http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371סיפור בהמשכיםheCopyright 2026 .childlike empress. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12950589<div align="right" dir="rtl">Dear reader, there are people in the world who know no misery and woe. And they take comfort in cheerful films about twittering birds and giggling elves. There are people who know that there's always a mystery to be solved. And they take comfort in researching and writing down any important evidence. But this story is not about such people. This story is about the Baudelaires. And they are the sort of people who know that there's always something. Something to invent, something to read, something to bite, and something to do, to make a sanctuary, no matter how small. And for this reason, I am happy to say, the Baudelaires were very fortunate indeed lemony snicket\A Series of Unfortunate Events אז אפשר לפתוח את סיפורינו בכמה פתיחות: הסיפור על החלשים שהפכו לחזקים,או על החזקים שהפכו לחלשים. הסיפור על אלו שיצאו למסע מרתק חוצה יבשות וחזרו בחיים,וגם על אלה שלא. הסיפור על אלה שתקפו והשפילו,וגם על אלה שנפלו קורבנות. הסיפור על הגיבור שהשיג את הנסיכה,והגיבורה שהשיגה את הנסיך. <span st</div>Thu, 22 Dec 2011 14:37:00 +0200lir_1010@walla.com (.childlike empress)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12950589http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=731371&blog=12950589http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12335212<div align="right" dir="rtl"> הוא מעולם לא ישב כל כך הרבה זמן על מילה אחת,מילה אחת שעשויה לשנות את חייו הנוראיים לתמיד.אבל מה היא המילה? הוא הולך בחדרו הלוך ושוב ומדי פעם לוקח שאיפה ממקטורן העץ כדי להרגיע את מחשבותיו.הרעיונות שהיו לו בראש היו רבים מדי,אבל זה היה נראה חסר טעם לכתוב אותם על הדפים המתפוררים שעל השולחן.הוא היה צריך רעיון.אולי הנערים ששיחקו ברחוב צדקו,אולי עבר זמנו,אולי הגיע הזמן לסופר יותר צעיר ומודרני,שיסעיר את האומה בסיפוריו המרגשים,גדושי ההרפתקאות והפלא,מסעות אל עבר הלא נודע.אבל הוא לא רצה לוותר,הוא ידע שהוא צריך להמשיך לחשוב על רעיון ענק שהכי חשוב,יכניס לו הרבה כסף לכיס. היה לו רעיון אחד פעם,אבל הוא לא חשב שהוא יצליח ובעיקר, שהוא יכניס אותו לצרות. הלילה ירד והוא ישב במיטתו החמימה והרהר.אולי הוא יכול לפתח את הרעיון,להגדיל אותו עד כדי כך שאנשים לא יאמינו לו ויחשבו שהוא דמיוני.והוא ידע בדיוק היכן הוא יוכל למצוא את הפרטים המדויקים לסיפור שלו.במקום שבו דברים דמיוניים קורים,אך אנשים מנסים להדחיק אותם. כל הלילה הוא לא עצם עין.הוא רק חשב על מה שהוא עומד לעשות מחר,הסיכוי הגדול שלו להתעשר שוב,להפוך למשהו</div>Mon, 21 Feb 2011 21:12:00 +0200lir_1010@walla.com (.childlike empress)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12335212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=731371&blog=12335212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12323270<div align="right" dir="rtl"> "כל שנוכל לקוות זה שנשמתם הטהורה תגיע לגן עדן" אמר הקברן הזקן בשעה שדפק על מסמר הברזל בעזרת הפטיש על מנת שארון הקבורה הישן לא התפרק.גילו המופלג של הקברן לא היה ידוע לאיש,אך כניראהשגילו הקשה עליו בעבודתו שדרשה מאמץ פיזי במובן מסוים. הוא הסתובב והסתכל על הנערה שעמדה בפינת החדר וקראה בספר עבה בשקט מוחלט,אפילו צעדים של אריה המשחרר לטרף היו נשמעיםחזקים לעומת דממתה של הנערה. "מותר לי לשאול אותך שאלה?" שאל הקברן ובחן את הנערה השקטה במבטו. "שאל" ענתה הנערה בחוסר רגש ולא הסיתה את מבטה מהספר. "מדוע את לא בוכה? אין את עצובה על הורייך ?" "לא" היא ענתה במהירות והיה ניתן להרגיש בקרירות שיצאה ממנה בעת שענתה על שאלתו. "אך אין את מקווה בשבילם שיגיעו לגן עדן?" "איני מאמינה בגן עדן" מבטה עדיין היה שקוע בספר. היא העבירה דף והאבק שהתפזר בחלל החדר הקטן והמחניק גרם לקברן להשתעל ולגרד בזקנו הארוך והאפרפר.הוא לקח את כוס המים שהייתה על שולחנו ולגם ממנה כדי להפסיק את תחושת המחנק.הוא הוריד את משקפיו השבורים מאפו הגדול ובחן את הספר שהיא החזיקה בידיה.כריכת הספר הייתה בצבע חום דהוי ונראתה חסרת חיים וריקה,מ</div>Mon, 14 Feb 2011 20:20:00 +0200lir_1010@walla.com (.childlike empress)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12323270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=731371&blog=12323270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12323092<div align="right" dir="rtl">לפני שמתחילים אז מה בעצם יש להגיד לפני שמתחילים?את התחושות,הרגשות?אז בעצם מה גורם לאדם לרצות לכתוב ?לדעתי,פשוט לפרוק את הכל.מספרים,כתבים וסופרים,כולם נכנסו לעולם הזה מרצון לפרוק את מה שעובר עליהם,שזה לא קל לפעמים.אני פשוט רציתי לכתוב,כשמישהו באמת אוהב את זה,זה ממכר,ממש כמו סם.אתה מתחיל ולא יכול להפסיק,מרגיש שהמח שלך פועל בלי הפסקה ואתה חייב להמשיך לכתוב ולספר לעולם על כל מה שעובר עליך.גם אם לא כותבים הכל במדויק-אלא בצורה עקיפה.אחרי המשפט הראשון שכתבתי מיד הרגשתי הקלה כלשהי,כאילו עול כבד יורד ממך ברגע.כניראה שכ''כ הרבה זמן שמרתי הכל בלב.וזה לא שהחיים שלי רעים,אלה להפך,כל מי שמסתכל מהצד חושב שהכל מושלם,וגם אני רואה את זה כך אבל בכל זאת משהו חסר,ההרגשה שלא מימשתי משהו שרציתי לעשות,להגשים חלומות ולעתים גם פשוט להתנתק מעולם המציאות,לעבור לעולם שלך שבו בכל כפי שאתה רוצה.אתה אפילו יכול לדמיין שם כל דבר שתרצה,לעוף,להיות בלתי נראה,לעשות כשפים וכל דבר שמנתק אותך אפילו לרגע מהמציאות.וכל לילה לפני שאני עוצמת עיניים,אני מדמיינת את העולם הזה שבו אני כל מה שאני רוצה.רק חבל שגם שם לא הכל מושלם.מקוו</div>Mon, 14 Feb 2011 19:30:00 +0200lir_1010@walla.com (.childlike empress)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=731371&blogcode=12323092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=731371&blog=12323092