<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>דברים טובים קורים לאנשים אופטימיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933</link><description>הכל תמיד טוב... אבל לפעמים זה לא... אז תחיו עם זה!!!</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 האופטימית. All Rights Reserved.</copyright><image><title>דברים טובים קורים לאנשים אופטימיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933</link><url></url></image><item><title>יש אנשים..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=9161404</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש אנשים שמסתכלים על העבר שלהם במעין הווית נוסטלגיה.
אני כבר לא יודעת איך אני מסתכלת על העבר...
אני רואה אותו באור מוזר..
כזה שתמיד נעלם לעבר וחוזר להווה או לפעמים לעתיד.

אני חושבת שאני מבולבלת מהחיים שלי
אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
מה לחשוב עלי,
על המעשים שלי ועל הסובבבים אותי.

מתי אני אראה את הכל בבהירות..?...
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 May 2008 17:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=9161404</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=9161404</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=9062671</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איש קש
מוניקה סקס
מילים: יהלי סובוללחן: יהלי סובול ופיטר רוט

אין יותר פחדאין יותר כלוםאני איש קשאני עץ עקוםבשני חדריםמטפטף דולףהזמןכמו טיפות עיניים.הבאנו אותהבצורה אלגנטיתמתים מבפניםחיים מבחוץאוכלים קוראיםמדברים ישניםצוחקים מבפניםעל חיים אבודיםאין יותר פחד אין יותר כלוםאני איש קש אני עץ עקום.אין יותר פחדעצב נוראשנים מלחמההיתה לי ברירההילדים לא גדלוהם רק גבהוומצאו עבודהאין יותר פחד אין יותר כלוםאני איש קש אני עץ עקום.
גם אני מרגישה כמו האיש קש הזה...
אני אדם אחד לבחוץ ואחר מבפנים, מנסה להראות ומנסה לעשות אבל כלום לא הולך,
הצד היותר עצוב, היותר מוזר, היותר הכל הולך פנימה ולא רוצה שיראו אותו,
שאף אחד יראה אותו,
והחוצה יוצא צד אחר, צד שיותר טוב לו שיותר קל לו להתמודד עם הכל.
לפעמים אני חושבת שאני בן אדם מאוד שקול, מאוד יודע, 
בן אדם שיש לו המון דברים להגיד.
הבעייה היא שכשזה מגיע אלי אין לי כלום להגיד.
יש לי המון דברים להגיד לאנשים אחרים כדי לעזור להם,
אבל בשבילי אין לי כלום, אני ריקה, מתמוססת מבפנים.

אף פעם לא הבנתי ולא ידעתי עד כמה אני מתוסבכת..
אבל לאט לאט אני מגלה עוד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 24 Apr 2008 16:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=9062671</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=9062671</comments></item><item><title>זה מוזר..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=8819147</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מוזר שאין לי מה לכתוב...
שאני פשוט לא רוצה לכתוב פה.. או בכלל לכתוב.
וזה לא כאילו שאין לי מחשבות על דברים,
או דברים שמתרוצצים אצלי במוח,
אבל כלום לא מוכן לצאת החוצה.

......

כלכך הרבה משתנה,
אני לא יודעת אם זה עצוב, או שפשוט ככה קורים דברים.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 15 Mar 2008 18:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=8819147</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=8819147</comments></item><item><title>נסיך על סוס לבן...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=8142657</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ראיתי היום את הסרט החדש של דיסני &quot;מכושפת&quot; והוא היה כזה יפה...
כלכך דיסני של פעם שזה היה ממש כייף לראות.

אבל זה גם גרם לי לחשוב,
האם יש באמת דבר כזה &quot;נסיך על סוס לבן&quot;? או שמא זה קיים רק באגדות ובסרטים אמריקיים.
ומה עם אהבת אמת??

כלכך קשה לחיות בעולם של היום ולהאמין (או לפחות לנסות להאמין) ברומנטיקה , באהבת אמת, בסוף שמח וכ&quot;ו...

איך שהוא כל הדברים הקסומים והניפלאים האלה נהרסו בחברה של היום, וכעט כמעט ואי אפשר למצוא אותם יותר.
זה מעציב אותי
אפילו מעציב מאוד.

למה רק בסרטים דברים כאלה יכולים לקרות,
למה בחיים לא יכולה להיות אהבה חזקה כלכך שלא פוגעת, שרק מלטפת ועוטפת אותך בה.

כל מה שקורה בחברה היום הולך מוזיל את כל האהבה,
נשיקה וכל דבר כזה זה נהפך כבר לדרך להתחיל עם אנשים.
לאן נעלם היופי של הנשיקה?
לאן נעלם היופי של המיסטורין?
לאן נעלמה הצניעות?
ולבסוף לאן נעלמה אהבת האמת והתמימות???

כלכך הרבה דברים יפים, שאין עוד בעולם...(או לפחות לא מעל פני השטח המובן מעליו).
אני הייתי רוצה להאמין שיש עוד דברים כאלה,
שהם נמצאים אי שם.
כי אני חוששת שאם אני לא האמין בזה אז הראי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Dec 2007 23:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=8142657</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=8142657</comments></item><item><title>כן המפקדת!!!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7491063</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתמול התגייסתי (למי שלא ידע).
בהתחלה היה לי כלכך לא טוב (בבקום) כי הגעתי דיי בהתחלה וישר לקחו אותי לאוטובוס והבני גרעין שלי עדיין לא היו שם.. בעצם אף אחד מהשומר הצעיר לא היה שם.. ובכלל לא היו שם בני גרעינים.
אז בכיתי כל הדרך לבקום (כאילו שהדרך ממש ארוכה...) ואז גם בכיתי לחיילת שמצלמת לחוגר ואז כבר נרגעתי והגעתי עם עצמי להחלתה שדיי.... שיש פה עוד בנות ואפשר לדבר איתן, וזה יהיה בסדר גמור בסופו של דבר..
אני החלטתי לתת את הדם שלי למאגר במוח עצם והייתי גאה בעצמי כלכך כלכך!! אתם בטח שואלים למה כלכך כלכך גאה? אז בגלל שאני ממש ממש פוחדת ממחטים ומכאב.. וזריקה/בדיקת דם כוללת את שני הדברים.
סיימתי את כל השרשרת ואז הייתי צריכה לחכות הרבה זמן לבנות הגרעינים - לנחלאיות האחרות. אז ברחתי לי לשבת עם רכז השכבה שלי בשומר הצעיר כדי שאני אהיה עם מישהו מוכר, בסופו של דבר הגיעו בנות גרעין שלי וגם עוד מלא נחלאיות.
אחרי עוד כמה וכמה זמן נסענו למחנה שלנו בצפון.
הדבר הכי מדהים זה שכל בנות השומר הצעיר אנחנו באותה מחלקה!!! והכיתות שלנו אלה בעצם הגרעינים שלנו, שזה כאילו הכי אידר בעולם! וזה במיוחד טוב לגרעין ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 21 Sep 2007 12:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7491063</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=7491063</comments></item><item><title>Iris</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7440256</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;Iris/goo goo dolls

And I&apos;d give up forever to touch you&apos;Cause I know that you feel me somehowYou&apos;re the closest to heaven that I&apos;ll ever beAnd I don&apos;t want to go home right now

And all I can taste is this momentAnd all I can breathe is your life&apos;Cause sooner or later it&apos;s overI just don&apos;t want to miss you tonight

And I don&apos;t want the world to see me&apos;Cause I don&apos;t think that they&apos;d understandWhen everything&apos;s made to be brokenI just want you to know who I am

And you can&apos;t fight the tears that ain&apos;t comingOr the moment of truth in your liesWhen everything feels like the moviesYeah you bleed just to know you&apos;re alive

And I don&apos;t want the world to see me&apos;Cause I don&apos;t think that they&apos;d understandWhen everything&apos;s made to be brokenI just want you to know who I am

And I don&apos;t want the world to see me&apos;Cause I don&apos;t think that they&apos;d understandWhen everything&apos;s made to be brokenI just want you to know who I am

And I don&apos;t want the world to see me&apos;Cause I don&apos;t think that t&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Sep 2007 23:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7440256</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=7440256</comments></item><item><title>הרהורים...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7413326</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
הרבה דברים קרו..
הרבה דברים השתנו.

אנשים שממש הייתי צריכה בזמן האחרון לא היו פה בשבילי,
חלק כי.. כי הייתה לי איתם מריבה טיפשית, ואחרי זה ניתוק שלא אוחד,
וזה עצוב.
כי הייתה לי תקופה לא פשוטה.. לא פשוטה בכלל כבר הרבה זמן,
וזה עצוב לי שעברתי את זה בלעדיהם.
כי אני יודעת שהם היו יכולים לעזור לי...

חוץ מזה יש גם אנשים שהתרחקתי מהם בגלל שקרים, בגלל התעלמויות,
וזה קשה,
כי בגלל אותם האנשים האלה הייתי צריכה את האנשים האחרים.

אבל היי..
במקום כל זה,
יש לי א בני הגרעין שלי..
את השומר הצעיר..
יש לי גם את חן..
יש לי עוד אנשים.

אבל זה עצוב שאין לי את מי שלא נמצא איתי שהיה איתי כבר בכלכך הרבה דברים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Sep 2007 14:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7413326</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=7413326</comments></item><item><title>הבנים התגייסו...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7142915</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני ממש לא מצליחה לעקל את זה..
כמעט כל הבנים של הגרעין, של השכבה בכלל התגייסו היום!!!
זה כלכך לא יאומן,
זה כואב ומפתיע.

עוד מעט גם חלק מהבנות יתגייסו ואז בכלל כולנו,
מה קורה פה סביבי?
אני מתבגרת מהר מידי,
הדברים שכה חיכיתי להם חולפים להם מנגד עיני,
מה נשאר?
לא יודעת...

אז הבנים התגייסו...
הם עכשיו עוברים - או כבר סיימו לעבור את כל שרשרת החיול,
את החיסונים,
המדים ועוד.
הבנים שלנו ילבשו ירוק ולא כחול...??

צביטה בלב,
לא רוצה להאמין שזה כבר הגיע...
אבל זאת האמת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 06 Aug 2007 13:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7142915</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=7142915</comments></item><item><title>אם הם היו יותר חמודים הייתי מתה...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7101145</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאיפה להתחיל???

החניכים שלי עכשיו במדצופי... בסמינר של 10 ימים.. ארוך...
אני ממש מתגעגעת אליהם,
והם כלכך כלכך חמודים ואני כלכך כלכך אוהבת אותם.
מדהים מה אפשר להביןם בזמן קצר...
הכי מגניב זה שהם הבינו כלכך הרבה דברים, לפחות חברה שדיברתי איתם ויצא לי לשמוע מה הם אמרו.

חוץ מזה,
הייתי גם אני בסמינר ארוך, סמינר של שבוע.. אני אבל הייתי 9 ימים בגלל הכנות של מדריכים וזה,
וגם זה אני חייתב להודות היה מדהים,
זה היה מתיש ממש ממש ממש,
אבל אדיר,
אין מה להגיד.

השבוע אני לבד בקן.. גם לםני זה הייתי לבד בקן...
זה קצת לא כייף,
קצת עצוב ובודד,
אבל זה גם מעניין קצת.

שבוע הבא אנה מגיעה,
אני כלכך שמחה!!!
אני גם ממש ממש מקווה שיתנו לי באמת להפגש איתה..
אם לא זה יהיה כזה לא כייף ופיכסי!!

מה עוד להגיד?
לא יודעת...
בא לי להגיד גם שהוא אידיוט ונמאס לי ממנו,
שיחליט כבר מה הוא רוצה וילך על זה ויפסיק להיות אידיוט ולגרור דברים!!!

חוץ מזה זהו =]
(הייתי חייבת לכער את האוירה איתו.. אבל מה לעשות... ככה זה בחיים!)


(שיחרור הנפש והאדם??)

עריכה::
אמא חזרה מאנגליה וצרפת!! יאיייייי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 31 Jul 2007 23:52:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=7101145</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=7101145</comments></item><item><title>מעניין מאוד...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=6922907</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אוקיי,
אז יש לי איזושהי תשובה..
אבל זה מוזר לי ממש!! איך זה קשור לעולם??

אוף!
הכל כזה מסובך ולא כייפי...
אם רק החיים היו סרט ורוד ויפה... לא כי אז זה היה משעמם ולא נכון.. וחבל סתם.

נראה לי שאת החיים שלי ממש אפשר להסריט בסרט וזה אפילו יהיה מעניין וימכור כרטיסים חחחח..

באמת שהייה מוזר לראות אותו,
כאב בהתחלה..
ניסיתילברוח!
רציית גם להתחמק,
פשוט כי אני לא יודעת איך להתמודד עם מצבים...

אבל הוא ראה אותי, ולהפתעתי בא אלי.
אחרי זה הבנתי דברים... הייתי בשוק... עוד קצת בשוק ובהלם.. ועד עכשיו אני עדיין קצת.
זה כזה מבלבל,
כזה לא רגיל.
אוף!
מה קורה פה?
מי מוכן להסביר לי בבקשה???

טוב אני מניחה שהוא זה העיקרי שיכול להסביר לי, לא?
אבל זה מוזר...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 09 Jul 2007 01:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (האופטימית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72933&amp;blogcode=6922907</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72933&amp;blog=6922907</comments></item></channel></rss>