http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321יקירתי, זה בסדר לבכות. אבל תדעי לך שאז ימרח לך כל האיפור.heCopyright 2026 Megs Winter. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=10121847<div align="right" dir="rtl">הגעתי למסקנה שכתיבה מוערכת יתר על המידה. ויודעים מה? הרבה יותר נחמד לי בפייסבוק עם התמונות והשיטחיות. קיבלתי ציון ממש גרוע בפסיכומטירי וכולם מסביבי קיבלו הרבה יותר גבוה. עכשיו נשאר לי רק להחליט אם ללכת בעקבות הזרם ולנסות לעבור את היגהנום הזה שוב בחודש אוקטובר או לחכות קצת שהמוח שלי יקפא בצבא ואז ללכת שוב לעשות קורס. מרגע לרגע מתחזקת אצלי ההרגשה שאני במקום שבו אני לא אמורה להיות, אם אנשים שאיתם אני לא אמורה להיות. חשבתי שעד כיתה י"ב אני כבר אמצה סוף סוף את המקום שלי. וזה לא קרה, ומשהו אומר לי שזה לא יקרה עוד הרבה זמן. מי שטען שלא בריא להדחיק רגשות הוא השוטה הגדול ביותר ביקום.</div>Sun, 02 Nov 2008 12:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=10121847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=10121847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=10039943<div align="right" dir="rtl">המקום: פול אנד בייר הדמויות: פ'- הייתה חברה הכי טובה בכיתה ו' ובז' הפסקתי לדבר איתה כי היא ריכלה עליי מאחורי הגב. מטי-חברה גרועה במיוחד. הדיאלוג: פ': ואיי תראי איזה מעיל עור יפה. מטי: ואיי זה בטח המעיל שמגס קנתה פ': מה? מגס קונה פה? את בטוחה? מטי: כן בטח פ': הוא עולה 500 שקל! מטי: אה(בשיא הרוגע) אז זה בטוח המעיל שמגס קנתה(: פ'-שוק טוטאלי! ומטי יצאה דווקא אחלה פה(: מוזר איך הכל השתנה.בתקופה שפ' ואני היינו חברות גרתי בבניין מלא בז'וקים ושכנים מהזן הגרוע ביותר, והייתה לי מלתחה ממש מצומצמת, ועכשיו אפשר להגיד שפול אנד בייר הפך ל...אולי לא לבית שני,אבל למקום נופש אהוב(: והכי חשוב לפני שנתיים עברתי דירה מאותו בניין מז'וייף. אויי אני בן אדם מאוד מאוד חומרני. אני מטורפת על בגדים ואני ממש אצטרך לרסן את עצמי כי הכסף עתיד להיגמר ממש בקרוב. אממ...טוב, הפסיכו' עבר וכל המצב הזה שבו אני פתאום נורא מאורגנת ויודעת לחלק את הזמנים ממש טוב בין שיעורי בית בבית ספר לבין השיעורים של פסיכו',חזר לחלוטין למצב הקודם שבו אני יושבת וכבר בערך שבוע לא עושה כלום, וזה ממש חרא כי ברור שיש לי ערמה ג</div>Wed, 15 Oct 2008 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=10039943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=10039943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9992318<div align="right" dir="rtl">אתם בטח בכלל לא יודעים את זה, כי לא הייתי כאן כבר אלוהים יודע כמה זמן(ונמאס לי להתנצל על זה דוגרי בפני עצמי), אבל עברתי גיהנום שלם של חודשיים בקורס פסיכומטרי ומחר הגיהנום הזה נגמר כי מחר אני סוף סוף ניגשת למבחן, מוציאה את הציון הנמוך שלי שעליו אני יושבת כבר חצי מהקורס וממשיכה בחיים שלי, לפחות עד הרגע שבו אצטרך לחשוב על זה שוב. זה יצא משפט ממש ארוך והמורה להבעה בטח הייתה ממש לא מרוצה ממנו. תעזבו.</div>Mon, 06 Oct 2008 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9992318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=9992318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9739394<div align="right" dir="rtl">אני אחלוק איתכם אמת מכאיבה לגבי מחסום הכתיבה שלי. האמת היא שאני פשוט משעממת את עצמי. פתחתי את הבלוג הזה בגיל 14,קצת לפני כל ה'דרמות' של גיל 14: כל האופל הנפשי,החתכים,העגיל בלשון,וודקה וכל אותה חברה של אנשים שבמבט לאחור אני רואה שעשו לי בעיקר רע.(תודו זה נשמע כאילו היה לי אז מעניין בחיים). חורף שאלה אותי בערך לפני שנה וחצי אם אני מתחרטת או מתביישת במה שהיה ועניתי לה אז באומץ שלא שזה מיותר ומה שהיה היה. חשבתי על זה קצת מאז, השאלה שלה הידהדה לי במוח המון. חלק ממני מתחרט שבזבזתי שנתיים וחצי מהחיים שלי עליו ,האקס שלי, על אותן שלוש חברות , וכל אותם אנשים עלובים שהסתובבתי איתם רק כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות. כל אותם בנים מהשכונה הישנה שלי שבקושי סיימו בית ספר ויהיו אפסים מושלמים בחיים הבוגרים שלהם,אותם בנים שגרמו לי להרגיש כל כך רע לגבי מי שאני. "מגס,למה את כזאת לחוצה" "מה את כזאת כבדה תמיד" טוב אני מניחה שסטיתי קצת מהנושא. הנקודה היא שאת הבלוג הזה התחילה ילדה אבודה שבסך הכל ניסתה למצוא מסגרת. אני כבר לא ילדה, ודי השלמתי עם העובדה שלא ממשנועדתי לשום מסגרת חברתית. ושוב אני סתם מור</div>Wed, 13 Aug 2008 01:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9739394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=9739394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9715056<div align="right" dir="rtl">געגועי לחורף. השיער קצת מתבלגן בעודי פוסעת בשקט על המדרכה הרטובה, מישהו מתהלך בין הצללים ומרעיש בחשכה. מעניין מה מנסה לצעוק השקט באיומו להרעיד את הדממה. אני מנסה לשנות את הבלוג מעט,עוד החודש אחזור באמת.</div>Fri, 08 Aug 2008 18:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9715056http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=9715056http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9330352<div align="right" dir="rtl">לא,גם לא שנת קיץ. יותר מידי אנשים אומרים לי שאני קרה בזמן האחרון. ניחא,אבל לא טוב כשזה בא מהחבר שלי בתוספת כינוי החיבה מניאקית. שבועות שמח אני מניחה.</div>Sun, 08 Jun 2008 11:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9330352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=9330352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9187695<div align="right" dir="rtl">לא נרדמתי לשנת חורף אז הסיבה שלא עדכנתי במשך חודשייםהיא עצלנות טהורה. היה לי יומולדת 17 וטיול שנתי שהיו מדהימים. זה היה כנראה היום הולדת המוצלח ביותר שהיה לי,תודה לכל הנהדרים שהיו איתי. עשיתי את התספורת הכי מוצלחת שהייתה לי בחיים והשיער שלי סוף סוף חזר סופית לצבע הטבעי שלו. הקירות שלי ורודים,ואחד אפילו מפוספס-לבן,ורוד וחום. וזה מדהים! בסוף החודש יגיעו השולחן והארון החדשים שלי ויותר מאוחר מיטה וחצי חדשה. כך שאם אצליח לשרוד עד סוף תקופת הבגרויות החיים יהיו יפים(או שלפחות ורודים). אני אפרט,באמת! מבטיחה. אבל לא עכשיו. </div>Wed, 14 May 2008 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=9187695http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=9187695http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8668375<div align="right" dir="rtl">הרגע עשיתי מעשה שגורם ללב שלי לדפוק בלי שליטה ,למרות הפראניות רק שסוף העולם לא יגיע אם הנורא מכל יקרה. בטעות השארתי תגובה לפי שם משתמש בבלוג של מישהו שמכיר אותי,הוא בכיתה שלי. אז ברוך הבא לך, מקווה שתהנה מהנסיונות שלי להפגין כישורי כתיבה. שלום בלוג נטוש*נפנוף נרגש* מה הייתי כותבת כאן? נו אתם יודעים,בהתחלה! כשזה היה המקום האישי שלי לפורקן כל התסכולים שלי אליהן. הרי המצב לא כל כך בהרבה השתנה. רק אני השתנתי. במקום לקצוף ולהשתגע הרבה יותר קל לתת לה לזעוף כמה שעות ולהעמיד פנים שלא מזיז לי בזמן שהיא מתבשלת במיץ של כעס טהור. האמת? זה מהנה למדי. מעניין עד כמה אני באמת מצליחה להציג כלפי חוץ את מה שאני מתכוונת שיראו. מצחיק אותי לחשוב שכל כך לא סבלתי אותה במשך קצת יותר מ4 שנים. איך שאנשים משתנים כשהם מתבגרים. טפו טפו טפו,נקישה על עץ, היא ממש נחמדה עכשיו. ואתם שלושתכם מתוקים, ותודה לך שניסית לעזור לי למרות שאנחנו לא תמיד מסתדרות. ואת תמיד סתם נחמדה לכולם למרות שזה לא תמיד מגיע לנו. ולגביה- אני לא סובלת אותה! היא מגעילה אותי. איך בן אדם יכול להיות כזה דו פרצופי כל הזמן? זה נראה כל כך</div>Tue, 19 Feb 2008 22:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8668375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=8668375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8502985<div align="right" dir="rtl"> דברים שאני שונאת: -להיות הבת היחידה בחבורה,שלא זוכה ליחס בגלל שיש לי חבר(ואת זה שלאף אחד מהם אין חברה שאני יכולה להתחבר איתה). -את זה שהן פתאום נורא מאגניבות כי הן מעשנות נרגילה עם החברים ממקיף ז'(ואת זה שהכל רק נשמע כזה מגניב,בפועל זה בדיוק מה שעשיתי עוד בכיתה ח'). -את זה שאני בודדה בערבי שישי למרות שאני מוקפת אנשים,אפילו אנשים נחמדים. -את זה שאני הידידה הכי קרובה שלו רק בטלפון. -את זה שאני כבר בכלל לא מיוחדת ולא שונה. -את זה ששום בגד לא יושב עליי בצורה מושלמת. -את זה שאני מרגישה שכבר אין לי מה לכתוב,את זה שישראבלוג הוא מקום עלוב. -את זה שאין לי לאן ללבוש את כל הבגדים היפים שקניתי בזמן האחרון. -את זה שבפועל אני אינטלגנית למדי,אבל נשמעת שיטחית בטרוף. -את העייפות והרגשת הדאון התמידית שאני שרויה בה. -את זה שמגי כל הזמן חולה ואין שום סיכוי לפתור את הבעיה שלה. -את זה שאני מתעצלת לעבוד אבל כל הזמן מבזבזת. -את זה שלמרות שיש לי הרבה בגדים עדין אין לי מה ללבוש(כי אני לא קונה שום דבר מחמם). -את זה שאני מתה לחגוג יומולדת אבל יודעת שבסוף זה יצא מעפן ברמות. -את זה שאני לא יכולה לה</div>Sat, 26 Jan 2008 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8502985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=8502985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8502347<div align="right" dir="rtl">אם היית מוצאת את המפתחות לביתך, והיית הולכת הביתה, אך מגלה שהוא לא היה שם. מה היית עושה?מתקשרת מהפלאפון לבית כדי לבדוק איפה הוא,בהנחה שבדיוק באותו לא שכחתי את הפלאפון בבית.אם היית מוצאת את עצמך ניצבת על עמוד חשמל, כשבכיס הימני של המכנסיים יש לך מצית, בכיס השמאלי סרט ורוד זוהר ודוקים ביד. מה היית עושה עם הדברים האלו?קושרת את הסרט הזוהר על הראש בתור קשת,עושה פקעת מהשיער קושרת אותה עם הדוקים ומדליקה עם המצית שבכיס ימין סיגריה שמצאתי בכיס שמאל.אילו היית משתתפת בתחרות בנייה של מטוסים מנייר, אולם לקחו לך את כל דפי הנייר חוץ מאחד. האם תחלקי אותו לשניים ותנסי לבנות שני מטוסים שונים או מטוס אחד גדול? אם יש לך רעיון נוסף אנא, שתפי אותנו.עושה כדור מהנייר וזורקת אותו על המתחרים האחרים,כי אני ממש גרועה בבניית מטוסים מנייר.אם הייתה לך כוס שקופה מזכוכית ביד אחת וקלח תירס בשניה, כיצד היית משתמשת בהם נגד אנשים מעצבנים ובאיזו דרך?שוברת את הכוס וזורקת את החתיכות על האנשים ואם הם ינסו להתקרב אז גם מרביצה להם עם הקלח תירס. ואם לא אז הייתי אוכלת אותו.אם היו נותנים לך חידה ושלוש אפשרויות לפיתרון, והיית מגלה</div>Sat, 26 Jan 2008 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Megs Winter)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=73321&blogcode=8502347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=73321&blog=8502347