<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>this is me life</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 עמיתווווש3&gt;. All Rights Reserved.</copyright><image><title>this is me life</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/23/35/73/733523/misc/21969404.jpg</url></image><item><title>פרק 18</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12376884</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;״אני אוהב אותך..״ לחש
״מה?״ שאלתי מאחר שלא שמעתי מה שאמר
״אני אוהב אותך!״ צעק
״אני באמת לא יודעת מה להגיד לך..״ הצטערתי
״את לא צריכה להגיד כלום. רק לזרום״ אמר ונישק אותי
דחפתי אותו לאחור.
״אתה עושה טעות אחר טעות! אתה לא מבין שאני מנסה לשכוח אותך?! אתה לא מבין שיש לי חבר?! ולך יש חברה?!״ גערתי בו
״לא אכפת לי! אני לא יכול לתאר כמה אני אוהב אותך! בבקשה תיהיי איתי! אני מבטיח לא לאכזב אותך שוב!״ אמר ללא הפסקה
״אני לא יודעת מה לעשות..״ נשמעתי מבולבלת
״קחי את הזמן ותודיעי לי״ השיב, נשק לי בלחי והלך.
שוב הייתי תקועה בסיבוך רגשות הזה ולא ידעתי מה לעשות.
במצב כזה הלכתי לנועה.
אולי מוזר לכם שלא הלכתי אליה עד עכשיו, אך הקשר שלנו קצת נשחק, אנחנו כן חברות טובות אבל משהו כל מה שהיה בזמן האחרון, כל הסיבוכים והכל גרם לי להתרחק ממנה. והצטערתי על כך.
ניגשתי אליה ואמרתי :
״נועה? אנחנו צריכות לדבר״
&lt;div style=&quot;direction:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 17 Mar 2011 21:55:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12376884</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12376884</comments></item><item><title>פרק 17</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12363413</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני שוכבת על מיטתי בחדרי, מביטה בתקרה. חושבת. על מה? על הסערת רגשות שליבי חווה ברגעים אלו ממש.
מה אני עושה? למי אני מקשיבה? לראש או ללב? או שזה בכלל ההפך?! ללב או לראש?
כלומר, הלוואי וידעתי לשלוט ברגשותיי, לדעת להפריד את הרגשות והמחשבות.
לדעת לאהוב את זה שיחזיר לי אהבה..
החלטתי שאני מפסיקה לגמרי עם רועי. זהו. אנחנו נטו ידידים!
אני יקשיב לראש. הרי הוא יותר חכם..
יום למחרת הייתי ממש רגילה, כאילו הייתי לפני כל הסיבוך שנמצא בי, אך הוא לא חלף. הוא פשוט נשאר ושתק בתוכי. כך שאף אחד לא יוכל לראותו או להרגישו..
בהפסקה, רועי בא לכיתתי ביחד עם התיק שלו והתיישב ליידי. באותו הזמן העתקתי שיעורים.
&quot;יואו רועי, נכון יש לך מרקר צהוב וממש בא לך להביא לי?&quot; חייכתי
&quot;כן בטח..&quot; הוציא את קלמרו והביא לי אותו
הוא קיבל שיחת פלאפון ואז אמר :
&quot;טוב, אני חייבת ללכת. תביאי לי את הקלמר שתסתיים ההפסקה&quot;
טוב, אז המשכתי בעינייני וחיפשתי לי מרקר צהוב.
באתי להוציא אותו מהקלמר של רועי שלפתע ראיתי פתק.
&lt;span&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 09 Mar 2011 20:33:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12363413</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12363413</comments></item><item><title>פרק 16</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12360124</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל היום חשבתי רק עליו ..
איך אפשר שלא אחרי מה שקרה?!
בהפסקה הבאה שהייתה הלכתי אליו, שוב הלכנו לסיבוב.. עצרנו, התקרבנו וזה קרה. התנשקנו!
הרגשתי שמחה. הרגשתי הכי מאושרת בעולם! החיוך חזר לי לפנים ואיתו גם מצב רוחי עלה..
מאחר שרועי הוא הידיד הכי טוב שלי הלכתי לספר לו והוא לא שמח כל כך. הוא אפילו התעצבן.
&quot;איך את הולכת ומתנשקת איתו?!&quot; צעק
&quot;מה אתה צועק?! אני לא חייבת לך כלום! אני באה לספר לך דברים בתור ידיד! לא מעבר לזה! ואתה יודע שזה ככה!&quot; התעצבנתי
&quot;את צודקת..&quot; החליש את קולו, והמשיך &quot;אני לא יודע מה חשבתי לעצמי.. כנראה אני עדיין חושב שאת שלי..&quot;
&quot;אני כבר לא.. וזה לא באשמתי&quot; השפלתי את מבטי
וככה הסתיימה לה השיחה.
אחר הצהריים שי התקשר.
&quot;אני אוהב אותך!&quot; הכריז&quot;גם אני אוהבת אותך&quot; אמרתי באושר
&quot;אז.. מה זה אומר עלינו?&quot; שאל
&quot;לא יודעת. מה אנחנו?&quot; השבתי שאלה
&quot;חברים. אני אוהב אותך. את יודעת?&quot; התרגש
&quot;אני חושבת שאמרת לי את זה כמה שניות קודם&quot; גיחכתי
ושנינו צחקנו.
לאחר חצי שעה רועי התקשר.
&lt;span style=&quot;font-family&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Mar 2011 22:22:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12360124</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12360124</comments></item><item><title>פרק 15</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12349258</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
לא ידעתי מה לעשות. באיזה שהוא מקום נידלקתי על שי, אך מילותיו של רועי עדיין מהדהדות בראשי.
למה הוא אמר את זה ?! הוא עדיין אוהב אותי? או שזה באמת נכון?
״ הוא מנצל כל בת שהוא פוגש!״ אני עדיין לא שכחתי את המילים האלו.
לאחר מחשבות מרובות החלטתי ללכת על זה ובגדול! רועי יכול לקפוץ לי, דוגרי, אני צריכה מישהו בשביל לשכוח כמה אהבתי אותו. כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה להתאהב ולאהוב יותר ממה שאהבתי את רועי.
חזרתי לפייסבוק, והיו לי שתי הודעות בפייסבוק. אחת מרועי ואחת משי.
פתחתי קודם כל את ההודעה של רועי, למרות שההודעה של שי הייתה ראשונה.
היה כתוב בה :
״ אני מצטער על מקודם, לא אמרתי דברים נכונים.
שי הוא ילד חמוד, חכם, איכפתי, אוהב, רגיש ויפה. אולי יותר מוצלח ממני..
שיהיה לך בהצלחה איתו ושתיהיי מאושרת.
אבל תדעי שבחיים הוא לא יוכל לאהוב אותך כמו שאני אוהב אותך!״
הייתי מופתעת.. הוא עדיין אוהב אותי?!
אבל אני יודעת שהמחשבה שלי צודקת. שום כבוד של בחורה לא שווה רצון של גבר! הוא יכל לא להתנשק איתה! הוא עשה את זה מרצון! הוא יכל להפסיק אחרי כמה שניות! הוא יכל להפסיק בשנייה שהוא קלט שזאת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Mar 2011 20:04:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12349258</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12349258</comments></item><item><title>פרק 14</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12345942</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
אני מצטערת שזה בא אחרי המווווון זמן וזה .. 
קריאה מהנה (:

התחלנו בחזרות ולא הורדתי את עיניי מהילד החתיך שמסתבר שקוראים לו שי.
חן נתנה לי קטע יחסית ארוך, אפילו אני בעצמי לא הייתי ממינה שאצליח להקריא את כל זה יפה, עמוק ומרגש.
לאחר חצי שעה שהתאמנו נתנו לנו הפסקה של רבע שעה. רציתי לגשת לשי ולהתחיל לדבר איתו אך לא היה לי אומץ, גיליתי את הילדה הביישנית שבי.
נשארו עוד 5 דקות לסיום ההפסקה וחייבתי את עצמי לגשת אליו ולדבר איתו. אז תפסתי אומץ בפחדנות והלכתי.
״היי״ אמרתי בחיוך
״היי, את שובל. נכון?״ השיב
״כן, איך אתה יודע?״ שאלתי מופתעת
״אני יודע הכל, אני שי״ אמר וקרץ
״כן. אני יודעת כבר״ ציחקקתי
״איך?״ הוא נראה מופתע
״מקודם החבר שלך קרא לך״ אמרתי והצבעתי על ילד שנראה קצת חנון
״הוא ממש לא חבר שלי!״ קבע, ״הוא ילד מהכיתה שלי״ המשיך
ושנינו צחקנו.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 27 Feb 2011 20:56:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12345942</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12345942</comments></item><item><title>פרק 13</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12339454</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מוקדש לשרוווווני הייייייפה 3&amp;gt;

לאחר כמה זמן סלחתי לרועי וחזרנו להיות ידידים טובים. הרגשות שלי אליו קצת נעלמו או יותר נכון הודחקו.
יום אחד היה משהו משונה בכיתה, המורה לספרות שלי - חן, קראה לי שאגש אליה בסוף השיעור. מה כבר עשיתי?! אני הכי טובה בשיעורים שלה! אני כל הזמן קוראת בספר בו אנו לומדים. אני משתתפת, מכינה שיעורי בית. מה היא רוצה ממני?!
אז בסופו של דבר הגיע סופו של השיעור, ניגשתי לחן.
״עשיתי משהו לא בסדר?״ שאלתי אותה מופתעת
״לא מתוקה, נהפוך הוא. בגלל שאת מקריאה ממש יפה ואני האחראית של הטקסים השנה אני רוצה שתקריאי בטקס יום הזיכרון״ אמרה בחיוך
״אממ.. אני לא בטוחה שיהיה לי זמן. אני אחשוב על זה ואודיע לך מה החלטתי״ אמרתי מבולבלת
״אין בעיה מתוקה, יש לך זמן.. אבל באמת אשמח שתשתתפי. את מקריאה מאוד יפה ועמוק״ חייכה והלכה
וואו, מה קרה האן עכשיו?! זה היה אמיתי? אמרו שאני מקריאה יפה ועמוק. טוב.. נחשוב על זה אחר כך.
יצאתי לכולם לספסל, ישבנו, דיברנו, וצחקנו.
רועי בא והתיישב ליידי.
״היי, מה קורה?״ שאל
״נחמד כזה, ואיתך?״ חייכתי
״הכל מעולה״ אמר&quot;אתה לא מבין מה המורה לספרות ביקשה ממ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 24 Feb 2011 15:50:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12339454</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12339454</comments></item><item><title>פרק 12</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12338034</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ראיתי מכתב מונח לי בתיק.&quot;ל-א לקרוא!&quot; היה כתוב בגב העטיפה.ואתם מכירים את היצר הרע .. חייב לעשות מה שאומרים לו לא לעשות.
פתחתי את המתכתב והיה כתוב בו:

אהובתי, יפה שלי, אהבת חיי, אשתי לעתיד, נשמה שלי, חיים שלי, מלאך שלי, אהבה שלי, מאמי שלי, רציתי להגיד לך משהו..אני אוהב אותך!
אני אוהב אותך!אני אוהב אותך!אני אוהב אותך! אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!
אני מתחנן שתסלחי לי. טעיתי.. ובגדול.. אני יודע!
לפחות תגידי שנהייה ידידים כמו פעם! אני מתחנן שתסלחי לי. אני כעסתי באותו זמן.. חשבתי שאת כבר לא אוהבת אותי.
אני מודה, אני לא רגיל להיות במערכות יחסים רציניות.. אני בחיים לא אהבתי כמו שאני אוהב אותך! אני נשבע!
נפגעתי ולא בצדק מזה שלא ניסית לבוא ואני לא רגיל שחברה שלי מוותרת עלי.. הלוואי והייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור. הייתי משנה הכל! אני מבטיח! בבקשה תסלחי לי. אני ישתנה. אני ינסה להבין אותך. אני יהיה החבר המושלם! וחוץ מזה, אני הטיפוס שלא מוותר ואת יודעת את זה.. אני ימשיך וילחם עד שתהיי שלי! אני אוהב אותך. כבר אמרתי את זה?
אוהב הכי שבעולם ויאהב לתמיד........ רועי

אני מודה שזה אחד הדברים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 23 Feb 2011 17:21:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12338034</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12338034</comments></item><item><title>פרק 11</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12336552</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;-מוקדש לעמית ברששת היפה, המדהימה, המושלמת, שאני אווווווהבת הכי הכי 3&amp;gt;-

הוא חיבק אותי ולא הרפה..״מצטער״ לחש לי״עזוב אותי!״ ציוויתי בעודי בוכה״אני לא התכוונתי אני נשבע״ אמר חסר אונים״דווקא ראיתי שנהנית&quot; אמרתי תוך כדי שמחיתי את דמעותיי״עכשיו, תעזוב אותי! אני שונאת אותך״ צעקתיהוא עזב אותי בחוסר ברירה ורצתי לכיוון בייתי.רצתי ורצתי עד שלבסוף הגעתי.יום למחרת קמתי בבוקר וראיתי 16 שיחות שלא נענו. 11 מרועי, 1 מאפרת ו-4 מנועה.החלטתי ללבוש מסיכה של חיוך וללכת לבית הספר כדי שידעו שאני לא בדיכאון ממה שקרה, ולפי איך שהשמועות רצות היום בטח כבר באפריקה יודעים הכל!זה אחד הדברים הטובים שבי, כך אמרו לי רבים. שאני יודעת לחייך ולהסתיר כשעצוב לי.הלכתי לבית הספר ונכנסתי לכיתה קצת באיחור, חייכתי למורה ואמרתי לה בוקר טוב, הכיתה הייתה מופתעת, חלקם אפילו חשבו שזו לא באמת אני.ישבתי ליד נועה והיא שלחה לי מכתב:היא: ״את שמחה?!״אני: ״כן ולא(:״היא: ״למה כן?״אני: החיים יפים, וכשמחייכים אליהם הם מחייכים חזרה! הכי טוב להיות אופטימיים ושמחים. יום יבוא ואקבל את האושר שבאמת מגיע לי״היא: ״צודקת.. אבל מה עם רועי?״אני: ״ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 22 Feb 2011 18:50:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12336552</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12336552</comments></item><item><title>פרק 10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12333628</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עבר כבר חודש מאז אותו היום שבו רועי הפך להיות חבר שלי. והגיע יום ההולדת שלו..יומיים לפני יום הולדתו, הלכנו אני ונועה ביחד לקניון לקנות לו מתנה ממני. קניתי לו בושם כי לא היה לי רעיון אחר לקנות. כתבתי לו את הברכה הכי יפה ובעולם ובה 100 פעמים שאני אוהבת אותו, וכמובן עוד פעם אחת בשביל ההתחכמות.לצערי הרב, יום לפני יום הולדתו נדבקתי בשפעת והיה לי חום. נשארתי בבית מתוסכלת ולא הלכתי לבית ספר. קיוויתי שאני ירגיש טוב יותר בערב בכדי שאוכל ללכת למסיבה שהוא עורך בביתו.בצהריים קיבלתי שיחת פלאפון.״הלו?״ שאלתי״שובלי, איפה את?״ אמר רועי״אל תשאל. אני חולה״ אמרתי בעצב״אז לא תבואי היום?״ שאל ושמעתי בקולו את התעצבותו״הלוואי ואני יוכל! אני עם חום של 39.5״ אמרתי בעצב״תרגישי טוב״ השיב״תודה״ לחשתי״אבל את עדיין יכולה לעשות מאמצים ולבוא! את החברה שלי!״ אמר בזעם״הלוואי והייתי יכולה!״ אמרתי בעצב״טוב אני צריך להכין את כל הדברים להיום בערב, נדבר אחר כך.. בי״ אמר״אתה כועס?״ שאלתי, אך היה מאוחר מידי כי הוא כבר ניתק..את האמת, הייתי מבואסת. אני כל כך חיכיתי ליום ההולדת שלו! ודווקא עכשיואני חולה?!הזמן חלף לו והשעה הייתה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 20 Feb 2011 21:07:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12333628</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12333628</comments></item><item><title>פרק 9</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12332669</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ביום שלמחרת התעוררתי עם החיוך הכי גדול שהיה לי מאז שאני זוכרת את עצמי.פעם ראשונה שהתעוררתי לבית ספר ובאמת כבר רציתי ללכת. טוב, אם לא סופרים את היום של תחילת השנה, או את היום של הטיול השנתי שמאוד התרגשתי בזמנו שהיה.
קמתי מהמיטה, שתפתי פנים וצחצחתי שיניים, התלבשתי והלכתי למטבח לשתות את השוקו של הבוקר. אכלתי קצת דגנים עם חלב והלכתי ברגל לבית הספר.
התחלתי ללכת ולאחר דקה אני שומעת צעקות שבאות מאחורה.
&quot;שובל! שובל!&quot; אפרת צעקה.
ואו, סטופ! אפרת?! מה לי ולאפרת?! היא סתם ילדה שאני שונאת. אולי היא אחת הידידות הטובות של חבר שלי-רועי, אבל אני והיא רבנו עוד בכיתה ד&apos; ביסודי, רק כשהגעתי לחולון..
עד היום לא הבנתי למה רבנו, אבל אני זוכרת שהיא התחילה לצעוק עלי מול כולם שאני מגעילה, ושאני חושבת את עצמי בגלל שאני ילדה חדשה, ושאני מכוערת, ושכולם שונאים אותי ומרכלים עלי ורצתי הצידה ובכיתי. מאז אנחנו לא מדברות.
אתם מבינים? אפרת הייתה מלכת הכיתה ביסוד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 20 Feb 2011 16:02:00 +0200</pubDate><author>aamit_iluz@walla.co.il (עמיתווווש3&gt;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=733523&amp;blogcode=12332669</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=733523&amp;blog=12332669</comments></item></channel></rss>