספקני בסדינים והחליט להיות אופטימי ולקוות שהו</div>Mon, 04 Apr 2011 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12408290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12408290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12403187<div align="right" dir="rtl">היום הזה היה חייבלבוא מתישהו, והנה זה קרה. נמאס לי לכתוב למגירה ופתחתי בלוג סיפורים. כרגע הוא,כמובן, בלוג של סיפור אחד ויחיד. קוראים לו, כפי שאנימניחה שכבר שמתם לב, 'Step Into Darkness' &ndash; צעד לתוך החשיכה. הז'אנר הוא טכנית פנטזיה, אבל לאמהסוג שבו גיבורים מנופפים בחרבות ואנשים מצילים את העולם, אלא מהסוג הציני עםסוחרי הסמים, הפשע המאורגן והסטיות המוזרות בין כל התופעות העל טבעיות. כן, יש סוג כזה, הוא רק קצת פחותמוכר. אני עדיין עובדת עלעיצוב קבוע. אגב, כבר מזמן חיפשתי מקום אליו אפשר לדחוף את הטעם שלי במוזיקה, אזאני אבחר שיר לכל פרק. בבקשה תגידו לי אם הוידיו לא פועל, אני לא גרה בישראל וחסימת הקליפים בגלל הפרת זכויות יוצרים הולכת לפי מדינה. A Fine Frenzy - Rangers פרק 1 - מחבואים מבט חטוף במסך הטלפון הנייד שלה הראה שהשעה היתה דקה אחתאחרי חצות. כפי שכל תושב של השכונה הזאת יכל להעיד, זה לא היה זמן טוב להמצא מחוץלבית. במיוחד לא באחד הבניינים הנטושים, בהם צעירים שיכורים ומסוממים התמקמובלילות. במיוחד לא כילדה שלא נראתה בת יותר מארבע עשרה. שיין הארווסט כלל לא היתה אח</div>Fri, 01 Apr 2011 18:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (December Myosotis - סיפור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=738402&blogcode=12403187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=738402&blog=12403187