http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710אני סתם מישקפופר שרואה את העולם בדו- מימד, ומסתכל עליו בכמה וכמה נוספים. ציניקן ואופטימיסט לחילופין. עורך דין ומוסיקאי, תל אביבי, רשום לי רווק בתעודת הזהות, מתאהב לפרקים, עובד קשה. אני סתם הסיפור של כולנו.heCopyright 2019 סתם מישקפופר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/10/37/73/733710/misc/21956370.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12527106<div align="right" dir="rtl"> פעם הייתי המשקפופר שיש לו הכל. אחר כך המשקפופר שפעם היה לו הכל ועכשיו כבר אין לו כלום. עכשיו אני סתם משקפופר שהרויח הכל מחדש. פעם הייתי המשקפופר שלא מבין מה יש לו. אחר כך המשקפופר שפתאום הבין מה היה בחלקו ועבר. ואחרי כן המשקפופר שמבין שקשה לאבד דבר שאין לו והיום סתם משקפופר שמעריך ושמח בחלקו..... מענייןאיזה משקפופר אהיה מחר!? </div>Tue, 31 May 2011 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12527106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12527106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12480500<div align="right" dir="rtl">אני מתנצל מראש אם הדברים שאני כותב אינם מובנים לגמרי- אבל זה הכי טוב שאני יכול לכתוב ביום הזה והייתי חייב להוציא..... יום הזיכרון שלי התחיל לפני יומיים. תמיד ביומיים- שלושה שלפני יום הזיכרון מכינה אותנו התקשורת ליום האבל על ידי הבאת מקרים סמי-עצובים למרכז הבמה והעלאת נושאים הקשורים בעקיפין לאתוס החברתי-לאומי סביב הצבא. יכול להיות שה"הכנה" הזו דרושה לאנשים מסוימים. לי היא נראית מיותרת, מה גם שאני לא נוטה לייחס לתקשורת מניעים אלטרואיסטים, אולי איבדתי את התמימות ונהייתי ציני. אחד הדיונים ששמעתי בדרך מהבית של ההורים שלי לחתנת הרכבת שתוציא אותי מכבלי הנוחות והפרובנציאליות החיפאית היה דיון עם אב-מפקד-סוציולוג- אנתרופולוג שהרגיז אותי. תאמינו לי, אני לא זוכר את הטקסט במלואו כי כל כך כעסתי כשהוא אמר שהיה ממש יפה לראות את הבן שלו, ילד בן 18, אחרי חצי שנה של צבא, ממושמע ומסודר ומאושר, שרטנתי לעצמי שעה שלמה אחרי המשפט הזה. האמירה הזו מכעיסה אותי כי היא משקפת את הגישה הישראלית הלאומית החברתית בתמציתה, גישה המערבת כורח המציאות עם אידיאלים, מערבת בין אילוצי השעה לבין החלומות על המחר ו</div>Mon, 09 May 2011 11:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12480500http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12480500http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12470210<div align="right" dir="rtl">1980 ומשהוכשהייתי ילד אבא נתן לי שיר במתנה....זה היה יום שישי כזה, כשאבא חזר מהעבודה עם שני דיסקים באמתחתו....הייתי חטטן וסקרן ותמיד בדקתי את השקיות שנכנסו בפתח הדלת....לאחר כמה רגעים של רשרושי צלופן הבית התמלא בצלילים ישנים ובקול בס ששר הללויה.... 2009 אני והמשוקצת יחד. זה השיר שהיא הכי אוהבת. זה השיר שאני הכי אוהב. אי אפשר שלא להכתיר אותו כשיר שלנו..... סוף 2009- המשוקצת ואני נפרדים. בגירושין היא לוקחת לי את השיר...אני כבר לא מסוגל לשמוע אותו. 2011 השעה עכשיו היא 5 ועוד 19 דקות. במשטרה אמרו לי שזה היום האחרון בו לעירייה מותר לאסוף זבל לפני שש בבוקר.....הלילה זה כבר לא יעזור ואת שעות השניה האבודות אני מתעקש שלא לבזבז על שיטוט סרק....כזה אני - פרודוקטיבי תמיד. הייתי השבוע בבודפשט, הונגריה, למשך שבוע פחות יום. הרגשתי חו"ל אפילו שהיה ממש קצר. מעללי בטיול ירשמו בפוסט אחר, בפוסט הזה אתרכז במחשבה שחלפה בי ברגע הכי יפה בטיול מבחינתי. זה רגע שקט כזה, אחרי שאתה שותה מלא, ואוכל מלא וישן מלא ומתקלח שעתיים באמבטיה של מים רותחים, מן רגע של היטהרות, של עצירה, של מנוחה כשאתה גם ככה עירני</div>Wed, 04 May 2011 11:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12470210http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12470210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12373176<div align="right" dir="rtl">אתם מכירים את זה שפעולות שיגרתיות, כאלו שאתם עושים שנים, פתאום מקבלות משמעות לא צפויה? מציפות איזה היבט שהופתעתם בעצמכם שהוא עלה בכלל? הרי כל אותם שנים אתם עושים אותו הדבר, כולם עושים את אותה הפעולה...ורק עכשיו בעצם הבנתם את המשמעות...כאילו היא תמיד היתה שם, חבויה, מחכה לאור. סיימתי את שירותי הצבאי די ממזמן. לא אהבתי את הצבא, אני מודה. נולדתי ציפור חופשיה ואני מניח שארצה להיות כזו כל חיי. חייתי במסגרת הצבאית ושרדתי כי חייבים. כמו כל אדם בוגר, כבר בגיל 18 למדתי להפריד בין הרצוי למצוי, הבנתי שזה מה יש ושעם מה שיש ננצח....וצלחתי את שירותי הצבאי ללא בעיה. כן, לא סבלתי את המערכת, אבל כדי לעבור את זה בשלום הסתגלתי אליה ואפילו אימצתי אותה ואת מנהגיה והשתדלתי בכל הכוחות שהיו לי למצוא הגיון פנימי ולייצר אחד כשהיה אפשר. כמו מתייוון אמיתי- את האידאולוגיה השארתי בבית....בעיקר חשבתי על קורות החיים, מה יהיה כתוב שם תחת שירות צבאי- היום זה מצחיק אותי לאללה- כנראה שיש סיבה שמגייסים אותנו בגיל כל כך צעיר, כל כך קל להפחיד אותנו ולאיים עלינו שהחיים שלנו יהרסו אם לא נעשה כך או אחרת. אז אם הכל עבר לל</div>Tue, 15 Mar 2011 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12373176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12373176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12354993<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מרגיש שעל רגל שמאל יש לי טבעת מתכת עבה שסגורה עליה במנעול, ולטבעת מחוברת שלשלת ברזל שבקצה השני שלה מחוברת כל פעם החברה האחורנה שבאמת אהבתי. אולי מחוברות אליה כולן יחד במין אחוה כזאת שלא יכולה להיות במציאות מונוגמית. והמרחק ביני לבינן מעולם לא נסגר ומעולם לא גדל. שנינו פונים לכיוונים מנוגדים אבל נעים באותו כיוון. וביד ימין אני מחזיק מקל מעץ...ובסוף המקל הזה יש וו כזה.....כמו המקלות האלה שמשמשים להוריד את החולצות והמעילים שתלויים על קולבים במתלה הגבוה בחדר הארונות..רק שהוו הפוך וחלקו הפתוח פונה כלפי מטה. ונראה לי שככל שהזמן עובר הן מושכות אותי איתן למטה, כמו משקולת, ואני צולל יחד איתן למקום בו הייתי כבר אמור לשכוח, ושם אני נמצא איתן בשיכחה, זוכר אותן, רואה אותן מאושרות, מתגברות, מתחדשות- לא מתגעגע אלא מקנא וושוכח את עצמי. וקר לי במקום הזה. קר נורא וקשה לראות הרבה למעלה כי האור כבר לא חודר. ואני כבר לא מנסה אפילו להושיט יותר את היד או להזיז אותה לכיוונים שונים כדי להיתפס במשהו שיעצור את הצלילה הזו כי אני אינני אלא צל קפוא של מי שהייתי פעם. גם להסתכל על עצמי במראה ולהתרשם ממ</div>Sat, 05 Mar 2011 03:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12354993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12354993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12346713<div align="right" dir="rtl">לאחר כמה ימים של שקט בגזרה, כבר לא יכלתי לחשוב להתאפק, המחשבות וחוסר הודאות חילחלו. המשוקצת פלשה לכל חלקה טובה, היא כל כך לא טובה לי. אז הרמתי טלפון- לא היתה תשובה. אחרי כמה זמן עוד טלפון....היא ענתה...נדבר עוד חצי שעה? אחרי 4 שעות הבנתי שהיא לא תחזור. הרמתי טלפון, היא הסבירה כמה קשה לה וכמה עמוס לה וכו'.....והציעה שניפגש בשבת. חזרתי מההורים בשבת, הרמתי טלפון- אין תשובה. אחרי שעה עוד טלפון...שוב אין תשובה. אחרי חצי שעה שלחתי טקסט...."קבענו להיום...אני רוצה לתכנן את התכניות שלי....". ואז המשוקצת הכתה שנית: "אתה מבין שזה לא בקטע של לחזור". ואני שואל את עצמי- בשביל מה כל העניין הזה? איזה צורך היא הרגישה פתאום ליצור איתי קשר? למה כל זה טוב? המשוקצת מחוץ לחיי. בפעם הראשונה....נראה לי בסופו של דבר עסקה לא רעה בכלל. הייתי נותן חודש בחיים כדי להרויח חיים שלמים. </div>Mon, 28 Feb 2011 11:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12346713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12346713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12332491<div align="right" dir="rtl">לפעמים נתקלים באנשים שקשה להתעלם מהם. כזו היתה המשוקצת. היה לי כל כך הרבה יותר קל לשנוא אותה עכשיו אם היא לא היתה כזו. היה לי גם הרבה יותר קל לשכוח אותה, למחוק אותה, לאפסן אותה ואת התמונות הניפלאות שלה ושלנו ביחד בכונן הגיבוי המוחי שלי, לסלק את המזכרות המוחשיות ממנה לתוך קופסא קטנה ולשים על המדף במחסן שבבית במושב....כזה למעלה שאפילו אני לא אצליח להגיע.במקום זה קראתי לה בשם. לפעמים נתקלים באנשים שטועים בהם. שחזותם אינה כברם שאישיותם מפוצלת לכמה פנים. כזו היא המשוקצת. כל כך קל לטעות בה, חיננית שכמוה, טובת מראה, מלאת מתיקות, שובבות, חן, חמד. וכשם שכל אלו נכונים פניה האחרים נכונים גם כן...מתנשאת שכמוה, יהירה, פוגענית, קטנונית, מניפולטיבית, רוע מזוכך. והנה כבר עמדתי על טיבה...ושוב טעיתי, שוב נפלתי במלכודת הדבש המתוקה. היא, המשוקצת, היתה אהבה גדולה, כזו שבשבילה פיניתי מדף. והייתי מוכן לפנות חדר, בית, עולם. היא היתה זאת שהייתי מוכן להקשיב שעות להרהוריה, לתסביכיה...כזאת שהייתי מוכן להישרף בלהבה, לחלוק, לאפשר לעצמי להיות חלש. היא היתה סיבה לחייך בבוקר והייתי מאושר להתעורר ולראות אותה לידי</div>Sun, 20 Feb 2011 13:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12332491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12332491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12327128<div align="right" dir="rtl">בלילה שלפני הוא חזר הביתה מאוחר. הוא מיעט לדבר, במיוחד מיעט לדבר איתי- היה לנו ריב קשה בבוקר שהיום אני כבר לא זוכר על מה הוא היה. הוא התיישב בסלון, השאיר את האורות כבויים ובהה במרקע, ככה, בבגדי השרד שלו. ניגשתי אליו לשאול אם הוא צריך משהו, אם הוא רוצה משהו לאכול- אולי לשתות. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אסיע אותו למחרת לאילת- פחדתי, הוא נראה לי עייף באופן מיוחד אז פחדתי שיירדם על ההגה. הוא ענה בביטול ואמר שיש לו טיסה ושהוא יסתדר. או שהוא לא אמר שיש לו טיסה, כי אני זוכר שעדיין הייתי מודאג. זו היתה התמונה האחרונה שלי מאבא שלי. היום יש לי אבא אחר. למחרת היום קמתי כרגיל ולקחתי את הג'יפ לבסיס. זה היה 22 במרץ 2001. עשיתי לחיילים מסדר בוקר, המשכתי בשגרת היום והעמדתי לדין 2 חיילות שבסוף קיבלו ריתוק. אחר כך באחד הסיבובים שלי הגעתי ללשכה וישבתי ככה סתם עם מפקד הבסיס והרצנו קטעים, או שבעצם סתם דיברנו על עבודה, לא זוכר. אבל אני כן זוכר את שיחת הטלפון, הוא מרים את השפופרת ממלמל ומגיש לי אותו והיא היתה מעברו השני של הקו. אני זוכר שבזמן שהוא העביר אלי את השפופרת תהיתי: "מה היא מתקשרת לבסיס? לא מתאי</div>Thu, 17 Feb 2011 10:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12327128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12327128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12326060<div align="right" dir="rtl">אני עובד במשרד עו"ד מוביל. מה זה מוביל? מוביל אומר שמדובר במשרד גדול מאוד- כמעט הכי גדול בארץ. מספר עורכי הדין במשרד גדול ממספר המשפחות במושב בו גרתי. בשנים מסוימות הוא היה יותר גדול ממספר האנשים במושב בו גרתי. אבל זה היה אז ואנחנו חיים היום. אני עובד במשרד עו"ד מוביל. מזה מוביל? מוביל אומר שמדובר במשרד יקר. כמעט הכי יקר בארץ. שכר הטרחה שאני מחייב ביום משלם את השכר החודשי שלי. עד כדי כך יקר שאני, אפילו שאני עו"ד, לא הייתי יכול לממן אם הייתי צריך מישהו שייצג אותי. אני עובד במשרד עו"ד מוביל. מוביל אומר שעובדים במשרד שלי עורכי הדין הטובים במשק. מה טובים אומר? יצירתיים? אולי, חדי מחשבה? כן, ידענים? רצוי, מפולפלים?בהחלט, אסרטיביים? יש ויש....אבל נראה שעדיין משהו חסר לתאור מושלם..... היום ישבתי עם אחד המתמחים על מסמכי הקמת חברה. אנחנו יושבים על המסמכים האלה וגם על מסמכים דומים אחרים למעלה מחודש ואני כל הזמן מחזיר לו אותם- הכל ברוח טובה. כל פעם יש לו טעות אחרת. לא במהות- טעויות הגהה. היום תיקנתי לו פסיק לנקודה והורדתי את חלק ממשפט שאומר "לפי טופס ד' " רק כי לגבי שאר המסמכים לא היה ר</div>Wed, 16 Feb 2011 17:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12326060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12326060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12324314<div align="right" dir="rtl">לחברה הראשונה שלי קראו ע'. ע' היתה בחורה מאוד ספונטאנית ולמדה תיאטרון, ואני הייתי מושבניק ולאבא שלי היה כסף בזמנו- אחרי שהפסיק לגדל אבוקדו למחייתנו ולפני שעבר ארוע מוחי- אז הסתדרנו טוב....אפילו לקחתי אותה לספר שלי שיעשה לה טוטו קארה ליברל וקניתי לה נקניקייה אצל איציק ורשמתי על החשבון, וע'- היא יצאה ממש מרוצה כי אין באזור פרדס חנה ספרים שיודעים לספר ככה ועוד כאלה שבדיוק מתחתם מוכרים נקניקיות כאלה שרושמים, חיפה היתה בשבילנו העיר הגדולה. היו לי עוד הרבה חברות לפני ע' וגם אחריה, אבל ע' היתה מאוד מיוחדת כי היא הלכה איתי עד הסוף. מסכנה, מרגע שגיליתי איך הסוף מרגיש לא רציתי לחזור משם. אני וע' היינו בסוף 8 חודשים כמעט ברציפות עד שהגיע הסוף וע' ואני כבר היינו לא. ושלא תבינו לא נכון- היתה שם אהבה גדולה, לא כזו ממבט ראשון, אלא כזו שגורמת לך לראות את מי שמולך יותר יפה, חכם יותר. ע' היתה הראשונה שירדה לי באמצע נסיעה...סתם ככה...כי פתאום נורא התחשק לה, והכל היה לי חדש. ואז הגיעה מ'...ואני הייתי מושבניק והיה לי ג'יפ ומ' ידעה מה היא רוצה וידעה איך להשיג את זה- אז היא נשארה עד שהיה כבר חוש</div>Tue, 15 Feb 2011 15:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (סתם מישקפופר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733710&blogcode=12324314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733710&blog=12324314