http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006heCopyright 2026 Temperantia. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14882055<div align="right" dir="rtl">השנה האחרונה הייתה קשה. וגם השנים לפניה לא היו קלות כי בתכלס מאז שהתבגרתי לא הייתה לי תקופה שבה הרגשתי שקט נפשי ואיזון. ועדיין, למרות הקשיים בכל מישור בחיים שלי - אני מנסה להמשיך הלאה, להתגבר על הכל ולהתקדם בחיים. אני מנסה להשאיר את כל החרא מאחוריי ולבנות לעצמי משהו טוב יותר, למרות שאני נאלצת לעשות את זה בסופו של דבר די בכוחות עצמי כי למדתי שאי אפשר לסמוך על אנשים עד הסוף אף פעם. אז למה מגיע לי לקבל לעג באמצע החיים? בלי שעשיתי משהו שדורש את הלעג הזה. אפילו היום, סך הכל נזכרתי בבלוג הזה ורציתי לכתוב פוסט כדי לנסות ולראות אם אולי לחזור לכאן יעזור לי להיפטר מחלק מהחרדות שלי. אולי יעזור לי לשחרר קצת קיטור על גבי האינטרנט. ומה אני מקבלת? תגובות מאיזה מניאק ללא שם שרוצה להוריד אותי וצוחק על העבודה שהייתה לי והתואר שעשיתי. אתם יודעים איך למדתי? בפתוחה, לבד. בלי עזרה של אף אחד, בלי לשלם לאף אחד שיכתוב לי את שיעורי הבית, העבודות והסמינריונים. ולא נכשלתי. קיבלתי תואר תוך זמן יחסית קצר ואפילו הצלחתי ללמוד את מה שמעניין אותי, תמורת הכסף הפרטי שלי, רק בשביל עצמי ובכוחות עצמי. וחלק מהזמן שבו ע</div>Tue, 21 Mar 2017 18:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14882055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14882055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14882045<div align="right" dir="rtl">מישהו עוד נמצא בישראבלוג בכלל? יש טעם לנסות לחזור?</div>Tue, 21 Mar 2017 17:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14882045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14882045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14824605<div align="right" dir="rtl">לפעמים ממש קשה לי להאמין שפעם הייתי צוחקת המון, ממש המון. היו לי תקופות ממש קלילות ושמחות, בלי יותר מדי דאגות, למרות שתמיד הייתי חרדתית ובודדה יחסית לרוב האנשים שהכרתי. אבל זה לא הפריע לי עדיין לשמוח מדברים, אפילו אם היה מדובר סתם בהנאה מסרט או ספר. הייתי מסוגלת להרגיש את ההנאה הזו במלואה. עכשיו אני פשוט... אומללה. אני מנסה לחשוב באופן חיובי אבל אין לי איך כי אין לי בכלל שום נקודה שבה אני יכולה להתרכז ולחשוב "הנה, יש משהו טוב בחיים האלה". לא תיארתי לעצמי שאני אגיע למצב כזה.</div>Mon, 08 Aug 2016 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14824605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14824605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14821589<div align="right" dir="rtl">לפעמים נופל עליי מצב ממש כבד של חוסר אונים. אין לי עם מי לדבר. או את מי לשתף. עם מי להתייעץ. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להגיע מהנקודה הזו בחיי לנקודה שבה אני רוצה להיות, וזה קשה לי כי תמיד היו לי תכניות ותמיד ידעתי מה לעשות ואיך להתקדם ממקום אחד לאחר, אז פתאום להישאר עם לוח חלק לגמרי זה מלחיץ ומפחיד ופשוט לא יודעת... מייאש, זו המילה, אני מניחה.</div>Sat, 30 Jul 2016 00:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14821589http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14821589http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14819994<div align="right" dir="rtl">שלום לכל מי שאולי נכנס לכאן (בתקווה שהפוסט הזה לא יעבור ללא קוראים בכלל). היה לי בלוג פה מגיל 14 בערך, אולי אפילו 13, והחלפתי כמה בלוגים במהלך השנים בגלל שכמה פעמים בחטיבה ובתיכון הוא נחשף על ידי חבורת בנות שלא אהבו אותי והן הטרידו אותי לגבי התוכן בו אז תמיד נטשתי ופתחתי חדשים. עכשיו אני בת 25. אפילו מה שכתוב בפוסט האחרון שלי כאן מ2014 כבר לא רלוונטי. הזוגיות ההיא נגמרה לפני יותר משנה, אחרי שהיינו אמורים להינשא ולגור ביחד אבל הוא החליט שחיי הלילה והסמים שלו בת"א חשובים יותר ממני. אני לבד לחלוטין בשנה האחרונה, ניתקתי את כל הקשרים שהיו לי בגלל שגיליתי כמה שאנשים מזויפים ולא מסוגלים אפילו לתמוך בי בשנה הכי קשה בחיים שלי, אחרי פרידה כל כך פתאומית וטראומתית. עזבתי רשת חברתית שהייתי פעילה בה ושעזרה לי עם המחשבות הטורדניות שלי כי היה לי מקום לפרוק חלק מהדברים. זה קשה להיות בלי המפלט הזה. בגלל זה נזכרתי בישראבלוג והחלטתי לנסות לבדוק אם יש בכלל טעם לכתוב כאן, אם יש מי שיקרא ויגיב. הרי אין טעם לכתוב אם אף אחד לא מסוגל להגיד משהו על זה, נכון? הרי לכתוב ביומן לא עוזר לי (וניסיתי, תאמינ</div>Sun, 24 Jul 2016 14:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14819994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14819994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14203604<div align="right" dir="rtl">שוב סתיו, עם כל הזכרונות הגרועים שהוא מביא אליי. איכשהו החרדות הכי גדולות שלי קשורות לעונה הזו ואני תמיד צריכה הרבה מאוד תשומת לב בחודשים האלה כדי לא ליפול לתהום.אני לבד. אין את תשומת הלב שאני זקוקה לה ולמרות שהכל בסדר בתחומים אחרים בחיים שלי - יש לי עבודה, אני לומדת ויש זוגיות (פשוט הוא עסוק לאחרונה בעסקים שלו) - אבל מספיק תחושה הכי קלה של סתיו ובדידות, ביחד עם איזה טריגר מטומטם שהיה לי בסופ"ש האחרון ואני כבר מוצאת את עצמי במצב של פלאשבקים מטורפים לכל מיני תקופות אפלות בחיים שלי. תקופות שבהן כל מה שרציתי היה להיעלם, תקופות שחתכתי ופעם שניסיתי להתאבד.במיוחד הסתיו (וגם החורף, אבל עם זה נתמודד בהמשך) מזכיר לי את התיכון. י'-י"א. תחושה אחת כזו של סתיו ואני חוזרת לתקופה הזו שבה היה לי את החבר ההוא שאחר כך יצא מהארון וכמה שהוא שיגע אותי, כמה שלא התאמנו וכמה שדבקתי בו כי פחדתי להישאר לבד.והמחשבה הזו מחזירה אותי ללילות שהיינו יוצאים החוצה, בגשם, בקור, עם מעילים... יושבים בבתי ספר נטושים, מתחת לאיזה גגון, ומתחבקים. וזה היה הקשר הכי מתפקד שלי - עם הומו בארון בתקופה ללא כסף, ללא רישיון, ללא אפשרו</div>Sun, 21 Sep 2014 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14203604http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14203604http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14177140<div align="right" dir="rtl">כמה אפשר לבכות בגללך כבר, יא חתיכת אפס מניאק חסר רגשות.</div>Fri, 08 Aug 2014 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14177140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14177140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14172506<div align="right" dir="rtl">כבר יומיים אני מרגישה שאני צריכה לבכות כדי לשחרר את כל המועקה שהצטברה, ואני לא מצליחה.</div>Fri, 01 Aug 2014 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14172506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14172506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14169219<div align="right" dir="rtl">אני משתגעת מהסטטוסים שאנשים מפרסמים בשבועות האחרונים. כאילו, זהו, נגמר הדמיון, נגמרו הדברים להגיד - בואו כולנו נפרסם את אותו פוסט מאה אלף פעם אחד אחרי השני! אלוהים ישמור, שקט כבר. שקט. מעצבנים. אנשים מרגישים כזה צורך מטורף לשתף את כל העולם בפרטים על חיי המין שלהם. מה הקטע של זה? אני אוהבת סקס, מאוד. אבל לספר לכל מי שלידי מה בדיוק אני אוהבת וכמה ולמה? לא, תודה. יש דברים שצריכים להישאר פרטיים. גם בעידן הזה של אובר-שיתוף וכל הרשתות החברתיות, צריך להיאחז בחתיכה של מידע אישי ומסתורין. הלוואי והייתי מסוגלת לדבר עם מישהו בלי להרגיש שאני מכבידה ומעיקה. אני צריכה מישהו כזה, שיגרום לי להרגיש שאני באמת מסוגלת לדבר איתו על כל מיני נושאים בלי לחשוש שהוא יחשוב שאני כופה את עצמי עליו או מציקה לו. ולא יעזור שאדם יגיד את זה, כי כבר היו מקרים שאמרו את זה ואז אחרי תקופה "התוודו" בפניי שכל הזמן הזה הכבדתי עליהם. לא יודעת אפילו איך אפשר להרגיש בטוחה באנשים אם אני לא מאמינה למילים שלהם. </div>Mon, 28 Jul 2014 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14169219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14169219http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14168981<div align="right" dir="rtl">יש לי מין משיכה מוזרה לדושבאגים.חייבת להפסיק עם זה.</div>Sun, 27 Jul 2014 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Temperantia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=735006&blogcode=14168981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=735006&blog=14168981